סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 
מספר צפיות: 13
דף טז עמוד א
* 4 אפשרויות (אחת מהן בעמוד הקודם) מובאות כיצד לבאר את הסתירה הקיימת במשנה בעמוד הקודם.
* רביצת הבהמה על כלים גדולים ושבירתם היא תולדה של 'קרן' (כי אין דרכה בכך), ואילו על כלים קטנים יש 2 לישנות בדעת ר' אלעזר אם זו תולדה של 'רגל' (כי דרכה בכך, ולכן פטורה ברשות הרבים) או של 'קרן' (כי אין דרכה בכך).
* שדרו של אדם, שלא כרע בתפילת שמונה עשרה ב"מודים", לאחר 7 שנים נעשה נחש.

דף טז עמוד ב
* לדעת שמואל אריה שדרס בהמה ברשות הרבים ואכל אותה בעודה בחיים - פטור (כדין 'שן', כי כך דרכו), אך אם טרף את הבהמה (שהמתין עד שתמות) ואח"כ אכל את בשרה - חייב (כדין 'קרן', כי אין דרכו בכך).
* שור תם משלם חצי נזק מגופו של השור המזיק, ומועד משלם נזק שלם מהקרקע המעולה שבנכסיו של בעל השור.
מספר צפיות: 16
דף יז עמוד א
* יש מחלוקת כמה ימים הושיבו ישיבה על קברו של חזקיה: 3 או 7 או 30 יום.
* גדול למוד תורה, שהלמוד מביא לידי מעשה (ואם כן, משמע שהמעשה עדיף, אך ללמד אחרים עדיף ממעשה - ע"פ רש"י).
* כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים - זוכה לנחלת שני שבטים (יוסף ויששכר).
* המשנה הראשונה בפרק שני פותחת בדיני 'רגל'.

דף יז עמוד ב
* לדעת חכמים בהמה שהיתה מהלכת כדרכה והתיזה צרורות והזיקה, אף שדרכה לעשות כן, משלם הבעלים חצי נזק, שכך היא הלכה למשה מסיני, וסומכוס חולק וסובר שמשלם נזק שלם כדין כל נזקי רגל.
* לדעת רבא עגלה המושכת קרון על גבי כלים ושיברתם, משלמים הבעלים נזק שלם מדין 'רגל' ואין דנים נזק זה כ'צרורות'.
מספר צפיות: 13
דף יח עמוד א
* ספקו של רבא מהעמוד הקודם האם יש לדון לפי תחילת המעשה או לפי סופו (כאשר בהמה דרסה על כלי ולא שברתו, ונתגלגל הכלי למקום אחר ונשבר שם - האם חייב מדין 'רגל' או מדין 'צרורות') לא נפשט.
* רבא הסתפק כיצד משלמים את החצי נזק עבור נזקי צרורות - האם מגופו של בעל החיים המזיק (כדין שור תם) או שחייב לשלם את החצי נזק מעלייה (מביתו) (כדין שאר המזיקים).

דף יח עמוד ב
* רבא הסתפק (בדעת חכמים החולקים על סומכוס) אם יש דין 'העדאה' לצרורות (וישלם נזק שלם) או לא (ואף אם התיזה הבהמה צרורות והזיקה 3 פעמים אינה משלמת אלא חצי נזק).
* הגמרא ניסתה 3 פעמים להוכיח שיש מחלוקת בכך (בספקו של רבא), אך דחתה זאת.
מספר צפיות: 15
דף יט עמוד א
* רב אשי הסתפק (בדעת חכמים) מה יהא הדין כאשר התיזה הבהמה צרורות בשינוי, האם גם באופן זה ישלם חצי נזק או שישלם רביע נזק.
* התיזה הבהמה צרורות ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד (שניתזו הצרורות עד לרשות הניזק ושברו כלים שהיו שם) - חייב, ואין לפטור את בעל הבהמה אלא באופן שהיה הנזק ברשות הרבים (כדין נזקי רגל).

דף יט עמוד ב
* בהמה שכשכשה בזנבה ברשות הרבים ושיברה את הכלים - דרכה בכך ולכן זה נחשב לתולדת 'רגל' ופטורה ברשות הרבים, אך אם כשכשה באופן מרובה מהרגיל יש ספק אולי זה משונה ונחשב לתולדת 'קרן' וחייב ברשות הרבים.
* כל דבר שאין דרך בעל חיים לאוכלו באופן רגיל אך בשעת הדחק כשאין לו דבר מאכל אחר דרכו כן לאכלו - הרי שאפילו כשאכלו שלא בשעת הדחק חייב בעליו נזק שלם מדין 'שן'.
מספר צפיות: 13
דף כ עמוד א
* בהמה שעמדה ברשות הרבים ופשטה את צוארה ואכלה דבר מאכל שהיה מונח על גבי חברתה - חייבת בנזק שלם כדין 'שן' ברשות הניזק.
* בהמה האוכלת כסות או כלים ברשות הרבים - לדעת רב פטורה (כי אין דרך אדם להניח זאת ברשות הרבים), אך לדעת שמואל חייבת (כי חיובה הוא מתורת קרן, וקרן חייבת אף ברשות הרבים).
* 'שן' פטורה ברשות הרבים, אך משלם מה שנהנית - לדעת רבה משלם דמי קש ותבן שהיה צריך להאכילה, ולדעת רבא משלם דמי שעורים בזול.

דף כ עמוד ב
* העמוד כולו עוסק בדין "זה נהנה וזה לא חסר". בגמרא מובאות 5 נסיונות להוכיח ממשניות אם פטור או חייב.
* זה נהנה וזה לא חסר - לדעת רבי אמי פטור מלשלם, רבי חייא בר אבא הסתפק בדבר, ובדעת רבי יוחנן נחלקו האמוראים מה דעתו.
מספר צפיות: 12
דף כא עמוד א
* הדר בחצר חבירו (שלא עומדת להשכרה) שלא מדעתו אין צריך לשלם לו - לדעת רב בגלל שמהנה את הבעלים שעל ידו לא נחרב הבית ע"י שד שמכתת שער בית שומם, ולדעת רב יוסף בגלל שמהנה את הבעלים בכך שבית שדרים בתוכו רואים הדיירים מה צריך תיקון ומתקנים.
* בהמה הנמצאת ברשות הרבים ומחזרת ראשה ואוכלת מצידי הרחבה - לפי 2 הלישנות הראשונות נחלקו רב ושמואל האם חייב (כדין קרן) או פטור (כדין שן), ולפי הלישנא השלישית כולם מודים שחייב.

דף כא עמוד ב
* בהמה הנמצאת ברשות הרבים ומחזרת ראשה ואוכלת מצידי הרחבה - הגמרא דוחה את האפשרות שנחלקו התנאים אם חייב או פטור.
* לא ניתן להוכיח מהמשנה שסוברת ש"תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור".
מספר צפיות: 14
דף כב עמוד א
* מאיזה טעם יש לחייב אדם על נזקי אש? - לדעת רבי יוחנן משום "חציו" (מדין אדם המזיק, כאדם הזורק חץ והזיקה), ולדעת ריש לקיש משום "ממונו" (מדין ממונו המזיק, כמו שחייב על שורו או בורו שהזיקו).
* הגמרא מבררת מדוע רבי יוחנן וריש לקיש חולקים זה על זה, ולאחר מכן מקשה 4 קושיות (2 בעמוד א ו2 בעמוד ב) ממשניות במסכת על ריש לקיש (ומתרצת).

דף כב עמוד ב
* אם נתחייב מיתה על הריגת עבד של אדם אחד - פטור מתשלום שנתחייב על שריפת גדי אפילו אם הוא של אדם אחר, אם ביצע זאת בו זמנית.
* השולח שלהבת ביד חרש שוטה וקטן והלכו הם ושרפו ממון של אדם אחר - לדעת ריש לקיש חייב המשלח, ולדעת רבי יוחנן פטור המשלח.
* הגמרא מביאה פסוק וברייתא שמהם יש להוכיח כשיטת רבי יוחנן שחיוב המבעיר אש הוא משום "חציו".
מספר צפיות: 7
דף כג עמוד א
* למסקנת הגמרא, רבי יוחנן מחייב על נזקי אש גם משום "חציו" (מדין אדם המזיק, כאדם הזורק חץ והזיקה) וגם משום "ממונו" (מדין ממונו המזיק, כמו שחייב על שורו או בורו שהזיקו).
* מהמשנה ניתן להסיק שדרך הכלב לחתור דלתות ולהכנס, ואין זה דבר משונה (ולפיכך יש לחייב את בעל הכלב שחפר ברגליו ופתח את הדלת ונטל את הגחלת - בנזק שלם כדין נזקי שן ורגל ולא בחצי נזק כדין נזקי קרן).

דף כג עמוד ב
* מהמשנה ניתן להסיק שפיה של פרה האוכלת בחצר הניזק נידון כרשות הניזק ולא כרשות בעליה (ולכן חייב על אכילתה מדין "שן").
* השור נעשה מועד אם נגח 3 נגיחות ב-3 ימים לדעת רבי יהודה, ולדעת רבי מאיר אף אם נגח 3 נגיחות ביום אחד.
מספר צפיות: 8
דף כד עמוד א
* רב אדא בר אהבה פסק כרבי יוסי ששור נעשה מועד דוקא אם העידו בו על 3 נגיחות ב-3 ימים, ושור מועד חוזר להיות תם אם התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח.
* אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני בית דין.

דף כד עמוד ב
* למסקנת הגמרא ה-3 ימים הנדרשים כדי ששור ייעשה מועד - הצורך בהם הוא כדי לעשות את השור למועד ולא כדי לעשות את בעל השור מועד (ולכן אם באו 3 כתות עדים ביום אחד והעידו על 3 נגיחות שנגח השור ב-3 ימים השור נעשה מועד).
* המגרה את כלבו של חבירו באדם אחר והזיקו - פטור מתשלומין (כי גרמא בניזקין פטור), אך בעל הכלב חייב (כך הגמרא ניסתה להוכיח).
* כל המשנה (העושה דבר שאין לו רשות לעשותו) ומתוך כך בא אחר ושינה בו (שהזיקו) - פטור (אף שגם הוא עשה שלא ברשות).
מספר צפיות: 15
דף כה עמוד א
* "קרן" ברשות הניזק - לדעת רבי טרפון משלם נזק שלם ולדעת חכמים חצי נזק.
* "דיו לבא מן הדין להיות כנדון" - לדעת חכמים תמיד דורשים כך, אך לדעת רבי טרפון דורשים כך רק אם הקל וחומר לא נפרך אם נאמר "דיו".
* שכבת זרע של זב מטמא במגע ואין מטמא במשא דברי רבי אליעזר, ורבי יהושע אומר אף מטמא במשא לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה.

דף כה עמוד ב
* לדעת התנא של מסכת כלים שכבת זרע של זב (כמו גם זובו ורוקו ומימי רגליו) מטמא במשא (מעיקר הדין).
* למסקנת הגמרא לא מצינו תנא שאינו דורש "דיו" כלל.
* מפץ (מחצלת העשויה מקנים וראויה לשכיבה) נטמאת במת (רש"י: באהל המת) [ובגמרא מובא המקור לדין זה].
מספר צפיות: 12
דף כו עמוד א
* למסקנת הגמרא, 'רגל' שדרסה כדרכה בחצר הניזק והרגה חייבת בתשלומי כופר (כמו 'קרן').
* אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן.
* סימא את עין חברו בשוגג - חייב רק בתשלומי נזק, אך לא בתשלומי צער ריפוי שבת ובושת (שעליהם מתחייב רק במזיד או בקרוב למזיד).

דף כו עמוד ב
* רבה מביא 3 דוגמאות למקרים בהם הזיק בשוגג, ולכן חייב רק על תשלומי הנזק ופטור מתשלומי צער ריפוי שבת ובושת (וכן מפרט את הדינים במקרים אלו לגבי שבת גלות ועבד).
* זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל תוך כדי נפילתו - פטור (מכיון שהכלי כבר נחשב למעשה לשבור).
* זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו בזמן הזריקה כרים או כסתות ובא אחר וסלקן ומחמת כן נשברו הכלים - פטור (כי זה גרמא).
מספר צפיות: 40
דף כז עמוד א
* על חיוב תשלומי בושת חייב כאשר נתכוין להזיק ואע"פ שלא נתכוין לבייש.
* המניח גחלת על לבו של חבירו ומת חבירו (אך היה יכול לסלק את הגחלת) - פטור.
* פרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, עוסק ברובו בענייני נזקים הבאים על ידי אדם. המשנה הראשונה עוסקת באדם המניח את כליו ברשות הרבים ובא אחר והזיקם או הוזק בהם.

דף כז עמוד ב
* לגבי ספק המתעורר בדיני ממונות אין הולכים לפי מנהג רוב בני אדם.
* נחלקו האמוראים אם יש חיוב על אדם ההולך בדרך להזהר בהליכתו (ולכן נחלקו במקרה שנתקל והזיק אם חייב או לא).
* נחלקו האמוראים אם אדם רשאי לעשות דין לעצמו (בלי לתבוע את חבירו לבית דין), אך במקום שיש הפסד (אם ימתין וילך לתובעו בבית דין) לדעת כולם רשאי.
1 2 3 4 5 6 7 8 9
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר