דף קטו עמוד א
* לביתו של הלוה אסור להיכנס כדי ליטול משכון, אך מותר להיכנס לביתו של הערב כדי ליטול ממנו משכון.
* אלמנה שלותה ממון - אין ממשכנים אותה כלל לדעת רבי יהודה, אך רבי שמעון סובר שאם היא עשירה אז מותר (רבי שמעון דורש "טעמא דקרא").
* החובל (=נוטל כמשכון) את ה'ריחים' או ה'רכב' של הלוה - לדעת רב הונא לוקה שתים, ולדעת רב יהודה לוקה אחת.

דף קטו עמוד ב
* אדם שאוכל את קרבן הפסח כשהוא 'נא' (=אינו צלוי לגמרי) או 'מבושל' - לדעת רבא לוקה שתים, ולדעת אביי לוקה אחת.
* הגמרא מסיקה שאין הכרח לטעון שאביי ורבא נחלקו באותה מחלוקת עקרונית שנחלקו רב הונא ורב יהודה.

דף קטז עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא כשיטת רב יהודה (הסובר שהחובל (=נוטל כמשכון) את ה'ריחים' או ה'רכב' של הלוה - לוקה אחת ולא שתים).
* אדם שיש בידו חפצים שהיו מוחזקים שהם של אחר, והם דברים העשויים להשאיל ולהשכיר אותם, ואמר "לקוחים הם בידי" - אינו נאמן.

דף קטז עמוד ב
* פרק עשירי ("הבית והעלייה") המתחיל בעמוד זה עוסק בדיני שותפים.
* הבית והעלייה של שנים שנפלו, אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו, נוטלן ועולות לו מן החשבון - לדעת רבא: עולות לו לפי חשבון שבורות (היינו, שחבירו לוקח מספר שוה של אבנים שבורות), ולדעת אביי עולות לו לפי חשבון שלימות.
* הדר בבית והשכיר לחבירו את העלייה ונפחתה העלייה (רב: ברובה, שמואל: בארבעה) ואין בעל הבית רוצה לתקן - הרי בעל העלייה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העלייה (לדעת ת"ק).

דף קיז עמוד א
* 2 אנשים שהיו דרים באותו בנין, אחד מעל השני, ונשבר הטיט שעל גבי התקרה, והתקרה עצמה לא ניזוקה, וכשהעליון רוחץ ידים למעלה המים מזיקים לדירה למטה - נחלקו האמוראים אם על העליון (המזיק) לתקן או על התחתון (הניזק).
* נחלקו התנאים במשנה האם הטיט שעל התקרה נעשה כדי לחזק את התקרה שלא תתנדנד ולכן מוטל על התחתון לתקן זאת, או שהטיט נעשה כדי שיהיה לעליון מדרך חלק לכף רגלו ועל העליון לתקן זאת.

דף קיז עמוד ב
* לדעת רבי יוחנן (אך הגמרא מפקפקת בכך) בשלושה מקומות במשנה לימד אותנו רבי יהודה שאסור לו לאדם שיהנה מממון חבירו בלא דעתו (באופן שזה נהנה וזה לא חסר).
* הקרקע שעליה היה הבית שנפל ואין בונים אותו מחדש - לדעת רבי נתן (וכך פוסק רבה) שני שליש משוויה שייך לבעל הבית ושליש לבעל העליה.

דף קיח עמוד א
* בעל כותל או אילן שעומדים ליפול - משך הזמן שבית דין נותנים לו לסתור את הכותל או לקוץ את האילן הוא 30 יום.
* רגילים האנשים לומר: מבעל חובך כשאין לו כסף, הפרע אפילו סובין.
* לדעת רבה נחלקו התנאים אם "הבטה" קונה בהפקר או לא, אך רבא חולק וסובר שלאין הכרח שנחלקו בכך התנאים.

דף קיח עמוד ב
* רבי יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל 30 יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.
* אביי סובר שרבי יהודה ורשב"ג ורבי שמעון סוברים שכל מקום שנתנו לו חכמים לאדם רשות לעשות פעולה מסויימת והזיק על ידה, פטור מלשלם.

דף קיט עמוד א
* אילן היוצא בין מן הגזע ובין מן השורשים - חייב בערלה, כדין אילן חדש, לדעת רבי מאיר, ורבי יהודה סובר שאם יוצא מן הגזע פטור מערלה, כדין אילן ישן.
* שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים - ריש לקיש פסק כדעת רבי שמעון הסובר שבמקרה זה כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון.

הדרן עלך מסכת בבא מציעא