הדיון בראשונים ובאחרונים , מן הסתם ידוע ומוכר בשאלה , מדוע נדרשים לפסוק לאחר שהרמב"ם הביא את העיקרון הידוע שאין עיבוד (במקרה דנן) ע"י מלח באוכלין (שבת יא,ה)
"המפשיט מן העור כדי לעשות קמיע חייב. וכן המעבד מן העור כדי לעשות קמיע חייב. ואחד המולח ואחד המעבד שהמליחה מין עיבוד הוא, ואין עיבוד באוכלין".
קיימות תשובות מהראשונים והאחרונים בענין.
שאלה שעלתה לי בענין , מה לגבי מליחה ולא מצד עיבוד אלא מצד בישול ושאלה זו לא נידונת כלל ואולי משום שבישול ע"י מליחה איסורו - שבות ואין שבות במקדש.