דף נח עמוד א * במשנה (נו ע"א) מובא ששומר חנם אינו נשבע על הקדשות אם טוען שנגנבו ממנו, והגמרא מקשה על כך ממשנה בשקלים ומביאה שלושה תירוצים (והשני נדחה). * שומר שכר שחייב עצמו במעשה קנין לשלם להקדש אם יארע נזק בשמירתו - חייב. דף נח עמוד ב * המוכר ספר תורה אין לו אונאה לפי שאין קץ לדמיה, המוכר בהמה ומרגלית אין להם אונאה מפני שאדם רוצה לזווגן. (לכל אלו אין אונאה עד כפליים). * כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים, לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח, אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך. (והגמרא מביאה דוגמאות נוספות לאונאת דברים). * גדול אונאת דברים מאונאת ממון. * כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים. * כל היורדים לגיהנום עולים חוץ משלושה שיורדים ואין עולים, ואלו הם: הבא על אשת איש והמלבין פני חברו ברבים והמכנה שם רע לחברו.
דף נט עמוד א * נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חברו ברבים. * המלבין את פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. * נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. * לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו (שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה). * מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה אך לא ננעלו שערי דמעות. * כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנום. (והגמרא מביאה שתי לישנות המבארות באלו מקרים יש לאיש לשמוע לעצת אשתו ובאלו לא). * כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה. * הכל נפרע הקב"ה בידי שליח חוץ מאונאה. * שלושה אין הפרגוד ננעל בפניהם: אונאה וגזל ועבודה זרה. * אין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה. * לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו. דף נט עמוד ב * הגמרא מביאה את הסיפור המפורסם על "תנורו של עכנאי", שבעקבותיו נידו את רבי אליעזר. * עמד רבי יהושע על רגליו ואמר "לא בשמים היא", שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול. (ואליהו אמר שבאותה שעה הקב"ה חייך ואמר "נצחוני בני נצחוני בני"). * כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה. * המאנה/הלוחץ את הגר עובר בשלושה לאוין. * מום שבך אל תאמר לחברך.
דף ס עמוד א * במשנה ובגמרא מבואר באלו תנאים מותר למוכר לערב דבר מה נוסף באוכל שמוכר. * רבי אלעזר מדייק מהמשנה שכל מקום שנאמר במשנה "באמת אמרו" כך היא ההלכה. * רבי אחא מתיר לערב אוכל ממינים שונים ולמוכרו, ואין המוכר צריך להודיע לקונה על כך, במקרים בהם יכול הקונה לטועמו קודם שהוא קונה אותו. * לדעת רבי יהודה אסור לחנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילם לבוא אצלו, וחכמים מתירים כי חברו החנווני יכול לחלק דבר אחר ויבואו גם אליו. * לדעת רבי יהודה אסור למכור בזול מפני שמרגיל לבוא אצלו ומקפח מזונות חברו, וחכמים מתירים. דף ס עמוד ב * רבי אחא מתיר למוכר לייפות את סחורתו בדבר הנראה לעין הקונה. * בגמרא מבואר באלו אופנים מותר למוכר לייפות את סחורתו. * פרק חמישי ("איזהו נשך"), המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני ריבית. * המלווה בריבית עובר בשני לאוין (איסור 'נשך' ואיסור 'מרבית').