סקר
בעקבות מסכת שקלים - האם תרצה ללמוד עוד מסכת מהתלמוד הירושלמי?





 
מספר צפיות: 4
דף כ עמוד א
* אין מזימין את העדים אלא בפניהן.
* נחלקו האמוראים אם הכחשת העדים צריכה להיות דוקא בפניהם או לא.
* אין מקיימין את השטר אלא משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין.
* "כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו לאחר כמה שנים" - נחלקו האמוראים אם זה רק בתנאי שזוכר את העדות גם בלי להסתכל בשטר או אף במקרה שרק לאחר שרואה את השטר נזכר מעצמו.

דף כ עמוד ב
* עילה (=סיבה קלושה) מצאו חכמים וטהרו את כל המקומות בארץ ישראל אף במקום שיש סיבה לחשוש בו לטומאה.
* למסקנת הגמרא, עדות המוטלת על אדם להעיד - הוא זוכר את פרטי העדות אפילו לאחר יותר מ-60 שנה.
מספר צפיות: 7
דף כא עמוד א
* כשמקיימים השטר בב''ד והעדים עצמם באים ומעידים כעל כתב ידם - לדעת רבי: על כתב ידם הם מעידים, לדעת חכמים: על מנה שבשטר הם מעידים.
* שמואל פסק כדעת חכמים שבמשנה ש"נאמן אדם לומר זה כתב ידי (שבשטר)", ולא כדעת רבי
* "הלכה כרבי מחבירו" (=כאשר רבי חולק על דעת יחיד - הלכה כרבי).

דף כא עמוד ב
* כל כתב הנפק שכתבו אותו בית דין (ואפילו שעדיין לא חתמו עליו) לפני שהעידו העדים על חתימת ידיהם - פסול, כי נראה כדבר שקר.
* עד נעשה דיין (עד המעיד בחבירו רשאי להיות גם דיין לדון אותו) - בקיום שטרות (שהוא מדרבנן) אך לא בקידוש החודש (שהוא מהתורה).
מספר צפיות: 5
דף כב עמוד א
* לדעת שמואל - שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקרא ב''ד חצוף (כי רצוי 3 דיינים).
* המקור לדין "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" הוא מסברה.
* אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת.

דף כב עמוד ב
* 2 עדים מעידים לאשה שמת בעלה ו-2 עדים מעידים שהוא לא מת - הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא, רבי מנחם בר יוסי אומר תצא (ובגמרא מבואר במה בדיוק מדובר).
* כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הרי כאן שנים (=הוא נחשב לשנים).
* האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה.
מספר צפיות: 3
דף כג עמוד א
* לדעת רב המנונא אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת - ונחלקו האמוראים בסוגייתנו אם גם כאשר אמרה זאת שלא בפניו.
* הבנות של שמואל נפלו בשבי, ובזכות זה שלמדו את ההלכה מאבא שלהן, ידעו כיצד לנהוג כדי שלא יאסרו אותן חכמים להינשא לכהן.

דף כג עמוד ב
* 2 נשים שנפלו בשבי ואמרה אחת מהן אני טמאה וחברתי טהורה נאמנת, אני טהורה וחברתי טמאה אינה נאמנת, אני וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה, אני וחברתי טהורה נאמנת על חברתה ואינה נאמנת על עצמה - ובגמרא מובאות 2 אפשרויות לבאר את האופן בו מדובר במקרים אלו.
מספר צפיות: 9
דף כד עמוד א
* אדם שמעיד "אני כהן וחברי כהן" - נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה, ולדעת רבי יהודה אינו נאמן אף לא להאכילו בתרומה.
* החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד מהן (בנוגע לתבואה שלהם) "שלי חדש ושל חברי ישן שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן" אינו נאמן, רבי יהודה אומר נאמן.

דף כד עמוד ב
* שטר שכתוב בו "אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני" וחתמו עליו עדים - נחלקו האמוראים אם ניתן להעלות ליוחסין (=להשיאו אשה כשרה בלא בדיקה) את הלוה הכתוב בשטר.
* כהן שנושא כפים בברכת כהנים - נחלקו האמוראים אם ניתן להסתמך על כך ולהעלות אותו ליוחסין או לא.
מספר צפיות: 2
דף כה עמוד א
* כהן שנושא כפים בברכת כהנים - הגמרא מנסה להביא הוכחות שניתן להסתמך על כך בכדי להעלות אותו ליוחסין, אך ההוכחות נדחות.
* נחלקו האמוראים אם חיוב חלה בזמן הזה הוא מדרבנן או מדאורייתא.

דף כה עמוד ב
* עדות הבאה מכח חזקה - נחשבת כחזקה.
* לדעת רבי: הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא - נאמן להאכילו בתרומה (כי בידו להאכילו בתרומה) ואינו נאמן להשיאו אשה.
מספר צפיות: 3
דף כו עמוד א
* למרות שאין אדם נאמן להעיד על עצמו/אחיו, הרי שבמסיח לפי תומו (בלא כונה להעיד) - נאמן.
* לדעת ר"א בן עזריה לאחר שקנס עזרא את הלוים (כי לא עלו עמו מבבל לארץ ישראל) מעשר ראשון ניתן רק לכהנים.
* יש מחלוקת אם מעשר ראשון אסור לזרים או לא.

דף כו עמוד ב
* בגמרא מובאות 2 אפשרויות לבאר את מחלוקת רשב"ג ורבי אלעזר שבמשנה.
* אין עדותן של עדים מתקבלת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחת, ורבי נתן חולק וסובר שניתן לשמוע דבריו של האחד היום ושל השני מחר.
מספר צפיות: 3
דף כז עמוד א
* עיר שכבשוה גוים ע"י מצור (ולדעה אחת בגמרא דוקא גוים ממלכות אחרת) - כל נשות הכהנים שנמצאו בתוכה פסולות (מחשש שנאנסו), ואם יש להן עדים שמעידים שלא נאנסו - הרי אלו נאמנים.
* אם יש מחבוא בעיר הנ"ל (שאין דרך הכובשים לחפש שם) - נשות הכהנים מותרות.

דף כז עמוד ב
* יש מחלוקת אמוראים אם שפחה של אשה נאמנת להעיד עליה שלא נבעלה לגוי.
* "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו" - מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן.
* המוציא מחבירו עליו הראיה.
* המגרש את אשתו - לא תנשא בשכונתו.
מספר צפיות: 5
דף כח עמוד א
* "טלטולי דגברא קשין מדאיתתא" (קשה הוא לאיש להיטלטל ממקומו יותר מהאשה).
* כהן שלוה מאשתו מנכסיה ואח"כ גירש אותה - אינה פורעת את חובה מבעלה אלא ע"י אדם אחר שיתבע ממנו בשליחותה [דין זה הוא כאשר נתגרשה מן הנשואין, אבל כשנתגרשה מן האירוסין נפרעת ע''י עצמה שאין לבו גס בה].
* לדעת ר' יהושע בן לוי אסור לאדם שילמד את עבדו תורה.

דף כח עמוד ב
* יש מחלוקת תנאים אם ניתן לחלוק תרומה לעבד כהן ללא נוכחות הכהן.
* "ומה בהמתן של צדיקים אין הקב''ה מביא תקלה על ידם, צדיקים עצמם לא כל שכן?"
* יש מחלוקת תנאים אם גר נאמן להעיד על מה שראה בגיותו או לא.
מספר צפיות: 8
דף כט עמוד א
* האונס נערה בתולה עליו לשלם קנס של 50 שקל לאביה.
* המשנה מפרטת מספר אופנים בהם הנערה פסולה או פגומה או שאסורה על האונס באיסור כרת - ומכל מקום חייב האונס בקנס.
* המשנה שלנו סוברת כדעת ר' מאיר שלקטנה אין קנס אלא רק לנערה, אך חכמים חולקים וסוברים שגם לקטנה יש קנס.
* אבא רשאי למכור את בתו לשפחה רק כשהיא קטנה (אך לא כשהיא נערה או בוגרת).

דף כט עמוד ב
* בא עליה האונס ומתה לפני שהספיק אביה להעמידו בדין - פטור מלשלם את הקנס.
* המשנה שלנו סוברת שיש חיוב קנס לבא על חייבי לאוין ולבא על חייבי כריתות, ושלא כדעה המובאת בברייתא בגמרא.
מספר צפיות: 7
דף ל עמוד א
* הכל מודים בבא על הנדה (באונס/בפיתוי) שמשלם קנס.
* רבי נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין - מה שבת המדליק את הגדיש מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין, אף יום הכפורים מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין.
* הכל בידי שמים (אם באים פורעניות על האדם) חוץ מצינים פחים (=קור וחום).

דף ל עמוד ב
* מיום שחרב ביהמ"ק אע"פ שבטלו סנהדרין דין ארבע מיתות לא בטלו: מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו, ומי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו, ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי.
* מודה ר' נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב.
מספר צפיות: 4
דף לא עמוד א
* הזורק בשבת חץ מתחילת 4 אמות לסוף 4 אמות וקרע שיראין בהליכתו - פטור מתשלומים בגלל שמתחייב על חילול שבת (של העברת 4 אמות ברשות הרבים)באותו הרגע (כי עקירה צורך הנחה היא).
* הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור סקילה היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד.

דף לא עמוד ב
* ר' אליעזר וחכמים נחלקו אם צידי רשות הרבים נחשבים לרשות הרבים (לענין הלכות שבת).
* ידו של אדם חשובה לו כארבעה על 4 טפחים (לענין הלכות שבת).
* יש מחלוקת אמוראים אם 'משיכה' ברשות הרבים קונה או לא (לענין גניבה).
1 2 3 4 5 6 7 8
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר