דף יט עמוד א * על אלו מתריעין בכל מקום (מפני שהיא מכה מהלכת): על שדפון, ירקון, ארבה, חסיל, חיה רעה, חרב. * על אלו מתריעין בשבת: על עיר שהקיפוה נכרים או נהר ועל הספינה המיטרפת בים (ולדעת שמעון התימני: אף על הדבר). * במשנה מובא הסיפור המפורסם על חוני המעגל. * לא מתריעים על צמחים שנתייבשו. דף יט עמוד ב * אם אין להן מים לשתות - מתריעין עליהן מיד (אפילו בקיץ). * אם לא ירדו מספיק גשמים עבור האילנות - יש מחלוקת תנאים אם מתריעין עליהם גם בשנת שמיטה. * מיום שחרב בית המקדש נעשו גשמים צימוקין לעולם (שיורדין בקושי).
דף כ עמוד א * שלושה אנשים נקדמה (זרחה) להם חמה בעבורם: משה, יהושע, נקדימון בן גוריון (והסיפור על נקדימון בן גוריון מתואר באריכות בסוגיה). * רב יהודה מביא ארבעה פסוקים שכוונתם לקללה והוא דורש אותם להיפך שכוונתם לברכה. * "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא" - טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע. * לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. דף כ עמוד ב * בברייתא מסופר על רבי אלעזר ברבי שמעון שפגש אדם מכוער ביותר והעליבו ולבסוף התנצל. * לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס שמא אין עושין לו נס, ואם כן עושין לו נס הרי שמנכים לו מזכויותיו. * רב אדא בר אהבה האריך ימים בגלל כמה התנהגויות טובות, ובכללם: לא הקפיד בתוך ביתו, לא ישן בבית המדרש, לא שש בתקלת חברו. * לדעת רב הונא: מאכל אדם אין מאכילין לבהמה (משום ביזוי אוכלין).
דף כא עמוד א * כאשר השעה דחוקה - מסופר על אילפא ורבי יוחנן שהתלבטו אם לצאת לעבוד או להמשיך ללמוד תורה. * מצוה לקיים דברי המת. * הגמרא מביאה סיפורים מפורסמים על נחום איש גם זו. * הסיבה שנחום איש גם זו נקרא כך זה בגלל שעל כל דבר שהתרחש אמר 'גם זו לטובה'. דף כא עמוד ב * לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו. * בעיר מסויימת (דרוקרת) פרצה שריפה, אך בשכונתו של רב הונא לא התלקחה האש בגלל אשה אחת שהיתה מחממת את תנורה ומשאילה לשכנותיה. * בת קול מהשמים אמרה 'שלום עליך' - לאבא אומנא כל יום, לאביי כל ערב שבת, לרבא כל ערב יום כיפור. * הטעם שאבא אומנא זכה לכך היה בגלל שהוא הקפיד מאוד בענייני צניעות כאשר באו להקיז אצלו דם.
דף כב עמוד א * מסופר על שומר בית האסורין מסויים, שאליהו אמר שהוא בן העולם הבא, והטעם שזכה לכך היה בגלל שהקפיד מאוד על הפרדה בין גברים לנשים בבית הסוהר ובגלל שהציל את בנות ישראל מהנכרים. * מסופר על שני אחים שאליהו אמר שהם בני העולם הבא, והטעם שזכו לכך זה בגלל שהם היו אנשים שהצחיקו אנשים עצובים וכן השלימו בין אנשים שרבו. * בברייתא ובגמרא מבואר על איזו חיה מתריעין. * מתריעין אפילו על חרב של שלום (העוברת דרך אותה מלכות לילך להילחם במקום אחר). דף כב עמוד ב * מפני מה נענש יאשיהו? - מפני שהיה לו לימלך בירמיהו (אם להילחם בפרעה נכה) ולא נמלך. * לדעת רבי יוסי (החולק על ת"ק) אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו. * לדעת רבי עקיבא: אין מתריעין על הדבר כל עיקר (גם לא בימות החול). * אין מתפללין על רוב הטובה, ולכן לא מתריעין על רוב גשמים, אך בגולה כן מתריעין על רוב גשמים (כי בבל עמוקה היא ונטבעים בתיהם במים).
דף כג עמוד א * בימי הורדוס שהיו עוסקים בבנין בית המקדש היו יורדים גשמים בלילה וביום זרחה החמה. * בברייתא מובא באריכות הסיפור המפורסם על חוני המעגל, ובסיומו נאמר ששלח לו שמעון בן שטח: "אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי... אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו". * מסופר על חוני המעגל שנרדם למשך שבעים שנה, וכשהתעורר אף אחד לא האמין שזה הוא. * "או חברותא או מיתותא". דף כג עמוד ב * כאשר אבא חלקיה חזר לעיר (מעבודתו בשדה) אשתו יצאה לפניו כשהיא מקושטת, כדי שלא ייתן עיניו באחרות. * אבא חלקיה וחנן הנחבא (נכדיו של חוני המעגל) - כשהיה צורך בגשמים, חכמים ביקשו מהם שיתפללו. * חסידי בבל היו מפרסמים שהם מתפללים על הגשמים, ואילו חכמי ארץ ישראל היו צנועים ולא מודיעים שבא המטר בזכותם.
דף כד עמוד א * השולה דג מן הים בשבת - כיון שיבש בו כסלע (בין סנפיריו) חייב (משום נטילת נשמה). * רבי יוסי בן רבי אבין עזב את את רבי יוסי דמן יוקרת, כי הוא לא חס על בנו ובתו ולכן חשש שגם לא יחוס עליו. * כאשר גבאי הצדקה ראו את אלעזר איש בירתא - הם התחבאו מפניו, כיון שהוא היה נוהג לתת את כל מה שהיה איתו לצדקה. * מסופר על כמה צדיקים שבזכות תפילתם/מעשיהם ירדו גשמים. דף כד עמוד ב * בדורו של רבה היו שלוש עשרה ישיבות שלמדו עוקצין, לעומת דורו של רב יהודה שהתקשו בלימוד עוקצין, ובכל זאת תפילתו של רב יהודה על גשמים נענתה באופן מידי (לעומת תפילתו של רבה שלא השגיחו בה, כי מעשי בני דורו לא היו כשרים כמעשה בני דורו של רב יהודה). * בעקבות בקשה של איפרא הורמיז רבא התפלל וירדו גשמים בתקופת תמוז. * כהן גדול היה מתפלל ביום-כיפור תפילה קצרה ובה ביקש ש"אל יכנס לפניך תפילת עוברי דרכים (המבקשים שלא ירד גשם כשהם בדרך)" - ובכל זאת כאשר רבי חנינא בן דוסא היה בדרך וביקש שלא ירדו גשמים הרי שפסקו הגשמים. * בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת.
דף כה עמוד א * הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מספרת כמה מעשים על רבי חנינא בן דוסא. * אשתו של רבי חנינא בן דוסא היתה מלומדת בניסים. * "מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק" - כך ניחם רבי חנינא בן דוסא את בתו שבטעות הדליקה נרות שבת מחומץ, וכך אכן היה. * אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל. * מסופר על שלושה אמוראים שבעקבות תפילות וטענות שלהם לקב"ה - ירדו גשמים. * לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה (שהרי אדם גדול [לוי] הטיח דברים כלפי מעלה ונהיה צולע). דף כה עמוד ב * רבי אליעזר גזר שלוש עשרה תעניות ציבור על הגשמים, ולא ירדו גשמים, ואז הוא אמר לציבור "תקנתם קברים לעצמכם?", וגעו כל העם בבכייה וכתוצאה מכך ירדו גשמים. * רבי עקיבא, נענה בתפילתו על הגשמים (בניגוד לרבי אליעזר), כי היה מעביר על מידותיו. * בברייתא מובאת מחלוקת תנאים בנוגע לשיעור הגשמים שבעקבותיו מפסיקים את התענית על הגשמים. * אם היו מתענים (על מחסור בגשמים) וירדו להם גשמים - יפסיקו את התענית אם ירדו הגשמים לפני הנץ החמה (לדעת רבי מאיר) / לפני חצות (לדעת רבי יהודה) / לפני תשע שעות (לדעת רבי יוסי).
דף כו עמוד א * אין אומרים הלל אלא על נפש שבעה וכרס מלאה. * תחילת המשנה בפרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסקת בדין נשיאת כפיים בתעניות מעמדות ויום כיפור. * היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו? - ולכן התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות, ועל כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים, לוים וישראלים. * המשנה מפרטת תשעה זמנים שהם "זמן עצי כהנים והעם" (מועדים מיוחדים שבהם משפחות מסויימות מתנדבות להביא עצים למקדש). דף כו עמוד ב * חמישה דברים אירעו בי"ז בתמוז: נשתברו הלוחות, בטל התמיד, הובקעה העיר, שרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. * חמישה דברים אירעו בט' באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, חרב הבית בראשונה ובשניה, נלכדה ביתר ונחרשה העיר. * משנכנס אב ממעטין בשמחה. * לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות וכו'. * בברייתא מובאת מחלוקת של שלושה תנאים באלו תפילות נושאים כפיים בתעניות ומעמדות ויום הכפורים. (והאמוראים נחלקו כמו מי לפסוק). * שיכור אסור בנשיאת כפים. (והגמרא מבררת את המקור לכך).
דף כז עמוד א * עשרים וארבע משמרות היו בארץ ישראל, ושתים עשרה מהן היו ביריחו. * הגיע זמן המשמר לעלות - חצי המשמר היה עולה מארץ ישראל לירושלים, וחצי המשמר היה עולה ליריחו כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבירושלים. * יש מחלוקת אם היעדרות כלי השיר מעכבת את הקרבת הקרבנות. * משה שמואל ודוד הם אלו שתיקנו את המשמרות. * יש מחלוקת תנאים אם משה תיקן שמונה משמרות או שתיקן שש עשרה משמרות. דף כז עמוד ב * אלמלא 'מעמדות' לא נתקיימו שמים וארץ. * סדר קרבנות - בזמן שקוראים בהם לפני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם. * נשמה יתירה ניתנה בו באדם בערב שבת, במוצאי שבת נוטלין אותה ממנו (ולכן בימי ראשון יש חולשה - זה אחד משלושה הסברים המובאים בגמרא לטעם שאנשי משמר לא מתענים בימי ראשון). * הקורא בתורה - אל יפחות משלושה פסוקים. * כשיש צורך לקרוא פרשייה של חמישה פסוקים בשני עולים - נחלקו רב ושמואל אם "דולג" או "פוסק".
דף כח עמוד א * חיוב תפילת מנחה הוא מהתורה, וחיוב תפילת נעילה הוא מדברי סופרים. (ולכן קרבן עצים דוחה רק את המעמד של נעילה) [ע"פ רש"י] * בני גונבי עלי, בני קוצעי קציעות, בני סלמאי הנתופתי - הצליחו להערים על גזרת המלכות שלא להביא עצים למערכה וביכורים לירושלים (ונקראו בשמות אלו בגלל אופי ההערמה). * ישנה מחלוקת תנאים מי הם בני פחת מואב בן יהודה ומי הם בני עדין בן יהודה. דף כח עמוד ב * לדעת רבי יוסי: קרבן מוסף דוחה את המעמד של מוסף ולא את המעמד של מנחה. * הלל בראש חודש הוא לא מהתורה. * שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל: שמונת ימי סוכות, שמונת ימי חנוכה, יום טוב ראשון של פסח, יום טוב של עצרת. (ובגולה יש שלושה ימים נוספים בגלל יום טוב שני של גלויות). * במשנה (בדף כו) פורטו חמישה דברים שאירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז - והגמרא מביאה את המקורות לכך. * בי"ז בתמוז הובקעה העיר - בבית שני, אך בבית ראשון בט' בתמוז.
דף כט עמוד א * במשנה (בדף כו) פורטו חמישה דברים שאירעו את אבותינו בתשעה באב - והגמרא מביאה את המקורות לכך. * "ויבכו העם בלילה ההוא (כשהמרגלים חזרו)" - ט' באב היה, אמר להם הקב''ה: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות (חורבן בית המקדש). * בז' באב נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו (ולכן לדעת רבי יוחנן היה עדיף לקבוע את הצום על החורבן בי' באב, אך חכמים סוברים שמועד התחלת הפורענות הוא עדיף וקובע). * מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב (ולכן גם חורבן בית המקדש השני היה בט' באב). * כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. דף כט עמוד ב * מומלץ לא להתדיין עם גוי בחודש אב (כי המזל רע בחודש זה), אלא דוקא בחודש אדר (שבו יש מזל טוב לישראל). * בשבוע שחל בו ט' באב אסור לכבס, אך נחלקו רב נחמן ורב ששת אם מותר לכבס ולהניח כדי ללבוש אחרי ט' באב. * נחלקו רב ושמואל אם אסור לכבס בימים שלאחר ט' באב (באותו שבוע של ט' באב). * ערב ט' באב / ט' באב שחל להיות בשבת - אוכל ושותה בשבת כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו. * איסור תספורת וכיבוס ומנהגי אבלות - לדעת רבי מאיר: מראש חודש אב ועד ט' באב, לדעת רבי יהודה: כל חודש אב, לדעת רבן שמעון בן גמליאל: בשבוע של ט' באב.
דף ל עמוד א * רבא פסק להלכה, שאיסור תספורת וכיבוס ומנהגי אבלות נוהג רק בשבוע שחל בו תשעה באב, ורק בימים שלפני תשעה באב ולא בימים שלאחר תשעה באב. * האיסור לאכול שני תבשילין בשר ויין בערב תשעה באב הוא רק בסעודה מפסקת ורק אם היא לאחר חצות היום. * בתשעה באב אסור ללמוד תורה (כי "פקודי ה' ישרים משמחי לב"), אך מותר לקרוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו. (ונחלקו התנאים אם מותר לו לקרוא במקום שאינו רגיל לקרוא ולשנות במקום שאינו רגיל לשנות). דף ל עמוד ב * כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם. * כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה. * השמחה שיש ביום כיפור היא בגלל שיש בו סליחה ומחילה ובגלל שהוא יום שניתנו בו לוחות האחרונים. * אירועים משמחים שהתרחשו בט"ו באב: (1) יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. (2) יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל. (3) יום שכלו בו מתי מדבר. (4) יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל. (המשך בדף הבא)
