סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 13
דף עט עמוד א
* למרות שבכל התורה אין שליח לדבר עבירה, הרי שבטביחה ומכירה יש שליח לדבר עבירה.
* למסקנת הגמרא תיקנו קנין משיכה בשומרים והשומר מתחייב בשמירה רק משעה שמושך.
* כשם שהקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה, כך שכירות קרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה.

דף עט עמוד ב
* התורה החמירה בגנב יותר מגזלן, כי הגזלן השוה כבוד עבד לכבוד קונו והגנב לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו.
* "בא וראה כמה גדול כח של מלאכה... בא וראה כמה גדול כבוד הבריות...".
* לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת.
* אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל (כי הבהמה אוכלת את הזרעים שבשדות ומפסידה את שדותיהם של ישראל), אבל מגדלין בהמה גסה לפי שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה.
מספר צפיות: 13
דף פ עמוד א
* לדעת רבן גמליאל מותר להשהות בבית בהמות דקות ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר אלא קושרה בכרעי המטה.
* מי שנדר ליקח בית וליקח אשה בארץ ישראל - אין מחייבין אותו ליקח מיד ויכול להמתין עד שימצא את ההוגנת לו.
* כשם שאמרו אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, כך אמרו אין מגדלין חיה דקה.
* איסור גידול בהמה דקה נתפשט אף בבבל.

דף פ עמוד ב
* חתול לבן מסוכן ומועד להזיק אדם ולכן אסור לגדלו, ורב סובר שכך הדין גם בחתול שחור שאביו ואבי אביו לבנים.
* דלת הננעלת (על האדם מהיות מצליח) - לא במהרה תפתח (ולכן יש להרבות ברחמים).
* הלוקח בית מגוי בארץ ישראל - מותר לומר בשבת לגוי לכתוב את שטר המכירה.
* הלוקח עיר בארץ ישראל - כופין אותו ליקח לה דרך מארבע רוחותיה, משום ישוב ארץ ישראל.
מספר צפיות: 11
דף פא עמוד א
* הברייתא מפרטת 10 תנאים שהתנה יהושע עם ישראל כשהנחיל להם את הארץ (אחד מהם: מת מצוה קונה מקומו).
* הגמרא בעמוד זה מבארת ודנה ב-4 תנאים הראשונים שהתנה יהושע (שמותר לרעות בהמות ביערות ולא יקפיד על כך בעל העדר, שמותר ללקט עצים בשדות של אחרים, שמותר ללקט עשבים למאכל הבהמה בכל מקום חוץ מעשבים הגדלים עם תלתן, שמותר לקצוץ ענפי אילן בכל מקום כדי לטעת אותם במקום אחר).

דף פא עמוד ב
* הגמרא בעמוד זה מבארת ודנה ב-6 תנאים האחרונים שהתנה יהושע, ובתנאי נוסף שהתנה שלמה המלך.
* ימה של טבריא בחלקו של נפתלי היתה.
* אין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בנחלתו חלק בהר ובשפלה ובנגב ובעמק.
* לדעת שמואל התנאים שהתנה יהושע נוהגים גם בחו"ל.
מספר צפיות: 7
דף פב עמוד א
* למסקנה, ה-10 תנאים שהתנה יהושע לא נשנו בברייתא, אלא ר' יהושע בן לוי הוא ששנה אותם.
* הגמרא מביאה ומבארת 10 תקנות שתיקן עזרא (קורין במנחה בשבת, קורין בשני ובחמישי, דנין בשני ובחמישי, מכבסים בחמישי, אוכלין שום בע"ש, שתהא אשה משכמת ואופה, תהא אשה חוגרת בסינר, תהא אשה חופפת וטובלת, שיהו רוכלין מחזירין בעיירות, טבילה לבעלי קרי).

דף פב עמוד ב
* הגמרא מביאה ומבארת 10 דברים שנאמרו בירושלים (אין הבית חלוט בה, לא מביאה עגלה ערופה, לא נעשית עיר הנדחת, לא מטמאה בנגעים, לא מוציאין בה זיזין וגזוזטראות, לא עושין בה אשפתות, לא עושין בה כבשונות, לא עושין בה גנות ופרדסות, לא מגדלים בה תרנגולין, לא מלינין בה את המת).
* ארור האיש שיגדל חזירים וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית.
מספר צפיות: 8
דף פג עמוד א
* לבית רבן גמליאל התירו להם לספר בחכמת יונית מפני שקרובים למלכות.
* לדעת רבי אליעזר הגדול: המגדל כלבים כמגדל חזירים (שעומד עליו ב"ארור אדם שיגדל חזירים").
* מובא סיפור המותח ביקורת על בעלים של כלב שנובח ומפחיד, ובעליו מצטדק לאחר מעשה ו"מרגיע" ואומר שלכלב אין שיניים ("הוא לא נושך").

דף פג עמוד ב
* פרק שמיני המתחיל בעמוד זה מבאר את דיני התביעות הבאות כתוצאה מהיזק הנגרם על ידי אדם בדרך הכאה וחבלה.
* הגמרא מביאה 2 ברייתות הלומדות שהחובל בחבירו משלם את שווי האבר שחבל (=דמי עין תחת עין), ולא עושים בחובל מום כשם שעשה לנחבל (=עין תחת עין ממש) - והגמרא דוחה את הלימוד מהברייתא השניה.
מספר צפיות: 9
דף פד עמוד א
* הגמרא מביאה 7 מקורות נוספים (בנוסף ל-2 שבעמוד הקודם) הלומדים שהחובל בחבירו משלם את שווי האבר שחבל (=דמי עין תחת עין), ולא עושים בחובל מום כשם שעשה לנחבל (=עין תחת עין ממש) - והגמרא דוחה חלק מהמקורות הללו.
* לדעת רבי אליעזר אין שמין את שווי האבר (שעל החובל בחבירו לשלם) כפי שווי האבר של הניזק אלא כפי שווי האבר של המזיק עצמו.

דף פד עמוד ב
* למסקנה: דייני בבל עושים שליחותם של דייני ארץ ישראל ודנים בבבל בדיני ממונות (אך לא בדיני קנסות) בהיזק מצוי ושיש בו חסרון כיס (שהתובע מפסיד ממון).
* המשנה (בדף פג עמוד ב) סוברת שחייבים לשלם על הצער אף באופן שלא נעשה באדם חבורה ונזק - אך הגמרא (אצלנו) מבארת שהדבר שנוי במחלוקת תנאים (ונחלקו רבא ורב פפא מי הוא התנא של משנתנו).
מספר צפיות: 7
דף פה עמוד א
* החובל בחבירו והתרפאה המכה, ואח"כ עלו בו בנחבל, מחמת המכה, פצעים סביב מקום המכה ואח"כ חזרה אליו שוב המכה: לדעת ת"ק חייב בתשלומי ריפוי ושבת, לדעת רבי יהודה חייב רק בתשלומי ריפוי, ולדעת חכמים פטור משניהם - ונחלקו האמוראים בסברת מחלוקתם.
* "ורפא ירפא" - מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות.
* תשלומי צער ריפוי שבת ובושת - חייב לשלם גם במקרה בו משלם תשלומי נזק.

דף פה עמוד ב
* הגמרא מבארת את האופנים בהם אין תשלומי נזק אך יש תשלומי צער או ריפוי או שבת או בושת.
* הגמרא מפרטת את אופן תשלומי הנזק והשבת בנזקים הבאים: קטע את ידו, שיבר את רגלו, סימא את עינו, חירשו.
מספר צפיות: 6
דף פו עמוד א
* מי שחירש את אביו - נהרג (ואף שחיוב מיתה הוא רק בחובל באביו ומוציא ממנו דם, הרי שברור שיצאה לו טיפת דם).
* במקרה שהזיק לחבירו נזק זמני שעתיד להתרפא - רבה התלבט (בעמוד הקודם) אם מתחייב על תשלומי נזק זה, לדעת אביי משלם, ולדעת רבא פטור.
* רבי מאיר (בברייתא) חולק על המשנה וסובר שתשלום הבושת קבוע לכל אדם בשוה (ולא נמדד לפי המבייש והמתבייש).
* רבי שמעון סובר שהמתכוון לבייש את זה ובייש את זה - פטור.

דף פו עמוד ב
* הגמרא הסתפקה האם חייב בתשלומי בושת כאשר בייש אדם בעודו ישן ומת המתבייש מתוך שנתו.
* המבייש ערום/סומא/ישן/חרש - חייב, המבייש שוטה - פטור, המבייש קטן (שמתבייש כשמביישים אותו) - חייב.
* רבי יהודה (בברייתא) חולק על משנתנו וסובר שסומא שבייש פטור (וכן פטור לדעתו מעונש גלות, מלקות, מיתת בית דין, כשעבר על איסור שמחייב עונשים אלו באדם רגיל).
מספר צפיות: 7
דף פז עמוד א
* בברייתא (השניה בעמוד) מובא שרבי יהודה פוטר את הסומא מכל מצות האמורות בתורה.
* גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה (ולכן רב יוסף, שהיה סומא, העדיף שהלכה תהיה לא כרבי יהודה).
* שור שהזיק חייב רק בתשלומי נזק אך פטור מתשלומי צער ריפוי שבת ובושת ומדמי ולדות.

דף פז עמוד ב
* לדעת רב: החובל בבת קטנה של אחרים - משלם לה (ולא לאביה) את דמי החבלה (נמ"י: היינו תשלום הנזק), ומשלם לאביה את דמי ה'שבת'.
* החובל בבנו הגדול - אם הוא סמוך על שולחנו, פטור.
* החובל בבניו ובבנותיו הגדולים של אחרים - ישלם להם ולא לאביהם.
מספר צפיות: 5
דף פח עמוד א
* רבי יהודה לומד מהפסוק "כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו" שהחובל בעבד כנעני פטור מתשלומי בושת (כי אין לו "אחוה").
* בגמרא מובאות 2 דעות (עולא, מר בריה דרבינא) למקור לכך שעבד כנעני פסול לעדות לדעת חכמים (למרות שלדעתם עבד כנעני נקרא "אחיו" והחובל בו חייב בתשלומי בושת).

דף פח עמוד ב
* אשה שכתבה את נכסי מלוג שלה שיהיו לבנה לאחר מותה - נחלקו האמוראים אם הנכסים יהיו של הבן או של בעלה.
* האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות.
* רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו אם 'קנין פירות' נחשב כ'קנין הגוף' או לא.
מספר צפיות: 2
דף פט עמוד א
* האשה שמכרה את כתובתה ב'טובת הנאה' (שמכרה את הזכות לגבות את כתובתה אם תתאלמן או תתגרש) - דמי המכירה שייכים לאשה (ואף אין היא מחוייבת לקנות בהם קרקע ולהעניק את הפירות לבעלה).
* 2 הנסיונות לסייע (מברייתא וממשנתנו) לתקנת אושא (שתיקנו שהאשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות) - נדחו.
* לדעת רבי מאיר אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.

דף פט עמוד ב
* אשה שחבלה בבעלה - לא הפסידה כתובתה (לדעת רבי מאיר).
* עבד כנעני שהכניסה אשה לבעלה ב'נכסי מלוג': אם האיש הפיל את השן שלו או סימא את העין שלו - לא יוצא העבד לחירות, אך אם האשה עשתה זאת - נחלקו הברייתות אם יוצא לחירות (והגמרא מעלה כמה אפשרויות לביאור טעם המחלוקת).
מספר צפיות: 3
דף צ עמוד א
* המוכר עבדו כנעני לאחר ופסק עמו שישמשנו העבד במשך 30 יום מיום המכירה - 4 תנאים נחלקו מי נקרא 'רבו' באותן 30 יום לגבי דין "יום או יומים" (רבו ראשון או שני או שניהם או אף אחד מהם).
* מי שחציו עבד כנעני וחציו בן חורין, וכן עבד של 2 שותפים - לא יוצא עבד זה לחירות בנטילת שן או עין או שאר ראשי אברים שאינן חוזרין לאחר שנטלום.

דף צ עמוד ב
* לדעת רבי עקיבא: אין עד נעשה דיין (ולכן לדעתו סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש לא יכולים לדון אותו).
* לדעת שמעון התימני: בכל דבר המזיק, חייב רק אם ראוי הוא להביאו לבית דין כדי שיוכלו הדיינים לאומדו לאחר ראיית העדים אם ראוי הוא הדבר המזיק להזיק נזק זה או לא, אך לדעת רבי עקיבא אין צריך לאמוד את הדבר המזיק בבית דין אלא סומכים על העדים.
1 2 3 4
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר