סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 5
דף נד עמוד א
* הגמרא מבררת באריכות את המקור לשיטת חכמים ושיטת רבי יהודה החולקים אם בעל הבור חייב בנזקי כלים (=אם נפלו כלים בבור ונשברו), ונשארת בסיום הסוגיה בקושיה על רבי יהודה.
* שור פסולי המוקדשין שנפל לבור - פטור בעל הבור (שנאמר: "והמת יהיה לו" - במי שהמת שלו, יצא זה שאין המת שלו).

דף נד עמוד ב
* אם נפל לבור שור שהוא חרש או שוטה או קטן או סומא או פקח בלילה - חייב בעל הבור, אך אם נפל לבור שור פקח ביום - פטור (כי היה על השור להיזהר).
* המשנה מפרטת כמה עניינים שונים בתורה שנאמר בהם רק "שור וחמור" (לדוגמא: השבת אבידה, כלאים, שבת), אך הכוונה היא לכל בהמה חיה ועוף (והגמרא מוכיחה זאת), "אלא שדבר הכתוב בהווה".
מספר צפיות: 39
דף נה עמוד א
* בדברות הראשונות לא נאמר "למען ייטב לך" במצות כבוד אב ואם, הואיל וסופן של הלוחות הראשונות להשתבר וחס ושלום הדבר היה מסמל שפסקה טובה מישראל.
* הרואה את האות ט' בחלומו - סימן יפה לו.
* הרואה את המילה "הספד" בחלומו (כשרואה אותה כתובה) - סימן הוא שחסו עליו מן השמים ופדאוהו.
* איסור הרבעת כלאים נוהג גם בבעלי חיים שבים.

דף נה עמוד ב
* למסקנת הגמרא ניתן לבאר את המשנה (הפותחת בעמוד זה את פרק שישי) שסוברת כרבי מאיר ששור מועד חייב בשמירה מעולה, אך בנזקי שן ורגל די בשמירה פחותה.
* הברייתא מפרטת 4 נזקים שאדם גורם בעקיפין לחבירו - ופטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.
מספר צפיות: 33
דף נו עמוד א
* למסקנת הגמרא יש הרבה דברים (כמו ה-5 מקרים שהגמרא הביאה) שהעושה אותם פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, אך הברייתא בעמוד הקודם מנתה רק 4 דברים מכיון שבהם היתה אפשרות לחשוב שפטור אף מדיני שמים.
* נעל את הבהמה כראוי אך הניח אותה בשמש או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצאה והזיקה - חייב, ואפילו אם לא יצאה בדרך הרגילה אלא שחתרה תחת הכותל ונפל.

דף נו עמוד ב
* המעמיד בהמת חברו על קמת חבירו - חייב (ואפילו אם רק גרם לה זאת באמצעות כך שעמד בפניה או הכישה במקל).
* שיטת רבא ששומר שמסר לשומר חייב.
* רבה ורב יוסף נחלקו אם המעמד של שומר אבידה הוא כשומר חינם או כשומר שכר.
מספר צפיות: 22
דף נז עמוד א
* הגמרא מביאה 2 קושיות על רבה הסובר שדינו של שומר אבידה כשומר חינם, ו-2 קושיות על רב יוסף הסובר שדינו כשומר שכר, ומתרצת.
* באבידת בעלי חיים לדעת כולם חייב המוצא גם בגניבה ואבידה כדין שומר שכר (כי זה נחשב לפשיעה אצלם כי לא שמר עליהם כראוי למרות שידע שטבעם ללכת).
* בהשבת אבידה יוצא ידי חובתו כאשר השיב את האבידה אפילו אם השיב ללא ידיעת הבעלים.

דף נז עמוד ב
* הגמרא מקשה 2 קושיות (ומתרצת) על רב יוסף הסובר שליסטים מזויין גנב הוא, ואח"כ מנסה להביא הוכחה לשיטתו (ודוחה).
* ישנה מחלוקת תנאים אם דינו של שוכר הוא כשומר חינם או כשומר שכר.
מספר צפיות: 20
דף נח עמוד א
* בהמה שנפלה לגינה ונהנית - בין אם נהנית בכך שאכלה מהתבואה ובין אם נהנית מכך שהגנה עליה התבואה שלא תחבל - משלמת מה שנהנית ולא מה שהזיקה (לדעת רב למסקנה).
* רבי ירמיה מסתפק (לשיטה הסוברת ש"תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור") מה יהיה הדין כאשר ירדה הבהמה כדרכה לשדה וילדה שם והזיקה את התבואה במי לידה שיצאו ממנה (ומסתפק האם הדבר נחשב לאונס או לא).

דף נח עמוד ב
* מהפסוק "ובער בשדה אחר" לומדים 2 הלכות: (1) "שמין (את הנזק) על גב שדה אחר", (2) פטורים על נזקי "שן" ו"רגל" ברשות הרבים.
* במשנה בתחילת הפרק נאמר שבהמה שירדה כדרכה והזיקה לשדה משלמת מה שהזיקה, והסוגיה אצלנו עוסקת באריכות בשיטת חישוב הנזק.
מספר צפיות: 19
דף נט עמוד א
* רבי יוסי הגלילי ורבי ישמעאל סוברים ש"נידון במשוייר שבו" (בהמה שאכלה שחת, משערים את גובה התשלום לפי מה שיהיה ערך מה שנשאר בערוגה בימי הקציר).
* רבי שמעון בן יהודה ורבי יוסי ובן עזאי סוברים שיש לנכות מתשלומי הנזק את ההוצאות שהנזק מנע מהניזק (ולכן לדוגמא האונס נערה אינו משלם לה תשלומי צער, כי ממילא סופה להצטער תחת בעלה).

דף נט עמוד ב
* אלעזר זעירא נעל נעליים שחורות בגלל שהתאבל על ירושלים, ואנשי ראש הגולה חשבו שזו יוהרא והוא לא חשוב להתאבל על ירושלים ואסרו אותו, עד שהוא הוכיח להם שהוא אדם גדול.
* השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים - ונחלקו האמוראים האם מדובר כשמסר לו רק גחלת (והוא ליבה) או אף כשמסר לו שלהבת.
מספר צפיות: 22
דף ס עמוד א
* ליבה אדם את האש ולבתה גם הרוח: אם יש בלבויו כדי ללבותה - חייב, ואם לאו - פטור.
* אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה.
* כיון שניתן רשות למשחית, אינו מבחין בין צדיקים לרשעים, ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים.

דף ס עמוד ב
* לעולם יכנס אדם לעיר בעוד החמה זורחת, וייצא מהעיר לדרך לאחר שהאיר היום בבוקר.
* אמר הקב''ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי, אני הציתי אש בציון שנאמר (איכה ד/יא) "ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה" ואני עתיד לבנותה באש שנאמר (זכריה ב/ט) "ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה".
* "ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער" - 3 דעות מובאות בגמרא לבאר מה רצה דוד.
מספר צפיות: 16
דף סא עמוד א
* כל המוסר עצמו למות על דברי תורה - אין אומרים דבר הלכה משמו.
* אם האש עברה גדר שהיא גבוהה 4 אמות (והלכה והזיקה דברים שהיו מצידו השני של הגדר) - פטור (ואפילו אם עברה לשדה קוצים).
* אם האש עברה נהר שאין בו מים (והזיקה בצידו השני) - נחלקו האמוראים אם פטור.

דף סא עמוד ב
* בנוגע לשיעור המרחק שתעבור האש ויהיה חייב על נזקיה - שמואל פסק כדעת רבי שמעון (ולא כ-3 דעות האחרות שבמשנה) הסובר שאין לתת שיעור מרחק קבוע אלא הדבר תלוי בנתוני הדליקה.
* לדעת רבא - חכמים ורבי יהודה נחלקו אם חייב על נזקי טמון באש (המדליק אש בתוך שלו והלכה ושרפה ברשותו של חבירו דברים טמונים), וכן נחלקו במדליק גדישו של חבירו אם משלם על כל מה שהיה בתוכו או רק דברים שהדרך להטמין אותם בגדיש.
מספר צפיות: 16
דף סב עמוד א
* הנותן דינר זהב לאשה לשומרו ואמר לה "הזהרי בו, של כסף הוא": אם הזיקה לדינר - חייבת לשלם דינר זהב, אך אם פשעה בשמירתה שלא שמרה עליו כראוי - משלמת דינר כסף.
* חמסן הוא מי שנוטל מחבירו בעל כרחו אך משלם את דמי מה שנטל, ואילו גזלן הוא מי שנוטל ואינו משלם.

דף סב עמוד ב
* לא ניתן לדייק מדברי רבי יהודה במשנה אם מצוה להניח נר חנוכה דוקא בתוך 10 טפחים מהקרקע.
* נר חנוכה שהניחה למעלה מ20 אמה פסולה.
* פרק שביעי (פרק "מרובה") המתחיל בעמוד זה עוסק בדיני גנבה.
* תשלומי כפל (שחייב הגנב) נוהג בין אם גנב בעלי חיים ובין אם גנב מטלטלים, ותשלומי ארבעה וחמשה (שחייב מי שגנב וטבח או מכר) נוהג רק בשור ושה.
מספר צפיות: 3
דף סג עמוד א
* כל העמוד עוסק בבירור המקור לכך שתשלומי כפל (שחייב הגנב) נוהג בכל דבר (למעט: קרקעות, עבדים, שטרות) - והלימוד הוא באמצעות "ריבוי ומיעוט".
* במעות מעשר שני בירושלים יכול לקנות דבר שהוא "פרי מפרי (דבר שנוצר מדבר אחר שאף הוא נוצר מדבר אחר) וגידולי קרקע (צומח מן הארץ)" - דין זה נלמד באמצעות "כלל ופרט וכלל".

דף סג עמוד ב
* מוצא אבידה שטען שלאחר שמצאה נגנבה ממנו ונשבע על כך ואח"כ באו עדים שהיא ברשותו - משלם תשלומי כפל (לדעת ר' יוחנן).
* שומר הטוען שהפקדון נגנב ונשבע על כך אך העדים מעידים שהוא בעצמו גנבו - חייב לשלם תשלומי כפל, אך אם טוען שהפקדון אבד ממנו והעדים מעידים שהוא אצלו וגנבו - לא משלם תשלומי כפל (והגמרא מביאה את המקור לדינים אלו).
מספר צפיות: 3
דף סד עמוד א
* כל העמוד עוסק בבירור המקור לכך שגנב חייב לשלם כפל (לשיטה הסוברת בעמוד הקודם שהפסוק "אם ימצא הגנב ישלם שנים" עוסק בטוען טענת גנב ולא בגנב).
* לשיטת "תנא דבי רבי ישמעאל" אף כאשר מופיעים בפסוקים שני כללים שאינם דומים, ניתן לדרוש אותם בכלל ופרט וכלל.

דף סד עמוד ב
* בארץ ישראל אמרו שכל מקום שאתה מוצא בפסוק שני כללים הסמוכים זה לזה ואילו הפרט נאמר אחריהם, ניתן בכל זאת לדרוש את הפסוק בכלל ופרט וכלל (ודרוש את הפרט כאילו הוא נאמר ביניהם).
* ישנה מחלוקת במקרה של "מודה בקנס ואח"כ באו עדים" אם פטור או חייב.
* לדעת תנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה כבר בתורה ונשנית פעם שניה בתורה - שוב לא נשנית אלא לדבר אחד שנתחדש בה, ורק בגללו נשנית כל הפרשה עם פרטיה (ולא לשם דרשות נוספות).
מספר צפיות: 6
דף סה עמוד א
* לדעת רב: אם נשתנה מחיר הבהמה הגנובה בין שעת הגניבה לשעת העמדה בדין ונהיה זול יותר - משלם את הקרן לפי השווי בשעת הגניבה, ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה משלם לפי שעת העמדה בדין.
* לדעת רבה (ורב מסכים): מי שגזל חבית יין מחבירו ומחירה התייקר, אם שבר את החבית או שתה את היין - משלם כפי מחירה כעת, אם נשברה החבית מאליה - משלם כשעת הגזילה.

דף סה עמוד ב
* בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון ונשבע על כך ובאו עדים והעידו שהפקדון בידו ואח"כ הודה על כך - לדעת רבי יעקב משלם תשלומי כפל ואשם וחומש, ולדעת חכמים פטור מחומש, ולדעת רבי שמעון בן יוחאי פטור גם מאשם.
* גנב טלה ונעשה איל - שינוי הוא, ולכן קנאו, ואם טבח ומכר אינו משלם ארבעה וחמשה, לדעת רבי אילעא, ורבי חנינא חולק.
1 2 3 4 5 6
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר