סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 
מספר צפיות: 31

דף קלד עמוד א
* דברים שאין עושין למילה בשבת (אלא בשינוי), עושין לה ביום טוב (כדרך שעושה בחול).
* הגמרא מביאה ארבע שאלות ששאל אביי את רב יוסף בענייני יום טוב.
* אביי מביא שבעה דברים בענייני רפואה בתינוקות שאמרה לו האומנת שלו ("אמרה לי אם").

דף קלד עמוד ב
* רב יהודה ורבה בר אבוה מבארים שת"ק מתיר רק לזלף מים חמים ביד על הנימול בשבת, ורבא מבאר שת"ק מתיר לרחוץ במים חמים את הנימול בשבת.
* רבי אלעזר/יוחנן פסק כרבי אלעזר בן עזריה שמרחיצים את התינוק אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת, אפילו בחמין שהוחמו בשבת, ואף את כל גופו.
* לדעת רב: אסור לתת חמין ושמן על גבי מכה בשבת, ולדעת שמואל: מותר לתת חוץ למכה ושותת ויורד למכה.

מספר צפיות: 41

דף קלה עמוד א
* תינוק שספק אם נולד בחודש השביעי או בחודש השמיני לעיבור - אין מילתו דוחה את השבת.
* רב פסק כת"ק הסובר שלדעת ב"ה אין צריך להטיף דם ברית בנולד מהול, ושמואל פסק כרבי שמעון בן אלעזר הסובר שאף לדעת ב"ה צריך להטיף ממנו דם ברית (ונחלקו האמוראים אם זה רק מחשש שמא ערלה כבושה היא או שבוודאי ערלה כבושה היא ואף מחללים על כך את השבת).
* לדעת רב אסי: כל שאמו טמאה לידה - נימול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה - אין נימול לשמנה אלא מיד עם לידתו.

דף קלה עמוד ב
* יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות -נחלקו האמוראים אם מחללין עליו את השבת במילתו ואם נימול לשמונה.
* הגמרא מביאה שכבר נחלקו התנאים בדין של רב אסי (אם מילה בשמיני מותנית בטומאת האם).
* יליד בית הנימול לאחד - לדעת ת"ק: בלוקח שפחה על מנת שלאחר שתתעבר יהיה עוברה שלו והתעברה וילדה (ולמי שסובר שקנין פירות כקנין הגוף: בלוקח שפחה על מנת שלא להטבילה והתעברה וילדה), לדעת רבי חמא: שפחתו שהתעברה אצלו וילדה ואח"כ הטבילה לשם עבדות.
* לדעת רבן שמעון בן גמליאל: ולד אדם ששהה שלושים יום - אינו נפל, ולד בהמה ששהה שמונה ימים - אינו נפל.

מספר צפיות: 35

דף קלו עמוד א
* ניתן למול תינוק בשבת על אף שיש ספק שמא הוא נפל - כי אם הוא נפל, הרי הוא מחתך בבשר מת ואין בכך איסור.
* שמואל פסק שהלכה כרבן גמליאל שולד של בהמה בתוך שמונה ימים ללידתו הוא חשש נפל (ולא כדעת חכמים החולקים).
* מחלוקת רבן גמליאל וחכמים היא במקרה שנפל הולד מן הגג ומת או שאכלו ארי (בתוך שלושים יום ללידת ולד אדם, ובתוך שמונה ימים ללידת ולד בהמה), אך אם הולד רק פיהק ומת לדברי הכל הוא חשוב למת.

דף קלו עמוד ב
* אשה שמת בעלה והשאיר לה בן אחד שמת בתוך שלושים יום ללידתו ועמדה ונתקדשה לאחר - לדעת רבינא בשם רבא: אם אשת ישראל היא חולצת, ואם אשת כהן היא אינה חולצת, ולדעת רב שרביא בשם רבא: בשני המקרים חולצת.
* לדעת רבי יהודה: אנדרוגינוס נחשב זכר רק לענין מילה, אך לענין ערכין לא נחשב כזכר ולא כנקבה.

מספר צפיות: 31

דף קלז עמוד א
* סתם ספרא - רבי יהודה.
* מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, או מי שהיה לו למול אחד בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת - במשנה ובגמרא מובאות דעות שונות מה הדין בכל מקרה.
* היה התינוק חולה וקודח מחום ועברה המחלה - מחכים שבעה ימים ורק אז מלין אותו.

דף קלז עמוד ב
* הגמרא מביאה את נוסח הברכות שיש לומר בברית מילה רגילה ובברית מילה של גרים ובברית מילה של עבדים.
* פרק עשרים, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדברים האסורים לעשות בשבת מדרבנן ובדברים המותרים אע"פ שהן דומים למלאכה.
* רבי אליעזר מתיר לעשות ביום טוב אפילו מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותם מערב יום טוב, ושלא כדעת רבי יהודה המתיר רק מכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב.

מספר צפיות: 44

דף קלח עמוד א
* נתן בשבת שמרים לתוך המשמרת וסינן - לדעת רב כהנא (בדעת חכמים): חייב חטאת, ורב ששת הקשה על דבריו.
* המשמר בשבת - לדעת רבה: מתרים בו משום בורר, ולדעת רבי זירא: מתרים בו משום מרקד.
* הגמרא מביאה מקרים שונים בדין אוהל עראי.

דף קלח עמוד ב
* רב ששת בנו של רב אידי התיר בשבת לצאת עם כובע של לבד אם הוא מהודק היטב בראשו (ואין חשש שיעוף ויבוא להעבירו ארבע אמות ברשות הרבים).
* רב הונא מביא בשם רב שני דינים בהלכות שבת ודבר אחד באגדה בענין תורה.
* כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, ויסברו שפת הנמצאת בתנור חרס שנמצא בתוכו שרץ, צריכה להיות ראשונה לטומאה.
* לדעת רבי שמעון בר יוחאי: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, אלא שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.

מספר צפיות: 44

דף קלט עמוד א
* כל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל.
* אין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל.
* אין ירושלים נפדית אלא בצדקה.
* אם יבטלו גסי הרוח מישראל, יבטלו הכופרים שמסיתים ומדיחים אותנו.
* אם יבטלו הדיינים הרשעים מישראל שמטים דין, יבטלו נוגשי שוטרי עובדי כוכבים.
* מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין, ואף הם לא טעמו טעם יין.
* בשכר "וראך ושמח בלבו" זכה לחשן המשפט על לבו.
* רב מנשיא החמיר על בני בשכר בדין זריעת כישות בכרם ובדין קבורת מת ביום טוב, בגלל שהם אינם בני תורה.

דף קלט עמוד ב
* מותר לאדם להתעטף בכילה וברצועות התלויות בה ולצאת לרשות הרבים.
* לא החמירו חכמים בתלמיד חכם המערים על איסור שאינו אלא מדרבנן (אין לחשוש שאם נתיר לו על ידי הערמה הרי שיבוא לעשות גם בלי הערמה).
* מותר לתת בשבת יין צלול ומים צלולים לתוך מסננת.
* לא יהדק אדם בחזקה קשים וקסמים בפי כלי חרס קטן שמוציאים בו יין מהחבית כדי לסנן את היין.

מספר צפיות: 38

דף קמ עמוד א
* חרדל שלשו אותו בערב שבת - נחלקו הדעות אם בשבת מותר לערב אותו במים או ביין על ידי כלי ו/או ביד, והכרעת מר זוטרא היא שמותר.
* איסור שריית חילתית במים בשבת הוא מדרבנן, כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.
* מותר לשפשף בשבת בגד פשתן שהתכבס, כי כוונתו רק לרכך את הבגד.

דף קמ עמוד ב
* הגמרא מביאה כמה מימרות של רב חסדא בענייני דרך ארץ.
* רבי אליעזר בן יעקב חולק על המשנה (שבעמוד א) וסובר שאין משתמשים בכברה כלל בשבת.
* חכמים חולקים על רבי דוסא וסוברים שאסור בשבת לגרוף אף את האבוס של כלי מלפני השור שמפטמים אותו, וכן אסור לסלק את התבן לצדדים כדי שלא יטנפנו השור.

מספר צפיות: 27

דף קמא עמוד א
* המשנה סוברת שטלטול מן הצד לא נחשב לטלטול ולכן מותר בשבת (ושלא כדעת רב נחמן).
* רבא סובר שאם כותש פלפלים בקת הסכין ולא בריחיים או במדוכה - מותר לו לכתוש הרבה יחד, ושלא כרב יהודה המתיר רק אחד בכל פעם.
* לא גזרו חכמים לאסור טלטול על ידי כוחו בכרמלית.
* נחלקו הדעות אם מותר לו לקנח הטיט שעל גבי רגלו בקרקע ו/או בכותל.
* הגמרא מביאה כמה הלכות בדיני שבת שאמר רבא שאסרו חכמים משום גזירה.

דף קמא עמוד ב
* לדעת רב חסדא: מותר לסוך רגלו בשמן וליתנה בתוך המנעל או לסוך את גופו בשמן ולהתגלגל על העור - רק אם יש שמן כשיעור הראוי לצחצח את העור ולא אם יש שמן כשיעור הראוי לעבדו.
* אסור לקטן לצאת בשבת במנעל גדול, ולאשה אסור לצאת במנעל מרופט ובמנעל חדש - שמא יבואו לטלטל את המנעל ברשות הרבים.
* הגמרא דנה בסתירה בין שתי ברייתות בעניין טלטול מנעל בשבת.
* פרק עשרים ואחד, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסק בדיני מוקצה.
* לדעת רבא: הוציא מרשות היחיד לרשות הרבים תינוק חי וכיס תלוי לתינוק בצווארו - חייב משום הוצאת הכיס.

מספר צפיות: 51

דף קמב עמוד א
* הגמרא מבארת למסקנה שכוונת המשנה (בעמוד הקודם) היא שמותר לאדם לטלטל סל שניקב ואבן סותמת את הנקב (וזה המקרה עליו מדובר במשנה).
* רב חסדא מבאר שכוונת המשנה שמטלטלין תרומה טמאה עם תרומה טהורה זה במקרה שהתרומה הטהורה מונחת בתחתית הכלי, ומדובר בפירות שלא ניתן להשליכם לרצפה.
* הגמרא מבררת כמו מי סובר רבי יהודה שהתיר להעלות את המדומע באחד ומאה, ולא אסר משום מתקן.

דף קמב עמוד ב
* מותר להטות חבית שאבן מונחת על פיה, אם שכח שם את האבן בכניסת השבת, אבל אם הניח מדעת אז נעשית החבית בסיס לדבר האסור ואסור להטותה.
* לדעת רבן שמעון בן גמליאל (וכך משנתנו סוברת): כל מקום שיש לפניו דבר איסור ודבר היתר, יטרח בטלטול ההיתר ולא יטרח בטלטול האיסור.
* מעות שעל הכר - אם זקוק למקום הכר, יכול לטלטל את הכר בעוד המעות עליו.
* לדעת רב אשי: לא התירו לטלטל מוקצה בהנחת כיכר או תינוק אלא למת המוטל בחמה בלבד, ושלא כדעת אמוראים אחרים המתירים לטלטל כל מוקצה (ששכח במקום שאינו משתמר) כשמניח עליו דבר היתר.

מספר צפיות: 41

דף קמג עמוד א
* רבא סובר כרבי יהודה בדין מוקצה.
* לדעת רב נחמן: הנוסח הנכון במשנה צריך להיות שבית שמאי סוברים כרבי יהודה (שיש מוקצה) ובית הלל סוברים כרבי שמעון (שאין מוקצה) - הפוך מהמובא במשנה לפנינו.
* שמואל היה מטלטל את גרעיני התמרים אגב הלחם.

דף קמג עמוד ב
* תחילת המשנה הראשונה בפרק עשרים ושנים, המתחיל בתחילת עמוד זה, עוסקת באופן שניתן להציל מזון שהיה בחבית שנשברה בשבת.
* נתפזרו לו פירות בחצר - ילקט אותם מעט מעט ולא ילקט לתוך הסל (שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול).
* לדעת שמואל: מודה רבי יהודה לחכמים בזיתים וענבים שאף אם הם עומדים לאכילה משקה הזב מהם אסור, ומודים חכמים לרבי יהודה בשאר פירות שאם הם עומדים לאכילה משקה הזב מהם מותר, והמחלוקת שלהם היא במשקה היוצא מתותים ורימונים העומדים לאכילה.

מספר צפיות: 54

דף קמד עמוד א
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מקשה ממשנה במסכת מכשירין על רבי יהודה (הסובר, שאם הכניס תותים ורימונים סתם - משקה היוצא מהם אסור), ומתרצת בשני אופנים.
* הגמרא מבררת (עד תחילת העמוד הבא) את המקור לכך שחכמים מודים לרבי יהודה בשאר פירות (שאינם עומדים כלל לסחיטה), שאם הם עומדים לאכילה, משקה הזב מהם מותר.

דף קמד עמוד ב
* רב נחמן פסק שאין לסחוט רימונים בשבת, והגמרא מבררת את טעמו.
* למנהג של רבים יש חשיבות, אך לא למנהגו של אדם אחד (ובטלה דעתו אצל כל אדם).
* תרדין שסחטן ונתנן במקוה פוסלין את המקוה בשינוי מראה (כדין שאר משקים חוץ ממים) - לדעת רב חסדא: כי החשיב אותם מבחינתו כמשקה, לדעת רב פפא: כי כל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה, פוסל את המקוה בשינוי מראה.
* לדעת שמואל: סוחט אדם בשבת אשכול של ענבים (וכן חולב אדם עז) לתוך הקדרה שיש בה תבשיל (כי משקה הבא לאוכל לתקן אותו - אוכל הוא), אך לא לתוך הקערה.

מספר צפיות: 38

דף קמה עמוד א
* לדעת רב: מותר לסחוט דג כדי להוציא את צירו ממנו (משום שהציר אינו משקה אלא אוכל).
* לדעת רב: כבשים שסחטן - לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור, ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר.
* לדעת שמואל: כבשים ושלקות שסחטן - לגופן מותר, למימיהן פטור אבל אסור.
* לדעת רבי יוחנן: כבשים ושלקות שסחטן - לגופן מותר, למימיהן חייב חטאת.
* מדין תורה אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד.

דף קמה עמוד ב
* נחלקו האמוראים האם ניתן לקבל עדות על נפילת המום מאליו בבכור גם מפי עד שלא ראה בעצמו את נפילת המום אלא ששמע זאת מעד אחר שראה זאת, והגמרא מכריעה להלכה שניתן.
* זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו מהם משקין מעצמן - נחלקו התנאים אם אסורים או מותרים בשתיה.
* עבר והדיח בשבת את קולייס האיספנין במים חמים - חייב חטאת.
* בגמרא מובאים טעמים שונים מדוע עופות שבבבל שמנים, ומדוע מועדים שבבבל שמחים, ומדוע תלמידי חכמים שבבבל לבושים בבגדים מקושטים, ומדוע עובדי כוכבים מזוהמים.

1 2
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר