דף יד עמוד א * לדעת רב חסדא: המשנה שלנו, הסוברת שהכהן הגדול היה עובד במקדש בשבעת הימים שלפני יום כיפור, היא לא כדעת רבי עקיבא. * טהור שהזו עליו - לדעת רבי עקיבא: נטמא (ועל זה אמר שלמה: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"), לדעת חכמים: טהור. * לדעת חכמים: שלמה אמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" על כך שהנושא מי חטאת נטמא. * נחלקו הדעות אם הזאה צריכה שיעור (לגבי כמות מי החטאת שצריך שתיגע על האדם שמזים עליו). דף יד עמוד ב * אביי מבאר שניתן לומר שהמשנה (בעמוד א) היא גם כדעת רבי עקיבא. * המשנה במסכת יומא, הסוברת שהקטורת קודמת לנרות, וחולקת על המשנה במסכת תמיד, היא כדעת רבי שמעון איש המצפה. * לדעת אביי: המשנה (בעמוד א) עוסקת בהטבת שתי הנרות האחרונות (והקטורת קודמת לכך), והמשנה בפרק הבא עוסקת בהטבת חמש הנרות הראשונות (והקטורת מאוחרת לכך). * לדעת אבא שאול: מטיב חמש נרות, שוחט וזורק את דם התמיד, מטיב שתי נרות, מקטיר קטורת. * לדעת חכמים: מטיב חמש נרות, מקטיר קטורת, מטיב שתי נרות.
דף טו עמוד א * לדעת רב פפא: המשנה (בדף הקודם) היא כדעת חכמים (ולדעתם הקטרת הקטורת קודמת להטבת שתי הנרות האחרונים), והמשנה בפרק הבא היא כדעת אבא שאול (ולדעתו הקטרת הקטורת נעשית לאחר הטבת שתי הנרות האחרונים). * הגמרא מבררת את טעמו של רבי שמעון איש המצפה הסובר שבקרבן התמיד נותנים בקרן מערבית דרומית שתי מתנות נפרדות (אחת למערב ואחת לדרום) ולא מתנה אחת שהיא שתים. דף טו עמוד ב * הגמרא ממשיכה לבאר ולדון בדעתו של רבי שמעון איש המצפה הסובר שכך סדר עבודת קרבן התמיד: בא לקרן מזרחית צפונית ונותן מן הדם בנתינה אחת על קרן מזרחית צפונית, ואחר כך בא לקרן מערבית דרומית ונותן מן הדם מערבה ואחר כך נותן דרומה. * כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. * הגמרא מביאה סוגיה העוסקת בבירור מיקומה של לשכת הטלאים במקדש, וסוגיה זו מובאת כאן לדעת רש"י בגלל שהמבנה שלה דומה לסוגיה הקודמת.
דף טז עמוד א * הגמרא מקשה (בעמוד הקודם) שיש סתירה בין מסכת תמיד (שם נאמר שלשכת הטלאים היתה בזוית צפונית מערבית בלשכת המוקד) לבין מסכת מידות (שם נאמר שלשכת הטלאים היתה בזוית במערבית דרומית), ורב הונא מתרץ שמסכת מידות היא כדעת רבי אליעזר בן יעקב. * רב הונא מוכיח שהמשנה במסכת מידות, הסוברת שהכותל המזרחי של חומת הר הבית הוצרך להיות נמוך, היא כדעת רבי אליעזר בן יעקב, אך רב אדא בר אהבה (לפי הפירוש הראשון ברש"י) דוחה זאת וטוען שאפשר לומר שמסכת מידות היא כדעת רבי יהודה. דף טז עמוד ב * הגמרא דוחה את דברי רב אדא בר אהבה שהעמיד את מסכת מידות כדעת רבי יהודה (לפי הפירוש הראשון ברש"י). * אורך העזרה היה מאה שמונים ושבע אמות, ורוחב העזרה היה מאה שלושים וחמש אמות (והמשנה במסכת מידות המובאת בעמוד זה מפרטת מה היה באורך העזרה ומה היה ברוחב העזרה).
דף יז עמוד א * הגמרא הקשתה (בדף טו ע"ב) שיש סתירה בין מסכת תמיד (שם נאמר שלשכת הטלאים היתה בזוית צפונית מערבית בלשכת המוקד) לבין מסכת מידות (שם נאמר שלשכת הטלאים היתה בזוית במערבית דרומית) - ורב אדא בריה דרב יצחק מתרץ שלשכת הטלאים היתה ארוכה ועמדה לאורך הצלע המערבי של בית המוקד ומארכת לצד הצפון והדרום עד קרוב לשתי הזויות שמכאן ומכאן. * הגמרא מבארת שמסתבר שלשכת הטלאים היתה נוטה לדרום יותר מאשר לצפון, ומביאה הוכחה לתירוצו מדברי רב הונא בריה דרב יהושע בנוגע ליישוב הסתירה בין מסכת תמיד למסכת מידות בנוגע למיקום לשכת לחם הפנים. דף יז עמוד ב * לפי דברי רב הונא בריה דרב יהושע לשכת לחם הפנים היתה בזוית דרומית מזרחית. * כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין - זה כאשר הולך לצורך עבודה, אך כאשר רק עושה חישובים אין זה משנה לאיזה כיוון מונה. * בברייתא לגבי כהן גדול נאמר: "ונוטל חלה משתי חלות, ארבע או חמש ממעשה לחם הפנים, רבי אומר לעולם חמש" - והגמרא מקשה על כך שמשמע שהרישא והסיפא זה כדעת רבי (שנוטל מחצה) והמציעתא זה חכמים (שנוטל פחות ממחצה) - ואביי ורבא מתרצים (ותירוצו של רבא נדחה).
דף יח עמוד א * "הכהן הגדול מאחיו" - שיהא גדול מאחיו בכח בנוי בחכמה ובעושר. * במקדש שני נתמנו כהנים גדולים על ידי שוחד, ולכן יתכן שהיו כהנים גדולים שלא למדו את סדר העבודה. * לפי הברייתא היו מעבירים בערב יום כיפור לפני הכהן הגדול גם את השעירים (כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה), אך המשנה חולקת על כך מחשש שתחלש דעתו של הכהן הגדול כי השעירים באים לכפר על חטאי עם ישראל. * אם בן אחותך נעשה שוטר - אל תחלוף לפניו בשוק (כי הוא מכיר במעשיך). * הגמרא מפרטת דברים שלא מאכילים את הכהן הגדול בערב יום כיפור. דף יח עמוד ב * "ויצא אחד אל השדה ללקט אורות" - לדעת רבי מאיר זה גרגיר, ומבאר רבי שנקרא שמן אורות כי מאירות את העינים. * אכסנאי - לא יאכל ביצים ולא יישן בטליתו של בעל הבית. * לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו (הנולדים מאדם זה) זה אצל זה ונמצא אח נושא אחותו וממלא כל העולם כולו ממזרות. * תבעוה להנשא ונתפייסה - צריכה לישב שבעה נקיים. * אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.
דף יט עמוד א * בלשכת בית אבטינס לימדו את הכהן הגדול כיצד מתבצעת חפינת הקטורת. * שתי לשכות היו לו לכהן גדול, אחת לשכת פרהדרין ואחת לשכת בית אבטינס, אחת בצפון ואחת בדרום - והגמרא לא הצליחה להוכיח מי בצפון ומי בדרום. * כל הטבילות של כהן גדול ביום כיפור היו בקודש על גג בית הפרוה חוץ מהטבילה הראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים. * לדעת רב הונא בריה דרב יהושע: הכהנים הם "שלוחי דרחמנא" ולא "שלוחי דידן" (והגמרא הוכיחה שלא קשה על דעה זו ממשנתנו). דף יט עמוד ב * כל החושד בכשרים לוקה בגופו. * זקני כהונה השביעו את הכהן הגדול שלא ישנה מסדר העבודה, כי חששו שיתקן את הקטורת ויתן אותה על מחתת האש בהיכל ואחר כך יכניסה לקודש הקדשים כדרך שהצדוקים עושים. * הקורא את שמע - לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתותיו ולא יורה באצבעותיו, ואם עשה כן עליו הכתוב אומר: "ולא אותי קראת יעקב" (ודבר זה אמור בפרק ראשון של קריאת שמע). * ודברת בם - בם ולא בתפלה / בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים / עשה אותן קבע ואל תעשם עראי. * השח שיחת חולין - לדעת רבא: עובר בעשה, לדעת רב אחא בר יעקב: עובר בלאו. * לא היו מעסיקין את הכהן הגדול בליל יום הכיפורים (כדי שלא ישן) לא בנבל ולא בכנור אלא בפה. * מיקירי ירושלים לא היו ישנין כל הלילה כדי שישמע כהן גדול קול הברה ולא תהא שינה, ואף בגבולין היו עושין כן זכר למקדש אלא שהיו חוטאין.
דף כ עמוד א * לשטן יש רשות לקטרג בכל שנה חוץ מביום כיפור. * המשנה מפרטת באיזה זמן בלילה יש לקיים את מצוות תרומת הדשן. * הגמרא מבררת את המקור לדברי המשנה במסכת זבחים: "אברים שפקעו מעל גבי המזבח: קודם חצות - יחזיר ומועלין בהן, לאחר חצות - לא יחזיר ואין מועלין בהן". דף כ עמוד ב * "קריאת הגבר" - לדעת רב: הכוונה היא לאדם, לדעת רבי שילא: הכוונה היא לתרנגול. * הגמרא מביאה ברייתא כדעת רב (בעמוד זה) וברייתא כדעת רבי שילא (בעמוד הבא). * אם נשכרת לעבוד אצל אדם - גם אם יטיל עליך עבודה בזויה, עשה לו זאת, ואל תפסיק את העבודה באמצע. * מעלין בקדש ולא מורידין. * כשגביני הכרוז היה אומר "עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם" היה קולו נשמע למרחק שלש פרסאות. * כשהכהן הגדול היה אומר "אנא השם" היה נשמע קולו ביריחו המרוחקת עשר פרסאות. * שלש קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו: קול גלגל חמה וקול המונה של רומי וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף, ויש אומרים: אף לידה, ויש אומרים: אף קול המלאך הממונה על השקיית השדות, וביקשו רחמים על נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף ובטלוה.
דף כא עמוד א * בשעה שישראל עולין לרגל - עומדין צפופין ומשתחוים רווחים, וזה אחד מעשרה נסים שנעשו במקדש. * הגמרא מפרטת ודנה מה היו העשרה נסים שנעשו במקדש. * מעולם ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים. * נס גדול היה נעשה בלחם הפנים שהיה חם בשעת סלוקו מן השולחן כבשעת סדורו עליו שבוע קודם לכן. * דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון אינו מן המדה. דף כא עמוד ב * כל כלי העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני טומאה. * מגביהין את השולחן לעולי רגלים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום שסילוקו כסדורו. * בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין. * חמשה דברים נאמרו באש של מערכה: רבוצה כארי (במקדש ראשון), ברה כחמה, יש בה ממש, אוכלת לחין כיבשין, אינה מעלה עשן. * חמשה דברים שהיו במקדש ראשון לא היו במקדש שני: ארון וכפורת וכרובים, אש, שכינה, רוח הקודש, אורים ותומים. * בברייתא ובגמרא מפורטים ששה סוגים של אש. * במוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה לראות לאיזה כיוון הוא נוטה, כי דבר זה מסמן איזה רוח תשלוט במשך כל השנה וממילא את מצב הפירות בשנה זו.
דף כב עמוד א * המשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בעמוד זה, מבארת כיצד קבעו בכל יום מי יתרום את דשן המזבח. * הגמרא מבררת מדוע בהתחלה לא תיקנו פייס עבור מי שרוצה לתרום את הדשן (ומי שרץ והגיע ראשון זכה), ולבסוף תיקנו פייס. * במשנה נאמר "בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם ובזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש כל הקודם את חבירו בארבע אמות זכה", ורב פפא מברר על אלו ארבע אמות מדובר. דף כב עמוד ב * אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה. * לדעת רבי אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו, ולדעת רב נחמן בר יצחק: עובר בשני לאוין. * כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור - מתעשר. * כמה סמוך ומובטח ואין צריך לחלות ולדאג מכל רעה מי שהקב"ה בעזרו, שהרי מצינו שאול נכשל באחת ועלתה לו לרעה לקונסו מיתה לבטל מלכותו ודוד נכשל בשתים ולא עלתה לו לרעה. * ששה חדשים נצטרע דוד ופרשו הימנו סנהדרין ונסתלקה הימנו שכינה. * רב ושמואל נחלקו אם דוד קיבל לשון הרע על מפיבושת. * "בן שנה שאול במלכו" - כבן שנה שלא טעם טעם חטא. * מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול? - מפני שלא היה בו שום דופי. * אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך. * מפני מה נענש שאול? מפני שמחל על כבודו.
דף כג עמוד א * כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם (אך אין הדבר אמור בענייני ממון). * הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". * כל המעביר על מדותיו - מעבירין לו על כל פשעיו. * עבור הפייס על תרומת הדשן - כל אחד היה מוציא אצבע אחת, אך החולים היו מוציאים שתי אצבעות. * הברייתא מספרת על מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו, והגמרא מבארת שמעשה זה קדם למעשה המתואר במשנה בתחילת הפרק. דף כג עמוד ב * כשנמצא חלל בירושלים לא מביאים עגלה ערופה. * שפיכות דמים היתה קלה בעיניהם (בתקופת הסיפור הנ"ל). * הוצאת הדשן - לדעת ת"ק: הכהן היה לובש להוצאת הדשן בגדים פחותים מהבגדים שלבש לתרומת הדשן, לדעת רבי אליעזר: כהנים בעלי מומים כשרים להוצאת הדשן. * לדעת ריש לקיש: רבי אליעזר מכשיר כהנים בעלי מומים גם לתרומת הדשן, ורבי יוחנן חולק על ריש לקיש וסובר שלדברי הכל תרומת הדשן "עבודה היא".
דף כד עמוד א * שיעור תרומת הדשן הוא במלא קומצו של הכהן. * עבודות שזר חייב עליהן מיתה - לדעת רב: זריקה והקטרה וניסוך המים וניסוך היין, לדעת לוי: אף תרומת הדשן. (והגמרא מבררת את טעמיהם). דף כד עמוד ב * לדעת לוי: זר שעבד עבודת סילוק הנעשית בהיכל או בקודש הקדשים - אינו חייב מיתה. * הדלקת קיסמים דקים בין עצי המערכה נחשבת לעבודה, אך הדלקה של הנרות לא נחשבת לעבודה. * לדעת רבי יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים עם הקרבת התמיד חייב מיתה, ורב חולק. * הטעם לכך שמפייסין וחוזרין ומפייסין הוא כדי "להרגיש כל העזרה" (להשמיע קול המון עם רב כמה פעמים שהוא כבוד למלך). * הבגדים שלובשים הכהנים בזמן שמתאספים לפייס - לדעת רב נחמן: בגדי חול, לדעת רב ששת: בגדי קודש.
דף כה עמוד א * בגד הכהונה הראשון שהכהן לובש זה המכנסיים. * רב ששת מביא הוכחה לשיטתו (הבגדים שלובשים הכהנים בזמן שמתאספים לפייס הם בגדי קודש), והגמרא דוחה את ההוכחה. * כהן שעשתה לו אמו כתונת - עובד בה עבודת יחיד. * אביי מוכיח מברייתא שלשכת הגזית חציה בקדש וחציה בחול ושני פתחים היו לה אחד פתוח בקדש ואחד פתוח בחול. * אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. דף כה עמוד ב * למסקנת הגמרא: עשו פייס אחד על עבודה אחת מקרבן התמיד (על השחיטה) ושנים עשר הכהנים העומדים לימין הזוכה זכו בשאר עבודות התמיד (ולא פייסו על כל עבודה בנפרד). * למסקנת הגמרא: מי שזורק את הדם על המזבח (ולא השוחט) הוא זה שמקבל את הדם לאחר שחיטת הקרבן. * נחלקו התנאים כיצד סדר הולכת והקרבת האברים - ת"ק בברייתא: דרך הלוכו, רבי יוסי: דרך הפשטו, רבי עקיבא: דרך ניתוחו, רבי יוסי הגלילי: דרך עילויו (אחר שומן בשר האברים), ת"ק במשנה: אחר גודל בשר האברים. (ולדעת כולם: הראש והפדר ורגל ימין קרבים ראשונים).
