דף יט עמוד א * "פרוז בן יומו נקרא פרוז, מוקף בן יומו קרוי מוקף" - ולכן מה שקובע לענין יום חיוב קריאת מגילה (י"ד או ט"ו באדר) זה היכן כל אחד נמצא בפורים ולא היכן מקום מגוריו הקבוע. * בן כפר שהקדים וקרא ליום הכניסה ואח"כ הלך לעיר והיה שם בלילי י"ד - אפילו עתיד לחזור ולצאת משם קודם היום קורא עמהם בלילה. * מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא ידי חובה? - נחלקו הדעות: (1) כולה [וכך הלכה] (2) מאיש יהודי (3) מאחר הדברים האלה (4) מבלילה ההוא. (אך לדעת כולם צריכה שתהא המגילה כתובה כולה). * הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים - לא יצא. דף יט עמוד ב * אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה. * הקב"ה הראה למשה בסיני דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש. * דין חרש (לקריאת מגילה) והקורא שלא השמיע לאזנו - שלוש דעות מה דינו: יוצא לכתחילה, יוצא בדיעבד, לא יוצא אף בדיעבד. (והגמרא מבררת מה המשנה סוברת ומי הוא התנא של המשנה).
דף כ עמוד א * לדעת רבי מאיר: "אחר כוונת הלב הן הן הדברים" (ואין הקורא את שמע צריך להשמיע לאוזנו). * אין מביאין ראיה מן הקטן ומן המתיר. * את המצוות הבאות יש לעשות רק לאחר הנץ החמה (ובדיעבד אפשר כבר לאחר עלות השחר) (והגמרא מביאה את המקורות לכך): קריאת מגילה (של היום), ברית מילה, טבילה, הזאה. דף כ עמוד ב * את המצוות הבאות ניתן לקיים במשך כל שעות היום (והגמרא מביאה את המקורות לכך): קריאת מגילה, קריאת הלל, תקיעת שופר, נטילת לולב, תפלת מוסף, קרבן מוסף, וידוי הפרים, וידוי מעשר, וידוי יום הכיפורים, סמיכה, שחיטה, תנופה, הגשה, קמיצה, הקטרה, מליקה, קבלה, הזיה, השקיית סוטה, עריפת העגלה, טהרת המצורע. * זה הכלל: דבר שמצוותו ביום - כשר כל היום, דבר שמצוותו בלילה - כשר כל הלילה.
דף כא עמוד א * המשנה סוברת כדעת רבי יוסי שכל היום כשר לסידור בזיכין וסילוק בזיכין. * המשנה חולקת על דעת רבי אלעזר בן עזריה וסוברת שכל הלילה כשר לאכילת פסחים. * המשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, מבארת את דיני קריאת המגילה וברכותיה ואת מנין העולים לתורה במועדי השנה. * ניתן לקרוא מגילה גם בישיבה, בניגוד לקריאה בתורה שהיא רק בעמידה. * מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע? - שנאמר: "ואתה פה עמד עמדי". * מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד, משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב (=בטל כבוד תורה). * הגמרא מביאה ארבעה תירוצים ליישב את הסתירה בין הפסוק "ואשב בהר" לבין הפסוק "ואנכי עמדתי בהר". דף כא עמוד ב * שני אנשים יכולים לקרוא ביחד את המגילה, בניגוד לקריאה בתורה ובנביא שרק איש אחד רשאי לקרוא בציבור. * כל המצוות כולן - יש לברך עליהן עובר (קודם) לעשייתן. * בשני וחמישי ומנחה בשבת עולים שלושה עולים לתורה - כנגד תורה נביאים וכתובים / כנגד כהנים לוים וישראלים. * אין קריאת התורה פחותה מעשרה פסוקים (והגמרא מביאה כמה דעות כנגד מי תיקנו אותם). * היום (בניגוד לדין המשנה) כל עולה לתורה מברך לפניה ולאחריה ("גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין").
דף כב עמוד א * כאשר יש חמישה פסוקים לקרוא בתורה ויש צורך להעלות שני עולים - לדעת רב: דולג (חוזרים על הפסוק השלישי פעמיים), לדעת שמואל: פוסק (קוראים שני פסוקים וחצי לכל עולה). * לדעת רבי יהושע בן לוי: כשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלושה פסוקים, כך אין משיירין בפרשה פחות משלושה פסוקים. * רבי אמי ורבי אסי היו כהנים חשובים בארץ ישראל והיו כפופים לרב הונא. * האמורא שמואל היה כהן, והיה כפוף לאמורא רב. דף כב עמוד ב * למסקנת הגמרא: בתענית ציבור עולים שלושה אנשים לתורה (ולא ארבעה). * לא נופלים אפים (מחוץ למקדש) בפישוט ידים ורגלים על רצפה של אבנים. * אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן בטוח במעשיו שהוא נענה כיהושע בן נון. * לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה (שהרי אדם גדול [לוי] הטיח דברים כלפי מעלה ונהיה צולע).
דף כג עמוד א * המשנה סוברת שביום כיפור עולים שישה אנשים לתורה ובשבת שבעה, ולא כדעת רבי עקיבא הסובר להיפך. * זמני הגעה לבית הכנסת: ביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת, ביום הכפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת, ובשבת ממהרין לבוא וממהרין לצאת. * הגמרא מבררת כנגד מה נקבעו מספרי העולים לתורה במועדים השונים. * הכל עולין למנין שבעה (שעולים לתורה בשבת) ואפילו קטן ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור. * האמוראים נחלקו אם העולה למפטיר נחשב משבעת העולים הנדרשים בשבת או לא. * המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה מפני כבוד תורה (שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שווה). דף כג עמוד ב * בהפטרה צריך לקרוא עשרים ואחד פסוקים אלא אם יש מתורגמן ואז אפשר להפסיק אחרי עשרה פסוקים. * כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה (ולכן: אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא אם אין עשרה אנשים), והגמרא מביאה את המקור לכך. * ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין, ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין. * במשנה מובאים דינים נוספים שאין עושים בפחות מעשרה, והגמרא מבררת את המקורות לכך.
דף כד עמוד א * הקורא בתורה (בציבור) לא יפחות משלושה פסוקים - כנגד תורה נביאים וכתובים. * מותר לדלג ממקום למקום - בקריאת התורה אם זה בענין אחד, ובנביא (הפטרה) אפילו בשני עניינין. [וכל זה בתנאי שיסיימו לגלול את הספר לפני שהמתורגמן יסיים לתרגם] * אין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלג, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו. * המפטיר בנביא הוא פורס על שמע ועובר לפני התיבה ונושא את כפיו - ונחלקו האמוראים מה הטעם לכך: כדי לכבדו או כדי למנוע מריבה. דף כד עמוד ב * קטן פוחח אסור לקרוא בתורה. * פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו, אמרתי לו: בני אבוקה זו למה לך? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין (ולכן לדעת חכמים: סומא פורס את שמע). * כהן שיש בפניו ידיו ורגליו מומין לא ישא את כפיו. * כהן שידיו בוהקניות, עקומות או עקושות, לא ישא את כפיו. * אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. * עיניו זולפות דמעה או סומא באחת מעיניו - לא ישא את כפיו אלא אם היו רגילים בו אנשי עירו. * תפילין צריכות להיות מרובעות (בתפרן ובאלכסונן) - הלכה למשה מסיני.
דף כה עמוד א * האומר "מודים מודים" משתקין אותו בגלל שנראה כמודה לשתי רשויות. * האומר "על טוב יזכר שמך" משתקין אותו בגלל שחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. * האומר "על קן צפור יגיעו רחמיך" משתקין אותו בגלל: (1) שמטיל קנאה במעשה בראשית (לומר שעל העופות הקב"ה חס בניגוד לבהמות ולחיות). (2) שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות. * הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. דף כה עמוד ב * מובאת (מסוף העמוד הקודם) רשימה של פסוקים ש: נקרין ומתרגמין בציבור, נקרין אך לא מתרגמין, לא נקרין ולא מתרגמין (והסיבה לכך היא שיש פסוקים שיש חשש לקרוא/לתרגם אותם בציבור בגלל תוכנם כמבואר בגמרא). * לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה (שנאמר: "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה") פקרו המינין. * כל דבר ליצנות אסור חוץ מלעשות ליצנות מעכו"ם. * תחילת פרק רביעי, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסקת בדיני קדושת בית הכנסת.
דף כו עמוד א * מעלין בקודש ולא מורידין (ולכן אם מוכרים חפץ קדוש צריך לקנות חפץ קדוש יותר אך לא חפץ פחות קדוש - ובמשנה מובא פירוט נרחב לכך). * רחוב - לדעת המשנה (שהיא כדעת רבי מנחם בר יוסי סתומתאה): יש בו קדושה, לדעת חכמים: אין בו קדושה. * בית כנסת של כרכין לא ניתן למכור כלל. * יש מחלוקת תנאים אם ירושלים נתחלקה לשבטים או לא. * אם מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר את בית הכנסת - פקעה קדושה מבית הכנסת ומן הדמים ומותר לעשות מהן כל רצונם. דף כו עמוד ב * אסור לסתור בית כנסת עד שבונים תחילה בית כנסת אחר במקומו. * תשמישי מצוה (כגון: סוכה, לולב, שופר, ציצית) - נזרקין. * תשמישי קדושה (כגון: תיק של ספר תורה ונרתיק של תפילין ורצועותיהן) - נגנזין. * ספר תורה שבלה - גונזין אותו (בכלי חרס) אצל תלמיד חכם.
דף כז עמוד א * לדעת רבי יהושע בן לוי: בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש. * לא ימכור אדם ספר תורה ישן כדי לקנות בדמיו ספר תורה חדש. * אין מוכרין ספר תורה אלא כדי ללמוד תורה ולישא אשה. * גבו מעות מהציבור כדי לקנות דבר שבקדושה והותירו - מותר לקנות בהם דבר שקדושתו פחותה. * בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה - נותנים, וכשהם באין חזרה לעיר שלהם מביאים אותה עמהם ומפרנסים בה עניי עירם (בניגוד לדינו של יחיד שהלך לעיר אחרת וכו'). דף כז עמוד ב * נחלקו חכמים ורבי מאיר אם מותר למכור בית כנסת של רבים ליחיד. * בסוגיה מובאות דעות שונות עבור אלו מטרות ובאלו תנאים מותר למכור בית כנסת. * לאחר סיום התפילה יש להמתין כדי הילוך ד' אמות ורק אז ניתן להשתין, וכן להיפך. * בגמרא מובאים תשובותיהם של שבעה חכמים (שלושה בעמוד זה וארבעה בעמוד הבא) לשאלה שנשאלו "במה (בזכות מה) הארכת ימים". * רב הונא היה נמוך.
דף כח עמוד א * לדעת רבי יוחנן (ואין הלכה כמותו): אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה. * כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ - אותו תלמיד חכם חייב מיתה. * כשמר זוטרא היה הולך לישון הוא היה אומר שהוא מוחל לכל מי שציער אותו (ובזכות הקפדה על כך ועל דברים נוספים רבי נחוניא בן הקנה האריך ימים). * איוב - וותרן בממונו היה. * כל המעביר על מדותיו - מעבירין ממנו כל פשעיו. * אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע (ובזכות הקפדה על כך רבי יהושע בן קרחה האריך ימים). * לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך. דף כח עמוד ב * אין לנהוג קלות ראש בבית הכנסת (כגון: לאכול, לשתות, להיכנס אליהן מפני הגשם, לחשב בהם חשבונות). * בתי כנסיות שבבבל על מנת שישתמשו בהן הן עשויין, ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש. * למה קורין לבתי מדרשות "בי רבנן"? - לפי שביתם הוא לכל דבר. * אם נכנס לבית הכנסת כדי לקרוא למישהו - ילמד משהו או ימתין קצת בנוסף לכך שקורא לו. * בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים. * כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא.
דף כט עמוד א * מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה (אם אין שם כל צורכו). * רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן, ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן. * עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל. * מי שהוא יהיר - נחשב לבעל מום. * הנכנס לבית הכנסת להתפלל - מותר לעשותו קפנדריא. * אין נוהגים קלות ראש בבית הקברות. דף כט עמוד ב * "זאת עולת חודש בחדשו" - אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה (מראש חודש ניסן). * נחלקו רב ושמואל מה היא פרשיית שקלים: "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי" או "כי תשא". * בראש חודש אדר ובראש חודש טבת החלים בשבת - קוראים בשלושה ספרי תורה. * ראש חודש טבת החל ביום חול - נחלקו האמוראים אם עולים שלושה עולים לקריאת ראש חודש והעולה הרביעי לקריאת חנוכה (וכך הגמרא מכריעה להלכה), או להיפך.
דף ל עמוד א * פרשיית שקלים שחלה להיות בפרשת תצוה או כי-תשא - נחלקו האמוראים כיצד אופן הקריאה בשבת זו. * ראש חודש אדר שחל להיות בערב שבת - נחלקו האמוראים מתי קוראים פרשיית שקלים (בשבת לפני ראש חודש או למחרת ראש חודש). * פורים שחל להיות בערב שבת - נחלקו האמוראים מתי קוראים פרשיית זכור (בשבת לפני פורים או למחרת פורים). * פורים שחל להיות בשבת - נחלקו האמוראים מתי קוראים פרשיית זכור (בשבת לפני פורים או בשבת פורים). * מובאת ברייתא המפרטת את מועדי קריאת ארבע פרשיות ומה הם ארבע הפרשיות, וכן מפרטת אלו הפטרות קוראים בשבתות שקוראים בהן את ארבע הפרשיות. דף ל עמוד ב * כאשר קוראים את ארבע פרשיות (שקלים, זכור וכו') - יש מחלוקת אם קוראים אותן במקום המפטיר הרגיל או אף במקום הפרשות של אותן השבתות. * בתעניות - בבוקר מאספין בני אדם ובודקין ומזהירין אם יש בידם עבירה ויחדלו כדי שיתקבל התענית, ומהצהריים קוראים בתורה ומפטירים בנביא ומבקשים רחמים.
