סקר
בעקבות מסכת שקלים - האם תרצה ללמוד עוד מסכת מהתלמוד הירושלמי?





 
מספר צפיות: 11
דף יד עמוד א
* חכמים אסרו להסתפר בחוה"מ - כדי שיסתפרו לפני הרגל, וכך לא ייכנס אדם לרגל כשהוא מנוול.
* הגמרא מתלבטת לגבי מי שאבדה לו אבידה בערב הרגל ולא הספיק להסתפר - אם מותר לו להסתפר בחוה"מ.
* במשנה מובאת רשימה של אנשים במצבים מסויימים שמותר להם להסתפר בחוה"מ, ושמואל הוסיף שמותר לספר גם קטן שנולד ויש לו שערות שמצערות אותו.

דף יד עמוד ב
* אבל אינו נוהג אבילותו ברגל.
* מצורע נוהג צרעתו ברגל.
* אבל אסור בתספורת.
מספר צפיות: 3
דף טו עמוד א
* אבל חייב ב: עטיפת הראש, קריעה, כפיית המטה.
* אבל אסור ב: הנחת תפילין, שאילת שלום, דברי תורה, תכבוסת.
* הגמרא מתלבטת ודנה מה דין מנודה ומצורע בדברים הנ"ל.

דף טו עמוד ב
* אבל אסור ב: עשיית מלאכה, רחיצה, נעילת הסנדל, תשמיש המטה, שילוח קרבנות.
* הגמרא מתלבטת ודנה מה דין מנודה ומצורע בדברים הנ"ל.
מספר צפיות: 7
דף טז עמוד א
* בסוגיה מובאות מספר הלכות בדיני נידוי.
* מנודה לרב - מנודה לתלמיד, מנודה לעירו - מנודה לעיר אחרת, מנודה לנשיא - מנודה לכל ישראל.
* אין נידוי פחות מל' יום ואין נזיפה פחות מז' ימים. [ונדוי של בני בבל כנזיפה של ארץ ישראל]

דף טז עמוד ב
* כל העוסק בתורה מבפנים (בצנעא) תורתו מכרזת עליו מבחוץ (מודיעה לרבים את טבעו של החכם).
* נזיפה מהנשיא - נוהגת 30 יום.
* נזיפה בבבל נוהגת יום אחד בלבד (ובגמרא מובאים 3 סיפורים שכך נהגו).
* "נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על" - נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה (שב תחלה ונתן דרך לשבים).
* דוד המלך - כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ.
מספר צפיות: 8
דף יז עמוד א
* אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו, ולכן אין ללמוד מתלמיד חכם שיוצאים עליו שמועות רעות.
* אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא.
* ולפני עור לא תתן מכשול - במכה לבנו גדול הכתוב מדבר (שעלול לבעוט באביו).
* לדעת ריש לקיש: תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא.

דף יז עמוד ב
* כל מקום שנתנו חכמים עיניהם (לרעה) - או מיתה או עוני.
* כל אלו שאמרו במשנה שמותרין לגלח במועד - זה בשלא היה להם פנאי לפני המועד, אך נזיר ומצורע (שעלו מטומאתן) - אע''פ שהיה להם פנאי מותרים, שלא ישהו קרבנותיהן.
* יש מחלוקת אם מותר ליטול צפורנים בחוה"מ ובימי אבלו.
מספר צפיות: 6
דף יח עמוד א
* 3 דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן - צדיק, שורפן - חסיד, זורקן - רשע [שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל]. (גליון: הגדה זו יש לה סוד)
* מי שאין לו אלא חלוק אחד - מותר לכבסו בחולו של מועד.
* כלי פשתן - מותר לכבסן בחולו של מועד (כי מתטנפים מהרה וקלים להתכבס - נמ"י).

דף יח עמוד ב
* מותר לארס אשה בחוה"מ, שמא יקדמנו אחר ברחמים.
* בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני.
* מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מצינו שמה' אשה לאיש (ע"פ גזירת שמים קודם שנולד האדם)
* אין אדם נחשד בדבר אא''כ עשאו ואם לא עשה כולו עשה מקצתו ואם לא עשה מקצתו הרהר בלבו לעשותו ואם לא הרהר בלבו לעשותו ראה אחרים שעשו ושמח.
מספר צפיות: 3
דף יט עמוד א
* רב/רבה פסק לגבי תפילין ומזוזות בחוה"מ - שכותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו.
* החל מדף זה ועד סוף המסכת מובאים דיני אבלות, ויש שנמנעו בגלל זה מללמוד מסכת זו, אך בספר חסידים המליץ ללמוד מסכת זו כי בגלל זה היא נחשבת כמו "מת מצוה" ומקבלים שכר גדול על לימוד מסכת זו; ובשיחות הר"ן כתב שאין לעיין הרבה בהלכות אבלות אלא לעבור במהירות מקומות כאלו.

דף יט עמוד ב
* אבל - כיון שעמדו מנחמין מאצלו (ביום השביעי) מותר ברחיצה לדעת אבא שאול הסובר שמקצת היום ככולו.
* לדעת שמואל - הלכה כדברי המיקל באבל (היינו: כאשר יש מחלוקת - הלכה כמיקל).
* 30 יום שנאסר בהם על האבל לגלח שערו - הגמרא לומדת דין זה מנזיר.
מספר צפיות: 5
דף כ עמוד א
* אם התחיל 'לשבת שבעה' אפילו יום אחד או שעה אחת לפני הרגל - הרגל מפסיק ומסיים את השבעה, ולא צריך להמשיך 'לשבת שבעה' אחר הרגל; ויש חולקים וסוברים שהרגל מסיים את ה'שבעה' רק אם ישב 3 ימים לפני הרגל.
* 'שמועה קרובה' - נוהגת שבעה ושלשים, 'שמועה רחוקה' אינה נוהגת אלא יום אחד.
* לדעת ר' עקיבא (וכך נפסק) - 'שמועה קרובה' זה כאשר שמע (שמת לו מת) בתוך 30 יום מהמיתה, ו'שמועה רחוקה' זה כאשר שמע לאחר 30.

דף כ עמוד ב
* שמע 'שמועה קרובה' ברגל/בשבת ולמוצאי הרגל/השבת נעשית 'רחוקה' - עולה לו ואינו נוהג אלא יום אחד (כדין 'שמועה רחוקה').
* כל האמור בפרשת כהנים שכהן מיטמא להן - אבל מתאבל עליהן, ואלו הן אשתו אביו ואמו אחיו ואחותו בנו ובתו.
מספר צפיות: 8
דף כא עמוד א
* האבל צריך לקרוע כאשר הוא עומד ולא כאשר יושב.
* אלו דברים שאבל אסור בהן: אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה ובתשמיש המטה ובנעילת הסנדל, ואסור לקרות בתנ"ך ולשנות במשנה במדרש ובהלכות ובהש''ס ובאגדות ואם היו רבים צריכין לו אינו נמנע.
* יש מחלוקת תנאים מתי אסור לאבל להניח תפילין (ביום הראשון של ה'שבעה' או גם ביום השני)

דף כא עמוד ב
* ג' ימים הראשונים של ה'שבעה' אסור האבל במלאכה, מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו.
* ג' ימים הראשונים של ה'שבעה' אינו הולך האבל לנחם אבלים אחרים, מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמין אלא במקום המתנחמין.
* בהמשך העמוד, מובאים 2 דינים נוספים בהם יש הבדל בין ג' ימים ראשונים של ה'שבעה' לימים שלאחר מכן.
מספר צפיות: 4
דף כב עמוד א
* בברייתא מפורטים 11 הבדלים (2 בעמוד א ו-9 בעמוד ב) בין אבלות על אביו ואמו לעומת אבלות על שאר מתים.
* על כל המתים כולן מדחה מטתו (ממהר לקוברם) - הרי זה משובח, על אביו ועל אמו - הרי זה מגונה (אא"כ היה ערב שבת/יו"ט)

דף כב עמוד ב
* על כל המתים כולן - מסתפר לאחר ל' יום, על אביו ועל אמו - עד שיגערו בו חבריו.
* על כל המתים כולן - נכנס לבית השמחה לאחר ל' יום, על אביו ועל אמו - לאחר י''ב חדש.
* חכם שמת - בית מדרשו בטל, אב ב''ד שמת - כל בתי מדרשות שבעירו בטילין ונכנסין לביהכ''נ ומשנין את מקומן, נשיא שמת - בתי מדרשות כולן בטילין.
מספר צפיות: 10
דף כג עמוד א
* אסור לאבל לשאת אשה עד 30 יום מתחילת האבלות.
* מתה אשתו - אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו 3 רגלים (ולדעת ר' יהודה - 2 רגלים), אך אם אין לו בנים או שיש לו בנים קטנים - רשאי לישא לאלתר.

דף כג עמוד ב
* יש מחלוקת (בין בני יהודה לבני הגליל) אם יש אבלות בשבת או לא.
* יש מחלוקת תנאים אם מי שמתו מוטל לפניו (ועדיין לא נקבר) מותר בתשמיש המטה בשבת או לא.
מספר צפיות: 5
דף כד עמוד א
* אבל שלא פרע ושלא פירם - חייב מיתה.
* אבל אסור לשמש מטתו בימי אבלו, ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גוייתו.
* לדעת שמואל - כל קרע שאינו נעשה בשעת חימום (בשעת התחלת הצער, בשעת מיתה) - אינו קרע.
* למרות שאין אבילות בשבת - הרי שלדעת ר' יוחנן דברים שבצינעא נוהג בהם אבלות בשבת.

דף כד עמוד ב
* בברייתא מובאים דינים ודעות שונות לגבי אופן הקבורה וההספד על תינוקות וילדים קטנים.
* לעצרת יש תשלומים כל שבעה (ומי שלא הביא קרבן ראיה וחגיגה יכול להשלים עד 7 ימים).
* אם היה אבל יום אחד לפני עצרת - אז יום זה נחשב ל-7 ימים (ובכך הסתיימה ה'שבעה') ועצרת עצמה נחשבת ל-7 ימים (ובכך הסתיימו 14 יום מתוך ה'שלושים').
מספר צפיות: 7
דף כה עמוד א
* חכם שמת - הכל כקרוביו הכל קורעין עליו והכל חולצין עליו והכל מברין עליו ברחבה.
* כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר - מוחלין לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה לו.
* העומד על המת בשעת יציאת נשמה - חייב לקרוע, למה זה דומה? לספר תורה שנשרף שחייב לקרוע.
* אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה.
* ראוי היה רב הונא שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל (מקום מגוריו) מנעה זאת ממנו (שאין שכינה שורה בחוץ לארץ).
* הגמרא מתארת מספר נקודות בנוגע לתהליך קבורת: רב ספרא, רב הונא, רב חסדא, רבה בר רב הונא ורב המנונא.

דף כה עמוד ב
* בגמרא מובאים הספדים שהיו במיתת: רבינא, רבי חנין, ר' יוחנן, רבי זירא.
* "בכו לאבלים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה".
* אפילו רבו שלימדו חכמה - אינו יושב עליו (אבלות) אלא יום אחד.
* בגמרא מתוארים אירועים שונים שהתרחשו בעת פטירת 14 אמוראים.
1 2
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר