סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 9
דף לב עמוד א
* המזיק את אשתו בתשמיש המטה - חייב בתשלומי נזקיה.
* 2 פרות ברה"ר, אחת רבוצה ואחת מהלכת: בעטה מהלכת ברבוצה - פטורה, בעטה רבוצה במהלכת - חייבת. (הגמרא ניסתה פעמיים להביא סיוע מהמשנה לדין זה, אך הניסיונות נדחו).
* אחד רץ ואחד מהלך ברשות הרבים, והזיקו זה את זה - רבי יוחנן פסק כאיסי בן יהודה שהרץ חייב, אך אם זה היה בערב שבת בין השמשות פטור.

דף לב עמוד ב
* רבי ינאי היה מתעטף בבגדים נאים בערב שבת ועומד ואומר "בואי כלה בואי כלה".
* אדם הנמצא ברשות אחת ומזיק ברשות אחרת - חייב.
* הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת פטור, ואם נכנס ברשות חייב (חייב בתשלומי נזק צער רפוי ושבת, ויש 2 לישנות בגמרא אם חייב גם גלות).
מספר צפיות: 8
דף לג עמוד א
* שור תם שנגח אדם - לדעת חכמים משלם חצי נזק ולדעת רבי עקיבא משלם נזק שלם (מגופו ולא מן העליה).
* שור תם שנגח - לדעת רבי ישמעאל "יושם השור" (בית דין שמים את שוויו של השור המזיק כדי לברר כמה על בעליו לשלם), ולדעת רבי עקיבא "הוחלט השור" (רשאי בעליו של השור הניזק ליטול לעצמו את השור המזיק אם שוה עד מחצית הנזק, ואם שוה יותר מכך נעשה שותף בשור יחד עם בעליו).

דף לג עמוד ב
* עשה עבדו אפותיקי ומכרו לאחר - בעל חוב גובה הימנו (כי יש 'קול' לאפותיקי זה), עשה שורו אפותיקי ומכרו לאחר - אין בבעל חוב גובה הימנו.
* הניזק יכול לגבות את נזקו משור המזיק גם אם שחטו המזיק (וגובה מבשרו).
* המזיק שעבודו של חבירו - פטור; השורף שטרותיו של חבירו - פטור.
מספר צפיות: 4
דף לד עמוד א
* הגמרא מביאה ומבארת ברייתא העוסקת במקרים בהם שור המזיק או הניזק השביח או הכחיש לאחר הנגיחה.
* לדעת רבא (ואביי דוחה דעתו), רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו האם הניזק מפסיד ולא משלמים לו את "פחת נבילה" (מה שנפחת משווי הנבילה משעת הנגיחה עד העמדה בדין) או שגם הבעלים של שור תם המזיק מפסיד חצי מכך.

דף לד עמוד ב
* לדעת רבי יוחנן, רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו האם הניזק זכאי לבדו ב"שבח נבילה" (מה שהשביחה הנבילה משעת הנגיחה עד העמדה בדין) או שגם המזיק זכאי בכך ומתחלקים הם בשוה.
* המשנה מונה 4 הבדלים בין שור שהזיק לבין אדם שהזיק.
* לדעת רבי אבהו, כל המקלקלים בשבת (שעשו מלאכה בדרך קלקול) פטורים חוץ מחובל ומבעיר, ורבי יוחנן חולק ופוטר את כולם.
מספר צפיות: 5
דף לה עמוד א
* הגמרא מספרת על השור שהיה בביתו של רב פפא שידע להכין רפואה לעצמו כשכאבו לו השיניים.
* נתכוון להזיק - חייב בתשלומי בושת אע"פ שלא נתכוון לבייש.
* 'מכה אדם ומכה בהמה' - מכה בהמה חייב תמיד לשלם ממון, ומכה אדם תמיד פטור מלשלם ממון (גם אם לא מתחייב מיתה).

דף לה עמוד ב
* ממון המוטל בספק - לדעת סומכוס: חולקין, אך לדעת חכמים (=שבמשנה שלנו): המוציא מחבירו עליו הראיה.
* לדעת רבי חייא בר אבא, סומכוס סובר כך גם במקרה שטענת התובע היא טענת 'ברי' וטענת הנתבע היא טענת 'ברי', אך רב פפא סובר שסומכוס סובר כך רק כאשר טענת הנתבע היא טענת 'שמא' (אך אם הנתבע גם טוען טענת 'ברי' אז המוציא מחבירו עליו הראיה).
מספר צפיות: 4
דף לו עמוד א
* לא ניתן להוכיח מהמשנה, שבמקרה של 2 שוורים תמים השייכים לאדם אחד, שהזיק אחד מהם ולא ידוע מי הוא, שהניזק יוכל לגבות ממי שירצה מבין שניהם (ואם אבד אחד מהם הרי שיגבה מהשני).
* המשנה המתחילה את פרק רביעי בעמוד זה, עוסקת בשור תם שנגח בהמות אחדות בעודו תם, כיצד משלם.

דף לו עמוד ב
* הגמרא מעמידה את הרישא של המשנה (שבעמוד א) כרבי ישמעאל (שבעל השור הניזק נחשב לבעל חוב של המזיק) ואת הסיפא כרבי עקיבא (שבעל השור הניזק נחשב לשותף בשור המזיק).
* במשנה בדף צ נאמר ש"התוקע לחבירו (רש"י: מכהו כנגד אזנו) - נותן לו סלע", ומסקנת הגמרא אצלנו שמדובר על 'סלע מדינה' ולא 'סלע צורי'.
מספר צפיות: 4
דף לז עמוד א
* יתומים לא צריכים לכתוב פרוזבול (כי על בית דין מוטל לדאוג להם, ולכן השטרות שלהם נחשבים כמסורים כבר לבית דין ולא חלה עליהם שמיטת כספים).
* לדעת רב זביד, שור שמועד למין אחד, הרי שהוא נחשב כמועד לכל המינים, אך רב פפא חולק, והגמרא מוכיחה מהמשמנה כדעת רב זביד.

דף לז עמוד ב
* שור ששמע קול שופר ונגח, ושוב שמע קול שופר ונגח, ושוב שמע קול שופר ונגח - נעשה מועד לשופרות, ובכל פעם שיגח לאחר שישמע קול שופר משלם נזק שלם.
* שור של הקדש שנגח שור של הדיוט - פטור, ושור של הדיוט שנגח שור של הקדש: לדעת המשנה פטור, ולדעת ר"ש בן מנסיא חייב נזק שלם (בין תם בין מועד).
מספר צפיות: 4
דף לח עמוד א
* ראה הקב"ה 7 מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום - עמד והתיר ממונן לישראל / עמד והגלה אותם מעל אדמתם.
* אפילו נכרי ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול.
* גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.

דף לח עמוד ב
* אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, אפילו שכר שיחה נאה.
* לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה (בבנות לוט) קדמתה 4 דורות לישראל (עובד, ישי, דוד ושלמה).
* שור של ישראל שנגח שור של כותי - פטור, ושל כותי שנגח שור של ישראל - תם משלם חצי נזק (ולדעת ר' מאיר נזק שלם) ומועד משלם נזק שלם.
מספר צפיות: 5
דף לט עמוד א
* שור האצטדין שנגח אדם - אינו חייב מיתה, שנאמר "כי יגח" (מעצמו) ולא שיגיחוהו אחרים.
* שור של חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח, אם הוחזק שור זה נגחן - מעמידים להם אפוטרופוס ואחרי שהעידו עליו בפניהם שנגח 3 פעמים דינו כמועד, ונחלקו האמוראים אם גובים את הנזק מעליית יתומים או מעליית אפוטרופוס.

דף לט עמוד ב
* שור של חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח - נחלקו התנאים אם מעמידים אפוטרופוס לתם לגבות מגופו או לא.
* שור שנעשה מועד בפני האפוטרופוס וחזר לבעליו - נחלקו התנאים אם מעתה והלאה נחשב לשור תם (כי "רשות משנה") או לשור מועד.
מספר צפיות: 7
דף מ עמוד א
* אפוטרופוס (הממונה על שור היתומים) - משלם את נזקי השור המועד של היתומים, אך לא משלם כופר אם השור הרג אדם.
* שור שהרג אדם - נחלקו התנאים אם צריך (בעל השור) לשלם את שווי דמי הנהרג או את שווי בעל השור.
* שור של 2 שותפים שהרג אדם - בגמרא מובאת התלבטות אם משלמים כופר אחד ביחד או כל אחד לחוד.

דף מ עמוד ב
* שור שהועד בבית שואל והחזירו לבעלים - דינו מעתה והלאה כדין שור תם, ונחלקו האמוראים האם זה בגלל ש"רשות משנה" או מטעם אחר.
* שור האצטדין - נחלקו רב ושמואל אם כשר להקרבה על גבי המזבח או פסול (כדין נוגח ברצון שפסול להקרבה).
* בהמות הפסולות להקרבה: רובע, נרבע, נעבד, מוקצה, נוגח.
מספר צפיות: 5
דף מא עמוד א
* שור שנגח אדם והרגו - חייב סקילה, ואם הוא מועד חייב אף בתשלומי כופר (ובגמרא מובאים 8 הצעות איך יש מציאות של מועד, והרי כבר כשהוא תם התחייב במיתה).
* שור שנגח עבד או אמה והרגם - חייב סקילה, ובעליו חייב לשלם 30 סלעים.
* שור שנגח אדם והרגו - אם שחט את השור לאחר שנפסק דינו לסקילה ולפני שנסקל, אסור באכילה ובהנאה.

דף מא עמוד ב
* "בעל השור נקי" - מפסוק זה לומדים (לשיטת הברייתא שבעמוד א) שהעור של שור הנסקל אסור בהנאה.
* "את ה' אלהיך תירא" - לרבות תלמידי חכמים.
* "בעל השור נקי" - רבי אליעזר לומד מכך ששור תם שנגח אדם והרגו פטור בעליו מתשלומי חצי כופר.
מספר צפיות: 6
דף מב עמוד א
* "בעל השור נקי" - רבי יוסי הגלילי לומד מכך ששור שנגח אשה הרה ויצאו ילדיה, פטור מתשלומי דמי הולדות.
* בגמרא מובאות 4 דעות לבאר מדוע רבי יוסי הגלילי לא לומד את הדין הנ"ל מהמילה "אנשים" שבפסוק "וכי ינצו אנשים וכו'".
* "בעל השור נקי" - רבי עקיבא לומד מכך ששור תם (בניגוד לשור מועד) שנגח עבד פטור מלשלם קנס 30 שקלים.

דף מב עמוד ב
* הגמרא מבררת מדוע רבי עקיבא למד את הדין הנ"ל מפסוק והרי לכאורה זה פשוט מכיון שהשור נסקל ואין לו מהיכן לשלם (כי שור תם משלם מגופו).
* תשלומי הכופר, שמשלם שור שנגח אשה, ניתנים ליורשי האשה ולא לבעלה.
מספר צפיות: 6
דף מג עמוד א
* לדעת רבה: בכור לא זכאי בירושה פי שנים במעות שגבו היתומים עבור חוב אביהם אך כן זכאי בירושה פי שנים בקרקע שגבו היתומים עבור חוב אביהם, ורב נחמן סובר הפוך (ומחלוקת זו היא לשיטת בני מערבא אליבא דרבנן).
* לדעת ריש לקיש: שור שהמית עבד שלא בכוונה - פטור מתשלומי קנס של 30 שקלים.
* לדעת רבה: שור שהמית בן חורין שלא בכוונה - פטור מתשלומי כופר.

דף מג עמוד ב
* רבי יוחנן חולק על שני הדינים שלעיל, וסובר ששור שהמית עבד שלא בכוונה חייב בתשלומי קנס של 30 שקלים, ושור שהמית בן חורין שלא בכוונה חייב בתשלומי כופר.
* שור שהרג אדם - חייב סקילה גם על הריגת קטנים וגם על הריגת גדולים.
1 2 3 4 5 6 7 8
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר