סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 3
דף עא עמוד א
* המתחייב מלקות אינו משלם ממון שנתחייב על ידי אותו מעשה אלא נפטר מהתשלומים, ורבי מאיר חולק (אך אם מתחייב מיתה אינו משלם ממון שנתחייב על ידי אותו מעשה).
* נחלקו האמוראים (בדעת רבי יוחנן הסנדלר, לפי רוב הראשונים) אם "מעשה שבת" (לדוגמא: אוכל שבושל בשבת) אסור מהתורה או מדרבנן.

דף עא עמוד ב
* הגמרא מבררת את דברי רבי מאיר (שבעמוד א) שאם גנב וטבח לעבודה זרה או אם גנב שור הנסקל וטבחו, משלם ארבעה וחמשה, למרות שלכאורה בשעת טביחה הם כבר אסורים בהנאה ולא נחשבים של הבעלים.
* גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לאחד מהן (ונפטר מלשלם לו כדין מודה בקנס שפטור) ואח"כ באו עדים שגנב וטבח - בתחילה סבר רב נחמן שפטור מלשלם לשותף השני, אך למחרת סבר שחייב לשלם לו חצי מתשלומי ארבעה וחמשה.
מספר צפיות: 3
דף עב עמוד א
* האמוראים נחלקו אם "ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף" (=על כל חלק וחלק מהשחיטה יש עליו שם שחיטה) או לא (=אין שם שחיטה על מעשה השחיטה אלא בסופה בגמר השחיטה) - ולא ניתן להוכיח מהמשנה (בדף ע עמוד א) כאחת הדעות.
* רב אשי סובר שהגנב מתחייב בתשלומי ארבעה וחמשה על טביחה רק לאחר שחיטה שלימה (ולא די בתחילת שחיטה).

דף עב עמוד ב
* לא ניתן להוכיח מדברי רבי יוחנן אם סובר שחולין שנשחטו בעזרה נאסרים בהנאה מהתורה או רק מדרבנן (כפי שרב חביבי מחוזנאה ניסה להוכיח).
* עד זומם - לדעת אביי נפסל למפרע משעת עדותו (וכל עדות שהעיד מאז ואילך פסולה), ולדעת רבא מכאן ולהבא (משעת הזמתו) הוא נפסל (ויש 2 לישנות אם רבא סובר בעיקר הדין כאביי).
מספר צפיות: 2
דף עג עמוד א
* במחלוקות אביי ורבא הלכה כאביי רק ב-6 מקרים, והסימן הוא יע"ל קג"ם, כאשר האות ע' מסמנת את המחלוקת בסוגייתנו לגבי עד זומם (שלדעת אביי נפסל למפרע משעת עדותו).
* הגמרא הקשתה ממשנתנו על שיטת אביי ותירצה.
* הגמרא דוחה את האפשרות שכבר נחלקו התנאים (חכמים ורבי יוסי) במחלוקת אביי ורבא (אלא הם כולם סוברים כשיטת אביי).

דף עג עמוד ב
* לשיטת רבי יוסי: תוך כדי דיבור של שאילת הרב לתלמיד ("שלום עליך") - נחשב כדיבור, אך תוך כדי דיבור של שאילת תלמיד לרב ("שלום עליך רבי ומורי") - אינו נחשב כדיבור.
* רבא סובר ש"הכחשה תחילת הזמה היא" (=עדים שהוכחשו ולאחר מכן הוזמו נעשים עדים זוממים), ואביי מקשה עליו.
מספר צפיות: 3
דף עד עמוד א
* אביי דחה את הראיה שהביא רבא מדברי הברייתא לשיטתו ש"הכחשה תחילת הזמה היא".
* רב אשי מבאר שהוכחת רבא לשיטתו מהברייתא, היא מהסיפא של הברייתא, ולא מהרישא של הברייתא כפי שהשתמע בתחילת הסוגיה (והגמרא מבארת כיצד דחה אביי הוכחה זו).

דף עד עמוד ב
* אדון שסימא את עין עבדו והפיל את שינו - העבד יוצא לחירות (בעקבות הנזק הראשון) והאדון משלם על הנזק השני.
* רבי יוחנן ורבי אלעזר נחלקו האם "הכחשה תחילת הזממה היא" או לא.
* רב סובר שמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ומהמשנה מוכח שלא כדבריו.
מספר צפיות: 3
דף עה עמוד א
* מודה בקנס ואח"כ באו עדים - לדעת רב פטור, ולדעת שמואל חייב.
* לדעת רב: רבי אלעזר בר' שמעון סובר שמי שמודה בקנס משום שחשש מהעדים, שראה אותם מתקרבים לבית דין להעיד עליו, והקדים להודות ולהיפטר - חייב.
* רב המנונא סובר שלדעת רב המודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, זה רק אם בהודאתו מחייב את עצמו בתשלום מסויים (וכך גם סובר רבי יוחנן).

דף עה עמוד ב
* רב אשי ניסה להוכיח מברייתא כשיטת רב המנונא, אך הגמרא דחתה זאת.
* הגמרא דחתה את האפשרות שדברי רב המנונא (ורבי יוחנן) הם למעשה מחלוקת תנאים.
* עדות שאי אתה יכול להזימה (שהעדים לא ציינו באיזה יום ושעה התרחש האירוע) - לא נחשבת לעדות.
מספר צפיות: 5
דף עו עמוד א
* מהמשנה (בדף עד עמוד ב) עולה שמי שגנב והקדיש לא מתחייב תשלומי 4 ו-5 כדין מי שגנב ומכר - והגמרא מציעה 3 אפשרויות לבאר את טעם הדבר (ורק האפשרות השלישית נשארת למסקנה).
* הגונב הקדש מבית בעלים - פטור מתשלומי כפל ומתשלומי 4 ו-5 לדעת חכמים, ולדעת רבי שמעון חייב אם אלו קדשים שחייב באחריותן.

דף עו עמוד ב
* לשיטת רבי שמעון "כל העומד לזרוק - כזרוק דמי, וכל העומד לפדות - כפדוי דמי".
* לדעת רבי שמעון איסורי הנאה לא מטמאין טומאת אוכלין (אבל אם היתה לה שעת היתר הנאה משנשחטה - ירדה עליה דין קבלת טומאה, ואפילו נאסרה לאחר מכן, מקבלת טומאה).
מספר צפיות: 3
דף עז עמוד א
* בעמוד זה יש 9 מילים בלבד, והוא העמוד הקצר ביותר בש"ס (אחרי מסכת נזיר דף לג עמוד ב - שם אין אפילו לא מילה אחת של גמרא).
* פרה אדומה - אם יגע בה שרץ, נטמאת בטומאת אוכלין (למרות שאיסורי הנאה אינם מטמאים בטומאת אוכלין לדעת ר' שמעון - אעפ"כ נטמאת, כיון שלאחר שנשחטה היתה שעה שהיתה יכולה להיות מותרת באכילה).

דף עז עמוד ב
* גנב המוכר בהמה שהיא טריפה לשיטת רבי שמעון הפוטר על טביחת טריפה - רבי יוחנן סובר שחייב על המכירה וריש לקיש סובר שפטור.
* גנב בהמה של כלאים וטבחה - משלם תשלומי 4 ו-5, ודין זה נלמד מהמילה "או" ("שור או שה" - לרבות את הכלאים).
* כלאים פסולים לקרבן - ודין זה נלמד מהמילה "או" ("שור או כשב" - פרט לכלאים).
מספר צפיות: 3
דף עח עמוד א
* בהמת קדשים כלאים פסולה לקרבן, בהמת כלאים פטורה ממעשר, בכור כלאים פטור מדיני בכורה.
* דברי רבא ש"זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים" נאמרו לענין פטר חמור, ולשיטת רבי אלעזר (הסובר שמותר לפדות פטר חמור בכלאים) דברי רבא נאמרו לענין טמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא שאסור באכילה.

דף עח עמוד ב
* האומר "הרי עלי עולה" והפריש שור ובא אחר וגנבו - הגנב יכול לפטור את עצמו אם יחזיר לבעלים כבש לדעת חכמים, או עולת העוף לדעת רבי אלעזר בן עזריה.
* הגונב שור ומכרו חוץ מחלק אחד ממאה שבו אינו משלם 4 ו-5 (כי לא מכר את כל השור), ונחלקו התנאים והאמוראים (4 דעות) איזה חלק מהבהמה אם שיירו נחשב הדבר כמו שלא מכר את כל השור.
מספר צפיות: 13
דף עט עמוד א
* למרות שבכל התורה אין שליח לדבר עבירה, הרי שבטביחה ומכירה יש שליח לדבר עבירה.
* למסקנת הגמרא תיקנו קנין משיכה בשומרים והשומר מתחייב בשמירה רק משעה שמושך.
* כשם שהקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה, כך שכירות קרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה.

דף עט עמוד ב
* התורה החמירה בגנב יותר מגזלן, כי הגזלן השוה כבוד עבד לכבוד קונו והגנב לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו.
* "בא וראה כמה גדול כח של מלאכה... בא וראה כמה גדול כבוד הבריות...".
* לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת.
* אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל (כי הבהמה אוכלת את הזרעים שבשדות ומפסידה את שדותיהם של ישראל), אבל מגדלין בהמה גסה לפי שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה.
מספר צפיות: 13
דף פ עמוד א
* לדעת רבן גמליאל מותר להשהות בבית בהמות דקות ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר אלא קושרה בכרעי המטה.
* מי שנדר ליקח בית וליקח אשה בארץ ישראל - אין מחייבין אותו ליקח מיד ויכול להמתין עד שימצא את ההוגנת לו.
* כשם שאמרו אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, כך אמרו אין מגדלין חיה דקה.
* איסור גידול בהמה דקה נתפשט אף בבבל.

דף פ עמוד ב
* חתול לבן מסוכן ומועד להזיק אדם ולכן אסור לגדלו, ורב סובר שכך הדין גם בחתול שחור שאביו ואבי אביו לבנים.
* דלת הננעלת (על האדם מהיות מצליח) - לא במהרה תפתח (ולכן יש להרבות ברחמים).
* הלוקח בית מגוי בארץ ישראל - מותר לומר בשבת לגוי לכתוב את שטר המכירה.
* הלוקח עיר בארץ ישראל - כופין אותו ליקח לה דרך מארבע רוחותיה, משום ישוב ארץ ישראל.
מספר צפיות: 11
דף פא עמוד א
* הברייתא מפרטת 10 תנאים שהתנה יהושע עם ישראל כשהנחיל להם את הארץ (אחד מהם: מת מצוה קונה מקומו).
* הגמרא בעמוד זה מבארת ודנה ב-4 תנאים הראשונים שהתנה יהושע (שמותר לרעות בהמות ביערות ולא יקפיד על כך בעל העדר, שמותר ללקט עצים בשדות של אחרים, שמותר ללקט עשבים למאכל הבהמה בכל מקום חוץ מעשבים הגדלים עם תלתן, שמותר לקצוץ ענפי אילן בכל מקום כדי לטעת אותם במקום אחר).

דף פא עמוד ב
* הגמרא בעמוד זה מבארת ודנה ב-6 תנאים האחרונים שהתנה יהושע, ובתנאי נוסף שהתנה שלמה המלך.
* ימה של טבריא בחלקו של נפתלי היתה.
* אין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בנחלתו חלק בהר ובשפלה ובנגב ובעמק.
* לדעת שמואל התנאים שהתנה יהושע נוהגים גם בחו"ל.
מספר צפיות: 7
דף פב עמוד א
* למסקנה, ה-10 תנאים שהתנה יהושע לא נשנו בברייתא, אלא ר' יהושע בן לוי הוא ששנה אותם.
* הגמרא מביאה ומבארת 10 תקנות שתיקן עזרא (קורין במנחה בשבת, קורין בשני ובחמישי, דנין בשני ובחמישי, מכבסים בחמישי, אוכלין שום בע"ש, שתהא אשה משכמת ואופה, תהא אשה חוגרת בסינר, תהא אשה חופפת וטובלת, שיהו רוכלין מחזירין בעיירות, טבילה לבעלי קרי).

דף פב עמוד ב
* הגמרא מביאה ומבארת 10 דברים שנאמרו בירושלים (אין הבית חלוט בה, לא מביאה עגלה ערופה, לא נעשית עיר הנדחת, לא מטמאה בנגעים, לא מוציאין בה זיזין וגזוזטראות, לא עושין בה אשפתות, לא עושין בה כבשונות, לא עושין בה גנות ופרדסות, לא מגדלים בה תרנגולין, לא מלינין בה את המת).
* ארור האיש שיגדל חזירים וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית.
1 2 3 4 5
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר