דף קטז עמוד א
* ב"ש וב"ה נחלקו אם אסור להשהות יין תרומה טמאה משום חשש תקלה.
* היה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו, אמר לו "טול דינר והעבירני" - אין לו אלא שכרו (ולא צריך לשלם לו דינר).
* שטף נהר חמורו וחמור חבירו וירד להציל את חמור חבירו והתנה עמו שישלם לו דמי חמורו, אך לבסוף עלה החמור שלו מן הנהר מאליו ולא מת - למרות זאת, חייב לשלם לו.

דף קטז עמוד ב
* שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמדו עליה שודדים ונתפשרו עמהם בממון - כל אחד מהשיירה משלם לפי חלקו בממון שנשאו עמם ולא לפי מנין האנשים.
* "כי לי בני ישראל עבדים" - ולא עבדים לעבדים.
* הגוזל שדה מחבירו ונטלוה אנסים - אם מכת מדינה היא, אומר לו: הרי שלך לפניך.

דף קיז עמוד א
* ישראל שאנסוהו עובדי כוכבים והראה להם ממון חבירו ולקחוהו - פטור, ואם נטל ונתן להם את ממון חבירו ביד (או שהראה להם מיוזמתו את ממון חבירו) - חייב.
* רב כהנא הרג אדם שהיה "רודף" (ע"פ פירוש הרא"ש), ורב שיבח אותו על כך, אך הורה לו לעלות לארץ ישראל ולא להישאר בבבל כי המלכות עלולה להעניש אותו.

דף קיז עמוד ב
* הגמרא מספרת (החל מהעמוד הקודם) סיפור מדהים על רבי יוחנן שחלשה דעתו, כיון שחשב שרב כהנא (שהפגין ידע תורני רב) צוחק עליו, ולכן נפטר רב כהנא, ולאחר מכן התברר לרבי יוחנן שטעה והחייה אותו, והכיר בגדולתו התורנית.
* אסור להציל עצמו בממון חבירו.
* הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר - לדעת ר' אלעזר חייב להעמיד לו שדה אחר, ולדעת חכמים (והמשנה) אומר לו הרי שלך לפניך (נחלקו האם לומדים את הפסוקים בריבוי ומיעוט או בכלל ופרט).

דף קיח עמוד א
* בעל כותל או אילן שעומדים ליפול - משך הזמן שבית דין נותנים לו לסתור את הכותל או לקוץ את האילן הוא 30 יום.
* רגילים האנשים לומר: מבעל חובך, כשאין לו כסף, הפרע אפילו סובין.
* לדעת רבה נחלקו התנאים אם "הבטה" קונה בהפקר או לא, אך רבא חולק וסובר שאין הכרח שנחלקו בכך התנאים.

דף קיח עמוד ב
* רבי יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל 30 יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.
* אביי סובר שרבי יהודה ורשב"ג ורבי שמעון סוברים שכל מקום שנתנו לו חכמים לאדם רשות לעשות פעולה מסויימת והזיק על ידה, פטור מלשלם.

דף קיט עמוד א
* נחלקו רב ושמואל מאימתי מותר לקנות מגזלן - מרגע שרוב הממון שבידו הוא משלו או אפילו מרגע שמיעוט הממון שבידו הוא משלו.
* נחלקו האמוראים אם מותר לאבד ביד את ממונו של 'מסור' (אדם הרגיל להראות לאנסים ממונם של ישראל).
* כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו.

דף קיט עמוד ב
* כל העמוד עוסק בפרטי דינים בנוגע למי מותר ליטול את הפסולת הנשארת בשעת מלאכת האומן.
* הכובס נקרא בלשון ארמי "קצרא" (על שם שהוא מקצר את בגדי הצמר כשדורס אותן ברגליו במים), ואותן חוטין שהוא מקצר מן הבגד הוא נוטלן והן שלו.

הדרן עלך מסכת בבא קמא