סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 4
דף לח עמוד א
* ראה הקב"ה 7 מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום - עמד והתיר ממונן לישראל / עמד והגלה אותם מעל אדמתם.
* אפילו נכרי ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול.
* גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.

דף לח עמוד ב
* אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, אפילו שכר שיחה נאה.
* לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה (בבנות לוט) קדמתה 4 דורות לישראל (עובד, ישי, דוד ושלמה).
* שור של ישראל שנגח שור של כותי - פטור, ושל כותי שנגח שור של ישראל - תם משלם חצי נזק (ולדעת ר' מאיר נזק שלם) ומועד משלם נזק שלם.
מספר צפיות: 5
דף לט עמוד א
* שור האצטדין שנגח אדם - אינו חייב מיתה, שנאמר "כי יגח" (מעצמו) ולא שיגיחוהו אחרים.
* שור של חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח, אם הוחזק שור זה נגחן - מעמידים להם אפוטרופוס ואחרי שהעידו עליו בפניהם שנגח 3 פעמים דינו כמועד, ונחלקו האמוראים אם גובים את הנזק מעליית יתומים או מעליית אפוטרופוס.

דף לט עמוד ב
* שור של חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח - נחלקו התנאים אם מעמידים אפוטרופוס לתם לגבות מגופו או לא.
* שור שנעשה מועד בפני האפוטרופוס וחזר לבעליו - נחלקו התנאים אם מעתה והלאה נחשב לשור תם (כי "רשות משנה") או לשור מועד.
מספר צפיות: 7
דף מ עמוד א
* אפוטרופוס (הממונה על שור היתומים) - משלם את נזקי השור המועד של היתומים, אך לא משלם כופר אם השור הרג אדם.
* שור שהרג אדם - נחלקו התנאים אם צריך (בעל השור) לשלם את שווי דמי הנהרג או את שווי בעל השור.
* שור של 2 שותפים שהרג אדם - בגמרא מובאת התלבטות אם משלמים כופר אחד ביחד או כל אחד לחוד.

דף מ עמוד ב
* שור שהועד בבית שואל והחזירו לבעלים - דינו מעתה והלאה כדין שור תם, ונחלקו האמוראים האם זה בגלל ש"רשות משנה" או מטעם אחר.
* שור האצטדין - נחלקו רב ושמואל אם כשר להקרבה על גבי המזבח או פסול (כדין נוגח ברצון שפסול להקרבה).
* בהמות הפסולות להקרבה: רובע, נרבע, נעבד, מוקצה, נוגח.
מספר צפיות: 5
דף מא עמוד א
* שור שנגח אדם והרגו - חייב סקילה, ואם הוא מועד חייב אף בתשלומי כופר (ובגמרא מובאים 8 הצעות איך יש מציאות של מועד, והרי כבר כשהוא תם התחייב במיתה).
* שור שנגח עבד או אמה והרגם - חייב סקילה, ובעליו חייב לשלם 30 סלעים.
* שור שנגח אדם והרגו - אם שחט את השור לאחר שנפסק דינו לסקילה ולפני שנסקל, אסור באכילה ובהנאה.

דף מא עמוד ב
* "בעל השור נקי" - מפסוק זה לומדים (לשיטת הברייתא שבעמוד א) שהעור של שור הנסקל אסור בהנאה.
* "את ה' אלהיך תירא" - לרבות תלמידי חכמים.
* "בעל השור נקי" - רבי אליעזר לומד מכך ששור תם שנגח אדם והרגו פטור בעליו מתשלומי חצי כופר.
מספר צפיות: 6
דף מב עמוד א
* "בעל השור נקי" - רבי יוסי הגלילי לומד מכך ששור שנגח אשה הרה ויצאו ילדיה, פטור מתשלומי דמי הולדות.
* בגמרא מובאות 4 דעות לבאר מדוע רבי יוסי הגלילי לא לומד את הדין הנ"ל מהמילה "אנשים" שבפסוק "וכי ינצו אנשים וכו'".
* "בעל השור נקי" - רבי עקיבא לומד מכך ששור תם (בניגוד לשור מועד) שנגח עבד פטור מלשלם קנס 30 שקלים.

דף מב עמוד ב
* הגמרא מבררת מדוע רבי עקיבא למד את הדין הנ"ל מפסוק והרי לכאורה זה פשוט מכיון שהשור נסקל ואין לו מהיכן לשלם (כי שור תם משלם מגופו).
* תשלומי הכופר, שמשלם שור שנגח אשה, ניתנים ליורשי האשה ולא לבעלה.
מספר צפיות: 6
דף מג עמוד א
* לדעת רבה: בכור לא זכאי בירושה פי שנים במעות שגבו היתומים עבור חוב אביהם אך כן זכאי בירושה פי שנים בקרקע שגבו היתומים עבור חוב אביהם, ורב נחמן סובר הפוך (ומחלוקת זו היא לשיטת בני מערבא אליבא דרבנן).
* לדעת ריש לקיש: שור שהמית עבד שלא בכוונה - פטור מתשלומי קנס של 30 שקלים.
* לדעת רבה: שור שהמית בן חורין שלא בכוונה - פטור מתשלומי כופר.

דף מג עמוד ב
* רבי יוחנן חולק על שני הדינים שלעיל, וסובר ששור שהמית עבד שלא בכוונה חייב בתשלומי קנס של 30 שקלים, ושור שהמית בן חורין שלא בכוונה חייב בתשלומי כופר.
* שור שהרג אדם - חייב סקילה גם על הריגת קטנים וגם על הריגת גדולים.
מספר צפיות: 5
דף מד עמוד א
* גם שור תם (ולא רק מועד) מתחייב אם הרג או הזיק קטנים (ולא רק אם הרג או הזיק אנשים גדולים).
* שור מועד שהרג אדם שלא בכוונה פטור ממיתה, ונחלקו רב ושמואל אם חייב בכופר (ובעמוד ב מובאת ברייתא כדעת שמואל שחייב).

דף מד עמוד ב
* שור שהזיק שלא בכוונה (ולא הרג) - נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון אם חייב או פטור.
* אדם או שור שנתכוונו להרוג אדם זה והרגו אדם אחר - לדעת חכמים חייב ולדעת רבי שמעון פטור.
המקור ל"דין קבוע" הוא מהפסוק "וארב לו".
* לדעת רבי יהודה שור שאין לו בעלים שהרג אדם - פטור מן המיתה (ואפילו אם בזמן הנגיחה היו לו בעלים).
מספר צפיות: 3
דף מה עמוד א
* לדעת רבה: רבי יעקב וחכמים סוברים שדבר שנאסר בהנאה בעודו בבית השומר (כאשר האיסור בא ממילא, כמו חמץ בפסח), השבת הדבר כן נחשבת השבה ופטור מלשלם.
* לדעת רבה: רבי יעקב וחכמים נחלקו האם גומרים דינו של שור לסקילה אפילו שלא בנוכחות הבעלים.

דף מה עמוד ב
* מסר את שורו לשומר חינם והכיר בו השומר שהוא שור נגחן וקיבל עליו השומר את שמירת נזקיו: אם הזיק השור - חייב השומר בתשלומי נזקו, אך אם הוזק השור - פטור השומר.
* במשנה ובברייתא מובאות 4 דעות אודות רמת השמירה בה מחוייבים הבעלים בשור תם ובשור מועד, כדי לפטור אותם מחיוב תשלומי נזק (והגמרא מבארת את המקור לדעות השונות).
* לדעת רב אדא בר אהבה: כשהבעלים שמרו על שור מועד "שמירה פחותה", לא פטר רבי יהודה (הסובר שלשור מועד מספיק שמירה פחותה בניגוד לשור תם) אלא צד העדאה שבו אבל צד תמות במקומה עומדת, ורב חולק על כך וסובר שפטר גם צד תמות שבו.
מספר צפיות: 8
דף מו עמוד א
* פרק חמישי (המתחיל בעמוד זה) עוסק ברובו בדיני נזקי הבור, אך בתחילתו עוסק בעוד עניינים בנזקי השור, ובדינו של הנכנס לחצר חבירו או מכניס כליו לרשות חבירו והזיקו כליו או הוזקו.
* ממון המוטל בספק - לדעת סומכוס חולקין, אבל לדעת חכמים "זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה" (ובגמרא מבואר מדוע נקטו לשון "זה כלל גדול").
* המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן - רב אמר: הרי זה מקח טעות, ושמואל אמר: יכול שיאמר לו לשחיטה מכרתיו לך.

דף מו עמוד ב
* המקור לדין "המוציא מחבירו עליו הראיה" - לדעת ר' שמואל בר נחמני: מהפסוק "מי בעל דברים יגש אליהם", לדעת רב אשי: מסברה.
* לדעת רבה בר אבוה לומדים מהפסוק הנ"ל שאין נזקקין אלא לתובע תחלה (אא"כ הנתבע יפסיד מכך, לדעת נהרדעי).
מספר צפיות: 7
דף מז עמוד א
* לדעת רבא: פרה מעוברת שהזיקה - יכול הניזק לגבות את תשלומי הנזק מולדה, תרנגולת שהזיקה - אינו גובה מביצתה.
* שור שנגח פרה והפילה - רבא מבאר איך שמים ומעריכים את דמי הולד ("שמין לולד על גב פרה" - כמה היתה שוה פרה זו בעודה מעוברת וכמה היא שוה עכשיו).

דף מז עמוד ב
* הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות: אם החליקה בהן בהמתו של בעל הבית - חייב, אך אם אכלה מהן יותר מדאי ומתה - פטור (כך דעת רב).
* כאשר בעל החצר נותן לחבירו רשות להכניס שור לחצרו (ומקבל אחריות נזקיו) - הגמרא מתלבטת האם מקבל על עצמו אחריות גם שלא יגחוהו שוורים של אחרים, או שאינו מקבל עליו אלא רק שלא יוזק משורו.
מספר צפיות: 3
דף מח עמוד א
* אשה שקיבלה רשות מבעל החצר לאפות בחצירו - מוטל עליה לשמור על בהמותיו שלא יאכלו ממה שאופה וימותו (כיון שבעל החצר מסתלק מהמקום בו אופה משום צניעות).
* הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות וחפר בה השור בור - בעל השור חייב בנזקי חצר, ובעל חצר חייב בנזקי הבור.
* נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות והזיק את בעל הבית - חייב, ואם בעל הבית הזיק אותו - פטור (אם לא ידע בעל הבית שנכנס לחצירו).

דף מח עמוד ב
* הכניס את שורו לחצר חבירו שלא ברשות ונפל שורו לבורו של בעל החצר והבאיש את מימיו: אם הבאיש מגופו - חייב, אבל מריחו - פטור.
* נחלקו האמוראים אם הלכה כת"ק (שכשנותן בעל החצר רשות להכניס הרי הוא מקבל על עצמו לשמור עליהם) או כרבי (שאינו מקבל עליו שמירה אף שנתן רשות להכניס).
מספר צפיות: 4
דף מט עמוד א
* לדעת רב אדא בר אהבה: שוורים שנתכוונו להכות אשה ויצאו ילדיה - פטורים בעלי השוורים מלשלם את דמי ולדות.
* שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה - משלם דמי ולדות.
* אם הכה אשה הנשואה לגר לאחר מיתת בעלה הגר ויצאו ילדיה - לדעת רבה חייב המזיק לשלם לה על היזק ולדותיה, ורב חסדא חולק.

דף מט עמוד ב
* לוה ישראל מעות מהגר והניח לו משכון על הלואתו ומת הגר - אם בא ישראל אחר והחזיק במשכון, מוציאין את המשכון מידו ומחזירים אותו ללווה.
* חצירו של אדם קונה לו דברי הפקר המונחים בחצירו אף שלא מדעתו.
* בברייתא מובאת מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא באיזה אופן חל חיוב נזקים על החופר בור, ונחלקו האמוראים בפירוש מחלוקתם.
1 2 3 4 5 6 7
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר