דף י עמוד א * אין השכינה שורה אלא באהלי שם. * הגמרא מבארת מקומות שונים שהוזכרו בפסוקים בבראשית פרק י. * לדעת רבי יהושע בן לוי בשם רבי ולדעת רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: עתידה רומי שתיפול ביד פרס. * לדעת רב: עתידה פרס שתיפול ביד רומי. * אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים. * כל הלשכות שהיו במקדש לא היו להן מזוזה חוץ מלשכת פרהדרין - והטעם לכך לדעת חכמים: מפני שהיה בה בית דירה לכהן גדול, ולדעת רבי יהודה גזירה היתה (אך מעיקר הדין פטורה ממזוזה). * סוכת החג בחג - רבי יהודה מחייב בעירוב ובמזוזה ובמעשר, וחכמים פוטרים. דף י עמוד ב * רבה, אביי ורבא נחלקו (מסוף העמוד הקודם) בביאור מחלוקת חכמים ורבי יהודה לגבי הטעם של חיוב לשכת פרהדרין במזוזה, ורק טעמו של רבא נשאר למסקנה. * רבא מבאר שכולם מודים שלשכת פרהדרין וסוכה פטורות ממזוזה בשאר ימות השנה, ונחלקו לגבי לשכת פרהדרין (בטעם החיוב) רק בשבעת הימים שבהם דר הכהן הגדול בלשכה ונחלקו לגבי סוכה (אם פטורה או חייבת) רק בשבעת ימי סוכות.
דף יא עמוד א * שערי בתים, חצרות, מדינות ועיירות - חייבים במזוזה. * בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן הכנסת - חייבת במזוזה. * מזוזת יחיד - נבדקת פעמיים במשך שבע שנים, ושל רבים - פעמיים ביובל. * שלוחי מצוה אין ניזוקין, למעט מקום שיש בו היזק קבוע. * בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות - לדעת רב כהנא: יש מחלוקת תנאים אם חייבים במזוזה (ואם מתקשטים בהם אז לדעת כולם חייבים), לדעת רב יהודה (ונדחו דבריו): פטורים מן המזוזה (ואם מתקשטים בהם אז יש מחלוקת אם חייבים במזוזה). דף יא עמוד ב * בית חייב במזוזה רק כאשר עונה על התנאים הבאים: מיוחד לדירה, עשוי לכבוד, אינו קודש. * שער שאינו מקורה ושער שאינו גבוה עשרה טפחים - פטורים מן המזוזה. * שער העשוי ככיפה (גבוה עשרה טפחים ויש ברגלו שלושה טפחים ואין ברחבו ארבעה טפחים ויש בו לחוק להשלימו לארבעה) - רבי מאיר וחכמים נחלקו אם חייב במזוזה או פטור. * בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין - חייבים במזוזה, ומטמאים בנגעים. * הגמרא מקשה מברייתא בה נאמר שבתי כנסת לא מטמאים בנגעים, ומביאה מספר תירוצים.
דף יב עמוד א * ישנה מחלוקת תנאים אם ירושלים נתחלקה לשבטים או לא. * לדעת הסוברת שירושלים נתחלקה לשבטים: רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום. * לדעה הסוברת שירושלים לא נתחלקה לשבטים: אין משכירים בתים בירושלים לפי שאינה שלהם. * למסקנת הגמרא: בית כנסת שבכפרים לא נטמא בנגעים. * אם אירע פסול בכהן הגדול ביום הכיפורים ומינו אחר תחתיו - הגמרא מבררת כיצד מחנכים כהן זה לתפקיד הכהן הגדול. דף יב עמוד ב * כל הכלים שעשה משה - משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך - עבודתן מחנכתן. * אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים - דברי הכל של בוץ, בשאר ימות השנה - דברי הכל של כלאים, אבנטו של כהן הדיוט בין בשאר ימות השנה בין ביום הכפורים - לדעת רבי: של כלאים, לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון: של בוץ. * "ומכנסי בד ילבש על בשרו" - בברייתא מובאות שלוש דעות מה נלמד מהמילה "ילבש". * אירע בו בכהן הגדול פסול ביום הכיפורים ומינו אחר תחתיו ואחר כך עבר פסולו של הכהן הראשון - לדעת רבי מאיר: ראשון חוזר לעבודתו, שני כל מצות כהונה גדולה עליו, לדעת רבי יוסי: ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול (משום איבה) ולא לכהן הדיוט (משום מעלין בקודש ולא מורידין).
דף יג עמוד א * אירע בו בכהן הגדול פסול ביום הכיפורים ומינו אחר תחתיו ואחר כך עבר פסולו של הכהן הראשון, וחזר הראשון לעבודתו - רבי יוחנן ורב פוסקים שהלכה כרבי יוסי שהשני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט, אך מודה רבי יוסי (לדעת רבי יוחנן) שאם עבר ועבד עבודתו כשרה, ומודה רבי יוסי (לדעת רב) שאם מת ראשון שחוזר השני לעבודתו. * הגמרא מבררת את טעמם של חכמים הסוברים שמתקינין לכהן גדול ביום כיפור כהן אחר תחתיו ושל רבי יהודה הסובר שאף אשה אחרת מתקינין לו. * הגמרא מבררת (עד אמצע העמוד הבא) בדעת רבי יהודה את אופן התנאי שעושה הכהן הגדול כדי שתהיה לו רק אשה אחת ביום כיפור. דף יג עמוד ב * הגמרא מביאה את המקור לכך שצריך לייבם גם מי שהיה נשוי לשתי נשים ומביאה את המקור לכך שצריך לייבם גם ארוסה. * כהן גדול - לדעת ת"ק: מקריב אונן ואינו אוכל, לדעת רבי יהודה: אסור לו להקריב אונן (עד הלילה).
דף יד עמוד א * לדעת רב חסדא: המשנה שלנו, הסוברת שהכהן הגדול היה עובד במקדש בשבעת הימים שלפני יום כיפור, היא לא כדעת רבי עקיבא. * טהור שהזו עליו - לדעת רבי עקיבא: נטמא (ועל זה אמר שלמה: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"), לדעת חכמים: טהור. * לדעת חכמים: שלמה אמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" על כך שהנושא מי חטאת נטמא. * נחלקו הדעות אם הזאה צריכה שיעור (לגבי כמות מי החטאת שצריך שתיגע על האדם שמזים עליו). דף יד עמוד ב * אביי מבאר שניתן לומר שהמשנה (בעמוד א) היא גם כדעת רבי עקיבא. * המשנה במסכת יומא, הסוברת שהקטורת קודמת לנרות, וחולקת על המשנה במסכת תמיד, היא כדעת רבי שמעון איש המצפה. * לדעת אביי: המשנה (בעמוד א) עוסקת בהטבת שתי הנרות האחרונות (והקטורת קודמת לכך), והמשנה בפרק הבא עוסקת בהטבת חמש הנרות הראשונות (והקטורת מאוחרת לכך). * לדעת אבא שאול: מטיב חמש נרות, שוחט וזורק את דם התמיד, מטיב שתי נרות, מקטיר קטורת. * לדעת חכמים: מטיב חמש נרות, מקטיר קטורת, מטיב שתי נרות.
דף טו עמוד א * לדעת רב פפא: המשנה (בדף הקודם) היא כדעת חכמים (ולדעתם הקטרת הקטורת קודמת להטבת שתי הנרות האחרונים), והמשנה בפרק הבא היא כדעת אבא שאול (ולדעתו הקטרת הקטורת נעשית לאחר הטבת שתי הנרות האחרונים). * הגמרא מבררת את טעמו של רבי שמעון איש המצפה הסובר שבקרבן התמיד נותנים בקרן מערבית דרומית שתי מתנות נפרדות (אחת למערב ואחת לדרום) ולא מתנה אחת שהיא שתים. דף טו עמוד ב * הגמרא ממשיכה לבאר ולדון בדעתו של רבי שמעון איש המצפה הסובר שכך סדר עבודת קרבן התמיד: בא לקרן מזרחית צפונית ונותן מן הדם בנתינה אחת על קרן מזרחית צפונית, ואחר כך בא לקרן מערבית דרומית ונותן מן הדם מערבה ואחר כך נותן דרומה. * כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. * הגמרא מביאה סוגיה העוסקת בבירור מיקומה של לשכת הטלאים במקדש, וסוגיה זו מובאת כאן לדעת רש"י בגלל שהמבנה שלה דומה לסוגיה הקודמת.
דף טז עמוד א * הגמרא מקשה (בעמוד הקודם) שיש סתירה בין מסכת תמיד (שם נאמר שלשכת הטלאים היתה בזוית צפונית מערבית בלשכת המוקד) לבין מסכת מידות (שם נאמר שלשכת הטלאים היתה בזוית במערבית דרומית), ורב הונא מתרץ שמסכת מידות היא כדעת רבי אליעזר בן יעקב. * רב הונא מוכיח שהמשנה במסכת מידות, הסוברת שהכותל המזרחי של חומת הר הבית הוצרך להיות נמוך, היא כדעת רבי אליעזר בן יעקב, אך רב אדא בר אהבה (לפי הפירוש הראשון ברש"י) דוחה זאת וטוען שאפשר לומר שמסכת מידות היא כדעת רבי יהודה. דף טז עמוד ב * הגמרא דוחה את דברי רב אדא בר אהבה שהעמיד את מסכת מידות כדעת רבי יהודה (לפי הפירוש הראשון ברש"י). * אורך העזרה היה מאה שמונים ושבע אמות, ורוחב העזרה היה מאה שלושים וחמש אמות (והמשנה במסכת מידות המובאת בעמוד זה מפרטת מה היה באורך העזרה ומה היה ברוחב העזרה).
דף יז עמוד א * הגמרא הקשתה (בדף טו ע"ב) שיש סתירה בין מסכת תמיד (שם נאמר שלשכת הטלאים היתה בזוית צפונית מערבית בלשכת המוקד) לבין מסכת מידות (שם נאמר שלשכת הטלאים היתה בזוית במערבית דרומית) - ורב אדא בריה דרב יצחק מתרץ שלשכת הטלאים היתה ארוכה ועמדה לאורך הצלע המערבי של בית המוקד ומארכת לצד הצפון והדרום עד קרוב לשתי הזויות שמכאן ומכאן. * הגמרא מבארת שמסתבר שלשכת הטלאים היתה נוטה לדרום יותר מאשר לצפון, ומביאה הוכחה לתירוצו מדברי רב הונא בריה דרב יהושע בנוגע ליישוב הסתירה בין מסכת תמיד למסכת מידות בנוגע למיקום לשכת לחם הפנים. דף יז עמוד ב * לפי דברי רב הונא בריה דרב יהושע לשכת לחם הפנים היתה בזוית דרומית מזרחית. * כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין - זה כאשר הולך לצורך עבודה, אך כאשר רק עושה חישובים אין זה משנה לאיזה כיוון מונה. * בברייתא לגבי כהן גדול נאמר: "ונוטל חלה משתי חלות, ארבע או חמש ממעשה לחם הפנים, רבי אומר לעולם חמש" - והגמרא מקשה על כך שמשמע שהרישא והסיפא זה כדעת רבי (שנוטל מחצה) והמציעתא זה חכמים (שנוטל פחות ממחצה) - ואביי ורבא מתרצים (ותירוצו של רבא נדחה).
דף יח עמוד א * "הכהן הגדול מאחיו" - שיהא גדול מאחיו בכח בנוי בחכמה ובעושר. * במקדש שני נתמנו כהנים גדולים על ידי שוחד, ולכן יתכן שהיו כהנים גדולים שלא למדו את סדר העבודה. * לפי הברייתא היו מעבירים בערב יום כיפור לפני הכהן הגדול גם את השעירים (כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה), אך המשנה חולקת על כך מחשש שתחלש דעתו של הכהן הגדול כי השעירים באים לכפר על חטאי עם ישראל. * אם בן אחותך נעשה שוטר - אל תחלוף לפניו בשוק (כי הוא מכיר במעשיך). * הגמרא מפרטת דברים שלא מאכילים את הכהן הגדול בערב יום כיפור. דף יח עמוד ב * "ויצא אחד אל השדה ללקט אורות" - לדעת רבי מאיר זה גרגיר, ומבאר רבי שנקרא שמן אורות כי מאירות את העינים. * אכסנאי - לא יאכל ביצים ולא יישן בטליתו של בעל הבית. * לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו (הנולדים מאדם זה) זה אצל זה ונמצא אח נושא אחותו וממלא כל העולם כולו ממזרות. * תבעוה להנשא ונתפייסה - צריכה לישב שבעה נקיים. * אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.
דף יט עמוד א * בלשכת בית אבטינס לימדו את הכהן הגדול כיצד מתבצעת חפינת הקטורת. * שתי לשכות היו לו לכהן גדול, אחת לשכת פרהדרין ואחת לשכת בית אבטינס, אחת בצפון ואחת בדרום - והגמרא לא הצליחה להוכיח מי בצפון ומי בדרום. * כל הטבילות של כהן גדול ביום כיפור היו בקודש על גג בית הפרוה חוץ מהטבילה הראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים. * לדעת רב הונא בריה דרב יהושע: הכהנים הם "שלוחי דרחמנא" ולא "שלוחי דידן" (והגמרא הוכיחה שלא קשה על דעה זו ממשנתנו). דף יט עמוד ב * כל החושד בכשרים לוקה בגופו. * זקני כהונה השביעו את הכהן הגדול שלא ישנה מסדר העבודה, כי חששו שיתקן את הקטורת ויתן אותה על מחתת האש בהיכל ואחר כך יכניסה לקודש הקדשים כדרך שהצדוקים עושים. * הקורא את שמע - לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתותיו ולא יורה באצבעותיו, ואם עשה כן עליו הכתוב אומר: "ולא אותי קראת יעקב" (ודבר זה אמור בפרק ראשון של קריאת שמע). * ודברת בם - בם ולא בתפלה / בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים / עשה אותן קבע ואל תעשם עראי. * השח שיחת חולין - לדעת רבא: עובר בעשה, לדעת רב אחא בר יעקב: עובר בלאו. * לא היו מעסיקין את הכהן הגדול בליל יום הכיפורים (כדי שלא ישן) לא בנבל ולא בכנור אלא בפה. * מיקירי ירושלים לא היו ישנין כל הלילה כדי שישמע כהן גדול קול הברה ולא תהא שינה, ואף בגבולין היו עושין כן זכר למקדש אלא שהיו חוטאין.
דף כ עמוד א * לשטן יש רשות לקטרג בכל שנה חוץ מביום כיפור. * המשנה מפרטת באיזה זמן בלילה יש לקיים את מצוות תרומת הדשן. * הגמרא מבררת את המקור לדברי המשנה במסכת זבחים: "אברים שפקעו מעל גבי המזבח: קודם חצות - יחזיר ומועלין בהן, לאחר חצות - לא יחזיר ואין מועלין בהן". דף כ עמוד ב * "קריאת הגבר" - לדעת רב: הכוונה היא לאדם, לדעת רבי שילא: הכוונה היא לתרנגול. * הגמרא מביאה ברייתא כדעת רב (בעמוד זה) וברייתא כדעת רבי שילא (בעמוד הבא). * אם נשכרת לעבוד אצל אדם - גם אם יטיל עליך עבודה בזויה, עשה לו זאת, ואל תפסיק את העבודה באמצע. * מעלין בקדש ולא מורידין. * כשגביני הכרוז היה אומר "עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם" היה קולו נשמע למרחק שלש פרסאות. * כשהכהן הגדול היה אומר "אנא השם" היה נשמע קולו ביריחו המרוחקת עשר פרסאות. * שלש קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו: קול גלגל חמה וקול המונה של רומי וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף, ויש אומרים: אף לידה, ויש אומרים: אף קול המלאך הממונה על השקיית השדות, וביקשו רחמים על נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף ובטלוה.
דף כא עמוד א * בשעה שישראל עולין לרגל - עומדין צפופין ומשתחוים רווחים, וזה אחד מעשרה נסים שנעשו במקדש. * הגמרא מפרטת ודנה מה היו העשרה נסים שנעשו במקדש. * מעולם ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים. * נס גדול היה נעשה בלחם הפנים שהיה חם בשעת סלוקו מן השולחן כבשעת סדורו עליו שבוע קודם לכן. * דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון אינו מן המדה. דף כא עמוד ב * כל כלי העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני טומאה. * מגביהין את השולחן לעולי רגלים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום שסילוקו כסדורו. * בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין. * חמשה דברים נאמרו באש של מערכה: רבוצה כארי (במקדש ראשון), ברה כחמה, יש בה ממש, אוכלת לחין כיבשין, אינה מעלה עשן. * חמשה דברים שהיו במקדש ראשון לא היו במקדש שני: ארון וכפורת וכרובים, אש, שכינה, רוח הקודש, אורים ותומים. * בברייתא ובגמרא מפורטים ששה סוגים של אש. * במוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה לראות לאיזה כיוון הוא נוטה, כי דבר זה מסמן איזה רוח תשלוט במשך כל השנה וממילא את מצב הפירות בשנה זו.
