סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 5
דף צב עמוד א
* אדם חייב לפייס את חבירו על הצער שגרם לו (בנוסף לתשלומים), ואם לא מחל לו חבירו הרי הוא אכזרי.
* בדף מובאים 16 פתגמים שאומרים חכמים/אנשים (3 בעמוד א, 12 בעמוד ב, ו-1 בדף הבא) - רבא ביקש מרבה בר מרי את המקור להם.
* כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר - הוא נענה תחילה.
* העניות מחזרת אחרי העני.

דף צב עמוד ב
* מומלץ להשכים בבוקר ולאכול וכך לא ניזקים מהחום/מהצינה.
* אם חבר שלך מכנה אותך בכינוי גנאי אל תשיב לו.
* דבר גנאי שיש בך הקדם ואמור אותו.
* דרכו של דקל רע לגדול בין אילנות סרק (וכך דרכו של אדם רע להימצא בין אנשים בטלנים ורעים כמוהו).
* בור ששתית ממנו אל תשליך בו אבן.
מספר צפיות: 1
דף צג עמוד א
* המוסר דין על חבירו - הוא נענש תחילה.
* לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך.
* לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין.
* האומר לחבירו לקטוע לו אבר חייב אף אם אמר לו שיעשה זאת על מנת שיהיה פטור מלשלם - לדעת רבי אושעיא משום פגם הנגרם בכך למשפחתו של הנחבל מחמת קטיעה זו, ולדעת רבא משום שאין אדם מוחל באמת על קטיעת אבריו.

דף צג עמוד ב
* פרק תשיעי המתחיל בעמוד זה עוסק בדיני גזילה.
* הגוזל צמר וליבנו - נחלקו רבי שמעון וחכמים אם ליבון נחשב לשינוי (וקנאו בשינוי).
* לדעת חכמים צביעה נחשבת לשינוי, וורבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון חולק.
מספר צפיות: 4
דף צד עמוד א
* אביי (החל מסוף העמוד הקודם) פירט 5 תנאים הסוברים ש"שינוי במקומו עומד" (ואף לאחר שהשתנה החפץ אינו זז מרשות הבעלים הראשונים), אך רבא טען שאין הכרח בדבריו.
* לשיטת רבא - ר' שמעון בן אלעזר סובר שגזילה שפחת ערכה אצל הגזלן אך חוזרת לשוויה, יכול הגזלן לומר לנגזל "הרי שלך לפניך" (וכך פסק שמואל), ולדעת אביי - ר' שמעון בן אלעזר סובר כך בכל גזילה (ולדעתו שמואל אמר שיש שפסקו כדעה זו).

דף צד עמוד ב
* רבי יוחנן פסק שגזילה הנשתנית, אך השינוי חוזר לקדמותו, חוזרת לנגזל בעיניה.
* בימי רבי קבעו שהגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו, וכל זאת כדי לא למנוע מהם לעשות תשובה. [לדעת רב נחמן מדובר רק במקרה בו הגזילה לא קיימת ובא לשלם את דמיה]
מספר צפיות: 4
דף צה עמוד א
* רבי מאיר סובר ששינוי קונה לגזלן מעיקר הדין (גזילה שחל בה שינוי - נקנית לגזלן), אלא שאם השביחה הגזילה קנסו חכמים שישלם לנגזל גם את השבח (כדי שלא יהא חוטא נשכר).
* לפי הלישנא השניה בגמרא הסתפקו האם רבי מאיר סובר שגם בשוגג קנסו חכמים את הגזלן לשלם את השבח (והמסקנה בעמוד הבא היא שלא).

דף צה עמוד ב
* לדעת רב זביד: רבי יהודה ורבי שמעון נחלקו במקרה בו הגזילה השביחה והשבח נמצא עדיין על גבי הגזילה, האם שבח זה שייך לנגזל או לגזלן.
* לדעת רב פפא: רבי יהודה ורבי שמעון נחלקו האם כל השבח הנ"ל שייך לגזלן או רק חלק יחסי ממנו (=כדרך מנהג המדינה לתת למקבלי בהמות של אחרים כדי להשביחן).
מספר צפיות: 4
דף צו עמוד א
* גזלן שהשביח את הגזילה ומכר או הוריש אותה - הרי השבח גם הוא של הקונים/היורשים.
* ישראל שגזל ומכר את הגזילה לגוי, והשביח הגוי את הגזילה, ומכר את הגזילה לישראל אחר - הגמרא מסתפקת אם הקונה האחרון זכה גם בשבח.
* חפץ גזול שעבר שינוי אך שמו המקורי נשאר עליו - לא נחשב לשינוי ולא קנה אותו הגזלן.

דף צו עמוד ב
* שינוי החוזר לברייתו (=החפץ גזול שעבר שינוי אך ניתן להחזירו למצבו המקורי) - אינו קונה (=לא נקנה לגזלן).
* גזל בהמה והזקינה או עבדים והזקינו - משלם כשעת הגזילה, אך רבי מאיר סובר שבעבדים שהזקינו אומר לנגזל "הרי שלך לפניך" (כדין קרקעות), וכך פסק רב.
מספר צפיות: 4
דף צז עמוד א
* הדר בחצר חבירו (שאינה עומדת להשכרה) שלא מדעתו - אינו צריך להעלות לו שכר, אך אם הלוהו ודר בחצר חבירו - צריך להעלות לו שכר (כדי שלא יראה כריבית).
* התופס את עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה - פטור מלשלם לבעליו את שכר פעולתו (אם עשה כן ביום שאין לבעליו לתת לו מלאכה).
* גזל מטבע ולאחר מכן פסלה המלכות את השימוש בסוג מטבע זה - נחלקו האמוראים אם חייב לשלם.

דף צז עמוד ב
* המלוה את חבירו על המטבע (=מכר לחבירו סחורה וחבירו התחייב לו בתמורתה סכום מסוים של מטבעות, רש"י) ונפסלה המטבע (אך ראויה לשימוש במדינה אחרת) - נחלקו רב ושמואל אם חייב לשלם לו מטבע היוצא באותה שעה או שיכול לפרוע מהמטבע שנפסל כאן.
* על המטבעות של ירושלים היה כתוב מצד אחד "דוד ושלמה" ומהצד השני "ירושלים עיר הקודש".
מספר צפיות: 4
דף צח עמוד א
* הזורק מטבע של חבירו לים הגדול - פטור (וזה במקרה בו היתה המטבע ביד בעלים והכהו זה תחת ידו וניתזה לים והמים בים צלולים).
* המשפשף מטבע של חבירו ומחק את הצורה המוטבעת עליו - פטור (וזה במקרה בו לא חיסר כלום מהמטבע).
* הצורם אוזן פרתו של חבירו - פטור.
* השורף שטרו של חבירו - פטור.

דף צח עמוד ב
* גזל חמץ לפני הפסח ובא אחר ושרפו במועד - פטור, שהכל מצווים עליו לבערו; אך אם שרפו לאחר הפסח - מחלוקת ר' שמעון ורבנן (נחלקו אם דבר הגורם לממון נחשב לממון).
* במשנה (צו ע"ב) נאמר שמי שגזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו "הרי שלך לפניך" - רב חסדא סבר שזו דעת רבי יעקב אך חכמים חולקים על כך, אך רבה דחה את דברי רב חסדא.
* לדעת רב אסי: אם נתן עצים לנגר לעשות לו כלי, ועשה הנגר כלי ואח"כ שבר אותו - פטור הנגר מלשלם דמי כלי גמור, ומשלם רק דמי עצים.
מספר צפיות: 3
דף צט עמוד א
* הגמרא מביאה סיוע לדברי רב אסי (הסובר ש"אומן קונה בשבח כלי") ודוחה את הסיוע, ואח"כ מקשה על רב אסי ומתרצת.
* לדעת רב ששת: בעל הבית שנתן לאומן לעבוד בקבלנות ולא שילם את שכרו בזמנו - אינו עובר עליו משום 'בל תלין'.
* הגמרא מעלה כאפשרות שרבי מאיר וחכמים נחלקו אם "אומן קונה בשבח כלי", אך דוחה זאת.

דף צט עמוד ב
* נחלקו התנאים אם המקדש במלוה ובפרוטה מקודשת או לא.
* שמואל סובר שלשיטת רבי מאיר טבח אומן (אפילו בחינם) שקלקל חייב לשלם.
* לדעת רבי יוחנן: טבח אומן (בשכר) שקלקל חייב ואפילו הוא אומן כטבחי ציפורי.
* אסור לדיין לומר לאחר הדין "אני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי".
מספר צפיות: 3
דף ק עמוד א
* בברייתא מובא שאדם מצווה להתנהג לפנים משורת הדין.
* ריש לקיש אמר שרבי מאיר דן "דינא דגרמי" (מחייב את הגורם הפסד לחבירו בדרך "גרמי"), והגמרא מחפשת את המקור לשיטת רבי מאיר זו (3 הנסיונות הראשונות למציאת המקור נדחו והרביעי נשאר למסקנה).

דף ק עמוד ב
* במשנה מובאים אופנים נוספים של אומן שפשע במלאכתו והפסיד את בעל הבית, והדין במקרים אלו.
* אומן שצבע את הצמר כראוי אלא ששינה מהצבע שציוה בעל הבית - לדעת רבי מאיר האומן נחשב לגזלן ולכן משלם את דמי הצמר, ולדעת רבי יהודה קנסו אותו להחזיר את הצמר עם השבח, ובעל הבית חייב לשלם לו או את ההוצאות או את השבח (הנמוך מבין השנים).
מספר צפיות: 3
דף קא עמוד א
* נגר שקיבל עצים מבעל הבית ועשה מהם כלי אחר ממה שביקש ממנו - לדעת רבי מאיר הנגר נחשב לגזלן ולכן משלם את דמי העצים, ולדעת רבי יהודה קנסו אותו להחזיר את הכלי שעשה, ובעל הבית חייב לשלם לו או את ההוצאות או את השבח (הנמוך מבין השנים).
* מובאת שאלה בגמרא בלשון זו: "יש שבח סמנין על הצמר או אין שבח סמנין על הצמר" (=צמר שצבעו על ידי סמנים, האם נחשב ששבח הסממנים הינו בעין על גבי הצמר) - והגמרא מתלבטת באריכות לבאר את השאלה.

דף קא עמוד ב
* "דם תבוסה" (=הרוג שיצא ממנו רביעית דם וספק אם יצא בחייו או במותו) אסור מדרבנן, ולכן הקילו שדם תבוסה הבלוע בבגד ואינו יוצא בכיבוס יחשב כאינו בעין על אף שנראה על גבי הבגד.
* קדושת שביעית נוהגת ב"מי שהנאתו וביעורו שוין" (בדבר שדרך השימוש וההנאה ממנו הוא בו בזמן שהדבר מתכלה ומתבער מן העולם).
מספר צפיות: 3
דף קב עמוד א
* ישנה מחלוקת תנאים אם 'סתם עצים' להסקה הם עומדים (ולכן אף אם ליקטם להאיר לא חלה עליהם קדושת שביעית).
* רב הונא פסק שהלכה כרבי יהושע בן קרחה שמותר ליפרע מן הגוי מלוה על פה אף בסמוך ל"יום אידם".
* רב יוסף (לפי האפשרות הראשונה בגמרא) סובר ש"כולה נזיקין חדא מסכתא היא".

דף קב עמוד ב
* הנותן מעות לשלוחו ליקח לו חטין ולקח מהם שעורין: בברייתא אחת נפסק שאם הוזלו/התייקרו דמי המקח - ההפסד/הרווח של השליח, ובברייתא שניה נפסק שאם הוזלו - ההפסד של השליח, אך אם התייקרו - הרווח לשניהם [ורבי יוחנן ורבי אלעזר נחלקו כיצד ליישב את הסתירה בין הברייתות].
* לדעת בני מערבא הנותן מעות לשלוחו שיקנה לו שעורין וקנה לו חיטין לא קנה בעל המעות את החיטין כיוון שכוונת המוכר להקנות ללוקח שלפניו ולא לבעל המעות.
מספר צפיות: 3
דף קג עמוד א
* מותר אדם לתת לחבירו מעות ולפסוק עימו שיתן לו את הפירות לאחר זמן לפי השער הזול של עכשיו אפילו אם יתייקרו לאחר מכן, אך לא שיתן לו דמים כשווי הפירות בשער היוקר (מפני שנראה כריבית).
* הגוזל את חבירו ממון השוה פרוטה ונשבע לו בשקר שלא גזלו וחזר והודה שגזלו - יוליכנו הגזלן אחריו את הגזילה אפילו אם הנגזל נמצא בקצה העולם.

דף קג עמוד ב
* גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל וכל אחד אומר אותי גזל - לדעת רבי טרפון מניח גזילה ביניהם ומסתלק, ולדעת רבי עקיבא עליו לשלם את הגזילה לכל אחד ואחד (והגמרא דנה כאיזו דעה סוברת משנתנו).
* כל מקום שמוזכר "מעשה בחסיד אחד" הכוונה היא או לרבי יהודה בן בבא או לרבי יהודה ברבי אילעאי.
1 2 3
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר