דף קכג עמוד א * אביי מקשה מברייתא וממשנה על רבה (הסובר שכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו), ורבה מתרץ. * רב נחמן פסק שטלטול מן הצד לא נחשב לטלטול והוא מותר. * מחט שניטל חררה או עוקצה (ופקע ממנה שם כלי לגבי דין טומאה) - נחלקו האמוראים אם מותרת בטלטול. * נחלקו האמוראים אם מותר להחליק בשבת סדר אבריו של תינוק שנולד (שאבריו מתפרקין וצריך ליישבן). דף קכג עמוד ב * קנה של זיתים שיש קשר בראשו מקבל טומאה, כי לא נחשב לפשוטי כלי עץ כיון שיש לקנה זה בית קיבול המשמש לקבלה (כדי לבדוק אם הזיתים בשלים). * במשנה ובגמרא מפורטים כלים שיש להם דין של מוקצה מחמת חסרון כיס. * הגמרא מביאה ברייתא המפרטת את סדר השתלשלות גזירת טלטול כלים - ואביי ורבא נחלקו בביאור ברייתא זו ונחלקו אם התירו לבסוף טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו. * תחילת הברייתא, המתארת שבראשונה היו כל הכלים אסורים בטלטול (חוץ משלושה כלים), נשנתה בימי נחמיה בן חכליה שבני דורו היו מקילים באיסור שבת.
דף קכד עמוד א * רבה ורבא נחלקו בביאור המשנה ("כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך"). * לפי רבה: ת"ק מתיר דבר שמלאכתו לאיסור רק לצורך גופו, ולפי רבא: ת"ק מתיר דבר שמלאכתו לאיסור אף לצורף מקומו (אך רק כשיש תורת כלי עליו). * הגמרא דנה האם גוזרים איסור ביום טוב משום שבת, ומסיקה שזו מחלוקת ב"ש וב"ה. דף קכד עמוד ב * רב סובר כדעת רבא שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אף לצורך מקומו. * רש"י פוסק כדעת רבא שדבר שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אף מחמה לצל, ודבר שמלאכו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו אך מחמה לצל ושלא יגנב אסור. * למסקנת הגמרא: המחלוקת במשנה היא כאשר נשברו הכלים בשבת, ותנא קמא מתיר לטלטלם אף אם ראויים רק למלאכה אחרת, ורבי יהודה מתיר רק אם ראויים לעשות בהם מעין מלאכתם הראשונה, אבל אם נשברו הכלים מערב שבת אז לדעת כולם השברים מותרים בטלטול אף אם ראויים רק למלאכה אחרת ולא למלאכתם הראשונה. * לדעת רבא: חתיכת חרס שראויה לתשמיש בחצר ונחשבת כלי, אין שם כלי פוקע ממנה אף בהיותה ברשות הרבים ולכן מותר לטלטלה.
דף קכה עמוד א * רצועות עץ דקות של מחצלת ישנה שנפרדו ממנה - מותר לטלטלן בשבת. * חתיכות בד שנשארו מטליתות, שאין בהן שלוש אצבעות על שלוש אצבעות - אסור לטלטלן בשבת. * בברייתא מובאת מחלוקת תנאים אם מותר לטלטל שברי תנור ישן - והגמרא מבררת לאורך העמוד את טעם המחלוקת. דף קכה עמוד ב * רבי אמי ורבי אסי נחלקו אם כדי לייחד מוקצה מערב שבת לעשותו ככלי ולהתירו בטלטול צריך לעשות בו מעשה חשוב או די בהכנה מועטת. * רבי אליעזר וחכמים מודים שאין עושים אוהל עראי בשבת וביו"ט, אך הם נחלקו אם מותר להוסיף תוספת ארעי בשבת וביו"ט.
דף קכו עמוד א * לדעת רב כהנא (כדעת רבן שמעון בן גמליאל): חכמים סוברים שמותר לסתום חלון בפקק, אפילו אם אינו קשור בו, ובלבד שיהיה מוכן לכך מאתמול. * רבי ירמיה הקשה על כך ושאל מדוע לא לפרש שחכמים סוברים שמותר לסתום חלון בפקק רק אם קשור בחלון, ואז מותר אף אם אינו תלוי בחלון. * רב יוחנן פוסק כרבן שמעון בן גמליאל שמותר לנעול דלת בקנה אף אם לא קשרוהו כלל מבעוד יום. דף קכו עמוד ב * רבי יצחק נפחא פסק כדעת רבי אליעזר שאין לפקוק בפקק החלון אלא אם כן הוא קשור ותלוי, ורב עמרם הקשה על דבריו ממשנה. * במשנה ובגמרא מבואר דיני טלטול כיסוי הכלים בשבת. * המשנה הראשונה של פרק שמונה עשר, המתחיל בעמוד זה, מבארת באיזה אופן מותרת טרחה של פינוי חפצים בשבת. * בגמרא מובאות שתי דעות מדוע המשנה נקטה "מפנים אפילו ארבע וחמש קופות של תבן מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש" ולא נקטה רק "חמש קופות".
דף קכז עמוד א * הגמרא מסתפקת אם עדיף למעט בטרחת ההליכה בשעת פינוי מקום או בטרחת כובד המשא. * אף לשיטת רב חסדא (הסובר שמותר לפנות דווקא ארבע וחמש קופות) - הכל לפי האורחים, ואם צריך לפנות יותר מארבע וחמש קופות הדין הוא שמותר. * גדולה הכנסת אורחין - כהשכמת בית המדרש / יותר מהשכמת בית המדרש / מהקבלת פני שכינה. * לדעת רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא - הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חברו לכף זכות (והגמרא מבארת שדברים אלו כלולים באמור במשנה הראשונה במסכת פאה). דף קכז עמוד ב * "הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות" - הגמרא מביאה שלושה סיפורים בהם דנו אדם לכף זכות. * המשנה (בתחילת הפרק) פירטה כמה מינים המותרים בשבת בפינוי, והגמרא מבררת מדוע הם אינם מוקצה ומה החידוש בכל אחד מהם.
דף קכח עמוד א * הגמרא מביאה ברייתא בענין טלטול דברים הראויים לאכילת בעלי חיים. * רשב"ג ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא - סוברים ש"כל ישראל בני מלכים הם". * הגמרא מביאה ברייתא בענין טלטול סוגי עצים ועשבים שונים. * בשר מליח - מותר לטלטלו בשבת, בשר תפל - מחלוקת אמוראים אם מותר לטלטלו בשבת. * דג מליח - מותר לטלטלו בשבת, דג תפל - אסור לטלטלו בשבת. דף קכח עמוד ב * רב סובר שאיסור ביטול כלי מהיכנו הוא מדרבנן ואיסור צער בעלי חיים הוא מהתורה, ולכן איסור צער בעלי חיים דוחה איסור ביטול כלי מהיכנו. * מדדין בשבת בהמה וחיה ועוף בחצר אבל לא את התרנגולת. * האשה מדדה את בנה בשבת אפילו ברשות הרבים. * האמוראים נחלקו מהו "סיעוד" שמותר לעשות לבהמה היולדת בשבת. * במשנה ובברייתא מבואר איזה חילול שבת מותר לעשות לאשה היולדת בשבת.
דף קכט עמוד א * האמוראים נחלקו "מאימתי פתיחת הקבר", וכן נחלקו "עד מתי פתיחת הקבר". * דבר שאין בו סכנה (חולה שאם לא יעשו לו רפואה זו אין מסוכן למות ומכל מקום צריך הוא לה) - אומר לנכרי ועושה. * בגמרא מובאות דעות שונות עד מתי מחללים שבת עבור יולדת. * עושין מדורה ליולדת בשבת, וכן מי שהקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה. * לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו, אך הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה. * כל המקיל בסעודת הקזת דם - מקילין לו מזונותיו מן השמים, ואומרים: הוא על חייו לא חס אני אחוס עליו. דף קכט עמוד ב * חמשה דברים קרובין למיתה יותר מן החיים: אכל ועמד, שתה ועמד, ישן ועמד, הקיז דם ועמד, שימש מטתו ועמד. * הגמרא מפרטת באלו ימים אין לעשות הקזת דם. * המקיז דם - שתייה לאלתר, אכילה עד חצי מיל. * רב פוסק כדעת רבי יוסי שמותר אף לחתוך את הטבור בשבת (ולא כדעת ת"ק המתיר רק לקשור).
דף קל עמוד א * פרק תשעה עשר, המתחיל בתחילת העמוד, עוסק בהלכות צרכי מילה בשבת. * לדעת רבי אליעזר: אם לא הביא מערב שבת איזמל למול בו את התינוק, מביאו בשבת אף דרך רשות הרבים, ודוקא כשהוא מגולה כדי להראות לכל שהמצוה חביבה עליו עד כדי חילול שבת בעבורה. * במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת, במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב. * כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה (כגון מילה) - עדיין עושים אותה בשמחה. * כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה - עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון תפילין - עדיין היא מרופה בידם. * תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים - לדעת אביי: שלא יפיח בהם, לדעת רבא: שלא יישן בהם. דף קל עמוד ב * רבי אליעזר מתיר לצורך מילה בשבת להעביר את האיזמל אפילו ברשות הרבים, רבי שמעון מתיר להעביר רק דרך רשויות דרבנן, וחכמים אוסרים הכל. * לדעת רבי אסי: במבוי שלא נשתתפו בו - מותר לטלטל כלים ששבתו בו. * לדעת רב: במבוי שלא נשתתפו בו - מותר לטלטל כלים ששבתו בו רק אם לא עירבו חצירות עם הבתים.
דף קלא עמוד א * רבי יוחנן טוען ומוכיח (מדין שתי הלחם) שלא בכל מצוה הנוהגת בשבת אמר רבי אליעזר שגם מכשירי המצוה דוחים את השבת. * הגמרא מבארת שרבי יוחנן התכוין למעט שקשירת ציצית לטליתו וכתיבת מזוזה לפתחו אינם דוחים את השבת. דף קלא עמוד ב * הגמרא מבררת את המקורות לכך שלדעת רבי אליעזר מכשירי המצוות הבאות דוחים את השבת: לולב, סוכה, מצה, שופר, מילה. * החומרות שיש בכל מצוה: עומר ושתי הלחם - צורך גבוה, לולב - טעון ארבעת המינים, סוכה - נוהגת בלילות כבימים, מצה - נוהגת בנשים כבאנשים, שופר של ראש השנה - מכנסת זכרונות של ישראל לאביהן שבשמים, שופר של יום הכיפורים - משחרר את העבדים ומחזיר את השדות לבעליהם.
דף קלב עמוד א * המקור לכך שמילה דוחה את השבת - לדעת עולא: הלכה, לדעת רב נחמן בר יצחק: גזירה שוה (אות, ברית, דורות), לדעת רבי יוחנן: מהמילה "ביום", לדעת רב אחא בר יעקב: מהמילה "שמיני". * אין דנין קל וחומר מהלכה. * הגמרא מביאה ברייתא כדעת רבי יוחנן. דף קלב עמוד ב * מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה, יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה בלבד. * המקור לכך שמילת קטן שלא בזמנה דוחה צרעת - לדעת אביי: בלימוד של "הצד השוה", לדעת רבא: מהמילה "בשר". * המקור לכך שמילה בזמנה דוחה צרעת - לדעת רבא: קל וחומר, לדעת רב ספרא: מפסוק.
דף קלג עמוד א * לדעת אביי ורבא: רבי שמעון, המתיר דבר שאינו מתכוין, מודה ב"פסיק רישיה ולא ימות" שאסור. * כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה: אם אתה יכול לקיים שניהם - מוטב, ואם לאו - יבא עשה וידחה לא תעשה. * ארבעה אמוראים נחלקו מה המקור לכך שמילה שלא בזמנה אינה דוחה את יום טוב. * רב פסק שהלכה כרבי עקיבא שכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת. דף קלג עמוד ב * הכלל במשנה ("עושין כל צורכי מילה בשבת") בא לרבות שמותר לחזור ולחתוך ציצין שאינם מעכבים את המילה כל זמן שלא פירש. * הגמרא מבררת מי הוא התנא הסובר שאם פירש בשבת וסילק ידו מן המילה אינו חוזר לחתוך ציצין שאינם מעכבים. * "זה אלי ואנוהו" - התנאה לפניו במצות: עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה ספר תורה נאה. * "ואנוהו" - הוי דומה לו: מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום. * מוהל שאינו מוצץ מקום המילה - סכנה הוא לנימול ומעבירים אותו מתפקידו שלא ימול עוד.
דף קלד עמוד א * דברים שאין עושין למילה בשבת (אלא בשינוי), עושין לה ביום טוב (כדרך שעושה בחול). * הגמרא מביאה ארבע שאלות ששאל אביי את רב יוסף בענייני יום טוב. * אביי מביא שבעה דברים בענייני רפואה בתינוקות שאמרה לו האומנת שלו ("אמרה לי אם"). דף קלד עמוד ב * רב יהודה ורבה בר אבוה מבארים שת"ק מתיר רק לזלף מים חמים ביד על הנימול בשבת, ורבא מבאר שת"ק מתיר לרחוץ במים חמים את הנימול בשבת. * רבי אלעזר/יוחנן פסק כרבי אלעזר בן עזריה שמרחיצים את התינוק אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת, אפילו בחמין שהוחמו בשבת, ואף את כל גופו. * לדעת רב: אסור לתת חמין ושמן על גבי מכה בשבת, ולדעת שמואל: מותר לתת חוץ למכה ושותת ויורד למכה.
