סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 6
דף כב עמוד א
* מאיזה טעם יש לחייב אדם על נזקי אש? - לדעת רבי יוחנן משום "חציו" (מדין אדם המזיק, כאדם הזורק חץ והזיקה), ולדעת ריש לקיש משום "ממונו" (מדין ממונו המזיק, כמו שחייב על שורו או בורו שהזיקו).
* הגמרא מבררת מדוע רבי יוחנן וריש לקיש חולקים זה על זה, ולאחר מכן מקשה 4 קושיות (2 בעמוד א ו2 בעמוד ב) ממשניות במסכת על ריש לקיש (ומתרצת).

דף כב עמוד ב
* אם נתחייב מיתה על הריגת עבד של אדם אחד - פטור מתשלום שנתחייב על שריפת גדי אפילו אם הוא של אדם אחר, אם ביצע זאת בו זמנית.
* השולח שלהבת ביד חרש שוטה וקטן והלכו הם ושרפו ממון של אדם אחר - לדעת ריש לקיש חייב המשלח, ולדעת רבי יוחנן פטור המשלח.
* הגמרא מביאה פסוק וברייתא שמהם יש להוכיח כשיטת רבי יוחנן שחיוב המבעיר אש הוא משום "חציו".
מספר צפיות: 3
דף כג עמוד א
* למסקנת הגמרא, רבי יוחנן מחייב על נזקי אש גם משום "חציו" (מדין אדם המזיק, כאדם הזורק חץ והזיקה) וגם משום "ממונו" (מדין ממונו המזיק, כמו שחייב על שורו או בורו שהזיקו).
* מהמשנה ניתן להסיק שדרך הכלב לחתור דלתות ולהכנס, ואין זה דבר משונה (ולפיכך יש לחייב את בעל הכלב שחפר ברגליו ופתח את הדלת ונטל את הגחלת - בנזק שלם כדין נזקי שן ורגל ולא בחצי נזק כדין נזקי קרן).

דף כג עמוד ב
* מהמשנה ניתן להסיק שפיה של פרה האוכלת בחצר הניזק נידון כרשות הניזק ולא כרשות בעליה (ולכן חייב על אכילתה מדין "שן").
* השור נעשה מועד אם נגח 3 נגיחות ב-3 ימים לדעת רבי יהודה, ולדעת רבי מאיר אף אם נגח 3 נגיחות ביום אחד.
מספר צפיות: 4
דף כד עמוד א
* רב אדא בר אהבה פסק כרבי יוסי ששור נעשה מועד דוקא אם העידו בו על 3 נגיחות ב-3 ימים, ושור מועד חוזר להיות תם אם התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח.
* אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני בית דין.

דף כד עמוד ב
* למסקנת הגמרא ה-3 ימים הנדרשים כדי ששור ייעשה מועד - הצורך בהם הוא כדי לעשות את השור למועד ולא כדי לעשות את בעל השור מועד (ולכן אם באו 3 כתות עדים ביום אחד והעידו על 3 נגיחות שנגח השור ב-3 ימים השור נעשה מועד).
* המגרה את כלבו של חבירו באדם אחר והזיקו - פטור מתשלומין (כי גרמא בניזקין פטור), אך בעל הכלב חייב (כך הגמרא ניסתה להוכיח).
* כל המשנה (העושה דבר שאין לו רשות לעשותו) ומתוך כך בא אחר ושינה בו (שהזיקו) - פטור (אף שגם הוא עשה שלא ברשות).
מספר צפיות: 5
דף כה עמוד א
* "קרן" ברשות הניזק - לדעת רבי טרפון משלם נזק שלם ולדעת חכמים חצי נזק.
* "דיו לבא מן הדין להיות כנדון" - לדעת חכמים תמיד דורשים כך, אך לדעת רבי טרפון דורשים כך רק אם הקל וחומר לא נפרך אם נאמר "דיו".
* שכבת זרע של זב מטמא במגע ואין מטמא במשא דברי רבי אליעזר, ורבי יהושע אומר אף מטמא במשא לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה.

דף כה עמוד ב
* לדעת התנא של מסכת כלים שכבת זרע של זב (כמו גם זובו ורוקו ומימי רגליו) מטמא במשא (מעיקר הדין).
* למסקנת הגמרא לא מצינו תנא שאינו דורש "דיו" כלל.
* מפץ (מחצלת העשויה מקנים וראויה לשכיבה) נטמאת במת (רש"י: באהל המת) [ובגמרא מובא המקור לדין זה].
מספר צפיות: 4
דף כו עמוד א
* למסקנת הגמרא, 'רגל' שדרסה כדרכה בחצר הניזק והרגה חייבת בתשלומי כופר (כמו 'קרן').
* אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן.
* סימא את עין חברו בשוגג - חייב רק בתשלומי נזק, אך לא בתשלומי צער ריפוי שבת ובושת (שעליהם מתחייב רק במזיד או בקרוב למזיד).

דף כו עמוד ב
* רבה מביא 3 דוגמאות למקרים בהם הזיק בשוגג, ולכן חייב רק על תשלומי הנזק ופטור מתשלומי צער ריפוי שבת ובושת (וכן מפרט את הדינים במקרים אלו לגבי שבת גלות ועבד).
* זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל תוך כדי נפילתו - פטור (מכיון שהכלי כבר נחשב למעשה לשבור).
* זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו בזמן הזריקה כרים או כסתות ובא אחר וסלקן ומחמת כן נשברו הכלים - פטור (כי זה גרמא).
מספר צפיות: 19
דף כז עמוד א
* על חיוב תשלומי בושת חייב כאשר נתכוין להזיק ואע"פ שלא נתכוין לבייש.
* המניח גחלת על לבו של חבירו ומת חבירו (אך היה יכול לסלק את הגחלת) - פטור.
* פרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, עוסק ברובו בענייני נזקים הבאים על ידי אדם. המשנה הראשונה עוסקת באדם המניח את כליו ברשות הרבים ובא אחר והזיקם או הוזק בהם.

דף כז עמוד ב
* לגבי ספק המתעורר בדיני ממונות אין הולכים לפי מנהג רוב בני אדם.
* נחלקו האמוראים אם יש חיוב על אדם ההולך בדרך להזהר בהליכתו (ולכן נחלקו במקרה שנתקל והזיק אם חייב או לא).
* נחלקו האמוראים אם אדם רשאי לעשות דין לעצמו (בלי לתבוע את חבירו לבית דין), אך במקום שיש הפסד (אם ימתין וילך לתובעו בבית דין) לדעת כולם רשאי.
מספר צפיות: 7
דף כח עמוד א
* הגמרא מקשה 3 קושיות מברייתות על הסובר שאדם לא רשאי לעשות דין לעצמו שלא במקום הפסד, ומתרצת.
* הגמרא מקשה 4 קושיות ממשניות וברייתות על הטענה שאדם רשאי לעשות דין לעצמו במקום הפסד, ומתרצת. (ע"פ רש"י)
* דרך שכבר הורגלו בני רשות הרבים בהליכתו, אסור לקלקלו וליטלו מהם.

דף כח עמוד ב
* רב ושמואל נחלקו על איזה נזק מחייבת המשנה את המניח תקלה ברשות הרבים ולא הפקירה - לדעת רב חייב על נזקי כלים ופטור על נזקי אדם, ולדעת שמואל להיפך.
* אם הניח אדם את אבנו ברשות הרבים ובא אדם אחר עם צלוחית ביד ונתקל ונשברה צלוחיתו - חייב המניח בתשלומי נזק הצלוחית (לדעת רב מדובר שלא הפקיר את האבן ולדעת שמואל דין זה הוא לשיטת רבי יהודה).
מספר צפיות: 9
דף כט עמוד א
* רבי מאיר ורבי יהודה במשנה נחלקו ב-2 עניינים:
(1) באופן שהזיק הכד בשעת נפילתו: נחלקו האם "נתקל - פושע הוא" או לא (אדם המהלך בדרך ונתקל ונפל הכד מידו והזיק, האם נחשב לפושע או לא).
(2) באופן שנשבר הכד ברשות הרבים, ולא סילק בעל הכד את השברים, והוזק בהם אדם לאחר מכן: נחלקו האם "המפקיר נזקיו - חייב" או לא (המפקיר את נזקיו ברשות הרבים והזיקו, האם חייב באחריותם או לא).

דף כט עמוד ב
* המפקיר נזקיו ברשות הרבים (לאחר שהניחם שם בפשיעה ולא באונס) - נחלקו האמוראים אם חייב בתשלום נזקי תקלתו.
* לדעת רבי ישמעאל: 2 דברים אינם ברשותו של אדם ועשאם הכתוב כאילו הם ברשותו (להתחייב עליהם), ואלו הם: בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה.
מספר צפיות: 6
דף ל עמוד א
* אדם המצניע קוץ/זכוכית שלו בכותל חבירו, ובא חבירו וסתר את הכותל והזיק הקוץ/הזכוכית: בכותל רעוע - חייב המצניע, בכותל בריא - חייב בעל הכותל.
* הרוצה להיות חסיד - עליו לקיים דברי נזיקין / אבות / ברכות.
* בשעת הוצאת זבלים, אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל 30 יום, כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה, שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ (שלא יקפידו על כך).

דף ל עמוד ב
* במשנה בעמוד א מובא שהמוציא את תבנו וקשו לרשות הרבים קנסוהו חכמים והפקירו ממונו - ונחלקו האמוראים בעמוד ב: לדעת זעירי קנסו אותו רק על השבח שהשביח תבנו וקשו ולדעת רב גם על הקרן.
* הגמרא ניסתה פעמיים לתלות את מחלוקת רב וזעירי במחלוקת תנאים אך דחתה אפשרות זו (אך בפעם השניה לדעת זעירי זו כן מחלוקת תנאים).
מספר צפיות: 6
דף לא עמוד א
* המשנה עוסקת באדם הניזוק על ידי שנתקל בגופו של חבירו (לעומת המשניות הקודמות בפרק שעסקו בדיני אדם הניזוק על ידי שנתקל בממון חבירו).
* לדעת רבי יוחנן אם נפל ולא היה לו שהות כדי לעמוד, ונתקל בו מישהו וניזוק - פטור מתשלום הנזק, ואין לחייבו על שלא הזהיר את ההולך אחריו שלא יתקל בו, כיון שטרוד הוא בנפילתו, אך רב נחמן בר יצחק חולק ומחייב כיון שסובר שהיה יכול להזהירו.

דף לא עמוד ב
* למסקנה, רבא סובר שהראשון שנתקל ונפל חייב על נזקים שנעשו על ידי גופו או ממונו לאדם שני, והשני שנתקל בו חייב על נזקים שנעשו על ידי גופו לאדם שלישי אך לא על נזקים שנעשו על ידי ממונו.
* היו מהלכים זה אחר זה ופגעו זה בזה - במשנה נאמר שחובת שמירת המרחק היא על ההולך שני ולא על הראשון.
מספר צפיות: 9
דף לב עמוד א
* המזיק את אשתו בתשמיש המטה - חייב בתשלומי נזקיה.
* 2 פרות ברה"ר, אחת רבוצה ואחת מהלכת: בעטה מהלכת ברבוצה - פטורה, בעטה רבוצה במהלכת - חייבת. (הגמרא ניסתה פעמיים להביא סיוע מהמשנה לדין זה, אך הניסיונות נדחו).
* אחד רץ ואחד מהלך ברשות הרבים, והזיקו זה את זה - רבי יוחנן פסק כאיסי בן יהודה שהרץ חייב, אך אם זה היה בערב שבת בין השמשות פטור.

דף לב עמוד ב
* רבי ינאי היה מתעטף בבגדים נאים בערב שבת ועומד ואומר "בואי כלה בואי כלה".
* אדם הנמצא ברשות אחת ומזיק ברשות אחרת - חייב.
* הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת פטור, ואם נכנס ברשות חייב (חייב בתשלומי נזק צער רפוי ושבת, ויש 2 לישנות בגמרא אם חייב גם גלות).
מספר צפיות: 8
דף לג עמוד א
* שור תם שנגח אדם - לדעת חכמים משלם חצי נזק ולדעת רבי עקיבא משלם נזק שלם (מגופו ולא מן העליה).
* שור תם שנגח - לדעת רבי ישמעאל "יושם השור" (בית דין שמים את שוויו של השור המזיק כדי לברר כמה על בעליו לשלם), ולדעת רבי עקיבא "הוחלט השור" (רשאי בעליו של השור הניזק ליטול לעצמו את השור המזיק אם שוה עד מחצית הנזק, ואם שוה יותר מכך נעשה שותף בשור יחד עם בעליו).

דף לג עמוד ב
* עשה עבדו אפותיקי ומכרו לאחר - בעל חוב גובה הימנו (כי יש 'קול' לאפותיקי זה), עשה שורו אפותיקי ומכרו לאחר - אין בבעל חוב גובה הימנו.
* הניזק יכול לגבות את נזקו משור המזיק גם אם שחטו המזיק (וגובה מבשרו).
* המזיק שעבודו של חבירו - פטור; השורף שטרותיו של חבירו - פטור.
1 2 3 4 5 6 7 8 9
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר