סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 9
דף י עמוד א
* הברייתא בתחילת העמוד מפרטת את החומרות המיוחדות שיש בכל אחד מ'שור' 'בור' ו'אש' שאין בזולתו.
* לדעת רבי יהודה אדם חייב גם על נזקי כלים שנפלו בבור ונשברו (ולא רק על בעל חיים שנפל בבור).
* חפר בור ברשות הרבים בעומק 9 טפחים, ובא אחר וחפר טפח עשירי, ונפל שם שור וניזוק - האחרון חייב, ורבי סובר ששניהם חייבים (אך אם השור מת מודה רבי שרק האחרון חייב).

דף י עמוד ב
* הכוהו 10 בני אדם ב10 מקלות בין בבת אחת בין בזה אחר זה ומת - כולן פטורין, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזה אחר זה האחרון חייב, מפני שקירב את מיתתו.
* אם הסריחה הנבילה ופחתו דמיה משעת מיתה ועד שעת העמדה בדין, ההפסד הוא של הניזק (ובגמרא מובאים 3 מקורות לדין זה).
מספר צפיות: 8
דף יא עמוד א
* לדעת "אחרים" על בעל הבור, שהשור נפל לתוכו ומת, מוטל הטורח להעלות את השור מבורו (בנוסף לתשלום הנזק).
* הגמרא הכריעה להלכה שאדם שגנב/גזל חפץ, והחפץ ניזוק ונפחת ערכו - אין שמין כמה החפץ שוה עתה וישלים לבעליו את השאר (כפי שעושים בדינו של המזיק והשואל), אלא עליו לשלם דמי חפץ שלם והשברים נשארים אצלו.

דף יא עמוד ב
* בעמוד הקודם מובאות 2 מימרות של עולא בשם רבי אלעזר, ובעמוד זה עוד 5 מימרות.
* בכור אדם שנהרג (וכל שכן אם מת באופן טבעי) בתוך 30 יום ללידתו, אין צריך לפדותו.
* שומר שמסר (את החפץ שקיבל לשמור) לשומר (אחר) והחפץ איננו - נחלקו האמוראים אם חייב השומר הראשון.
מספר צפיות: 3
דף יב עמוד א
* אם מת הלוה ובא המלוה לגבות חובו מהיתומים - לדעת כמה אמוראים רשאי המלוה לגבות את חובו גם מעבדים כנענים שירשו היתומים מאביהם, אך רב נחמן חולק.
* יש 2 לישנות בגמרא (בדעת רב איקא בריה דרב אידי) החלוקות האם דין עבדים כדין קרקעות או כדין מטלטלים.

דף יב עמוד ב
* המזיק נכסי הקדש שאין בהם מעילה - חייב, וכדעת רבי יוסי הגלילי (- כך מבינה הגמרא את דברי המשנה).
* המקדש אשה בחלק שקיבל בקרבן - אינה מקודשת (גם לדעת רבי יוסי הגלילי, כי זה לא נחשב לממונו).
* בזמן הזה כהן יכול לקדש אשה בבכור בהמה טהורה תם חי (כי זה נחשב לממונו).
מספר צפיות: 6
דף יג עמוד א
* לדעת רבא כוונת המשנה (ט:) שחייבים על היזק 'נכסים שאין בהם מעילה' - היינו 'נכסים שאין בהם דין מעילה' (='נכסי הדיוט') (וממילא המשנה היא כדעת חכמים, ולא כפי שהעמידה הגמרא את המשנה בעמוד הקודם כרבי יוסי הגלילי).
* שור תם שהוקדש לשלמים והזיק - גובה הניזק חצי נזק מבשר הקרבן לאחר ההקרבה אבל אינו גובה מהאימורים.

דף יג עמוד ב
* במשנה (ט:) נאמר שחיוב על נזק הוא רק ב"נכסים מיוחדים", והגמרא אצלנו מביאה 3 פירושים לבאר מה הם "נכסים מיוחדים" (כשיש ספק מי הוא הבעלים של השור המזיק / פרט לנכסי הפקר / פרט לנגח ואח"כ הקדיש/הפקיר).
* שורו של שותף אחד שהזיק את נכסי השותף השני בחצרם המשותפת - נחלקו האמוראים אם חייב המזיק על נזקי שן ורגל (ועל קרן לדעת כולם חייב).
מספר צפיות: 4
דף יד עמוד א
* חצר המיועדת להכנסת פירות אך לא לשוורים - והכניס אחד השותפים את שורו לחצר והזיקה לפירות שותפו ב'שן' או 'רגל', חייב (לדעת הברייתא של רב יוסף).
* ברישא של הברייתא מובאת דעתו של ר' שמעון בן אלעזר הסובר כרבי טרפון שבהיזק של קרן תמה בחצר הניזק משלמים נזק שלם, ונחלקו האמוראים כיצד לבאר את הסיפא של הברייתא ממנה משתמע כדעת חכמים החולקים על רבי טרפון.

דף יד עמוד ב
* יתומים המשלמים את נזקי אביהם - בית-דין גובים מהם רק מקרקעות שירשו מאביהם ולא ממטלטלים, אך אם הניזק תפס מטלטלים מהמזיק בעודו בחיים ואח"כ מת - גובים מהמטלטלים שתפס.
* בית-דין מומחים דנים דיני קנסות ולא בית-דין הדיוטות.
מספר צפיות: 5
דף טו עמוד א
* בגמרא מובאים 3 מקורות לכך שדין האשה שוה לדין האיש (לכל עונשין שבתורה, לכל דינין שבתורה, לכל מיתות שבתורה).
* האמוראים נחלקו האם מה שחייבה התורה לשלם חצי נזק על נגיחת שור תם זה חיוב 'ממון' (אלא שהתורה חסה עליו שישלם רק חצי נזק), או שזה 'קנס' (ומן הדין היה צריך להיות פטור, אלא שקנסוהו כדי שישמור על שורו), ובעמוד הבא הגמרא מכריעה להלכה שזה 'קנס'.

דף טו עמוד ב
* מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? תלמוד לומר: "לא תשים דמים בביתך".
* הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש - הרי אלו מועדים מתחילת ברייתם בכל אופן שיזיקו (ואין להם דין תם שמשלם חצי נזק), רבי אלעזר אומר: בזמן שהם בני תרבות (שגדלו בבית אדם) אינם מועדים, אך הנחש מועד לעולם.
מספר צפיות: 4
דף טז עמוד א
* 4 אפשרויות (אחת מהן בעמוד הקודם) מובאות כיצד לבאר את הסתירה הקיימת במשנה בעמוד הקודם.
* רביצת הבהמה על כלים גדולים ושבירתם היא תולדה של 'קרן' (כי אין דרכה בכך), ואילו על כלים קטנים יש 2 לישנות בדעת ר' אלעזר אם זו תולדה של 'רגל' (כי דרכה בכך, ולכן פטורה ברשות הרבים) או של 'קרן' (כי אין דרכה בכך).
* שדרו של אדם, שלא כרע בתפילת שמונה עשרה ב"מודים", לאחר 7 שנים נעשה נחש.

דף טז עמוד ב
* לדעת שמואל אריה שדרס בהמה ברשות הרבים ואכל אותה בעודה בחיים - פטור (כדין 'שן', כי כך דרכו), אך אם טרף את הבהמה (שהמתין עד שתמות) ואח"כ אכל את בשרה - חייב (כדין 'קרן', כי אין דרכו בכך).
* שור תם משלם חצי נזק מגופו של השור המזיק, ומועד משלם נזק שלם מהקרקע המעולה שבנכסיו של בעל השור.
מספר צפיות: 5
דף יז עמוד א
* יש מחלוקת כמה ימים הושיבו ישיבה על קברו של חזקיה: 3 או 7 או 30 יום.
* גדול למוד תורה, שהלמוד מביא לידי מעשה (ואם כן, משמע שהמעשה עדיף, אך ללמד אחרים עדיף ממעשה - ע"פ רש"י).
* כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים - זוכה לנחלת שני שבטים (יוסף ויששכר).
* המשנה הראשונה בפרק שני פותחת בדיני 'רגל'.

דף יז עמוד ב
* לדעת חכמים בהמה שהיתה מהלכת כדרכה והתיזה צרורות והזיקה, אף שדרכה לעשות כן, משלם הבעלים חצי נזק, שכך היא הלכה למשה מסיני, וסומכוס חולק וסובר שמשלם נזק שלם כדין כל נזקי רגל.
* לדעת רבא עגלה המושכת קרון על גבי כלים ושיברתם, משלמים הבעלים נזק שלם מדין 'רגל' ואין דנים נזק זה כ'צרורות'.
מספר צפיות: 4
דף יח עמוד א
* ספקו של רבא מהעמוד הקודם האם יש לדון לפי תחילת המעשה או לפי סופו (כאשר בהמה דרסה על כלי ולא שברתו, ונתגלגל הכלי למקום אחר ונשבר שם - האם חייב מדין 'רגל' או מדין 'צרורות') לא נפשט.
* רבא הסתפק כיצד משלמים את החצי נזק עבור נזקי צרורות - האם מגופו של בעל החיים המזיק (כדין שור תם) או שחייב לשלם את החצי נזק מעלייה (מביתו) (כדין שאר המזיקים).

דף יח עמוד ב
* רבא הסתפק (בדעת חכמים החולקים על סומכוס) אם יש דין 'העדאה' לצרורות (וישלם נזק שלם) או לא (ואף אם התיזה הבהמה צרורות והזיקה 3 פעמים אינה משלמת אלא חצי נזק).
* הגמרא ניסתה 3 פעמים להוכיח שיש מחלוקת בכך (בספקו של רבא), אך דחתה זאת.
מספר צפיות: 8
דף יט עמוד א
* רב אשי הסתפק (בדעת חכמים) מה יהא הדין כאשר התיזה הבהמה צרורות בשינוי, האם גם באופן זה ישלם חצי נזק או שישלם רביע נזק.
* התיזה הבהמה צרורות ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד (שניתזו הצרורות עד לרשות הניזק ושברו כלים שהיו שם) - חייב, ואין לפטור את בעל הבהמה אלא באופן שהיה הנזק ברשות הרבים (כדין נזקי רגל).

דף יט עמוד ב
* בהמה שכשכשה בזנבה ברשות הרבים ושיברה את הכלים - דרכה בכך ולכן זה נחשב לתולדת 'רגל' ופטורה ברשות הרבים, אך אם כשכשה באופן מרובה מהרגיל יש ספק אולי זה משונה ונחשב לתולדת 'קרן' וחייב ברשות הרבים.
* כל דבר שאין דרך בעל חיים לאוכלו באופן רגיל אך בשעת הדחק כשאין לו דבר מאכל אחר דרכו כן לאכלו - הרי שאפילו כשאכלו שלא בשעת הדחק חייב בעליו נזק שלם מדין 'שן'.
מספר צפיות: 7
דף כ עמוד א
* בהמה שעמדה ברשות הרבים ופשטה את צוארה ואכלה דבר מאכל שהיה מונח על גבי חברתה - חייבת בנזק שלם כדין 'שן' ברשות הניזק.
* בהמה האוכלת כסות או כלים ברשות הרבים - לדעת רב פטורה (כי אין דרך אדם להניח זאת ברשות הרבים), אך לדעת שמואל חייבת (כי חיובה הוא מתורת קרן, וקרן חייבת אף ברשות הרבים).
* 'שן' פטורה ברשות הרבים, אך משלם מה שנהנית - לדעת רבה משלם דמי קש ותבן שהיה צריך להאכילה, ולדעת רבא משלם דמי שעורים בזול.

דף כ עמוד ב
* העמוד כולו עוסק בדין "זה נהנה וזה לא חסר". בגמרא מובאות 5 נסיונות להוכיח ממשניות אם פטור או חייב.
* זה נהנה וזה לא חסר - לדעת רבי אמי פטור מלשלם, רבי חייא בר אבא הסתפק בדבר, ובדעת רבי יוחנן נחלקו האמוראים מה דעתו.
מספר צפיות: 4
דף כא עמוד א
* הדר בחצר חבירו (שלא עומדת להשכרה) שלא מדעתו אין צריך לשלם לו - לדעת רב בגלל שמהנה את הבעלים שעל ידו לא נחרב הבית ע"י שד שמכתת שער בית שומם, ולדעת רב יוסף בגלל שמהנה את הבעלים בכך שבית שדרים בתוכו רואים הדיירים מה צריך תיקון ומתקנים.
* בהמה הנמצאת ברשות הרבים ומחזרת ראשה ואוכלת מצידי הרחבה - לפי 2 הלישנות הראשונות נחלקו רב ושמואל האם חייב (כדין קרן) או פטור (כדין שן), ולפי הלישנא השלישית כולם מודים שחייב.

דף כא עמוד ב
* בהמה הנמצאת ברשות הרבים ומחזרת ראשה ואוכלת מצידי הרחבה - הגמרא דוחה את האפשרות שנחלקו התנאים אם חייב או פטור.
* לא ניתן להוכיח מהמשנה שסוברת ש"תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור".
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר