דף קיח עמוד א
* המלוה רשאי לתבוע את ההלוואה בכל מקום (אפילו במדבר), אך אבדה ופקדון ניתן לתבוע רק במקומם.
* אדם התובע את חברו וטוען שהוא חייב לו כסף, וחברו אומר "איני יודע" - נחלקו האמוראים אם חייב לשלם (או שפטור ועליו להישבע שאינו יודע).
* אדם שמודה שגזל את חברו - לא יוצא ידי שמים עד שיחזיר את הגזלה.
* הגמרא מביאה ארבע דעות בביאור המשנה, ונחלקו מתי נפטר מי שגנב טלה מהעדר והחזירו ומת או נגנב.

דף קיח עמוד ב
* הגמרא דנה בדעות השונות שבביאור המשנה שבעמוד הקודם.
* לדעת רבי יצחק: אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה.
* מותר לקנות ביצים ותרנגולים בכל מקום מכל אדם ואין חוששים שמא גנבום (כי זה רווח מועט ולא סביר שגנבום).
* כל דבר שהרועה מוכר ובעל הבית מרגיש בו בחסרונו - מותר לקחת מהרועה (כי אין חשש שגזל זאת הרועה מבעל הבית), ואם אין מרגיש בו בחסרונו - אסור לקחת מהרועה.

דף קיט עמוד א
* רב ושמואל נחלקו מאימתי מותר לקנות מגזלן - מרגע שרוב הממון שבידו הוא משלו או אפילו מרגע שמיעוט הממון שבידו הוא משלו.
* האמוראים נחלקו אם מותר לאבד ביד את ממונו של 'מסור' (אדם הרגיל להראות לאנסים ממונם של ישראל).
* "כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו" - נחלקו רב הונא ורב חסדא אם הכוונה לנפשו של נגזל או נפשו של גזלן.
* כל הגוזל את חברו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו.
* מתוך ששאול הרג את נוב עיר הכוהנים שהיו מספיקין לגבעונים מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרג את הגבעונים.

דף קיט עמוד ב
* כל העמוד עוסק בפרטי דינים בנוגע למי מותר ליטול את הפסולת הנשארת בשעת מלאכת האומן.
* הכובס נקרא בלשון ארמי "קצרא" (על שם שהוא מקצר את בגדי הצמר כשדורס אותם ברגליו במים), ואותם חוטים שהוא מקצר מן הבגד הוא נוטלם והם שלו.
* כשות וחזית - במקום שמקפידים עליהם (כמו מתא מחסיא) יש בהם משום גזל ואסור לקחת אותם.

הדרן עלך מסכת בבא קמא