דף כז עמוד א
* בדבר 'שגמרו בידי אדם' - אין מוקצה לחצי שבת (בגלל שבידו לתקנו בו ביום לא מקצה אותו מדעתו מפני דחייתו), וכל התלבטות הגמרא (אם יש מוקצה לחצי שבת או לא) היא בדבר 'שגמרו בידי שמים'.
* במחלוקות רבי יהודה ורבי שמעון - הלכה כרבי יהודה, אך אעפ"כ בסוגייתנו פסקו כרבי שמעון שאין רואין מומין ביום טוב.
* השוחט את הבכור ורק אח"כ הראה את מומו לחכם - במום שבגוף: רבי יהודה מתיר ורבי מאיר אוסר, במום שמשתנה לאחר מיתה: לדעת כולם אסור.

דף כז עמוד ב
* אסור להטיל מום בבכור (ובקרבנות) ואף לא בדרך של 'גרמא'.
* הגמרא מבררת כדעת מי המשנה שאמרה "בהמה שמתה ביום טוב לא יזיזנה ממקומה" ובאיזה מקרה מדובר.
* נחלקו האמוראים אם לדעת רבי שמעון אין דין מוקצה גם בבעלי חיים (שהיו בריאים בכניסת שבת/יום טוב) שמתו במהלך שבת/יום טוב.
* אסור לבני חבורה להימנות יחד על בהמה (לפסוק את דמיה עם הטבח) ביום טוב.

דף כח עמוד א
* לטבח אומן שיודע לכוין משקל בידיו אסור לשקול בשר ביד ביום טוב.
* לטבח אומן אסור לשקול בשר במים ביום טוב (באמצעות השנתות שבכלי).
* אסור לעשות ביום טוב בית יד בבשר (נקב לאחוז בו) באמצעות סכין.
* רבי יהושע מקל יותר מהתנאים במשנה, ומתיר לשקול ביום טוב מנה בשר כנגד מנה בשר אפילו שכך דרך כל החולקים ביום חול.
* בגמרא מובאות שיטות שונות בנוגע לאופן השחזת הסכין המותרת והאסורה ביום טוב.

דף כח עמוד ב
* הטילו חכמים על הטבחים להראות סכין לחכם קודם שחיטה - ונחלקו האמוראים אם מותר להראות את הסכין לחכם ביום טוב.
* רבי יהודה מתיר לעשות ביום טוב מלאכות אף עבור מכשירי אוכל נפש, בתנאי שלא היה יכול לעשות זאת לפני יום טוב.
* נחלקו האמוראים אם מותר לטלטל ביום טוב את השפוד לאחר שצלו בו כבר את הבשר.

דף כט עמוד א
* תנא קמא ורבי יהודה נחלקו במשנה באיזה אופן מותר לבקש מחברו שימלא לו כלי ביום טוב - ובגמרא מובאת מחלוקת אמוראים כיצד לבאר את מחלוקתם.
* גזל ואינו יודע ממי גזל (ולכן לא יודע למי להחזיר את הגזלה) - יעשה בהם צרכי רבים (כגון: בורות שיחין ומערות).
* מותר לנחתום למדוד ביום טוב תבלין ולתת לתוך קדירתו - כדי שלא יקדיח תבשילו.
* מותר לאשה למדוד ביום טוב את כמות הקמח לפני שנותנת לתוך עיסתה, כדי שתיטול חלה בעין יפה, אך לדעת שמואל אמנם כך היא הלכה אך אין מורין כן למי שבא לשאול.

דף כט עמוד ב
* קמח שנופה לפני יום טוב ובא ביום טוב לנפות אותו פעם שניה - נחלקו התנאים אם אף ניפוי כזה אסור ביום טוב.
* מותר ללכת ביום טוב לחנוני ולבקש ממנו ביצים ואגוזים במנין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו.
* המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, מפרטת דברים שאין לעשותם ביום טוב כדרך שעושה אותם בחול אלא בשינוי.

דף ל עמוד א
* משא שאדם צריך לשאת ביום טוב לצורך יום טוב - ישנה את אופן הנשיאה להקל, אך אם אי אפשר לשנות אז מותר גם בדרך הרגילה.
* בסוגיה הוזכרו כמה איסורים (כולל איסור תורה) שלא מוחים בידי העוברים על כך, בגלל העיקרון של "הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין".
* "ומתחילין בערמת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה" - הגמרא מביאה שתי אפשרויות כיצד לבאר את דברי המשנה הללו ואם להעמיד את המשנה כדעת רבי שמעון או כדעת רבי יהודה.

דף ל עמוד ב
* במשנה נאמר: "אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה", ונחלקו האמוראים בביאור הסיפא של המשנה אם הכוונה לסמוך לדפנות או שהכוונה היא לחבילות של קנים שנתנן על הסכך.
* אסור ליטול מהסכך של סוכה ביום טוב (פסח, שבועות וכו') - בגלל איסור סתירת אוהל.
* עצי סוכה (של חג סוכות) - אסורין לשימוש בכל שבעת ימי סוכות.
* אסור להשתמש בקישוטים של הסוכה עד לאחר סוכות - אך מותר אם התנה מראש (כשאמר "איני בודל מהם כל בין השמשות").
* הפריש שבעה אתרוגים לשבעת ימי סוכות - לדעת רב: כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר, לדעת רב אסי: כל אחת יוצא בה ואוכלה למחר.

דף לא עמוד א
* שמואל סובר שמותר להביא ביום טוב עצים רק "מן המכונסין שבקרפף" (ורק במקרה זה אין איסור מוקצה - רש"י) - ובניגוד לדעה המובאת במשנה שהיא דעת יחיד (שסוברת שמותר להביא עצים "מן השדה מן המכונס, ומן הקרפף אפילו מן המפוזר").
* רבי ירמיה פסק כרבי יוסי שהגדרת "קרפף" היא: (1) הסמוך לעיר, (2) אף הרחוק מן העיר (בתוך תחום שבת) אם נעול במפתח.

דף לא עמוד ב
* מותר לבקע ביום טוב רק קורה שנשברה מערב יום טוב (ולכן איננה מוקצה), ומותר לבקע רק באמצעות קופיץ (שאינו כלי אומן).
* במשנה נאמר: "בית שהוא מלא פירות ונפחת - נוטל ממקום הפחת, רבי מאיר אומר אף פוחת לכתחלה ונוטל", והגמרא מעמידה את המשנה באבנים המסודרות בלא טיט וביום טוב.
* לבנים שנשתיירו מבניין - מותר לטלטלם ביום טוב, כי כעת עומדים לצורך שכיבה ולא לצורך בניין ולכן אינם מוקצים, אלא אם כן סדרן זו על זו ובכך גילה דעתו שמקצן לבניין.

דף לב עמוד א
* רבי נחמיה מחמיר מכולם וסובר שמותר ליטול כלי בשבת רק לצורך התשמיש שהוא מיוחד לו (ונחלקו התנאים אם החמיר כך גם ביום טוב).
* במשנה מפורטים שלושה דברים שאסור לעשות ביום טוב מפני תיקון כלי: לפחות את הנר, לעשות פחמין, לחתוך את הפתילה.
* התנאים נחלקו אם מותר לעשות "אלפסין חרניות" ביום טוב.

דף לב עמוד ב
* מותר להסיר ביום טוב את הפחם המחשיך את אור הנר.
* פתילה -  אין גודלין אותה לכתחלה ביום טוב, אין מהבהבין אותה באור, אין חותכין אותה לשנים, ממעכה ביד (ולא בכלי), שורה אותה בשמן, חותכה באור בפי שתי נרות.
* העשירים שבבל - יורדי גיהנום הם.
* כל המרחם על הבריות - בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו.
* המצפה על שלחן אחרים - עולם חשך כנגדו.
* שלושה חייהם אינם חיים: המצפה לשלחן חברו, מי שאשתו מושלת עליו, מי שייסורים מושלים בגופו, ויש אומרים: אף מי שאין לו אלא חלוק אחד.
* לא גורפים תנור וכירים ביום טוב, אך אם אי אפשר לאפות אלא אם כן גורפו - מותר.
* חכמים גזרו על בניין עראי משום בניין קבע, למעט מקום שיש בכך צורך עבור כבוד האדם.

דף לג עמוד א
* נחלקו התנאים אם מותר ביום טוב להנהיג במקל את הבהמה.
* ענף עץ שהוא חד כקוץ – נחלקו האמוראים אם מותר לטלטלו ביום טוב, ונחלקו הלישנות בגמרא אם המחלוקת היא בענף עץ יבש או רטוב.
* דרש רבא ש"אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהן אוד ואוד שנשבר אסור להסיקו ביום טוב" (והטעם הוא כי רבא פסק כרבי יהודה שיש איסור מוקצה).

דף לג עמוד ב
* מותר לקטום עלים רכים ביום טוב כדי לחצוץ שיניו או כדי להריח.
* מותר לאסוף ביום טוב קסמין מן החצר ולהדליק, כי כל מה שבחצר מוכן הוא ולא מוקצה, ונחלקו התנאים אם מותר לצבור את הקסמין בערמות.
* אסור להוציא את האור ביום טוב מן העצים / האבנים / העפר / המים - משום איסור מוליד.

דף לד עמוד א
* כאשר בשבת אחד מביא את האור תחילה ואחד מביא את העצים ואחד שופת את הקדרה ואחד מביא את המים ואחד נותן בתוכו תבלין ואחד מגיס - כולם חייבים; אך אם הביא את האש לאחר כל המעשים הללו - אז רק המביא את האש חייב.
* מותר לטלטל בחצר בשבת תנור וכיריים אפילו חדשים.
* אסור לאפות ביום טוב בפורני חדשה (=תנור גדול) שמא תפחת ונמצא שטרח שלא לצורך.

דף לד עמוד ב
* חצר קובעת למעשר בדבר שנגמרה מלאכתו, אך לא בדבר שלא נגמרה מלאכתו.
* שבת קובעת למעשר (אף בלא ראיית פני הבית) בדבר שנגמרה מלאכתו, ולדעת רב נחמן קובעת גם בדבר שלא נגמרה מלאכתו.
* טבל מוכן הוא אצל שבת (ואיננו מוקצה).

דף לה עמוד א
* רבי אליעזר וחכמים נחלקו אם תרומה קובעת למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו.
* לדעת רבי יוחנן: שבת, תרומה, חצר ומקח לא קובעים למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו (בניגוד לדעת רב נחמן שבעמוד הקודם שסובר ששבת כן קובעת למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו).

דף לה עמוד ב
* רוב עמי הארץ מעשרין הן.
* הלוקח מעם הארץ - מעשרן דמאי, ואפילו אם מדובר בדבר שלא נגמרה מלאכתו.
* במשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, נאמר כך: "משילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת (משום טרחה)", והגמרא מסתפקת מה כמות הפירות שמותר להשיל ביום טוב.
* משילין, משחילין, משירין, משחירין, מנשירין - המשמעות של כל המילים הללו היא אותה המשמעות (וכולם לשון השפלה הם).

דף לו עמוד א
* הגמרא מסתפקת בכמה דינים בהשוואה בין שבת ליום טוב.
* לדעת רבי יצחק: אין לטלטל כלי בשבת אלא רק לצורך דבר הניטל בשבת.
* הגמרא הקשתה משש משניות וברייתות שמהם משמע בניגוד לדברי רבי יצחק, ותירצה את כל הקושיות הללו.
* רבי שמעון סובר, שדבר שאין מתכוון מותר בשבת, אך הוא מודה ב"פסיק רישיה ולא ימות?!" שחייב.

דף לו עמוד ב
* מותר לתת כלי תחת הדלף בשבת, ואם נתמלא הכלי שופך לחוץ ויחזירנו למקומו תחת הדלף.
* אביי סובר שאין עושים גרף של רעי לכתחילה.
* מותר להוציא בשבת גרף של רעי לאשפה (ואף מותר להוציא את הרעי לבדו ללא הגרף).
* במשנה מובאים ארבעה עשר דברים שחכמים אסרו לעשות ביום טוב ובשבת (ונקראים: "שבות").
* דוגמאות לאיסורי שבות: אסור לעלות באילן - גזרה שמא יתלוש, לא רוכבין על גבי בהמה - גזרה שמא יחתוך זמורה, לא שטין על פני המים - גזרה שמא יעשה חבית של שייטין, לא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין - גזרה שמא יתקן כלי שיר.

דף לז עמוד א
* אסור לדון, לקדש אשה, לחלוץ ולייבם, ביום טוב ובשבת - גזרה שמא יכתוב.
* אסור להקדיש, להעריך ולהחרים, ביום טוב ובשבת - גזרה משום מקח וממכר.
* לדעת בית הלל: מותר להשיל פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת, ולדעת בית שמאי: אסור גם ביום טוב.

דף לז עמוד ב
* המוסר את בהמתו לרועה, אע"פ שלא מסרה לו אלא ביום טוב - אם יש רק רועה אחד בעיר, מותר להוליך את הבהמה ביום טוב רק למקום שמותר לרועה ללכת; אם יש שני רועים בעיר, מותר להוליך את הבהמה ביום טוב רק למקום שמותר לבעלים ללכת.
* שני אנשים שקנו חבית בערב יום טוב על דעת לחלק אותה ביניהם ביום טוב - נחלקו רב ושמואל אם מותר ביום טוב לכל אחד להוליך את החלק שלו רק לתחום המשותף של שניהם, או שכל אחד רשאי להוליך את החלק שלו למקום שמותר לו ללכת.
* שני אנשים שקנו בהמה בערב יום טוב על דעת לחלק אותה ביניהם ביום טוב - לדעת רב ושמואל מותר ביום טוב לכל אחד להוליך את החלק שלו רק לתחום המשותף של שניהם. (ורב כהנא ורב אסי הקשו על דעתו של רב).

דף לח עמוד א
* לדעת רבי אושעיא: "אין ברירה" בדיני דאורייתא, אך יש "ברירה" בדיני דרבנן.
* שור של פטם - הרי הוא כרגלי כל אדם, שור של רועה - הרי הוא כרגלי אותה העיר.
* השואל כלי מחברו מערב יום טוב, אף על פי שלא נתנו לו אלא ביום טוב, הרי הוא כרגלי השואל.
* השואל כלי מחברו ביום טוב, אף על פי שרגיל לשאול ממנו, הרי הוא כרגלי המשאיל.

דף לח עמוד ב
* במשנה (בדף הקודם) נאמר: "האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן", והגמרא מבררת לאורך העמוד כולו (ועד תחילת העמוד הבא) את הטעם לכך שהם לא בטלים בעיסה.
* מין בשאינו מינו - בטל; מין במינו - לדעת רבי יהודה לא בטל, ולדעת חכמים בטל.
* הבורר צרורות מגרנו של חברו - חייב לשלם לו דמי חיטים.
* נבלה בטלה בשחוטה, לפי שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה; שחוטה אינה בטלה בנבלה, לפי שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה.
* חפצי הפקר - קונים שביתה (והמוצאם מוליכם ממקום מציאתם אלפיים אמה לכל רוח).