דף ז עמוד א * נחלקו האמוראים היכן מעמיד את הטפח של הדופן השלישית (בסוכה של שתים כהלכתן ושלישית טפח) - כנגד היוצא / כנגד ראש תור / עושה לו טפח שוחק ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן. * לדעת רב יהודה: סוכה העשויה כמבוי כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה, לדעת רבי סימון (ויש אומרים רבי יהושע בן לוי): עושה לו פס ארבעה ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן. * הגמרא מביאה מסורות שונות בדעת רבא בנוגע לאופן הכשרת הדופן השלישית בסוכה. * סוכה של שתי דפנות ושלישית טפח וסוכה שהפרוץ מרובה בה על העומד - נחשבות כרשות היחיד בשבת של חג סוכות. * סיכך על גבי מבוי שאין לו אלא שתי דפנות זו כנגד זו ויש לו לחי בדופן השלישית - סוכה זו כשרה בשבת של חג סוכות. דף ז עמוד ב * סיכך על גבי פסי ביראות - סוכה זו כשרה בשבת של חג סוכות. * סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה - לדעת ת"ק: הכוונה היא רק לחמתה שמחמת הסיכוך, לדעת רבי יאשיה: הכוונה היא אף לחמתה שמחמת הדפנות. * אביי מונה ומפרט שמונה תנאים הסוברים שסוכה צריכה להיות דירת קבע.
דף ח עמוד א * בגמרא מובא חישוב מתימטי ארוך כדי לבאר את דברי ר' יוחנן שאמר שסוכה העשויה ככבשן (=סוכה עגולה) כשרה רק אם יש בהקיפה כדי לישב בה כ''ד בני אדם. * היקף של מרובע מרובה יותר מהיקף העיגול ברביע. * אלכסון הריבוע הוא כפי רוחב צלע הריבוע ועוד שתי חמישיות מרוחבו. דף ח עמוד ב * שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו - הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה, והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה. * סוכה שנבנתה ע"י גוים / נשים / בהמה / כותים - כשרה ובתנאי שנעשתה לצל סוכה (ולא לצניעות בעלמא). * סוכה שנבנתה עבור רועים / קייצים / בורגנין / שומרי פירות - כשרה ובתנאי שנעשתה לצל סוכה (ולא לצניעות בעלמא).
דף ט עמוד א * סוכה ישנה (סוכה שעשאה קודם לחג 30 יום) - לדעת ב"ה כשרה, ולדעת ב"ש פסולה. (והגמרא מבררת את טעמיהם). * עצי סוכה אסורים כל שבעה (חל שם שמים על הסוכה). * ב"ש וב"ה נחלקו אם מותר לעשות סוכה בחולו של מועד. * תליית חוטי הציצית בבגד (ולדעת שמואל אף טווית החוטין) צריכה להיות לשם מצות ציצית. * סוכה גזולה וציצית גזולה - פסולים. דף ט עמוד ב * סוכה תחת האילן / סוכה בתוך הבית - פסולה. * סוכה תחת אילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו, וחבט את ענפי האילן - הסוכה כשרה (אף לכתחילה רשאי לעשות כך). * סוכה על גבי סוכה - פעמים ששתיהן כשירות, פעמים ששתיהן פסולות, פעמים שתחתונה בלבד כשרה, פעמים שעליונה בלבד כשרה. (והברייתא מפרטת את האפשרויות השונות).
דף י עמוד א * סוכה תחת סוכה - נחלקו הדעות כמה יהא הפסק בין סכך לסכך ותיפסל התחתונה משום סוכה תחת סוכה. (הדעות הן: טפח, 4 טפחים, 10 טפחים) * אם פירס על הסוכה סדין מפני החמה או תחתיה כדי להגן מפני נשירת עלים - פסולה, אך אם פירס תחתיה כדי לנאותה - כשרה. דף י עמוד ב * נויי סוכה - אין ממעטין בסוכה, ומן הצד - ממעטין. * סדינין הפרוסין תחת הסכך לנוי בריחוק 4 טפחים מהסכך - נחלקו האמוראים אם הסוכה כשרה. * הגמרא מפרטת את דינו של הישן בכילה בסוכה, ואת דינו של הישן בכילה ערום לעניין קריאת שמע.
דף יא עמוד א * רבה בר רב הונא דרש שמותר לישן בכילה שבתוך הסוכה, אע''פ שיש לה גג, ואע''פ שגבוהה עשרה (וכדעת רבי יהודה הסובר שאוהל עראי לא מבטל אוהל קבע). * 3 תנאים לסכך כשר: לא מחובר לקרקע (אלא תלוש), אינו מקבל טומאה, גידולו מן הארץ. * במשנה נאמר: "הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבה פסולה ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה" - ונחלקו רב ושמואל אם מספיקה קציצה או שצריך גם לנענע אותם לאחר שקוצץ אותם. * רב עמרם חסידא סבר שנשים חייבות בציצית (כי סבר שלילה זמן ציצית הוא ולכן זו מצות עשה שלא הזמן גרמא). דף יא עמוד ב * הגמרא מקשה משתי ברייתות על דעת רב הסובר ש"קציצתן זו היא עשייתן", ומתרצת את הקושיה הראשונה אך לא את השניה. * הגמרא דוחה בכמה אופנים את האפשרות שמחלוקת רב ושמואל היא מחלוקת תנאים. * "זה אלי ואנוהו" - התנאה לפניו במצות (סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה). * לדעת חכמים מצוה לכתחילה לאגוד את הלולב משום 'זה אלי ואנוהו', אך לדעת רבי יהודה זו חובה מעיקר הדין. * "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" - נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא אם היו אלו ענני כבוד או סוכות ממש.
דף יב עמוד א * הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מבררת את המקור לדין המשנה ש"כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ - אין מסככין בו". * אסור לסכך בחבילי קש / עצים / זרדין, גם כאשר מניח אותם לשם סכך - משום 'גזירת אוצר' (היינו, גזירה משום מקרה בו אדם במהלך השנה בא מן השדה בערב וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכתו כדי ליבשה ולא התכוון שזה יהיה לשם סיכוך לסוכה). דף יב עמוד ב * החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה (מדין תורה) - משום 'תעשה ולא מן העשוי' (אך אם נענע הסכך לשם סוכה - כשרה, למסקנת הגמרא). * המסכך ב'פשוטי כלי עץ' (כגון: 'חיצין זכרים') - הסוכה כשרה, כי 'פשוטי כלי עץ' אינם מקבלים טומאה. * בית קבול העשוי למלאות נחשב לקיבול (ולכן: אם סיכך ב"חיצין נקבות" הסוכה פסולה). * לדעת רבי יוחנן: סככה באניצי פשתן - פסולה, בהוצני פשתן - כשרה, בהושני פשתן - לא ידוע מה הדין וכן לא ידוע מה זה הושני פשתן. * רב יהודה ואביי נחלקו אם מסככים ב"שווצרי".
דף יג עמוד א * לדעת אביי (החולק על רב חנן בר רבא) אין לסכך בדבר שהעלים שלו עלולים לנשור (כמו 'היגי' - מין סנה) - כיון שזה יגרום לו לעזוב את הסוכה. * למרות שלמדנו שאין מסככין בחבילי קש וחבילי עצים - הרי שבדבר שנאגד בידי שמים (כמו תחתית הדקל שיוצאים ממנו הרבה ענפים קטנים) מותר לסכך ('אגד בידי שמים לא שמיה אגד'), ולמרות שאוגד אותם בעצמו מצד אחד לא נחשב הדבר לאגד ('איגד בחד לא שמיה אגד'). * "מרריתא דאגמא" - אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח למצות מרור. * אגד בחד - לא נחשב לאגד, אגד בשלוש - נחשב לאגד, אגד בשנים - מחלוקת רבי יוסי ורבנן אם נחשב לאגד. דף יג עמוד ב * חבילי קנים שהיו עושין למכור בשוק ומוכרין אותם במנין - מסככין בהן ואין בהם משום גזרת אוצר לפי שאין דרך להצניעם באגדם. * כל אגד שאינו עשוי לטלטלו (שהוא ניתק ולא ניתן לטלטלו באמצעות אגד זה) - לא נחשב לאגד. * המסכך במאכל אדם שעשוי להתייבש - יש להחמיר שפוסל את הסוכה אם סיכך בו שיעור של 3 טפחים (כדין אויר), כיון שהוא עשוי ליפול אחרי שיתייבש. * לדעת רב הונא: הבוצר לגת אין לו ידות (להביא העץ טומאה על האוכל), ולדעת רב מנשיא בר גדא בשם רב הונא: אף הקוצר לסכך אין לו ידות (אין הקשין מביאין טומאה על האוכל).
דף יד עמוד א * על משניות מסדר טהרות אין שום גמרא בעולם (ולכן הגמרא משתמשת במונח 'גופא' כשבאה לפרש משנה כזו) (רש"י). * למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר (לדוגמא: "ויעתר יצחק לה'")? לומר לך: מה עתר (קילשון) מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב''ה ממדת אכזריות למדת רחמנות. * רבי יהודה ורבי מאיר נחלקו אם מותר לסכך בנסרים - ורב ושמואל נחלקו האם מחלוקתם היא בנסרים שרחבים 4 טפחים ומעלה, או שמחלוקתם היא בנסרים שרוחבם הוא בין 3 ל-4 טפחים. (והגמרא בעמוד הבא מביאה ברייתא כדעת רב וברייתא כדעת שמואל). דף יד עמוד ב * בנסר שאסור לסכך בו בגלל רוחבו (בהתאם למחלוקות שלעיל) - נחלקו האמוראים האם מותר לסכך בו כאשר הפכו על צידו הצר, והמסקנה היא שאסור (כיון שיש שם פסול עליהן, נעשו כשפודין של מתכת הפסולין לסכך בכל מקרה). * הגמרא מביאה ברייתא המסייעת למסקנת הגמרא הנ"ל, אך דוחה את הסיוע מברייתא זו.
דף טו עמוד א * תקרת בית העשויה מנסרים - נחלקו התנאים כיצד ניתן להכשירה לסוכה (ע"י החלפת כל נסר שני בסכך כשר ו/או ע"י שינענע את הנסרים לשם סכך). (והגמרא דנה באריכות לבאר את מחלוקתם). * פרוץ כעומד - רב פפא: מותר, רב הונא בריה דרב יהושע: אסור. * מוטות פסולים וסכך כשר - לדעה הסוברת ש'פרוץ כעומד מותר' הסוכה כשרה אף אם הרווח בין המוטות (=מקום הסכך) שווה בדיוק למוטות, ולדעה הסוברת ש'פרוץ כעומד אסור' יש צורך שיהיה סכך כשר יותר מאשר סכך פסול (=המוטות). דף טו עמוד ב * לדעה הסוברת ש'פרוץ כעומד אסור' יש צורך שיהיה סכך כשר יותר מאשר סכך פסול (=המוטות), ומביאה הגמרא שני אופנים בביאור דברי המשנה ("המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה"): או במעדיף או בשתי וערב. * לדעת רבי אמי בר טביומי: סכך העשוי מבלאי כלים - פסול מדרבנן (למרות שבלאי כלים לא מקבלים טומאה - גזרו עליהם חכמים מכיון שהם באו מכלי שמקבל טומאה).
דף טז עמוד א * הגמרא מביאה ברייתא המסייעת לרבי אמי בר טביומי (הסובר שסכך העשוי מבלאי כלים - פסול מדרבנן). * החוטט בגדיש לעשות לו סוכה - הסוכה פסולה, אך אם היה בהתחלה (לפני שחטט) חלל בגובה טפח וברוחב שבעה טפחים על שבעה טפחים - הסוכה כשרה, כי במקרה זה היה מההתחלה סכך כשר והחטיטה מתקנת רק את הדפנות, ועל הדפנות לא נאמר 'תעשה ולא מן העשוי'. * 'מחיצה תלויה' (שגובהה 10 טפחים, אך הקצה התחתון שלה תלוי באויר ולא מגיע ל-3 טפחים סמוך לקרקע) - נחלקו התנאים אם מחיצה כזו כשרה לסוכה, וכן נחלקו תנאים אחרים אם מחיצה כזו כשרה בהלכות שבת בדיני חצר (והגמרא בעמוד הבא מסיקה שאין חפיפה בין 2 המחלוקות). דף טז עמוד ב * רבי יוסי היה ראש של ישיבת ציפורי. (רש"י) * דופן בגובה 4 טפחים ומשהו יכולה לשמש כדופן בסוכה שגבוהה 10 טפחים אם יעמידנה באמצע הגובה במרחק של פחות מ-3 טפחים לכל כיוון (בהסתמך על דין 'לבוד' ב-2 הצדדים). * דופן ברוחב 4 טפחים ומשהו יכולה לשמש כדופן בסוכה אם יעמידנה בפחות מ-3 טפחים סמוך לדופן השניה.
דף יז עמוד א * אויר, בין מן הצד ובין באמצע הסכך - כאשר שטח האויר הוא שלושה טפחים ומעלה, הסוכה פסולה (כי מעל שלושה טפחים לא אומרים 'לבוד'). * הגמרא מבארת מדוע המשנה פירטה שלושה מקרים בהם אומרים דין "דופן עקומה". * שיעור סכך פסול הפוסל את הסוכה כאשר הוא באמצע הסוכה - לדעת רב: ארבעה טפחים, לדעת רבה: ארבע אמות. (לשיטת סורא). דף יז עמוד ב * בגד שייחדו למשכב הזב - מטמא ליעשות אב הטומאה במשכב הזב או במדרסו, אם שיעורו הוא לפחות שלושה טפחים על שלושה טפחים. * שיעור סכך פסול הפוסל את הסוכה כאשר הוא באמצע הסוכה - לדעת שמואל: ארבעה טפחים, לדעת רב: ארבע אמות. (לשיטת נהרדעא).
דף יח עמוד א * האם יש דין 'לבוד' באמצע? - בסכך: מחלוקת אמוראים, במבוי: יש (כי דין מבוי הוא מדרבנן), בהלכות טומאה: אין (כך הלכה למשה מסיני). * הגמרא מבררת מדוע "צחנתא" (מין דגים קטנים) של נהר שנקרא "בב" מותרים באכילה לדעת אביי. * סיכך על גבי אכסדרה שיש לה עמודים, והמרחק בין עמוד לעמוד הוא פחות משלושה טפחים - הסוכה כשרה (מדין לבוד). דף יח עמוד ב * סיכך על גבי אכסדרה שאין לה עמודים - נחלקו אביי ורבא אם אומרים "פי תקרה יורד וסותם" והסוכה כשרה, או לא. * בסוכה עם שתי דפנות מקבילות בלבד - לדעת כולם לא אומרים "פי תקרה יורד וסותם" (כיון שרבים עוברים שם). * אכסדרה בבקעה - נחלקו רב ושמואל אם נחשבת לרשות היחיד (כי אומרים "פי תקרה יורד וסותם") או לא.
