דף פא עמוד א
* במשנה (בתחילת הפרק) נאמר שאכילה ושתיה ביום כיפור לא מצטרפים לשיעור אחד - והאמוראים נחלקו אם דין זה הוא רק כדעת רבי יהושע או גם כדעת חכמים.
* לדעת ריש לקיש: לא נאמרה בתורה אזהרה על מצוות עינוי ביום כיפור, והגמרא מתקשה בטעם הדבר.
* הגמרא מביאה שמצינו תנא שלמד אזהרה במצוות עינוי, ומבררת את המקור לדבריו.
* הגמרא מביאה מקורות נוספים (ברייתא מבית מדרשו של רבי ישמעאל, רב אחא בר יעקב, רב פפא) לאזהרת מצוות עינוי ביום כיפור.

דף פא עמוד ב
* "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש..." - הברייתא דורשת מפסוק זה שמוסיפין מחול על הקודש.
* "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש..." - חייא בר רב מדפתי שנה ברייתא הדורשת מפסוק זה שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
* האוכל פלפלים יבשים או זנגביל יבש או עלי קנים ביום כיפור - פטור מכרת.
* מהמשנה (בעמוד א) ניתן לדייק שאם שתה ביום כיפור חומץ - חייב (וכדעת רבי הסובר שחומץ משיב את הנפש).

דף פב עמוד א
* בגמרא מובאות שלוש דעות כיצד לפרש את דברי המשנה העוסקת בדין חינוך הילדים בתענית ביום כיפור.
* לדעת רבי יוחנן (החולק על רב הונא ורב נחמן): חכמים לא תיקנו שילדים ישלימו את התענית.
* במשנה מבואר שאשה עוברה שהריחה ריח תבשיל ביום כיפור ויש סכנה אם לא תאכל, מותר לה לאכול מהתבשיל עד שתשיב נפשה, ובברייתא מבואר מה הדין כאשר הריחה מאכלות אסורות בשאר ימות השנה.
* אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. (והגמרא מבררת את המקור לכך).

דף פב עמוד ב
* המקור לכך שצריך למסור את הנפש בכדי להימנע מאיסור רציחה הוא מסברא ("מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי").
* הגמרא מספרת על אשה מעוברת שהריחה מאכל ביום כיפור ובאה לידי סכנה, ורבי אמר שילחשו לה באוזנה שיום כיפור היום, וכך עשו, ובנה שנולד הוא רבי יוחנן.

דף פג עמוד א
* לדעת רבי ינאי: אם החולה אומר שהוא צריך לאכול ביום כיפור והרופא אומר שהוא לא צריך - שומעים לחולה, ואם החולה אומר שהוא לא צריך והרופא אומר שהוא כן צריך - שומעים לרופא.
* לדעת מר בר רב אשי: אם החולה אומר שהוא צריך לאכול ביום כיפור - אפילו אם מאה רופאים אומרים שהוא לא צריך, שומעים לחולה.
* מי שאחזו בולמוס - מאכילים אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו, ויש להאכילו תחילה מהאיסור הקל יותר, ובמקרה שיש רק טבל ותרומה נחלקו התנאים מה להאכיל תחילה.

דף פג עמוד ב
* מי שאחזו בולמוס - מאכילים אותו דבש וכל מיני מתיקה, שהדבש וכל מיני מתיקה מאירים מאור עיניו של אדם (אם אוכלים אותם לאחר האכילה).
* הרוצה לטעום טעם תאנה יפנה למזרחה.
* רבי מאיר היה רגיל לדייק בשמות של אנשים, ורבי יהודה ורבי יוסי בתחילה לא היו מדייקים בשמות, ולבסוף כן דייקו.
* בברייתא מובאים חמישה דברים שנאמרו בכלב שוטה.
* כיצד הכלב נעשה שוטה? - לדעת רב: נשים כשפניות משחקות בו, לדעת שמואל: רוח רעה שורה עליו.

דף פד עמוד א
* הגמרא מבארת מה תקנתו של מי שמתחכך בכלב שוטה ומה תקנתו של מי שכלב שוטה נשך אותו.
* הגמרא מספרת על הרפואה שעשתה נוכרית אחת לרבי יוחנן כאשר חלה ב"צפידנא" (חולי השינים והחניכים), ומבארת ממה נגרם חולי זה ומה סימניו.
* במשנה (בדף הקודם) נאמר שלדעת רבי מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת, והגמרא מבררת האם חכמים חולקים על כך או לא ומוכיחה שלא חולקים.

דף פד עמוד ב
* כל ספק נפשות דוחה את השבת, ואפילו אם אין הספק לשבת זו וברור שלא ימות בשבת זו אלא הספק הוא שאם לא יעשו לו היום (רפואה מסוימת הדורשת חילול שבת) שמא ימות לשבת הבאה.
* חילול שבת לחולה שיש בו סכנה - אין עושים דברים הללו על ידי נכרים אלא על ידי גדולי ישראל.
* מפקחים פיקוח נפש בשבת, והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין.
* לדעת שמואל: לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב. (והגמרא מבררת את דעתו באיזה מקרה מדובר).

דף פה עמוד א
* מצא תינוק מושלך בעיר: אם רוב העיר הם כותיים - דינו ככותי ומותר להאכילו נבלות, אם רוב העיר הם ישראל - דינו כישראל ומחזירים לו את אבידתו, אם העיר היא מחצה על מחצה - דינו כישראל לעניין דיני נזיקין.
* מחללים את השבת על ישראל אפילו אם ודאי לא יחיה אלא זמן מועט.
* עד היכן מפקחים את הגל בכדי לקבוע אם האדם חי או מת (כאשר בודק מרגליו כלפי ראשו)? - לדעת ת"ק: עד חוטמו, ויש אומרים: עד לבו.
* מהיכן הולד נוצר? - לדעת ת"ק: מראשו, לדעת אבא שאול: מטיבורו.

דף פה עמוד ב
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מביאה שש דרשות של תנאים ודרשה של שמואל למקור לכך שפיקוח נפש דוחה שבת.
* רבא מבאר שדרשתו של שמואל עדיפה על כולם, כי רק הדרשה שלו מוכיחה שגם ספק פיקוח נפש (ולא רק ודאי פיקוח נפש) דוחה שבת.
* חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו.
* אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם, אביכם שבשמים.
* על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר שיום הכיפורים מכפר עליהם רק אם עשה תשובה.

דף פו עמוד א
* ישנה מחלוקת תנאים אם תשובה מכפרת על כל חייבי לאוין או לא.
* כפרה על עשה - תשובה, כפרה על לא תעשה - תשובה תולה ויום כיפור מכפר, כפרה על כריתות ומיתות בית דין - תשובה ויום כיפור תולין ויסורין ממרקין.
* מי שיש חילול השם בידו - אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום כיפור לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת.
* הגמרא מביאה דוגמאות לחילול השם.
* גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם / שמגעת עד כסא הכבוד.

דף פו עמוד ב
* גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה / שמביאה את הגאולה / שזדונות נעשות לו כשגגות (אם שב מיראה) / שזדונות נעשות לו כזכיות (אם שב מאהבה) / שמארכת שנותיו של אדם / שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו.
* הגמרא מביאה שני תירוצים ליישב את הסתירה בין הפסוק "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" לפסוק "מכסה פשעיו לא יצליח".
* אדם עובר עבירה - פעם ראשונה מוחלין לו, שניה מוחלין לו, שלישית מוחלין לו, רביעית אין מוחלין לו.
* עבירות שהתודה עליהן יום כיפור זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר, ואם חזר והתודה עליהן - עליו הכתוב אומר "ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו", רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שכן שהוא משובח.
* כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - נעשית לו כהיתר.
* לדעת רבי יהודה בן בבא: צריך לפרוט את החטא, שנאמר "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם א-להי זהב", לדעת רבי עקיבא: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".
* שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד - משה אמר: יכתב סורחני, דוד אמר: אל יכתב סורחני.
* מפרסמין את החנפין מפני חילול השם.
* תשובת המוחלטין מעכבת הפורענות.
* שלוות רשעים סופה תקלה.
* הרשות מקברת את בעליה, ערום נכנס לה וערום יצא ממנה, ולואי שתהא יציאה כביאה.

דף פז עמוד א
* לא טוב להם לרשעים שנושאין להם פנים בעולם הזה, טוב להם לצדיקים שאין נושאין להם פנים בעולם הזה.
* אשריהם לצדיקים - לא דיין שהן זוכין אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, אוי להם לרשעים - לא דיין שמחייבין עצמן אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות.
* כל המזכה את הרבים - אין חטא בא על ידו, וכל המחטיא את הרבים - כמעט אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
* כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו, וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם.
* כל המבקש סליחה מחבירו - אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים, ואם מת מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו.

דף פז עמוד ב
* כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו.
* זמן מצות וידוי הוא בערב יום כיפור עם חשכה, אבל אמרו חכמים שיתוודה גם קודם שיאכל וישתה שמא תיטרף דעתו בסעודה.
* היכן אומר את תפילת הווידוי ביום כיפור? - יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור אומרו באמצע.
* הגמרא מביאה דעות שונות מהו נוסח הווידוי.
* מהי "נעילת שערים"? - לדעת רב: תפילה נוספת, לדעת שמואל: "מה אנו מה חיינו", והגמרא מקשה ודוחה את דעת שמואל.

דף פח עמוד א
* נחלקו התנאים אם תפילת נעילה פוטרת את תפילת ערבית או לא.
* כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים.
* לדעת חכמים ורב יוסי (בן חלפתא): טבילה בזמנה מצוה, לדעת רבי יוסי בר יהודה: טבילה בזמנה לאו מצוה.
* הרואה קרי ביום כיפור - עונותיו סדורין לימחל.
* הרואה קרי ביום כיפור - ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

הדרן עלך מסכת יומא