דף ב עמוד א * פרקים א-ב עוסקים בדיני סוכה, פרק ג עוסק בדיני ארבעת המינים, פרקים ד-ה עוסקים במצוות חג הסוכות שהיו במקדש. * הגמרא מבארת מדוע המשנה כתבה שסוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה "פסולה", ולא כתבה "ימעט" כפי שכתבה בדין מבוי. * הטעם לכך שסוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה פסולה לדעת חכמים - לדעת רבה: כי בגובה זה אין אדם יודע שדר בסוכה, לדעת רבי זירא: כי בגובה זה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות, לדעת רבא: כי בגובה זה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע. דף ב עמוד ב * לדעת רבי יאשיה בשם רב: מחלוקת חכמים ורבי יהודה, אם סוכה שגבוהה מעשרים אמה פסולה או כשרה, היא באופן שאין דפנות מגיעות לסכך. * לדעת רב הונא בשם רב: מחלוקת חכמים ורבי יהודה, אם סוכה שגבוהה מעשרים אמה פסולה או כשרה, היא באופן שאין בשטחה אלא ארבע אמות על ארבע אמות. * לדעת רב חנן בר רבה בשם רב: מחלוקת חכמים ורבי יהודה, אם סוכה שגבוהה מעשרים אמה פסולה או כשרה, היא באופן שאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורוב ושולחנו. * למסקנת הגמרא (בעמוד הבא) קשה מברייתא על דעת רב חנן בר רבה בשם רב (ע"פ רש"י).
דף ג עמוד א * רב שמואל בר יצחק פסק להלכה ששיעור סוכה קטנה צריך להיות כדי שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו (כדעת בית שמאי, ולא כדעת בית הלל הסוברים שצריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו בלבד). * מי שהיה ראשו ורובו בסוכה (בסוכה גדולה) ושולחנו בתוך הבית - בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. (ונחלקו אם גוזרים שמא ימשך אחר שולחנו). * לדעת רבי: כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות - פסולה. דף ג עמוד ב * בברייתא (המתחילה בסוף העמוד הקודם) נאמר שבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומה ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה ואין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות ואין האחין והשותפין חולקין בו. * הגמרא מבארת שברייתא זו היא כדעת כולם (ולא רק כדעת רבי), ומבארת את המקור לדינים השונים שבברייתא זו. * שיתופי מבואות ניתן להניח בבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות. * סוכה שהיתה גבוהה מעשרים אמה ובא למעטה בכרים וכסתות - לא נחשב למיעוט ולא מועיל.
דף ד עמוד א * הגמרא מפרטת מה דין סוכה שהיתה גבוהה מעשרים אמה ומיעט אותה באמצעות תבן או עפר. * היתה גבוהה מעשרים אמה והוצין יורדין בתוך עשרים אמה - אם צלתם (של ההוצין) מרובה מחמתם כשרה, ואם לאו פסולה. * היתה גבוהה עשרה טפחים והוצין יורדין לתוך עשרה - אביי סבר שאם חמתם (של ההוצין) מרובה מצלתם כשרה, אך לדעת רבא הסוכה פסולה כי זו דירה סרוחה. * היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה ויש בה הכשר סוכה - כשרה כל הסוכה. * היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא כנגד הדופן שבצד או שבנה בה איצטבא באמצע הסוכה - ניתן להכשיר סוכה זו על ידי דין דופן עקומה. * היתה פחותה מעשרה טפחים וחקק בה כדי להשלימה לעשרה - אם יש משפת חקק ולכותל שלושה טפחים פסולה. דף ד עמוד ב * היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד שהוא גבוה עשרה טפחים ויש בו הכשר סוכה - אביי סבר שהסוכה כשרה (על ידי דין "גוד אסיק מחיצתא"), אך לדעת רבא הסוכה פסולה (כי צריך מחיצות ניכרות). * "נעץ ארבעה קונדיסין וסיכך על גבן רבי יעקב מכשיר וחכמים פוסלין" - האמוראים נחלקו באיזה מקרה מדובר (על שפת הגג / באמצע הגג) והגמרא מבררת את דעתם.
דף ה עמוד א * הגמרא מבררת (לאורך כל הדף) את המקור לכך שסוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה. * מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום. * הגמרא מבררת את המקור לכך שגובה הכפורת היה טפח. * תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת. * ציץ דומה כמין טס של זהב ורחב ב' אצבעות ומוקף מאזן לאזן, וכתוב עליו ב' שיטין יו''ד ה''א מלמעלה וקדש למ''ד מלמטה. (לדעת ת"ק) דף ה עמוד ב * ישנה מסורת שאין פני כרובים פחותין מטפח. * כרובים בשליש הבית הן עומדין (גם במקדש וגם במשכן). * לדעת רבי מאיר: כל האמות שבמשכן היו בנות ששה טפחים, לדעת רבי יהודה: אמה של בנין ששה טפחים ושל כלים חמשה. * שיעורין חציצין ומחיצין - הלכה למשה מסיני.
דף ו עמוד א * הגמרא מבארת את דברי רב חנין שאמר (בסוף העמוד הקודם) שכל הפסוק "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" לשיעורים נאמר. * רב (בסוף העמוד הקודם) אמר שהשיעורים של האיסורים השונים הם מהלכה למשה מסיני, והגמרא מקשה עליו מדברי רב חנין שאמר שזה נלמד מהפסוק "ארץ חטה ושעורה וכו'", והגמרא מתרצת שהשיעורים נלמדים מהלכה והפסוק הוא "אסמכתא בעלמא". * לדעת רבה בר בר חנה: שערה אחת קשורה (משערותיו של הטובל במקוה) - חוצצת, שלוש - אינן חוצצות, שתים - ספק. דף ו עמוד ב * הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מבררת איזה דין מדיני חציצה נלמד מהלכה למשה מסיני (כפי שאמר רב) ואיזה דין נלמד מפסוק. * מדין תורה רק חציצה שהיא ברובו ומקפיד עליה חוצצת, וחציצה שהיא ברובו אך אינו מקפיד עליה או על מיעוטו ומקפיד עליה - חוצצת רק מדרבנן. * גוד, לבוד ודופן עקומה - נלמדות מהלכה למשה מסיני. * שיעור סוכה - לדעת חכמים: שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, לדעת רבי שמעון: שלוש כהלכתן ורביעית אפילו טפח. [והגמרא מביאה חמש אפשרויות לבאר את טעם המחלוקת].
דף ז עמוד א * נחלקו האמוראים היכן מעמיד את הטפח של הדופן השלישית (בסוכה של שתים כהלכתן ושלישית טפח) - כנגד היוצא / כנגד ראש תור / עושה לו טפח שוחק ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן. * לדעת רב יהודה: סוכה העשויה כמבוי כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה, לדעת רבי סימון (ויש אומרים רבי יהושע בן לוי): עושה לו פס ארבעה ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן. * הגמרא מביאה מסורות שונות בדעת רבא בנוגע לאופן הכשרת הדופן השלישית בסוכה. * סוכה של שתי דפנות ושלישית טפח וסוכה שהפרוץ מרובה בה על העומד - נחשבות כרשות היחיד בשבת של חג סוכות. * סיכך על גבי מבוי שאין לו אלא שתי דפנות זו כנגד זו ויש לו לחי בדופן השלישית - סוכה זו כשרה בשבת של חג סוכות. דף ז עמוד ב * סיכך על גבי פסי ביראות - סוכה זו כשרה בשבת של חג סוכות. * סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה - לדעת ת"ק: הכוונה היא רק לחמתה שמחמת הסיכוך, לדעת רבי יאשיה: הכוונה היא אף לחמתה שמחמת הדפנות. * אביי מונה ומפרט שמונה תנאים הסוברים שסוכה צריכה להיות דירת קבע.
דף ח עמוד א * בגמרא מובא חישוב מתימטי ארוך כדי לבאר את דברי ר' יוחנן שאמר שסוכה העשויה ככבשן (=סוכה עגולה) כשרה רק אם יש בהקיפה כדי לישב בה כ''ד בני אדם. * היקף של מרובע מרובה יותר מהיקף העיגול ברביע. * אלכסון הריבוע הוא כפי רוחב צלע הריבוע ועוד שתי חמישיות מרוחבו. דף ח עמוד ב * שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו - הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה, והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה. * סוכה שנבנתה ע"י גוים / נשים / בהמה / כותים - כשרה ובתנאי שנעשתה לצל סוכה (ולא לצניעות בעלמא). * סוכה שנבנתה עבור רועים / קייצים / בורגנין / שומרי פירות - כשרה ובתנאי שנעשתה לצל סוכה (ולא לצניעות בעלמא).
דף ט עמוד א * סוכה ישנה (סוכה שעשאה קודם לחג 30 יום) - לדעת ב"ה כשרה, ולדעת ב"ש פסולה. (והגמרא מבררת את טעמיהם). * עצי סוכה אסורים כל שבעה (חל שם שמים על הסוכה). * ב"ש וב"ה נחלקו אם מותר לעשות סוכה בחולו של מועד. * תליית חוטי הציצית בבגד (ולדעת שמואל אף טווית החוטין) צריכה להיות לשם מצות ציצית. * סוכה גזולה וציצית גזולה - פסולים. דף ט עמוד ב * סוכה תחת האילן / סוכה בתוך הבית - פסולה. * סוכה תחת אילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו, וחבט את ענפי האילן - הסוכה כשרה (אף לכתחילה רשאי לעשות כך). * סוכה על גבי סוכה - פעמים ששתיהן כשירות, פעמים ששתיהן פסולות, פעמים שתחתונה בלבד כשרה, פעמים שעליונה בלבד כשרה. (והברייתא מפרטת את האפשרויות השונות).
דף י עמוד א * סוכה תחת סוכה - נחלקו הדעות כמה יהא הפסק בין סכך לסכך ותיפסל התחתונה משום סוכה תחת סוכה. (הדעות הן: טפח, 4 טפחים, 10 טפחים) * אם פירס על הסוכה סדין מפני החמה או תחתיה כדי להגן מפני נשירת עלים - פסולה, אך אם פירס תחתיה כדי לנאותה - כשרה. דף י עמוד ב * נויי סוכה - אין ממעטין בסוכה, ומן הצד - ממעטין. * סדינין הפרוסין תחת הסכך לנוי בריחוק 4 טפחים מהסכך - נחלקו האמוראים אם הסוכה כשרה. * הגמרא מפרטת את דינו של הישן בכילה בסוכה, ואת דינו של הישן בכילה ערום לעניין קריאת שמע.
דף יא עמוד א * רבה בר רב הונא דרש שמותר לישן בכילה שבתוך הסוכה, אע''פ שיש לה גג, ואע''פ שגבוהה עשרה (וכדעת רבי יהודה הסובר שאוהל עראי לא מבטל אוהל קבע). * 3 תנאים לסכך כשר: לא מחובר לקרקע (אלא תלוש), אינו מקבל טומאה, גידולו מן הארץ. * במשנה נאמר: "הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבה פסולה ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה" - ונחלקו רב ושמואל אם מספיקה קציצה או שצריך גם לנענע אותם לאחר שקוצץ אותם. * רב עמרם חסידא סבר שנשים חייבות בציצית (כי סבר שלילה זמן ציצית הוא ולכן זו מצות עשה שלא הזמן גרמא). דף יא עמוד ב * הגמרא מקשה משתי ברייתות על דעת רב הסובר ש"קציצתן זו היא עשייתן", ומתרצת את הקושיה הראשונה אך לא את השניה. * הגמרא דוחה בכמה אופנים את האפשרות שמחלוקת רב ושמואל היא מחלוקת תנאים. * "זה אלי ואנוהו" - התנאה לפניו במצות (סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה). * לדעת חכמים מצוה לכתחילה לאגוד את הלולב משום 'זה אלי ואנוהו', אך לדעת רבי יהודה זו חובה מעיקר הדין. * "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" - נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא אם היו אלו ענני כבוד או סוכות ממש.
דף יב עמוד א * הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מבררת את המקור לדין המשנה ש"כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ - אין מסככין בו". * אסור לסכך בחבילי קש / עצים / זרדין, גם כאשר מניח אותם לשם סכך - משום 'גזירת אוצר' (היינו, גזירה משום מקרה בו אדם במהלך השנה בא מן השדה בערב וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכתו כדי ליבשה ולא התכוון שזה יהיה לשם סיכוך לסוכה). דף יב עמוד ב * החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה (מדין תורה) - משום 'תעשה ולא מן העשוי' (אך אם נענע הסכך לשם סוכה - כשרה, למסקנת הגמרא). * המסכך ב'פשוטי כלי עץ' (כגון: 'חיצין זכרים') - הסוכה כשרה, כי 'פשוטי כלי עץ' אינם מקבלים טומאה. * בית קבול העשוי למלאות נחשב לקיבול (ולכן: אם סיכך ב"חיצין נקבות" הסוכה פסולה). * לדעת רבי יוחנן: סככה באניצי פשתן - פסולה, בהוצני פשתן - כשרה, בהושני פשתן - לא ידוע מה הדין וכן לא ידוע מה זה הושני פשתן. * רב יהודה ואביי נחלקו אם מסככים ב"שווצרי".
דף יג עמוד א * לדעת אביי (החולק על רב חנן בר רבא) אין לסכך בדבר שהעלים שלו עלולים לנשור (כמו 'היגי' - מין סנה) - כיון שזה יגרום לו לעזוב את הסוכה. * למרות שלמדנו שאין מסככין בחבילי קש וחבילי עצים - הרי שבדבר שנאגד בידי שמים (כמו תחתית הדקל שיוצאים ממנו הרבה ענפים קטנים) מותר לסכך ('אגד בידי שמים לא שמיה אגד'), ולמרות שאוגד אותם בעצמו מצד אחד לא נחשב הדבר לאגד ('איגד בחד לא שמיה אגד'). * "מרריתא דאגמא" - אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח למצות מרור. * אגד בחד - לא נחשב לאגד, אגד בשלוש - נחשב לאגד, אגד בשנים - מחלוקת רבי יוסי ורבנן אם נחשב לאגד. דף יג עמוד ב * חבילי קנים שהיו עושין למכור בשוק ומוכרין אותם במנין - מסככין בהן ואין בהם משום גזרת אוצר לפי שאין דרך להצניעם באגדם. * כל אגד שאינו עשוי לטלטלו (שהוא ניתק ולא ניתן לטלטלו באמצעות אגד זה) - לא נחשב לאגד. * המסכך במאכל אדם שעשוי להתייבש - יש להחמיר שפוסל את הסוכה אם סיכך בו שיעור של 3 טפחים (כדין אויר), כיון שהוא עשוי ליפול אחרי שיתייבש. * לדעת רב הונא: הבוצר לגת אין לו ידות (להביא העץ טומאה על האוכל), ולדעת רב מנשיא בר גדא בשם רב הונא: אף הקוצר לסכך אין לו ידות (אין הקשין מביאין טומאה על האוכל).
