סקר
בעקבות מסכת שקלים - האם תרצה ללמוד עוד מסכת מהתלמוד הירושלמי?





 
מספר צפיות: 7
דף כד עמוד א
* בקידוש בחודש - 'ראש ב''ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש', והגמרא לומדת דין זה מפסוקים.
* במשנה ובברייתא מובאות 4 דעות תנאים: מקדשים רק חודש חסר (וכך פוסק שמואל), רק חודש מלא, גם חסר וגם מלא, אף אחד.
* לרבן גמליאל היו דמויות של לבנה ובאמצעותן חקר את העדים ('הכזה ראית או כזה').

דף כד עמוד ב
* התנאים נחלקו אם מנורת הזהב שעשויה מעץ כשרה או שלא (ורק ממתכת כשרה).
* בסוגיה מבואר באריכות אלו דמויות של שמשים שמשמשים לפני הקב"ה מותר/אסור לעשות.
* טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה, חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה.
מספר צפיות: 7
דף כה עמוד א
* באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקיבלן ר''ג אמר רבי דוסא בן הורכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה.
* אין חדושה של לבנה פחותה מ-29 יום ומחצה ושני שלישי שעה וע''ג חלקים.
* בנוגע לקידוש החודש נאמר 3 פעמים אתם" ללמד ש: אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין.

דף כה עמוד ב
* אפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים.
* קידוש החודש ע"י בי"ד צריך להיות ביום.
* קידוש החודש צריך להיות ע"י 3 דיינים (ולא ע"י יחיד ואפילו הוא מומחה לרבים).
מספר צפיות: 8
דף כו עמוד א
* לדעת חכמים, כל השופרות כשרים חוץ משל פרה, והטעם: (1) כי נקרא "קרן" ולא "שופר". (2) כי אין קטיגור (עגל) נעשה סניגור. (3) כי נראה כשנים/שלשה שופרות, בגלל הגלד שמתווסף בו כל שנה.
* בסוגיה מובאים 12 מילים שהיו נאמרים במקומות מסויימים באופן אחר מהמקובל או שפירושם לא היה ידוע לחכמים. (ב'מי השלוח' ביאר שסוגיה זו נאמרה כנגד 12 חודשי השנה)

דף כו עמוד ב
* מתוך 12 המילים הללו, חכמים למדו משפחתו של רבי ביאור ל-5 המילים הללו: סירוגין, חלוגלוגות, סלסלה, וטאטאתיה, יהבך.
* במשנה ובגמרא מובאים 3 דעות באיזה שופר עדיף לתקוע (ביעל פשוט או בזכר כפוף) בראש השנה, בתעניות וביובלות.
מספר צפיות: 11
דף כז עמוד א
* זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע.
* שני קולות משני אנשים בו זמנית - נשמעים, כאשר מדובר בדבר חביב (כמו הלל, מקרא מגילה ותקיעת שופר).
* 'התורה חסה על ממונן של ישראל', וזו אחת הסיבות מדוע בתעניות תוקעים בשופר שפיו מצופה כסף ולא זהב.

דף כז עמוד ב
* במשנה ובברייתא מובאים כמה וכמה דינים בנוגע לכשרות/פסלות שופר שבוצעו בו פעולות מסויימות (כגון: ארוך וקצרו, גרדו והעמידו על גלדו, ועוד).
* השיעור המינימלי של שופר כשר הוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן (היינו: טפח).
* התוקע לתוך הבור וכדומה: מי שבתוך הבור - יצא, ומי שמחוץ לבור - תלוי אם שמע קול שופר או הברה.
מספר צפיות: 9
דף כח עמוד א
* שמע מקצת תקיעה קודם שיעלה עמוד השחר ומקצת תקיעה לאחר שיעלה עמוד השחר - לא יצא.
* אם תקע בשופר של עולה או שלמים - יצא (כי מצות לאו ליהנות ניתנו).
* בשופר של ע''ז - לא יתקע ואם תקע יצא, בשופר של עיר הנדחת - לא יתקע ואם תקע לא יצא.
* המודר הנאה מחבירו - מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה, המודר הנאה משופר - מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה.

דף כח עמוד ב
* לדעת רבה מצוות לא צריכות כוונה.
* לדעת רבה איסור בל תוסיף הוא רק בזמן המיועד למצוה עצמה.
* לדעת רבא כדי לעבור על בל תוסיף אחרי זמן המצוה יש צורך בכוונה.
מספר צפיות: 8
דף כט עמוד א
* יש מחלוקת תנאים אם מי ששומע תקיעה מבעל תוקע יחיד התוקע לעצמו (ואיננו יודע שחבירו מתכוין לצאת בתקיעתו) – יצא ידי חובה.
* טומטום לא יכול להוציא אחר ידי חובתו בתקיעת שופר; אנדרוגינוס יכול להוציא רק אנדרוגינוס; מי שחציו עבד וחציו בן חורין אף את עצמו לא יכול להוציא.
* בברכות הנהנין, אם לא מחוייב עתה בברכה, אינו יכול לברך ולהוציא אחרים ידי חובה.

דף כט עמוד ב
* חכמים אסרו לתקוע בשופר בר"ה שחל להיות בשבת (וכן ליטול לולב ולקרוא במגילה בשבת), גזירה שמא יעבירנו 4 אמות ברשות הרבים.
* נחלקו התנאים היכן התיר ריב"ז לאחר חורבן ביהמ"ק לתקוע בשופר בר"ה שחל להיות בשבת: בכל מקום שיש בית-דין (אפילו עראי), רק במקום שיש בית-דין קבוע, ביבנה בלבד.
מספר צפיות: 4
דף ל עמוד א
* לדעת רב הונא, מה שנאמר במשנה שלאחר החורבן תוקעים בר"ה שחל להיות בשבת בכל מקום שיש בית-דין, זה רק בתנאי שתוקעים בפני בית-דין.
* לדעת רב הונא (בלישנא השניה), חיוב התקיעה על כל יחיד ויחיד ביוה"כ בשנת היובל, זה דוקא בזמן ישיבת בית-דין ולא לאחר מכן.
* מהפסוק בירמיהו "ציון היא דורש אין לה" לומדים שצריך לעשות דברים זכר למקדש.
* בית המקדש השלישי יגלה ויבא משמים (ולא יבנה בידי אדם) - לשיטת רש"י.

דף ל עמוד ב
* נחלקו הדעות אם לדעת רבן יוחנן בן זכאי "יום הנף כולו אסור" זה מדרבנן או מדאורייתא.
* האמוראים נחלקו מהו הקלקול שקלקלו הלוים בשיר המוזכר במשנה (כאשר פעם אחת נשתהו העדים מלבוא וכו'): שלא אמרו שירה כל עיקר או שאמרו שירה של חול עם תמיד של בין הערבים.
מספר צפיות: 4
דף לא עמוד א
* בברייתא מפורט איזה "שיר של יום" אומרים כל יום ואת הטעם לכך.
* העולם יתקיים 6000 שנה, ויש מחלוקת אם יחרב 1000 או 2000 שנה.
* 10 מסעות נסעה שכינה (בהסתלקותה מעל ישראל, מקודש הקדשים החוצה) בחורבן בית ראשון, ו-10 מסעות נסעה סנהדרין (מהמקדש החוצה) בחורבן בת שני.

דף לא עמוד ב
* בעדות החודש (שלא כדיני ממונות) - העדים צריכים לבוא לבית הדין גם אם ראש בית הדין נמצא במקום אחר.
* בסוגיה מובא סיכום של 9 תקנות שתיקן רבן יוחנן בן זכאי.
* כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה: מ' שנה עסק בפרקמטיא מ' שנה למד מ' שנה לימד.
מספר צפיות: 6
דף לב עמוד א
* בברייתא מובאים מקורות לכך שאומרים בתפילה: אבות, גבורות, קדושות (קדושת השם וקדושת היום), מלכויות, זכרונות, שופרות.
* נחלקו התנאים במשנה ובברייתא לגבי סדר הברכות הללו (מה קודם למה).
* לדעת ת"ק אין פוחתין מ10 פסוקי מלכויות, מ10 זכרונות, מ10 שופרות.
* 10 פסוקי מלכויות הם כנגד: 10 הלולים שאמר דוד בספר תהלים / 10 הדברות / 10 מאמרות שבהן נברא העולם.

דף לב עמוד ב
* הסיבה שתוקעים בשופר בתפילת מוסף (ולא בשחרית - משום זריזים מקדימים למצוות): בגלל גזרת המלכות (שגזרו אויבים שלא יתקעו והיו אורבין להם כל שש שעות עד לקץ תפלת שחרית לכך העבירוה לתקוע במוספין).
* הסיבה שלא אומרים הלל בר"ה ויו"כ: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה?
מספר צפיות: 5
דף לג עמוד א
* מותר בראש השנה לתת מים או יין לתוך שופר (כדי שיהא קולו צלול, וזה לא נחשב ל'תיקון כלי'), אך אסור לתת מי רגלים, מפני הכבוד.
* ישנה מחלוקת תנאים אם מותר לנשים לקיים מצות עשה שהזמן גרמא.

דף לג עמוד ב
* קטן שהגיע לחינוך - מותר בראש השנה להתעסק איתו וללמדו תקיעת שופר.
* קטן שלא הגיע לחינוך - אם מתעסק מעצמו בתקיעת שופר אין צריך לעכבו (אך לא מלמדים אותו לכתחילה).
* התרגום של "יום תרועה יהיה לכם" זה "יום יבבא יהא לכון", ונחלקו התנאים בפירוש "יבבה": 'מר סבר גנוחי גנח (=שברים) ומר סבר ילולי יליל'.
מספר צפיות: 6
דף לד עמוד א
* בסוגיה מובאות 2 ברייתות שמביאות מקורות שונים ללמוד ש: (1) יש פשוטה (=תקיעה) לפני כל תרועה. (2) יש פשוטה (=תקיעה) אחרי כל תרועה. (3) שתוקעים 3 תרועות (וממילא 9 תקיעות בסה"כ).
* בסוגיה מובאת תקנתו המפורסמת של רבי אבהו שתיקן לתקוע בכל סדר וסדר 'תשר"ת תש"ת תר"ת' [במקום לתקוע רק 'תקיעה תרועה תקיעה'] - בגלל הספק אם 'גנוחי גנח' או 'ילולי יליל' או שניהם גם יחד.

דף לד עמוד ב
* בציבור - רצוי לכתחילה לתקוע את התקיעות על סדר הברכות (מלכויות זכרונות ושופרות) ולא בנפרד.
* "מצוה בתוקעין יותר מן המברכין" - ולכן ילך אדם למקום שתוקעין שם בשופר (ואפילו למקום שספק אם תוקעין שם), מאשר למקום שרק מתפללין שם.
מספר צפיות: 8
דף לה עמוד א
* ברכות של ר''ה ושל יוה''כ: לדעת ר' מאיר - שליח צבור מוציא הרבים ידי חובתן, ולדעת חכמים כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב.
* לדעת רב אם אומר 'נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך' יוצא ידי חובה ואין צריך לומר את מקראות המוספין.
* לעולם יסדיר אדם תפלתו ואח''כ יתפלל (בברכות של של ר''ה, יוה''כ ומועדים).
* לדעת רבן גמליאל - שליח ציבור מוציא ידי חובה את העם שבשדות (שאנוסין במלאכתם ולא יכולים להגיע לבית הכנסת).

הדרן עלך מסכת ראש השנה
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר