בעניין בועז:
נראה שבזמנו לא היתה הכרעת ב"ד בשאלה זו ולכן נמנע(ו) טוב וגואל מלייבם את רות ורק בועז ש"חידש" חילוק זה, כנראה מדעתו, סמך עליו לעשות מעשה. אילו הדבר היה מתברר בזמנם ומוכח כהלכה שמקורה בסיני הרי שלא היה שום מקום לגואלים הקרובים מבועז לחוש להשחתת זרעם וממילא היו גואלים בעצמם ולא "מעבירים המצווה" לבועז הרחוק.
לפי חז"ל בועז מת בלילה שנשא (ועיבר) את רות, היו שראו בכך סימן לכך שטעה בחידושו (הרב ריבלין מבאר כך בספרו)
ממילא יוצא כפשט סוגייתנו שהדיון הראשון של הנושא בסנהדרין נעשה בב"ד של שמואל הרמתי ולא קודם.

כיצד לומדים הלכות בהסתמך על חידוש זה?
ברור שלמ"ד "מואבי ולא מואבית" זה דין דאו' ולא רק התר מדרבנן א"כ אם הלכה כמותו פשוט שניתן ללמוד מדין זה דברים דאו'. ובמיוחד שיסוד אחד להם, כפי שיתבאר לקמן ב"איסור ממזר".

רמב"ם- אכן אנו מסתמכים על פשט דברי הסוגיה והמדרשים ולא על דבריו של הנשר הגדול.

חייו של שמואל:
הערתך נכונה שהיה חי באותו פרק, אומנם אין לה נ"מ לנד"ד כ"כ, ברור גם שהטענה ש"כך נפסק בב"ד של שמואל" מתייחסת לזמן קדום לסיפור הסוגיה.

איסור ממזר:
מדאו' ספק ממזר מותר ורק מדרבנן נאסר. דין זה מאפשר לקב"ה לטהר את הראוי בעיניו ע"י שיגרום להתעלמות איסורו מהציבור ובכך הריהו מותר לכתחילה! (ומדאו' זה אף כשיווצר רק "ספק" בעניין). למדתי מכאן יסוד גדול בענייני ממזרות ופסול קהל, שהקב"ה מעולם לא גזר איסור מוחלט על זרע זה שלא חטא אלא השאיר לו פתח לתיקון (מסתבר שמכח תשובה גדולה של האב או הבן). ע"י יסוד זה הסברתי גם היכולת להתיר חלק מזרע עמון ומואב (הנקבות) אע"פ שהיה נראה שרצון ה' היה לאוסרם לעולם, כאמור ההתר מבוסס על כך שמעולם לא היה רצון ליצור איסור מוחלט ועולמי. הרב הקיר ציין שניתן לראות במעשה רות את אותו מעשה תשובה שיצר את אותו "ספק" באיסור הנקבות וממילא יצר את התרן. ממילא מובן גם כיצד רצינו ללמוד התר לנקבות ממזרות, וזה מפני ההבנה הבסיסית שהמילה "עולם" ביחס לממזרות יש לה פתחים להתר. ועוד בעניין זה כאן.

פסיקה עפ"י חרב:
אכן היה קשה גם לי , אלא שהגמרא מספרת שזהו הטיעון שניצח בביה"מ את טענות דואג ולא תשובה אחרת.

המשך הזמן:
כיוון שהוכח שה' אכן בחר בדוד התברר שאינו פסול קהל וממילא נכון הדין הגם שלא מטעם חרב אלא מסיבה אחרת, לביאור העניין ראה בפסקה "איסור ממזר".