אמר ההוא סבא טיהר בן יוחי בית הקברות א''ל אילמלי (לא) היית עמנו ואפי' היית עמנו ולא נמנית עמנו יפה אתה אומר עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו תלמידי חכמים לא כל שכן יהב ביה עיניה ונח נפשיה נפק לשוקא חזייה ליהודה בן גרים אמר עדיין יש לזה בעולם נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות:

נזכרתי בקושייתי הקודמת בעניין תופעה זו ובתגובות שנכתבו:
היד על ההדק קלה מידי בזמן הגמרא?

ומצאתי כעת אף הודעה נוספת שעסקה בכך:
תשובה וגם פשט על "עשאו גל של עצמות"

ועדיין קצת קשה לי ולא נחה דעתי...


ובנוגע לסוגיה שלפנינו, צצו לי 2 שאלות נוספות:
מדוע בפעם הראשונה נאמר בארמית ("יהב ביה עיניה") ובפעם השניה בעברית ("נתן בו עיניו")?
מדוע בפעם הראשונה רק "נח נפשיה", ואילו בפעם השניה הענישה היתה חמורה יותר ו"עשהו גל של עצמות"? [ואדרבה, על יהודה בן גרים דייק רש"י וכתב ש"וסיפר דבריהם. לתלמידים או לאביו ואמו ולא להשמיען למלכות ונשמעו על ידו למלכות"]