סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 3
דף קב עמוד א
* ישנה מחלוקת תנאים אם 'סתם עצים' להסקה הם עומדים (ולכן אף אם ליקטם להאיר לא חלה עליהם קדושת שביעית).
* רב הונא פסק שהלכה כרבי יהושע בן קרחה שמותר ליפרע מן הגוי מלוה על פה אף בסמוך ל"יום אידם".
* רב יוסף (לפי האפשרות הראשונה בגמרא) סובר ש"כולה נזיקין חדא מסכתא היא".

דף קב עמוד ב
* הנותן מעות לשלוחו ליקח לו חטין ולקח מהם שעורין: בברייתא אחת נפסק שאם הוזלו/התייקרו דמי המקח - ההפסד/הרווח של השליח, ובברייתא שניה נפסק שאם הוזלו - ההפסד של השליח, אך אם התייקרו - הרווח לשניהם [ורבי יוחנן ורבי אלעזר נחלקו כיצד ליישב את הסתירה בין הברייתות].
* לדעת בני מערבא הנותן מעות לשלוחו שיקנה לו שעורין וקנה לו חיטין לא קנה בעל המעות את החיטין כיוון שכוונת המוכר להקנות ללוקח שלפניו ולא לבעל המעות.
מספר צפיות: 3
דף קג עמוד א
* מותר אדם לתת לחבירו מעות ולפסוק עימו שיתן לו את הפירות לאחר זמן לפי השער הזול של עכשיו אפילו אם יתייקרו לאחר מכן, אך לא שיתן לו דמים כשווי הפירות בשער היוקר (מפני שנראה כריבית).
* הגוזל את חבירו ממון השוה פרוטה ונשבע לו בשקר שלא גזלו וחזר והודה שגזלו - יוליכנו הגזלן אחריו את הגזילה אפילו אם הנגזל נמצא בקצה העולם.

דף קג עמוד ב
* גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל וכל אחד אומר אותי גזל - לדעת רבי טרפון מניח גזילה ביניהם ומסתלק, ולדעת רבי עקיבא עליו לשלם את הגזילה לכל אחד ואחד (והגמרא דנה כאיזו דעה סוברת משנתנו).
* כל מקום שמוזכר "מעשה בחסיד אחד" הכוונה היא או לרבי יהודה בן בבא או לרבי יהודה ברבי אילעאי.
מספר צפיות: 3
דף קד עמוד א
* שליח שמינה אותו המשלח בפני עדים להביא לו כסף שיש לו ביד חבירו - נחלקו האמוראים אם נחשב לשליח של בעל הכסף (ואם נאנסו בדרך פטור חבירו) או לא.
* התנא שבברייתא סובר ששליח בית דין, שמינה אותו הגזלן, אינו פוטר את הגזלן אלא משהגיעה הגזילה לידי שלוחו של נגזל (ולא כמו שהגמרא העמידה את המשנה לשיטת רב חסדא).

דף קד עמוד ב
* האמוראים נחלקו אם שומר רשאי לשלוח את המעות שהופקדו בידו ביד שליח המביא סימן מהמפקיד כראיה שהוא שלוחו כאשר עדים חתומים על הסימן.
* הגמרא מדייקת מהמשנה שתשלום "חומש" שחייבה התורה את הגזלן שנשבע לשקר הוא חיוב "ממון" ולא "כפרה" ולכן גם יורשיו חייבים בכך.
מספר צפיות: 3
דף קה עמוד א
* במשנה (קג ע"א) נאמר שאם מחל הנגזל על הקרן חוץ מפחות משוה פרוטה, אין הגזלן חייב להוליכה אחריו למדי - ובסוגייתנו יש 2 לישנות חלוקות האם דין זה הוא רק כאשר הגזילה אבדה וחייב לשלם לו את דמיה, או גם כאשר הגזילה עצמה קיימת בעולם (ולא חוששים שמא תתייקר ותהיה שוה פרוטה).
* גזל 2 חפצים השווים פרוטה והחזיר אחד מהם לנגזל - החפץ שנשאר בידו לא נחשב כגזול (כי שווה פחות מפרוטה) אך לא קיים הגזלן מצות השבה (ומוטל עליו להשיבה).

דף קה עמוד ב
* התנאים נחלקו לגבי מי שמשביע עד אחד שיבוא להעיד עבורו ונשבע העד לשקר שאינו יודע לו עדות, אם פטור העד מקרבן שבועת העדות או חייב (ונחלקו אם דבר הגורם לממון נחשב לממון או לא).
* לדעת רב ששת שומר הכופר בפקדון שבידו ואומר שלא היו דברים מעולם ובאו עדים שראו את הפקדון ברשותו - אף שלא נשבע לשקר, הריהו נעשה עליו גזלן ע"י כפירתו וחייב באונסין.
מספר צפיות: 3
דף קו עמוד א
* למסקנת הסוגיה (לאחר דיון ארוך בשיטת רב), שיטת רב ע"פ רבא היא כך: התובע את חבירו על סכום כסף שלו שנמצא אצל חבירו, והנתבע טוען שזה אבד ונשבע על כך, ואח"כ באו עדים והעידו ששיקר - פטור מלהשיבו.
* רב המנונא היה תלמידו של רב.

דף קו עמוד ב
* רבי יוחנן סובר ששומר הטוען 'טענת גנב' בפקדון ונשבע על כך ונפטר מלשלם, ולאחר מכן באו עדים שהוא עצמו גנבו, משלם תשלומי כפל, ואם טבח או מכר משלם 4 ו-5.
* רבי יוחנן סובר ששומר אבידה הטוען 'טענת גנב' ונשבע שנגנבה והוא פטור, ובאו עדים שהוא עצמו גנבה - משלם תשלומי כפל.
מספר צפיות: 4
דף קז עמוד א
* לדעת רבי יוחנן (בסוף העמוד הקודם) שומר הטוען 'טענת גנב' בפקדון אינו חייב להשבע שנגנב הפקדון "עד שיכפור במקצת ויודה במקצת", ורבי חייא בר יוסף (בעמוד שלנו) חולק על כך ומחייב שבועה גם אם כפר בכל.
* כופר בכל: במלוה - נאמן (כי אין אדם מעיז פניו לשקר בפני זה שעושה לו טובה), בפקדון - לא נאמן (וחייב שבועה).

דף קז עמוד ב
* לדעת רבי חייא בר יוסף, שומר חינם הטוען שנגנב ממנו הפקדון, אינו חייב כפל אלא אם העידו עדים שלפני שנשבע לשקר עשה בה מלאכה לצורך עצמו, ורבי יוחנן חולק.
* לדעת רב ששת, שומר הטוען שנגנב ממנו הפקדון, אם שלח בו יד קודם שנשבע לשקר - פטור מכפל.
מספר צפיות: 3
דף קח עמוד א
* אדם יכול להתחייב על שמירת פקדון אחד שני חיובי כפל או שני חיובי חומש (אם לאחר שטען את טענתו בפעם הראשונה והתחייב, חזר שוב וטען טענה זו) .
* שומר שנשבע שנגנב ממנו הפקדון ובכל זאת שילם לבעלים, ואח"כ נמצא הגנב - נחלקו האמוראים מי זכאי בתשלום הכפל (השומר או הבעלים).

דף קח עמוד ב
* שומר ששילם לבעלים את שווי הפקדון ולא רצה להישבע שהפקדון נגנב ולהפטר, ואח"כ נמצא הגנב - הגמרא מתלבטת מי נחשב לבעל דינו של הגנב (ולכן נחלקו במקרה שהודה הגנב בפני הבעלים אם נפטר בכך מתשלום כפל).
* פקדון שנגנב באונס ואח"כ נמצא הגנב: במקרה של שומר שכר - חייב השומר לשלם לבעלים והשומר יתבע את הגנב (ולא יכול להיפטר בשבועה), ובמקרה של שומר חינם - נחלקו האמוראים אם יש לו גם אפשרות לבחור להישבע שנגנבה ולהיפטר (והבעלים יתבעו את הגנב).
מספר צפיות: 3
דף קט עמוד א
* במשנה נאמר שהגוזל את אביו ונשבע לו שלא גזלו, ומת האב, והודה שנשבע לשקר, ישלם קרן וחומש ליורשיו - ובסוגייתנו מבואר שאם לא מוצא יורש לאביו יתן זאת לצדקה ויאמר "זה גזל אבי".
* ממשנתנו יוצא שבמקרה הנ"ל הגזלן לא יכול למחול על החוב לעצמו אם הוא היורש היחידי, ואילו מהמשנה בדף קג ע"א יוצא שניתן למחול על הגזילה אף שלא נתקיימה השבה - בגמרא מובאות 3 דעות ליישב את הסתירה.

דף קט עמוד ב
* דין "גזל הגר" (שאם גזלו ונשבע לשקר והודה לאחר מותו, שצריך להביא הגזילה לכהן) חל גם אם גזל גיורת.
* כהן שגזל את הגר - עליו להוציא את הגזילה מתחת ידו ולחלקה בין כל כהני המשמר (כדין ישראל שגזל גר).
מספר צפיות: 4
דף קי עמוד א
* אם הכהן של המשמר היה טמא, ויש לו להקריב קרבן צבור הבא בטומאה (שכל הכהנים טמאים) - יכול לתת אותה להקרבה לכל כהן אחר מהמשמר, ובשרה ועורה הרי הם לבעלי מומים טהורים שבאותו המשמר.
* כהן גדול אונן - יכול להקריב וכן לתת לכהן אחר להקריב, ובשרה ועורה הרי הם לאנשי המשמר.
* 'גזל הגר' שהחזירו בלילה או שהחזירו חצאין - לא יצא.
* גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן וכהן שבמשמר - לא יצא ידי חובתו (ויוסיף משלו להשלים).

דף קי עמוד ב
* כהנים העובדים במקדש - לא רשאים להתחלק בגזל הגר באופן שכהן אחד יקבל גזילה אחת וכהן אחר יקבל גזילה אחרת.
* יש 24 מתנות כהונה - 10 ניתנות להם במקדש לאוכלם שם, 4 בירושלים, 10 בגבולים.
* כסף של 'גזל הגר' הניתן לכהנים מכפר מחצה על חטא הגזלן אפילו אם לא הספיק להביא את אשמו עד שמת.
מספר צפיות: 7
דף קיא עמוד א
* "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" - טוב יותר לשבת שני גופים, כלומר עם כל בעל שהוא, מאשר לשבת לבד כאלמנה, ללא בעל.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שהשבת גזל הגר לכהנים צריכה להיות לפני הקרבת האשם.
* הברייתא מביאה את המקור לכך שהגוזל את הגר אין תשלום החומש מעכב את כפרתו.

דף קיא עמוד ב
* פרק עשירי (המתחיל בעמוד זה) עוסק בבירור דין היורש והקונה מן הגזלן, וכן בחיוב השבת הגזילה ואופן ההשבה.
* לדעת רב חסדא מי שגזל דבר מאכל מחבירו ועדיין לא התייאשו הבעלים מלקבלו בחזרה, ובא אדם אחר ואכלו ממנו - יכול הנגזל לגבות ממי שירצה מבין שניהם.
* האמוראים נחלקו אם "רשות יורש כרשות לוקח" (ונחשבת לשינוי רשות לענין גזילה).
מספר צפיות: 7
דף קיב עמוד א
* לדעת רב פפא נכסי השואל משתעבדים רק בשעת הפשיעה או האונס (ולא כבר משעת השאלה).
* מי שגזל ומת, והגזילה קיימת, ובניו היתומים קטנים - לדעת חכמים חייבים הם להשיב את הגזילה ולדעת סומכוס פטורים.

דף קיב עמוד ב
* מקבלים עדים שלא בפני בעל דין רק במקרים חריגים (כגון: שהיה בעל הדין חולה או שהיו העדים חולים והולכים למות, או שהעדים מבקשים לילך למדינת הים).
* רב ורבי יוחנן נחלקו בדין 'קיום שטרות', האם קבלת עדות המקיימת את החתימות שבשטר צריכה להיות בפני הנתבע (ורבא פסק שלא).
* שליח בית דין שהלך להזמין אדם לדין, וחזר ואמר שהוא אינו רוצה לבוא - נאמן כמו שני עדים (כדי לנדותו בלא שטר).
מספר צפיות: 6
דף קיג עמוד א
* אין ראוי לזמן אדם לדין ב: חודש ניסן (כי הוא זמן קציר), חודש תשרי (כי הוא זמן בציר), ערב יו"ט, ערב שבת.
* "דינא דמלכותא דינא" ולכן המוכס שקנה את זכות גבייית המכס מהמלך לא נחשב גזלן, אא"כ זה מוכס שאין לו קצבה (שנוטל כפי רצונו), או מוכס שעמד מאליו (ולא מאת המלך).

דף קיג עמוד ב
* גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת, ובמקום שיש חילול השם אפי' אבידתו אסורה.
* טעותו של הגוי (היה חייב לישראל וטעה בחשבון ונתן לו יותר ממה שהיה חייב לו) מותרת (כי אין בכך חילול השם).
* ישראל שיודע עדות לטובת הגוי והלך והעיד על ישראל חבירו במקום שדנים בדיני גוים - מנדים אותו על כך (כי הגוים מוציאים ממון על פי עד אחד ונמצא שהפסידו שלא כדין).
1 2
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר