סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 3
דף קח עמוד א
* אדם יכול להתחייב על שמירת פקדון אחד שני חיובי כפל או שני חיובי חומש (אם לאחר שטען את טענתו בפעם הראשונה והתחייב, חזר שוב וטען טענה זו) .
* שומר שנשבע שנגנב ממנו הפקדון ובכל זאת שילם לבעלים, ואח"כ נמצא הגנב - נחלקו האמוראים מי זכאי בתשלום הכפל (השומר או הבעלים).

דף קח עמוד ב
* שומר ששילם לבעלים את שווי הפקדון ולא רצה להישבע שהפקדון נגנב ולהפטר, ואח"כ נמצא הגנב - הגמרא מתלבטת מי נחשב לבעל דינו של הגנב (ולכן נחלקו במקרה שהודה הגנב בפני הבעלים אם נפטר בכך מתשלום כפל).
* פקדון שנגנב באונס ואח"כ נמצא הגנב: במקרה של שומר שכר - חייב השומר לשלם לבעלים והשומר יתבע את הגנב (ולא יכול להיפטר בשבועה), ובמקרה של שומר חינם - נחלקו האמוראים אם יש לו גם אפשרות לבחור להישבע שנגנבה ולהיפטר (והבעלים יתבעו את הגנב).
מספר צפיות: 3
דף קט עמוד א
* במשנה נאמר שהגוזל את אביו ונשבע לו שלא גזלו, ומת האב, והודה שנשבע לשקר, ישלם קרן וחומש ליורשיו - ובסוגייתנו מבואר שאם לא מוצא יורש לאביו יתן זאת לצדקה ויאמר "זה גזל אבי".
* ממשנתנו יוצא שבמקרה הנ"ל הגזלן לא יכול למחול על החוב לעצמו אם הוא היורש היחידי, ואילו מהמשנה בדף קג ע"א יוצא שניתן למחול על הגזילה אף שלא נתקיימה השבה - בגמרא מובאות 3 דעות ליישב את הסתירה.

דף קט עמוד ב
* דין "גזל הגר" (שאם גזלו ונשבע לשקר והודה לאחר מותו, שצריך להביא הגזילה לכהן) חל גם אם גזל גיורת.
* כהן שגזל את הגר - עליו להוציא את הגזילה מתחת ידו ולחלקה בין כל כהני המשמר (כדין ישראל שגזל גר).
מספר צפיות: 4
דף קי עמוד א
* אם הכהן של המשמר היה טמא, ויש לו להקריב קרבן צבור הבא בטומאה (שכל הכהנים טמאים) - יכול לתת אותה להקרבה לכל כהן אחר מהמשמר, ובשרה ועורה הרי הם לבעלי מומים טהורים שבאותו המשמר.
* כהן גדול אונן - יכול להקריב וכן לתת לכהן אחר להקריב, ובשרה ועורה הרי הם לאנשי המשמר.
* 'גזל הגר' שהחזירו בלילה או שהחזירו חצאין - לא יצא.
* גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן וכהן שבמשמר - לא יצא ידי חובתו (ויוסיף משלו להשלים).

דף קי עמוד ב
* כהנים העובדים במקדש - לא רשאים להתחלק בגזל הגר באופן שכהן אחד יקבל גזילה אחת וכהן אחר יקבל גזילה אחרת.
* יש 24 מתנות כהונה - 10 ניתנות להם במקדש לאוכלם שם, 4 בירושלים, 10 בגבולים.
* כסף של 'גזל הגר' הניתן לכהנים מכפר מחצה על חטא הגזלן אפילו אם לא הספיק להביא את אשמו עד שמת.
מספר צפיות: 7
דף קיא עמוד א
* "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" - טוב יותר לשבת שני גופים, כלומר עם כל בעל שהוא, מאשר לשבת לבד כאלמנה, ללא בעל.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שהשבת גזל הגר לכהנים צריכה להיות לפני הקרבת האשם.
* הברייתא מביאה את המקור לכך שהגוזל את הגר אין תשלום החומש מעכב את כפרתו.

דף קיא עמוד ב
* פרק עשירי (המתחיל בעמוד זה) עוסק בבירור דין היורש והקונה מן הגזלן, וכן בחיוב השבת הגזילה ואופן ההשבה.
* לדעת רב חסדא מי שגזל דבר מאכל מחבירו ועדיין לא התייאשו הבעלים מלקבלו בחזרה, ובא אדם אחר ואכלו ממנו - יכול הנגזל לגבות ממי שירצה מבין שניהם.
* האמוראים נחלקו אם "רשות יורש כרשות לוקח" (ונחשבת לשינוי רשות לענין גזילה).
מספר צפיות: 7
דף קיב עמוד א
* לדעת רב פפא נכסי השואל משתעבדים רק בשעת הפשיעה או האונס (ולא כבר משעת השאלה).
* מי שגזל ומת, והגזילה קיימת, ובניו היתומים קטנים - לדעת חכמים חייבים הם להשיב את הגזילה ולדעת סומכוס פטורים.

דף קיב עמוד ב
* מקבלים עדים שלא בפני בעל דין רק במקרים חריגים (כגון: שהיה בעל הדין חולה או שהיו העדים חולים והולכים למות, או שהעדים מבקשים לילך למדינת הים).
* רב ורבי יוחנן נחלקו בדין 'קיום שטרות', האם קבלת עדות המקיימת את החתימות שבשטר צריכה להיות בפני הנתבע (ורבא פסק שלא).
* שליח בית דין שהלך להזמין אדם לדין, וחזר ואמר שהוא אינו רוצה לבוא - נאמן כמו שני עדים (כדי לנדותו בלא שטר).
מספר צפיות: 6
דף קיג עמוד א
* אין ראוי לזמן אדם לדין ב: חודש ניסן (כי הוא זמן קציר), חודש תשרי (כי הוא זמן בציר), ערב יו"ט, ערב שבת.
* "דינא דמלכותא דינא" ולכן המוכס שקנה את זכות גבייית המכס מהמלך לא נחשב גזלן, אא"כ זה מוכס שאין לו קצבה (שנוטל כפי רצונו), או מוכס שעמד מאליו (ולא מאת המלך).

דף קיג עמוד ב
* גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת, ובמקום שיש חילול השם אפי' אבידתו אסורה.
* טעותו של הגוי (היה חייב לישראל וטעה בחשבון ונתן לו יותר ממה שהיה חייב לו) מותרת (כי אין בכך חילול השם).
* ישראל שיודע עדות לטובת הגוי והלך והעיד על ישראל חבירו במקום שדנים בדיני גוים - מנדים אותו על כך (כי הגוים מוציאים ממון על פי עד אחד ונמצא שהפסידו שלא כדין).
מספר צפיות: 3
דף קיד עמוד א
* ישראל שמוכר לגוי קרקע הסמוכה לשדה של ישראל חבירו - מנדים אותו.
* לדעת עולא במקרה שידוע שהבעלים נתייאשו, לדברי הכל מועיל יאושם כדי שיקנה הגנב או הגזלן את מה שלקחו, ולדעת רבה גם במקרה בו ידוע שנתייאשו הבעלים יש מחלוקת תנאים, כי אין זה יאוש גמור כיון שבדעתם עוד לתבוע אותו לדין.

דף קיד עמוד ב
* למסקנה שיטת רבי היא שבסתם גניבה ובסתם גזילה (=שלא ידוע שנתייאשו הבעלים) יש יאוש בעלים (וחכמים סוברים כך רק בסתם גניבה, ורבי שמעון סובר כך רק בסתם גזילה).
* אדם שפסול לעדות ומסיח לפי תומו - כשר במקרים הבאים: להעיד לאשה שמת בעלה (ובכך מתירה להנשא לאחר), לדיני דרבנן, להעיד על שבויה להעמידה בחזקת כשרות.
* למסקנת הגמרא: אדם שמזהה את חפציו אצל אדם אחר יכול להוציאם ממנו רק אם יש הוכחה חזקה מאוד שנגנבו ממנו חפצים אלו ממש (וכשאין במקרה זה דין בא במחתרת).
מספר צפיות: 5
דף קטו עמוד א
* "גנב ומכר ואח"כ הוכר הגנב", לדעת רב "הדין עם הראשון" ולדעת רבי יוחנן "הדין עם השני" - 4 אמוראים נחלקו בביאור המקרה והמחלוקת.
* הגמרא מפרטת מקרים בהם עשו "תקנת השוק" (שתיקנו חכמים למי שהתברר שקנה חפץ גנוב, שיטול מעותיו מבעל החפץ ולא יצטרך הוא לטרוח אחר הגנב) ומקרים בהם לא עשו תקנה זו. לדוגמא: אם קנה חפץ מגנב מפורסם, והתברר שהחפץ גנוב, לא עשו במקרה זה תקנת השוק.

דף קטו עמוד ב
* הרי שהיה טעון כדי יין וכדי שמן וראה שהן משתברות - לא יאמר הרי זה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי, ואם אמר לא אמר כלום.
* מים שנתגלו - הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים ולא יגבל בהן את הטיט ולא ירבץ בהן את הבית ולא ישקה מהם את בהמתו ולא בהמת חבירו (כי הארס של הנחש מסוכן).
* נחלקו התנאים אם מותר לתרום מן הטמא על הטמא.
מספר צפיות: 6
דף קטז עמוד א
* ב"ש וב"ה נחלקו אם אסור להשהות יין תרומה טמאה משום חשש תקלה.
* היה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו, אמר לו "טול דינר והעבירני" - אין לו אלא שכרו (ולא צריך לשלם לו דינר).
* שטף נהר חמורו וחמור חבירו וירד להציל את חמור חבירו והתנה עמו שישלם לו דמי חמורו, אך לבסוף עלה החמור שלו מן הנהר מאליו ולא מת - למרות זאת, חייב לשלם לו.

דף קטז עמוד ב
* שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמדו עליה שודדים ונתפשרו עמהם בממון - כל אחד מהשיירה משלם לפי חלקו בממון שנשאו עמם ולא לפי מנין האנשים.
* "כי לי בני ישראל עבדים" - ולא עבדים לעבדים.
* הגוזל שדה מחבירו ונטלוה אנסים - אם מכת מדינה היא, אומר לו: הרי שלך לפניך.
מספר צפיות: 5
דף קיז עמוד א
* ישראל שאנסוהו עובדי כוכבים והראה להם ממון חבירו ולקחוהו - פטור, ואם נטל ונתן להם את ממון חבירו ביד (או שהראה להם מיוזמתו את ממון חבירו) - חייב.
* רב כהנא הרג אדם שהיה "רודף" (ע"פ פירוש הרא"ש), ורב שיבח אותו על כך, אך הורה לו לעלות לארץ ישראל ולא להישאר בבבל כי המלכות עלולה להעניש אותו.

דף קיז עמוד ב
* הגמרא מספרת (החל מהעמוד הקודם) סיפור מדהים על רבי יוחנן שחלשה דעתו, כיון שחשב שרב כהנא (שהפגין ידע תורני רב) צוחק עליו, ולכן נפטר רב כהנא, ולאחר מכן התברר לרבי יוחנן שטעה והחייה אותו, והכיר בגדולתו התורנית.
* אסור להציל עצמו בממון חבירו.
* הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר - לדעת ר' אלעזר חייב להעמיד לו שדה אחר, ולדעת חכמים (והמשנה) אומר לו הרי שלך לפניך (נחלקו האם לומדים את הפסוקים בריבוי ומיעוט או בכלל ופרט).
מספר צפיות: 4
דף קיח עמוד א
* בעל כותל או אילן שעומדים ליפול - משך הזמן שבית דין נותנים לו לסתור את הכותל או לקוץ את האילן הוא 30 יום.
* רגילים האנשים לומר: מבעל חובך, כשאין לו כסף, הפרע אפילו סובין.
* לדעת רבה נחלקו התנאים אם "הבטה" קונה בהפקר או לא, אך רבא חולק וסובר שאין הכרח שנחלקו בכך התנאים.

דף קיח עמוד ב
* רבי יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל 30 יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.
* אביי סובר שרבי יהודה ורשב"ג ורבי שמעון סוברים שכל מקום שנתנו לו חכמים לאדם רשות לעשות פעולה מסויימת והזיק על ידה, פטור מלשלם.
מספר צפיות: 7
דף קיט עמוד א
* נחלקו רב ושמואל מאימתי מותר לקנות מגזלן - מרגע שרוב הממון שבידו הוא משלו או אפילו מרגע שמיעוט הממון שבידו הוא משלו.
* נחלקו האמוראים אם מותר לאבד ביד את ממונו של 'מסור' (אדם הרגיל להראות לאנסים ממונם של ישראל).
* כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו.

דף קיט עמוד ב
* כל העמוד עוסק בפרטי דינים בנוגע למי מותר ליטול את הפסולת הנשארת בשעת מלאכת האומן.
* הכובס נקרא בלשון ארמי "קצרא" (על שם שהוא מקצר את בגדי הצמר כשדורס אותן ברגליו במים), ואותן חוטין שהוא מקצר מן הבגד הוא נוטלן והן שלו.

הדרן עלך מסכת בבא קמא
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר