דף קיט עמוד א
* המשנה הראשונה בפרק ששה עשר, המתחיל בעמוד זה, ממשיכה לעסוק בדין אשה שהלך בעלה למדינת הים.
* האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה "מת בעליך" - אם באו עדים שאין צרתה מעוברת [ולכן היא לא מותרת לשוק כי אין (ולא יהיה) לבעלה ולד] אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא ושמא היא מעוברת, ומותרת ליבם.
* האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה "מת בעליך" - המשנה בעמוד זה סוברת כדעת רבי מאיר שלא תנשא, ולא ניתן לסמוך על כך שרוב נשים מתעברות ויולדות (ולכן צרתה ודאי ילדה והיא מותרת לשוק).

דף קיט עמוד ב
* האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה "מת בעליך" - נחלקו האמוראים אם יכולה לחלוץ לאחר תשעה חודשים או לעולם לא יכולה לחלוץ (גזירה שמא יהא ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה).
* נשי שני אחים, זו אומרת "מת בעלי" וזו אומרת "מת בעלי" - כל אחת נאמנת על עצמה אך לא על חברתה, ולכן כל אחת מהן אסורה לשוק שמא יבמה בחיים והיא זקוקה ליבום או חליצה.

דף קכ עמוד א
* הגמרא מנסה לברר את טעמו של רבי אלעזר שבמשנה שבעמוד הקודם.
* כדי להעיד על מישהו שמת יש להעיד שראו את הפנים (והפדחת) שלו עם החוטם.
* חכמים ורבי אליעזר בן מהבאי נחלקו אם ניתן לקבל עדות שמישהו מת כאשר זיהוי המת הוא בהתבסס על שומא (יבלת) שנמצא באחד מאבריו (בגמרא מובאות כמה הצעות לביאור יסוד המחלוקת).

דף קכ עמוד ב
* אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו, אפילו מגוייד ואפילו גוסס.
* עדים שראו אדם מגוייד (מנותח ומלא פצעים וחבורות חרב) - ת"ק ורבי שמעון בן אלעזר נחלקו אם יכולים להעיד עליו שמת.
* עדים שראו חיה אוכלת אדם, לא יכולים להעיד בוודאות שהוא מת, אלא אם כן החיה אכלה אותו במקום שהנפש יוצאת.
* ראו אדם ששחט בבעל האשה את הקנה והוושט שלו (או רובם) וברח הנשחט - מעידים עליו שהוא מת ומתירים את אשתו להינשא.

דף קכא עמוד א
* נפל למים - לדעת רבי מאיר: בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף (ולא ידוע מה עלה בגורלו), אשתו אסורה, ולדעת חכמים: מים שיש להם סוף אשתו מותרת, ושאין להם סוף אשתו אסורה (בגמרא מובאים כמה סיפורים המחזקים את דעת חכמים).
* אם יבואו רשעים על אדם (וחושש שיזיקו לו) - ינענע לו ראשו (לא יתגרה בהם, אלא יתכופף בפניהם עד שיעברו מעליו).
* נפל לחפורה מלאה נחשים ועקרבים - נחלקו התנאים אם מעידים עליו שמת.

דף קכא עמוד ב
* נפל ליורה מלאה יין - נחלקו התנאים אם מעידים עליו שמת.
* אין מזכירין מעשה נסים.
* בתו של נחוניא חופר שיחין נפלה לבור הגדול וניצלה, ואילו בנו מת בצמא.
* הקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו (=הצדיקים) כחוט השערה.
* גוי שהעיד "איש פלוני מת השיאו את אשתו" - לא נאמן, "איש פלוני מת" - מחלוקת אם נאמן, ואם הסיח לפי תומו ואמר שפלוני מת - נאמן.

דף קכב עמוד א
* הגמרא מביאה שלושה מעשים בהם סמכו על עובד כוכבים, המסיח לפי תומו על אדם שמת, כדי להתיר את האשה להינשא.
* לדעת בית הלל: משיאין את האשה על פי בת קול (ששמעו קול קורא 'פלוני מת', ולא ראו מי הוא הקורא כך), ובית שמאי חולקים.
* הוחזקו להיות משיאין את האשה בהתבסס על עדות של: עד מפי עד, מפי עבד, מפי אשה, מפי שפחה.
* "ולא תהא כהנת כפונדקית?".

דף קכב עמוד ב
* יש מחלוקת תנאים אם צריך לבדוק בדרישה וחקירה את העדים שמעידים שמת אדם פלוני ואשתו מותרת להינשא.
* תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך".

הדרן עלך מסכת יבמות