דף קכז עמוד א
* הגמרא מסתפקת אם עדיף למעט בטרחת ההליכה בשעת פינוי מקום או בטרחת כובד המשא.
* אף לשיטת רב חסדא (הסובר שמותר לפנות דווקא ארבע וחמש קופות) - הכל לפי האורחים, ואם צריך לפנות יותר מארבע וחמש קופות הדין הוא שמותר.
* גדולה הכנסת אורחין - כהשכמת בית המדרש / יותר מהשכמת בית המדרש / מהקבלת פני שכינה.
* לדעת רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא - הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חברו לכף זכות (והגמרא מבארת שדברים אלו כלולים באמור במשנה הראשונה במסכת פאה).

דף קכז עמוד ב
* "הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות" - הגמרא מביאה שלושה סיפורים בהם דנו אדם לכף זכות.
* המשנה (בתחילת הפרק) פירטה כמה מינים המותרים בשבת בפינוי, והגמרא מבררת מדוע הם אינם מוקצה ומה החידוש בכל אחד מהם.

דף קכח עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא בענין טלטול דברים הראויים לאכילת בעלי חיים.
* רשב"ג ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא - סוברים ש"כל ישראל בני מלכים הם".
* הגמרא מביאה ברייתא בענין טלטול סוגי עצים ועשבים שונים.
* בשר מליח - מותר לטלטלו בשבת, בשר תפל - מחלוקת אמוראים אם מותר לטלטלו בשבת.
* דג מליח - מותר לטלטלו בשבת, דג תפל - אסור לטלטלו בשבת.

דף קכח עמוד ב
* רב סובר שאיסור ביטול כלי מהיכנו הוא מדרבנן ואיסור צער בעלי חיים הוא מהתורה, ולכן איסור צער בעלי חיים דוחה איסור ביטול כלי מהיכנו.
* מדדין בשבת בהמה וחיה ועוף בחצר אבל לא את התרנגולת.
* האשה מדדה את בנה בשבת אפילו ברשות הרבים.
* האמוראים נחלקו מהו "סיעוד" שמותר לעשות לבהמה היולדת בשבת.
* במשנה ובברייתא מבואר איזה חילול שבת מותר לעשות לאשה היולדת בשבת.

דף קכט עמוד א
* האמוראים נחלקו "מאימתי פתיחת הקבר", וכן נחלקו "עד מתי פתיחת הקבר".
* דבר שאין בו סכנה (חולה שאם לא יעשו לו רפואה זו אין מסוכן למות ומכל מקום צריך הוא לה) - אומר לנכרי ועושה.
* בגמרא מובאות דעות שונות עד מתי מחללים שבת עבור יולדת.
* עושין מדורה ליולדת בשבת, וכן מי שהקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה.
* לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו, אך הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה.
* כל המקיל בסעודת הקזת דם - מקילין לו מזונותיו מן השמים, ואומרים: הוא על חייו לא חס אני אחוס עליו.

דף קכט עמוד ב
* חמשה דברים קרובין למיתה יותר מן החיים: אכל ועמד, שתה ועמד, ישן ועמד, הקיז דם ועמד, שימש מטתו ועמד.
* הגמרא מפרטת באלו ימים אין לעשות הקזת דם.
* המקיז דם - שתייה לאלתר, אכילה עד חצי מיל.
* רב פוסק כדעת רבי יוסי שמותר אף לחתוך את הטבור בשבת (ולא כדעת ת"ק המתיר רק לקשור).

דף קל עמוד א
* פרק תשעה עשר, המתחיל בתחילת העמוד, עוסק בהלכות צרכי מילה בשבת.
* לדעת רבי אליעזר: אם לא הביא מערב שבת איזמל למול בו את התינוק, מביאו בשבת אף דרך רשות הרבים, ודוקא כשהוא מגולה כדי להראות לכל שהמצוה חביבה עליו עד כדי חילול שבת בעבורה.
* במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת, במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב.
* כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה (כגון מילה) - עדיין עושים אותה בשמחה.
* כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה - עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון תפילין - עדיין היא מרופה בידם.
* תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים - לדעת אביי: שלא יפיח בהם, לדעת רבא: שלא יישן בהם.

דף קל עמוד ב
* רבי אליעזר מתיר לצורך מילה בשבת להעביר את האיזמל אפילו ברשות הרבים, רבי שמעון מתיר להעביר רק דרך רשויות דרבנן, וחכמים אוסרים הכל.
* לדעת רבי אסי: במבוי שלא נשתתפו בו - מותר לטלטל כלים ששבתו בו.
* לדעת רב: במבוי שלא נשתתפו בו - מותר לטלטל כלים ששבתו בו רק אם לא עירבו חצירות עם הבתים.

דף קלא עמוד א
* רבי יוחנן טוען ומוכיח (מדין שתי הלחם) שלא בכל מצוה הנוהגת בשבת אמר רבי אליעזר שגם מכשירי המצוה דוחים את השבת.
* הגמרא מבארת שרבי יוחנן התכוין למעט שקשירת ציצית לטליתו וכתיבת מזוזה לפתחו אינם דוחים את השבת.

דף קלא עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקורות לכך שלדעת רבי אליעזר מכשירי המצוות הבאות דוחים את השבת: לולב, סוכה, מצה, שופר, מילה.
* החומרות שיש בכל מצוה: עומר ושתי הלחם - צורך גבוה, לולב - טעון ארבעת המינים, סוכה - נוהגת בלילות כבימים, מצה - נוהגת בנשים כבאנשים, שופר של ראש השנה - מכנסת זכרונות של ישראל לאביהן שבשמים, שופר של יום הכיפורים - משחרר את העבדים ומחזיר את השדות לבעליהם.

דף קלב עמוד א
* המקור לכך שמילה דוחה את השבת - לדעת עולא: הלכה, לדעת רב נחמן בר יצחק: גזירה שוה (אות, ברית, דורות), לדעת רבי יוחנן: מהמילה "ביום", לדעת רב אחא בר יעקב: מהמילה "שמיני".
* אין דנין קל וחומר מהלכה.
* הגמרא מביאה ברייתא כדעת רבי יוחנן.

דף קלב עמוד ב
* מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה, יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה בלבד.
* המקור לכך שמילת קטן שלא בזמנה דוחה צרעת - לדעת אביי: בלימוד של "הצד השוה", לדעת רבא: מהמילה "בשר".
* המקור לכך שמילה בזמנה דוחה צרעת - לדעת רבא: קל וחומר, לדעת רב ספרא: מפסוק.

דף קלג עמוד א
* לדעת אביי ורבא: רבי שמעון, המתיר דבר שאינו מתכוין, מודה ב"פסיק רישיה ולא ימות" שאסור.
* כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה: אם אתה יכול לקיים שניהם - מוטב, ואם לאו - יבא עשה וידחה לא תעשה.
* ארבעה אמוראים נחלקו מה המקור לכך שמילה שלא בזמנה אינה דוחה את יום טוב.
* רב פסק שהלכה כרבי עקיבא שכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת.

דף קלג עמוד ב
* הכלל במשנה ("עושין כל צורכי מילה בשבת") בא לרבות שמותר לחזור ולחתוך ציצין שאינם מעכבים את המילה כל זמן שלא פירש.
* הגמרא מבררת מי הוא התנא הסובר שאם פירש בשבת וסילק ידו מן המילה אינו חוזר לחתוך ציצין שאינם מעכבים.
* "זה אלי ואנוהו" - התנאה לפניו במצות: עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה ספר תורה נאה.
* "ואנוהו" - הוי דומה לו: מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום.
* מוהל שאינו מוצץ מקום המילה - סכנה הוא לנימול ומעבירים אותו מתפקידו שלא ימול עוד.

דף קלד עמוד א
* דברים שאין עושין למילה בשבת (אלא בשינוי), עושין לה ביום טוב (כדרך שעושה בחול).
* הגמרא מביאה ארבע שאלות ששאל אביי את רב יוסף בענייני יום טוב.
* אביי מביא שבעה דברים בענייני רפואה בתינוקות שאמרה לו האומנת שלו ("אמרה לי אם").

דף קלד עמוד ב
* רב יהודה ורבה בר אבוה מבארים שת"ק מתיר רק לזלף מים חמים ביד על הנימול בשבת, ורבא מבאר שת"ק מתיר לרחוץ במים חמים את הנימול בשבת.
* רבי אלעזר/יוחנן פסק כרבי אלעזר בן עזריה שמרחיצים את התינוק אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת, אפילו בחמין שהוחמו בשבת, ואף את כל גופו.
* לדעת רב: אסור לתת חמין ושמן על גבי מכה בשבת, ולדעת שמואל: מותר לתת חוץ למכה ושותת ויורד למכה.

דף קלה עמוד א
* תינוק שספק אם נולד בחודש השביעי או בחודש השמיני לעיבור - אין מילתו דוחה את השבת.
* רב פסק כת"ק הסובר שלדעת ב"ה אין צריך להטיף דם ברית בנולד מהול, ושמואל פסק כרבי שמעון בן אלעזר הסובר שאף לדעת ב"ה צריך להטיף ממנו דם ברית (ונחלקו האמוראים אם זה רק מחשש שמא ערלה כבושה היא או שבוודאי ערלה כבושה היא ואף מחללים על כך את השבת).
* לדעת רב אסי: כל שאמו טמאה לידה - נימול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה - אין נימול לשמנה אלא מיד עם לידתו.

דף קלה עמוד ב
* יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות -נחלקו האמוראים אם מחללין עליו את השבת במילתו ואם נימול לשמונה.
* הגמרא מביאה שכבר נחלקו התנאים בדין של רב אסי (אם מילה בשמיני מותנית בטומאת האם).
* יליד בית הנימול לאחד - לדעת ת"ק: בלוקח שפחה על מנת שלאחר שתתעבר יהיה עוברה שלו והתעברה וילדה (ולמי שסובר שקנין פירות כקנין הגוף: בלוקח שפחה על מנת שלא להטבילה והתעברה וילדה), לדעת רבי חמא: שפחתו שהתעברה אצלו וילדה ואח"כ הטבילה לשם עבדות.
* לדעת רבן שמעון בן גמליאל: ולד אדם ששהה שלושים יום - אינו נפל, ולד בהמה ששהה שמונה ימים - אינו נפל.

דף קלו עמוד א
* ניתן למול תינוק בשבת על אף שיש ספק שמא הוא נפל - כי אם הוא נפל, הרי הוא מחתך בבשר מת ואין בכך איסור.
* שמואל פסק שהלכה כרבן גמליאל שולד של בהמה בתוך שמונה ימים ללידתו הוא חשש נפל (ולא כדעת חכמים החולקים).
* מחלוקת רבן גמליאל וחכמים היא במקרה שנפל הולד מן הגג ומת או שאכלו ארי (בתוך שלושים יום ללידת ולד אדם, ובתוך שמונה ימים ללידת ולד בהמה), אך אם הולד רק פיהק ומת לדברי הכל הוא חשוב למת.

דף קלו עמוד ב
* אשה שמת בעלה והשאיר לה בן אחד שמת בתוך שלושים יום ללידתו ועמדה ונתקדשה לאחר - לדעת רבינא בשם רבא: אם אשת ישראל היא חולצת, ואם אשת כהן היא אינה חולצת, ולדעת רב שרביא בשם רבא: בשני המקרים חולצת.
* לדעת רבי יהודה: אנדרוגינוס נחשב זכר רק לענין מילה, אך לענין ערכין לא נחשב כזכר ולא כנקבה.

דף קלז עמוד א
* סתם ספרא - רבי יהודה.
* מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, או מי שהיה לו למול אחד בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת - במשנה ובגמרא מובאות דעות שונות מה הדין בכל מקרה.
* היה התינוק חולה וקודח מחום ועברה המחלה - מחכים שבעה ימים ורק אז מלין אותו.

דף קלז עמוד ב
* הגמרא מביאה את נוסח הברכות שיש לומר בברית מילה רגילה ובברית מילה של גרים ובברית מילה של עבדים.
* פרק עשרים, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדברים האסורים לעשות בשבת מדרבנן ובדברים המותרים אע"פ שהן דומים למלאכה.
* רבי אליעזר מתיר לעשות ביום טוב אפילו מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותם מערב יום טוב, ושלא כדעת רבי יהודה המתיר רק מכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב.

דף קלח עמוד א
* נתן בשבת שמרים לתוך המשמרת וסינן - לדעת רב כהנא (בדעת חכמים): חייב חטאת, ורב ששת הקשה על דבריו.
* המשמר בשבת - לדעת רבה: מתרים בו משום בורר, ולדעת רבי זירא: מתרים בו משום מרקד.
* הגמרא מביאה מקרים שונים בדין אוהל עראי.

דף קלח עמוד ב
* רב ששת בנו של רב אידי התיר בשבת לצאת עם כובע של לבד אם הוא מהודק היטב בראשו (ואין חשש שיעוף ויבוא להעבירו ארבע אמות ברשות הרבים).
* רב הונא מביא בשם רב שני דינים בהלכות שבת ודבר אחד באגדה בענין תורה.
* כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, ויסברו שפת הנמצאת בתנור חרס שנמצא בתוכו שרץ, צריכה להיות ראשונה לטומאה.
* לדעת רבי שמעון בר יוחאי: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, אלא שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.