שאלו את רבי אליעזר ממזרת לאחר עשרה דרי מהו אמר להם מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו אלמא קסבר ממזרא לא חיי וכן אמר רב הונא ממזרא לא חיי והא אנן תנן ממזרין אסורין ואיסורן איסור עולם אמר רבי זירא לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה דידיע חיי דלא ידיע לא חיי דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חיי טפי לא חיי

כהמשך לאשכול שכאן נוסיף בזה:
נקדים הלכה פשוטה: מדאו' ספק ממזר מותר לבוא בקהל . מדרבנן מותר רק אם נטמע לגמרי ואינו אף בגדר ספק.
וכן "א"ר יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע. משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקוה בני ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבוה בני ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב. רבי יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק..." (עדויות ח ז)
מוכח מדבריו שספקות ואותם שנטמעו חיים והולכים ונשארים בהתרם גם לאחר בוא אליהו הז"ל.

דברי ר"א ורב יהודה צריכים ביאור כיצד יתיישבו עם ההלכה ועם עדותו של ר"י?
וכן דברי ר"א עצמו קשים בעצמם שהרי סובר ש"דור עשירי מותר בממזר מדאו' " ובכ"ז סובר שזה לא קיים כיוון שה"לא ידועים מתים תוך ג' דורות" א"כ במי נאמר דין התורה שיותר לאחר י' דורות? אלא דווקא בידועים ואכן מעיר התוס' שלהלכה סובר שהיו מותרים הוודאיים.

נ"ל שצ"ל שיש מחל' תנאים מהו הפתח שהשאיר הקב"ה לממזרים להנצל, שלר"א ודעימיה הפתח הוא 10 דורות לבנות (ושפחה לבנים) ולא הטמעות וע"כ מתים הנטמעים וחיים הוודאיים, ואילו לר' יהושע וההלכה, הפתח הינו בהטמעות וממילא לא מתים הנטמעים אלא חוזרים להיות מותרים והוודאיים הולכים ונטמעים.
עכ"פ לכו"ע אין איסור ממזרות מוחלט ועולמי הוא.