סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 
מספר צפיות: 35
דף מב עמוד א
* כל ישראל יכולים לצאת בקרבן פסח אחד (אע"פ שאין בו כזית לכל אחד, כי אכילת פסחים לא מעכבת אלא רק זריקת הדם).
* יש מחלוקת אם ניתן לשחוט את קרבן הפסח עבור אדם יחיד (ללא חבורה).
* יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם, בית דין מעמידים להם אפוטרופוס ובוררים להם חלק יפה, וכאשר היתומים גדלו - לדעת שמואל הם יכולים למחות ולבטל את החלוקה אך רב נחמן חולק.

דף מב עמוד ב
* אחים שחילקו את נכסי אביהם על ידי שליח וטעה השליח ונתן לאחד יותר מאחיו - מה שעשה בטל אפילו אם הטעות בפחות משיעור שישית.
* אין שליח לדבר עבירה, מכיון ש"דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים?".
* בדין מעילה, ובדין שליחות יד בפיקדון לדעת ב"ה - יש שליח לדבר עבירה.
מספר צפיות: 39
דף מג עמוד א
* בדין טביחה ומכירה - יש שליח לדבר עבירה (אם שלח אדם שליח לטבוח או למכור את הגניבה שגנב הוא בעצמו, הגנב חייב ולא השליח).
* האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש - לדעת שמאי המשלח חייב (לאחד התירוצים בגמרא - חייב רק בדיני שמים).
* אוריה החתי היה מורד במלכות.
* הגמרא פוסקת להלכה ש"שליח נעשה עד" (אדם שנשלח לעשות דבר, יכול להעיד עליו לאחר זמן) - בקידושין בגירושין ובדיני ממונות.

דף מג עמוד ב
* לדעת רב נחמן, המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים.
* נערה המאורסה - לדעת רבי יהודה רק אביה יכול לקבל את גיטה ולדעת חכמים גם היא יכולה.
* נחלקו האמוראים (בדעת חכמים) אם נערה יכולה לקדש את עצמה או רק אביה יכול לקדש אותה (ולדעת רבי יהודה רק אביה יכול).
מספר צפיות: 19
דף מד עמוד א
* העושה מאמר ביבמתו (קידושי דרבנן של יבם ביבמתו) שלא מדעתה - לדעת רבי קנה ולדעת חכמים לא קנה.
* הגמרא הקשתה על דעתו של ריש לקיש (הסובר שלדעת חכמים גם נערה יכולה לקדש את עצמה ולא רק אביה) ותירצה.
* מסופר בגמרא שחכמי בית המדרש הכריעו שהלכה כרבי יוחנן החולק על ריש לקיש (וסובר שלדעת חכמים נערה לא יכולה לקדש את עצמה אלא רק אבא שלה).

דף מד עמוד ב
* לדעת רב נחמן (בדעת חכמים) - נערה לא יכולה לעשות שליח שיקבל את גיטה (כשאביה חי).
* קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה - צריכה גט וצריכה מיאון (לדעת רב ושמואל, וקרנא חולק) - לדעת רב נחמן ועולא בלישנא הראשונה מדובר רק כאשר 'שידכו' לפני כן.
מספר צפיות: 25
דף מה עמוד א
* קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה ומת בעלה ונפלה לפני אחיו ליבום - אם היבם עשה בה 'מאמר' צריכה גט וחליצה ומיאון, ואם לא עשה בה 'מאמר' ניתרת בחליצה בלבד.
* אחות גרושה - אסורה מהתורה, אחות חלוצה - אסורה מדברי סופרים.

דף מה עמוד ב
* אין אדם מחציף את פניו באביו וממנה אותו לשליח לעשות ולפעול במקומו, ולכן אין לחשוש שמא קידש האב אשה לבנו בשליחות בנו.
* נתקדשה (לכהן) לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונישאת (ללא דעתו) - נחלקו האמוראים אם אוכלת בתרומה (כל עוד לא בא אביה ומחה), אך כולם מודים שאם מתה אינו יורשה.
* נתקדשה (לכהן) לדעת אביה וניסת שלא לדעתו ואביה כאן - נחלקו האמוראים אם אוכלת בתרומה.
מספר צפיות: 15
דף מו עמוד א
* קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה - אביה יכול לבטל את הקידושין, ונחלקו האמוראים אם גם היא יכולה לבטל את הקידושין לפני שישמע האב ויתרצה.
* האומר לאשה "התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בתמרה זו" ונתן לה 2 תמרות - רק אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת, אך אם אמר לה "התקדשי לי בזו ובזו" מקודשת אם שתיהן יחד שוות פרוטה (וחילוק זה הוא על פי דעת ר' שמעון).

דף מו עמוד ב
* המקדש אחותו (והרי אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו) - לדעת רב כוונתו היתה לתת לה את המעות לפיקדון, ולדעת שמואל כוונתו היתה לתת לה את המעות במתנה.
* מי שמפריש הפרשת חלה מן הקמח (קודם שנעשה עיסה) - לא עשה כלום.
* המפריש תרומה מפירות רעים על פירות יפים - תרומתו תרומה.
מספר צפיות: 14
דף מז עמוד א
* אם אמר לאשה "הרי את מקודשת לי באלו" ואח"כ נתן לה כמה תמרים - מקודשת, אפילו אם אוכלת את התמרים הראשונים קודם שקיבלה את האחרונה.
* רב סובר שהמקדש במלוה אינה מקודשת (בגלל ש"מלוה להוצאה ניתנה").
* הגמרא דחתה את האפשרות שדברי רב הנ"ל הם מחלוקת תנאים, ולאחר מכן הגמרא הקשתה על דברי רב ותירצה (בעמוד הבא).

דף מז עמוד ב
* השואל קורדום מחבירו להשתמש בו, והתחיל להשתמש בו - קנאו לענין זה שאין המשאיל יכול לחזור בו.
* הגמרא מנסה שוב לתלות את דברי רב הנ"ל במחלוקת תנאים (אחרת), אך דוחה אפשרות זו.
* אדם המוכר לחבירו שטר חוב שיש לו על אחרים - לדעת רבי די בכך שימסור לקונה את שטר החוב, אך לדעת חכמים צריך גם לכתוב שטר נוסף על מכירה זו.
מספר צפיות: 14
דף מח עמוד א
* לדעת שמואל: המוכר שטר חוב (שמישהו חייב לו) לחבירו (למישהו אחר), ולאחר המכירה מחל המוכר (או יורשו) על החוב, הרי זה מחול.
* האומר לחברו "מנה לי בידך תנהו לפלוני", אם אמר זאת כשעמדו שלשתן יחדיו - קנה.
* הגמרא מנסה פעמיים בעמוד זה [בנוסף לפעמיים מהדף הקודם] לתלות את דינו של רב (הסובר שהמקדש במלוה אינה מקודשת) במחלוקת תנאים, אך דוחה זאת.

דף מח עמוד ב
* המקדש במלוה שיש לו עליה ובנוסף לכך נותן לה פרוטה - נחלקו התנאים אם מקודשת (כי דעתה על הפרוטה) או לא (כי דעתה על המלוה).
* ר"ש ורשב"ג ור"א סוברים שאם אומר אדם לשליח לעשות עבורו דבר קל, ועשה השליח דבר קשה יותר - אין זה שינוי מדעת המשלח, שלא נתכוין המשלח אלא להראות לשליח מקום להקל בשליחותו.
מספר צפיות: 23
דף מט עמוד א
* המקדש את האשה והטעה אותה בנוגע ליחוס שלו - לדברי הכל אינה מקודשת אף אם הטעה אותה לשבח (היינו, שהיחוס שלו טוב יותר ממה שחשבה).
* המתרגם פסוק כצורתו (כפי דברי המקרא בדיוק) - הרי זה בדאי (כי פעמים רבות אין כוונת הכתוב למשמעות הפשוטה של דברי המקרא).

דף מט עמוד ב
* המקדש אשה "על מנת שאני צדיק" - אפילו רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו. "על מנת שאני רשע" - אפילו צדיק גמור מקודשת, שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו.
* 10 קבים חכמה ירדו לעולם - 9 נטלה ארץ ישראל, ו-1 כל העולם כולו.
* 10 קבים יופי ירדו לעולם - 9 נטלה ירושלים, ו-1 כל העולם כולו.
* 10 קבים זנות ירדו לעולם - 9 נטלה ערביא כו'.
* 10 קבים שיחה ירדו לעולם - 9 נטלו נשים כו'.
מספר צפיות: 10
דף נ עמוד א
* הגמרא מוצאת את המקור לשיטת רבא הסובר ש"דברים שבלב אינם דברים".
* מי שמכר את נכסיו על דעת לעלות לארץ ישראל ולבסוף לא עלה - המכירה לא מתבטלת, אא"כ היה עיכוב מצד הדרך ואז יש מחלוקת (בדעת רב אשי) אם המכירה מתבטלת.
* בעמוד זה מובאת משנה השנויה גם במסכת גיטין ומשנה השנויה גם במסכת כתוובות, והגמרא מבארת את פשר הכפילות.

דף נ עמוד ב
* למסקנת הגמרא, במקום שרוב האנשים נוהגים לקדש אשה ואח"כ לשלוח לה מתנות - אדם שנשתדך עם אשה ועדיין לא קידשה, ולאחר מכן שלח לה מתנות בפני עדים, יש לחשוש שכונתו לקדשה במתנות אלו.
* המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת - אינן מקודשות (כי "כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו").
מספר צפיות: 13
דף נא עמוד א
* המפריש מעשר ראשון מפירותיו יותר משיעור עשירית - הפירות מותרים באכילה, אך המעשר עצמו מקולקל כי הפריש יותר מחיובו ואסורים הם לכל עד שיתוקנו.
* קידושין שאין מסורין לביאה (שאין סופם לבוא לידי ביאה, כגון המקדש אחת מ2 אחיות ואינו מפרש איזו מהן קידש) - לדעת אביי הקידושין חלים, ורבא חולק.

דף נא עמוד ב
* הגמרא הקשתה מ-6 מקורות שונים (5 משניות וברייתא אחת) על שיטת רבא, ותירצה את כל הקושיות למעט הקושיה האחרונה. [קושיה אחת התחילה בעמוד הקודם, 4 בעמוד זה, ואחת בעמוד הבא]
* שיטת רבי יוסי היא שאין אדם מכניס את עצמו לספק.
מספר צפיות: 12
דף נב עמוד א
* בכל מחלוקות אביי ורבא הלכה כרבא, למעט 6 מקרים (והסימן הוא: יע"ל קג"ם).
* רב למד מהמשנה (שבדף נ עמוד ב) 3 הלכות: המקדש בפירות שביעית מקודשת, המקדש בגזל אינה מקודשת (ואפילו בדבר שגזל ממנה), אשה יכולה להיות שליחה של חבירתה לקבל עבורה קידושין ואפילו אם מקבלת היא עבורה קידושין מבעלה שעל ידי שליחות זו תיעשה צרות זו לזו.

דף נב עמוד ב
* אם נשתדך עם האשה ולאחר מכן גזל ממנה חפץ וקידש אותה בחפץ זה - מקודשת (כי מחלה על הגזילה).
* כהן המקדש אשה בחלקו שניתן לו עם שאר הכהנים בקרבנות - לא מקודשת לדעת רבי מאיר ורבי יוסי, אך רבי יהודה חולק.
מספר צפיות: 11
דף נג עמוד א
* לדעת רבי יוחנן (ואביי הביא ברייתא כדעתו) רבי יהודה חזר בו וסובר שכהן המקדש אשה בחלקו שניתן לו עם שאר הכהנים בקרבנות - לא מקודשת, אך רב חולק וסובר שרבי יהודה לא חזר בו.
* סתם ספרא (ברייתא המובאת בספרא ללא שם האומר) - רבי יהודה.
* המקור לדעת רבי מאיר הסובר שמעשר שני הוא ממון גבוה זה מהפסוק "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קודש לה'".

דף נג עמוד ב
* לדעת רבי יוחנן, הטעם לכך שרבי מאיר סובר שהמקדש בשוגג בקדשי בדק הבית אינה מקודשת זה בגלל שלשניהם לא נוח שהקדש יתחלל ויצא לחולין על ידם ונמצא שעברו על איסור מעילה.
* לדעת רבי מאיר המקדש בשוגג בקדשי בדק הבית אינה מקודשת והמעות לא יצאו לחולין.
1 2 3 4
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר