"להעמיק".

יישר כוח !

אני מבקש רשות להביא עוד תימוכין לפסקה בה כתב:
" והיות שדברי התוספתא נערכו בידי רבי חייא, כדברי רש"י במסכת עירובין דף יט ע"א ובעוד מקומות, ורבי חייא הוא רבו ודודו של רב, דבריו הם תיובתא לדברי רב".

עלה בדעתי שאולי בנוסף לעובדה שרבי חייא הוא רבו ודודו של רב - גם הדברים הבאים מתאימים כדי לומר "דבריו הם תיובתא לדברי רב":

הנה מוצאים את גבורתו של רבי חייא בדברי רש"י במסכת נדה דף כו עמוד א: ...ורבי חייא תנא ואמורא הוא והיכא דאמר מנפשיה בלשון מימרא הויא שמעתא.


וכן גם: דורו של רבי חייא היה דור המעבר שבין התנאים לאמוראים, הוא דורו של רבי והיה רבי חייא תלמיד חבר של רבי.

ובהקשר לריש לקיש ורבי חייא הרי מובא במסכת סוכה דף כ עמוד א שאומר ריש לקיש: ״הריני כפרת ר׳ חייא ובניו שבתחילה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל [בגלות הבית הראשון] ויסדה. חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי [בזמן הבית השני] ויסדה. חזרה ונשתכחה עלו ר׳ חייא ובניו ויסדוה״.
בדורו של רבי חייא לא נשתכחה תורה מישראל אלא להיפך: היו בדורו גדולים כמו רבי יהודה הנשיא וחבריו ועוד. אלא למעשה ריש לקיש מזכיר את מעשי רבי חייא ובניו שהסתובבו בכפרים מרוחקים כדי ללמד את ילדי ישראל תורה בדומה למצב של שכחת התורה בבית ראשון ושני ולא באמת שנשתכחה תורה מכל ישראל בתקופת רבי חייא.