var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=40404;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("על מעלת הפורום","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=9140")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","71"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","62"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("40404","0","רבי ובר קפרא","14/07/15 18:53","כז תמוז","תשע&quot;ה","18:53","דוד כוכב","ביאור המעשה, <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=30968'>בקישור זה</a>.","125","","3217","True","True","False","","923","164.138.117.211","0","0","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40412","40404","יישר כח גדול, מספר שאלות","15/07/15 12:12","כח תמוז","תשע&quot;ה","12:12","אור חדש","כתבת<br /><span class='bordeaux'><b>ובהסתגפותו היה מקפיד רבי גם שלא להתבדח כלל.</b></span><br />כביכול היתה זו <b>חומרה </b>יתרה של רבי וממילא היה לב&quot;ק מקום לבטל חומרה זו אך אצלינו בגמרא מבואר הרי ש&quot;יומא דמחייך ביה רבי אתיא פורענותא לעלמא. <b>וכתגובה </b>לכך אמר ליה לבר קפרא: &quot;לא תבדיחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי.&quot;<br /><b>לא חומרה מדעתו</b> של רבי היתה כאן אלא <b>מציאות שגזר הקב&quot;ה</b> שבדיחות דעת לרבי רעה היא לעולם. מסתבר א&quot;כ שכשהתברר לו הדבר גם ללוי אמר שיפסוק מלבדחו וחלילה לומר על ב&quot;ק ולוי שלשם &quot;זכית<b>ם</b> בעוה&quot;ב&quot; היו מוכנים לגרום צרות לדורם וזו ממש עלילה והוצאת שם רע עליהם וחס מלהזכירה ומבואר במשה רבינו כבר הכריע &quot;מחני מספרך גם לעוה&quot;ב ואל ינזק דורי&quot;.<br />וממילא גם דברי החת&quot;ס תמוהים ביותר וא&quot;א לקבלם כלל.<br /><b><br />&quot;ובר קפרא בא ללמד שדוקא בדרכו – בדרך שמחה של מצוה שאין בה קלות ראש – תִּמָּצֵא דרך התורה לפענח ולפצח את סוד העריות, ולהפנים בכך את חומרת הרחקתם. והראה ששעשועי הדרוש רמוזים בכל העריות.&quot;</b><br />דבריך תמוהים:<br />א: וכי אין צדק בהנהגתו של רבי ואזהרתו שיין וקלות ראש מרגילים לערווה?!? וכן מבואר ש&quot;תיקון גדול&quot; עשו בעזרה בימי חג הסוכות (<b>שמחת מצווה</b>) להפריד נשים מהגברים וזאת מפני ש&quot;ק''ו ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה <b>(של מצווה) ויצה''ר שולט בהם</b> על אחת כמה וכמה&quot; לדבריך חלק בר קפרא על כל אותו עניין?!?!??<br />ב: &quot;לפענח ולפצח את סוד העריות&quot; מה הסוד ומה הפיצוח? <br /><br /><span class='bordeaux'><b>וכשאמר &quot;קום רקוד לי&quot; – לא רקוד בפניי, קאמר. אלא רקוד לכבוד החתן והכלה במצוותי. וכשאמר &quot;דביתכי תירמי לי נטלא&quot; – לא שתמזוג לו,... אלא שלעצמה תמזוג&quot; </b></span><br /><b>לי </b>משמעו <b>לי </b>ואין משמעו <b>לך </b>ו<b>לה</b> וחלילה לעוות דברי הגמרא רק כדי שיתאימו לתרוץ.<br /><br /><span class='bordeaux'><b>גם היות ורצה בר קפרא שילמדו רבי וביתו מידתו זו, נצרך היה להראות שרבי הוא התלמיד בדבר זה ובר קפרא הוא רבו. וכדי שיוכל התלמיד ללמוד מרבו חייב הוא לשמשו</b></span><br />כאן חזרת לבאר הפך מה שכ' לעיל ופירשת נכון שרצה בציוויו &quot;רקוד <b>לי &quot;</b>שישמשנ<b>ו</b><br /><b>וע&quot;ז קשה </b>שאלתך דלעיל כיצד העיז פניו בנשיא וחייבו לשמשו בצורה מבזה רק כדי לגלות לו ד&quot;ת שמן הדין אסור לקבל עליהם תשלום.<br /><span class='bordeaux'><b>וכך בדיוק עשה רמי בר חמא </b></span><br />כאמור, פי' זה לא נראה, במיוחד שהיה כאן צד בזיון, וכבר ביארתי שנצרך לכך רמי מצד הדיון שהיו עוסקים בו באותה שעה.","458","","3216","True","True","False","","193","95.86.117.61","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40415","40412","תשובות","15/07/15 13:49","כח תמוז","תשע&quot;ה","13:49","דוד כוכב","כתבת:<br />&quot;שכשהתברר לו הדבר גם ללוי אמר שיפסוק מלבדחו&quot;.<br />אך במסכת סוכה דף נג ע&quot;א משמע ההיפך: &quot;לוי הוה מטייל קמיה דרבי בתמני סכיני&quot;.<br />לא אמרו שרבי נזף בלוי. ואדרבה, לשון &quot;הוה מטייל&quot; משמעותו שהיה רגיל בכך שוב ושוב, ולא היה זה אירוע חריג שנסתיים בדרישת רבי.<br />וכן כתב רש&quot;י שם: &quot;קמיה דרבי - בביתו, שהיה נשיא ומכבדין אותו לשמחו, שהיה דואג תמיד בצרת ישראל ובחוליו, כדאמרינן בנדרים (נ): יומא דמחיך ביה רבי אתי פורענות לעלמא&quot;.<br />כלומר שלא לוי בלבד, אלא גם אחרים היו שוקדים לשמח את רבי, דוקא משום שהיה עסוק בצער. ורש&quot;י מזכיר את התכלית החשובה של צערו של רבי, ואעפ&quot;כ למרות שהיו מודעים לכך, סברו החכמים שרבי בשלו, ועליהם לעסוק במצוה חשובה לא פחות, לשמח את רבינו הקדוש.<br />ולענין שהקשית על המהרש&quot;א הכיצד חפץ בר קפרא לצער את הדור למען הנאת עולם הבא שלו. התשובה היא שזכיה בעוה&quot;ב אינה גניבת ממון. אין אדם זוכה בעוה&quot;ב אלא אם עשה מצוה חשובה. כל צדיק עוסק במצוות על פי דרכו הוא ונטיית נשמתו. פעמים והמצוות השונות באות לכאורה לידי התנגשות, ואין בכך כלום כך דרך העולם. כל צדיק המתייסר מכפר בזה ומגן על העולם במידה מסויימת. וכי משום כך רצוי לאמלל צדיקים?! וכי משום כך צריך ליזהר שלא לְשַׂמֵּחַ וּלְרַפֵּא צדיקים?! איהו בדידיה ואנן בדידן. ראה במסכת בבא מציעא דף פד ע&quot;ב שרבי אלעזר ברבי שמעון היה גדול מרבי בקבלת יסורין, וכן נחום איש גם זו במסכת תענית דף כא ע&quot;א, אך רק הצדיק עצמו רשאי לעשות כך לעצמו.<br /><span class='darkYellow'>[ככלל, רצוי שתמתין למענה לשאלתך, בטרם תכריז שחלילה לומר כדברי המהרש&quot;א ושדברי החת&quot;ס תמוהים ביותר וא&quot;א לקבלם כלל].</span><br /><br /><b>ד&quot;ה &quot;ובר קפרא&quot;</b><br />א: כנ&quot;ל, יש מקום לשתי ההנהגות.<br />ב: כל השאלות ששאל בר קפרא: מאי תועבה, תבל זימה. בהבנת משמעות החטאים טמונה הדרך ללחום בהם.<br /><br /><b>ד&quot;ה וכשאמר &quot;קום רקוד לי&quot;</b><br />מנין לך ש&quot;לי משמעו לי&quot; וכו'? רק מפני ששיכנעת את עצמך בכך ללא ראיה, אתה קובע שהמפרש אחרת מעוות את הגמרא?!<br />הרי לך דוגמא, (שמות ב, ט) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי.<br />היא לא תניק את בת פרעה, ואפילו לא את בנה. היניקהו לי - לדרישתי, וזה נחשב בעבורי רק משום שאני מעונינת בכך. כך &quot;רקוד לי&quot; - לדרישתי, וזה נחשב בעבורי רק משום שאני דרשתי, שאילולא כן לא היית נוהג היפך מהנהגתך.<br /><br /><b>ד&quot;ה גם היות</b><br />כתבת שכאן חזרתי לבאר הפך מלעיל, שרצה בציוויו &quot;רקוד לי&quot; שישמשנו.<br />בהחלט לא בהכרח. נכון שההסבר פה יפה למפרש שדרש שישמשנו ממש. אך אני כתבתי שאף לפירוש ספר בניהו בן יהוידע שהריקוד היה לכבוד החתן והכלה, סוף כל סוף היה זה במצוות בר קפרא, וזהו שימושו.<br /><br />ומה ששאלת על שהעיז פניו בנשיא לחייבו &quot;לשמשו&quot;. זו דרכה של תורה שאין נושאין בה פנים. אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, ובכלל התלמוד - לשמשו. ומשמת רבי בטלה ענוה (מסכת סוטה דף מט ע&quot;א), ובר קפרא רק סייעו בכך, ולא לגאוותו ולהנאת עצמו עשה.","125","","3216","True","True","False","","191","164.138.117.211","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40418","40415","המשך","15/07/15 16:59","כח תמוז","תשע&quot;ה","16:59","אור חדש","מעשי לוי<br />א: ייתכן שהיה טרם שהתברר לרבי שבדיחותו <b>מסכנת </b>העולם<br />ב: ייתכן שהיה רק ל<b>שמח</b> את רבי ולא ל<b>בדחו</b> <br />ג: רבי כתב <b>מעצמו </b>240,000,000 דינרים לחתונת בנו, כנראה שהעריך מעצמו הצורך לשמח החתן ולהיות שותף בשמחה זו, לא נראה לי ש&quot;התחדשה&quot; לו הבנה בחשיבות השמחה בגלל דרישתו של ב&quot;ק שישתה יין בסעודה שהשקיע בה מכספו 2400000000 דינרים<br /><br />מהרש&quot;א<br />הבדל תהומי יש בין אדם שעושה מצווה ל<b>שמה</b> גם אם ייתכן שיהיה מכך נזק לבין מי שעשה המעשה <b>לשם קבלת שכר</b> (גם לעוה&quot;ב) ויודע שבכך מזיק אחרים<br />רמז לכך: אמרו חז&quot;ל &quot;המתפלל על חברו נענע תחילה&quot; אומנם אם מתפלל על חברו כדי שיענה הוא תחילה וודאי שלא מועיל כי לא נקרא שמתפלל על <b>חברו </b>אלא ע&quot;ע.<br /><br /><span class='bordeaux'><b>ד&quot;ה &quot;ובר קפרא&quot;<br />א: כנ&quot;ל, יש מקום לשתי ההנהגות.</b></span><br />הנהגת רבי להנזר משכרות ושמחה (אפי' של מצווה) במקום מעורב מעוגנת במסורת ישראל כמבואר בסוכה. הנהגתו (?) של ב&quot;ק חולקת על המסורת הנ&quot;ל <b>לפי דבריך</b>. מניין לך העוז לקבוע שאכן <b>חלק ב&quot;ק על המציאות</b> הנראת לעיניים שיצה&quot;ר שולט גם בזמן שמחת מצווה ולא עניין נקודתי היה כאן שלא קשור לדרשת<b>ך</b> ש&quot;שמחה של מצווה היא המפתח למלחמה ביצה&quot;ר&quot;?<br /><br /><span class='bordeaux'><b>ב: כל השאלות ששאל בר קפרא: מאי תועבה, תבל זימה. בהבנת משמעות החטאים טמונה הדרך ללחום בהם.</b></span><br />א: כיצד ידע מראש (משמע מדבריו לבת רבי) שרבי לא יודע התשובות לשאלות אלו?<br />ב: מה בדיוק לא מובן ב<b>משמעות</b> החטאים?<br />ג: כיצד תשובותיו עוזרות להלחם בהם?<br />ד: מה היחס בין תשובותיו המפורשות לשאלות לבין קביעת<b>ך</b> שהנשק הוא &quot;שמחה של מצווה&quot;?<br /><br /><span class='bordeaux'><b>וְהֵינִקִהוּ לִי</b></span><br />יש כאן שני עניינים בציווי של בת פרעה: א: הניק<b>הו</b>= הניקי <b>אותו</b><br />ב: <b>לי</b>= <b>להנאתי</b><br />ע&quot;כ אם היה אומר לאשת רבי &quot;רמי <b>לך </b>לי&quot; היה דמיון בין המקרים והכוונה היתה מזגי לעצמך להנאתי אומנם כשאמר &quot;רמי לי&quot; כוונתו היחידה האפשרית <b>ללא סילוף </b>דבריו היא &quot;מזגי לי&quot;<br />אותו כנ&quot;ל לגבי &quot;רקוד לי&quot; להנאתי ולשימושי ולא להנאת<b>ך</b> ושימושך.<br /><br /><span class='bordeaux'><b>ומה ששאלת על שהעיז פניו בנשיא לחייבו &quot;לשמשו&quot;. זו דרכה של תורה שאין נושאין בה פנים</b></span><br />דבריך סותרים הלכות כבוד ת&quot;ח כפי המבואר בסימן רמב' (בעיקר טו-טז, יט) וכוונת האיסור &quot;לשאת פנים&quot; תמצא בסעיף כב ושם ברמא מבואר כיצד <b>שואל </b>על הנהגת רבו וחלילה לא מורה הלכה נגדו במקומו שבזה כמבואר בראש הסימן מתחייב בנפשו<br />החיוב ללמד תורה <b>בחינם </b>נלמד לפני כמה שבועות במסכתנו לפי שום תרוץ המופיע שם לא היה לב&quot;ק זכות לדרוש תשלום על לימוד זה","458","","3216","True","True","False","","193","95.86.117.61","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40419","40418","בקיצור","15/07/15 21:13","כח תמוז","תשע&quot;ה","21:13","דוד כוכב","א: לא מדובר בסיכון העולם. אלא בזכות יסורי הצדיק שמצילה את העולם. זה קיים בכל צדיק וברבי זה היה מובהק טפי. וזה היה ידוע תמיד. רש&quot;י במעשה דלוי מביא את הגמרא בנדרים &quot;יומא דמחיך ביה רבי אתי פורענות לעלמא&quot;, ולדבריך זו דוקא סיבה שלא ישמחוהו!<br />ב: זה אותו דבר, זה שורש עברי וזה שורש ארמי.<br /><br />כפי שכתבתי אין כוונת המהרש&quot;א שבר קפרא לא עשה לשמה. אלא שיעשה את המצוה כמו אותם בדחנים דתענית - שזכו בכך לחיי העולם הבא. ועוד דתניא במסכתות פסחים דף ח ע&quot;א; ר&quot;ה דף ד ע&quot;א; ב&quot;ב דף י ע&quot;א: &quot;האומר סלע זו לצדקה בשביל ...שאהיה בן העולם הבא - הרי זה צדיק גמור&quot;. וכבר הוכחתי בכמה מקומות שהלא לשמה אינו גורע מהלשמה אלא מוסיף עליו.<br /><br />הנהגתו של בר קפרא אינה סותרת הנהגה אחרת, והיו נוספים שאחזו בה. והוא הראה שגם בה ניתן להשיג את אותן המטרות.<br /><br />...<br />בשאלות שבהמשך נסה היטב לראות אם אכן קשה ואם מצאת תשובה. ואם לאו נסח מחדש מה קשה לך.<br />...<br /><br />במקרה דידן בר קפרא הוכיח שבענין ביאור מהות העריות הוא הרב! וכך במעשה דרב חסדא ורמי בר חמא.","125","","3216","True","True","False","","245","164.138.117.211","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40420","40419","אנא ממך תקן דבריך","15/07/15 22:07","כח תמוז","תשע&quot;ה","22:07","אור חדש","<span class='bordeaux'><b>במקרה דידן בר קפרא הוכיח שכרגע הוא הרב!</b></span><br />ח&quot;ו לא תהה כזו בישראל!<br />בתורת ישראל וההלכה הפסוקה בטוש&quot;ע לא תמצא זכר להתר דומה להפקרות ברבו וכ&quot;ש ברבו מובהק שהוא גם נשיא, הצעתך (שנאמרה ע&quot;י קודמים לך) לא מתקבלת וחלילה לחזור עליה בלא לבססה בפוסקים.<br />רבי הענוותן אמר כך (מכות יא):<br />&quot;היינו דאמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מהם <b>ומתלמידי </b>יותר מכולן&quot; 	<br />כך היא דרכו של עולם שהבתראי מוסיפים על הדור הקודם אך חלילה להפך היוצרות ולחשוב שבגלל איזה חידוש או וורט הפך הרב לתלמיד ועוד שמותר לתלמיד להכריע כשיטתו נגד הרב במקומו ולבזותו בגלל שלא סבר כמוהו","458","","3216","True","True","False","","174","87.68.43.111","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40422","40420","לא זהו התיאור","15/07/15 23:32","כח תמוז","תשע&quot;ה","23:32","דוד כוכב","בר קפרא לא הכריע הלכה, ולא ביזה. הס מלכנות זאת הפקרות.<br /><br />הנהגת כל חכם היא כמידת טבעו. רבי היה מתיסר ובר קפרא בשמחה תמיד. ורבי הסכים לקבל עליו באותה עת את הצעת הנהגתו של בר קפרא. ובר קפרא הכיר את הנהגתו של רבי, ואעפ&quot;כ הציע לפניו שבזמן שמחת נישואי בנו עליו להרבות בשמחה, כדרישת ההלכה. שדוקא בשמחה שכזו יִבָּנֶה בית נאמן דקדושה, וסגולתה לשבור את קליפות העריות דטומאה. <br />באותו אופן היה גם ההבדל המובנֶה במידות, שבין רבי ירמיה ורבי זירא רבו. וכמו כאן גם שם דוקא רבי זירא הרב הוא שקבע שיש מקום להנהגת רבי ירמיה למרות הקצנתה אצלו (ראה בקישור לעיל בסוף המאמר).<br /><br />בר קפרא לא ביזה את רבי. הוא הציע לו לקבל על עצמו לנהוג כתלמיד, שרק כך יוכל לקבל מרבו תורה זו. שכך אמר רבי יהושע בן לוי במסכת כתובות דף צו ע&quot;א: &quot;כל מלאכות שהעבד עושה לרבו - תלמיד עושה לרבו&quot;. רבי הוא שחפץ לקבל את ההצעה. וכך בדיוק עשה גם רמי בר חמא.<br />בפוסקים איתא שרב ונשיא שמחלו על כבודם, כבודם מחול. והוא מעשה בסבו של רבי.<br /><br /><br />שיניתי את הנוסח: &quot;שכרגע הוא הרב&quot;, ללשון: &quot;שבענין ביאור מהות העריות הוא הרב&quot;. כדי להבהיר שאין הכוונה שבר קפרא נהפך באותו רגע לרבו הגמור, אלא נעשה רבו רק לענין זה.","125","","3216","True","True","False","","190","164.138.117.211","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40424","40422","אנא ממך","16/07/15 08:59","כט תמוז","תשע&quot;ה","08:59","אור חדש","תשובות <b>הלכתיות </b> (מקורות) לשאלות הבאות:<br />מה אופי היחסים הראויים בין תלמיד לרבו המובהק?<br />האם מותר לעשות דבר שנראה לסובבים <b>כזלזול </b>ברבו<b> גם אם רבו מוחל</b>?<br /><br />כיצד הדרך הכונה להעיר לרב אם לדעת התלמיד <b>עובר </b>על הלכה?<br />כיצד הדרך להציע <b>הנהגה </b>אחרת בעבודת ה'?<br />האם בכך שמציע <b>הנהגה שונה</b> נחשב לרבו?<br />האם מקבל ההצעה הופך לתלמיד המציע?<br />האם בשביל לקבל הדרכה בהנהגה חובה דווקא לשמש מציע ההצעה?","458","","3215","True","True","False","","157","87.68.43.111","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40425","40424","תשובות","16/07/15 09:03","כט תמוז","תשע&quot;ה","09:03","דוד כוכב","מה אופי היחסים הראויים בין תלמיד לרבו המובהק?<br />לא רלוונטי.<br /><br />האם מותר לעשות דבר שנראה לסובבים כזלזול ברבו גם אם רבו מוחל?<br />רק אתה הכרזת על כך כזילזול, לפרשנותך. ולא סבבת את רבי ובר קפרא.<br /><br />כיצד הדרך הכונה להעיר לרב אם לדעת התלמיד עובר על הלכה?<br />לא רלוונטי.<br /><br />כיצד הדרך להציע הנהגה אחרת בעבודת ה'?<br />לא מובן.<br /><br />האם בכך שמציע הנהגה שונה נחשב לרבו?<br />הוא היה רבו לא בהצעת ההנהגה, אלא בלמדו אותו את פירושי התארים שנתנה התורה לעריות השונות.<br /><br />האם מקבל ההצעה הופך לתלמיד המציע?<br />ראה בתשובה הקודמת.<br /><br />האם בשביל לקבל הדרכה בהנהגה חובה דווקא לשמש מציע ההצעה?<br />ראה בתשובה הקודמת.","125","","3215","True","True","False","","191","164.138.117.211","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40426","40425","לא נכון","16/07/15 09:18","כט תמוז","תשע&quot;ה","09:18","אור חדש","בן אלעשה הזדעזע ממה שעשה ב&quot;ק לרבי. זו לא פרשנות שלי אלא של אדם שנכח בסעודה<br />אשאל שוב <br />האם מותר לעשות דבר שנראה לסובבים כביזוי לרבו גם אם מוחל?<br /><br />בלי קשר: האם לרבי היה גדר של רב או מלך לעניין מחילה?<br /><br />שאלתי אותך שאלות בהלכה מה קשור לענות &quot;לא רלוונטי&quot;? אתה מצפה שאשמש אותך כדי שתענה?!? איפה יש הנהגה כזו <b>להלכה</b>?<br /><br />לפי דבריך היו כאן שני עניינים:<br />שלימדו תורה בהסבר טעמי עריות ובזה היה ראוי להקרא רבו<br />ב: שהכריחו לשנות מדרכו בעבודת ה'<br />ז&quot;א ניצל רצונו של רבי ללמוד תורה להכריחו לעשות נגד סברתו ודרכו<br />מצאנו את האבא של &quot;מכריע דבריו&quot; וחולק על רבו בפניו ולא דיו שחולק עליו אונסו לקבל דעתו שלא בדרכי הלעמוד אלא בכפיה פסולה","458","","3215","True","True","False","","148","37.26.148.227","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40427","40426","תשובות","16/07/15 10:12","כט תמוז","תשע&quot;ה","10:12","דוד כוכב","בן אלעשה לא יכל לסבול (לא הזדעזע) את השיפלות והענווה שנהג בה <b>רבי מרצונו</b>.<br />לכן מה ששאלת שוב, אינו רלוונטי לכאן.<br /><br />רבי הוא נשיא. כך מבואר בגמרא בקידושין לגבי רבן גמליאל.<br /><br />לא רלוונטי - פירושו שזה לגמרי לא קשור לענייננו. ההלכה עצמה מפורשת בפוסקים. למה שאעתיק.<br /><br />מה ששאלת: &quot;איפה יש הנהגה כזו להלכה?&quot; אם כוונתך לשאול: מדוע לא העתיקו הפוסקים את האפשרות לעשות כבר קפרא ורמי בר חמא.<br />התשובה: רבות מהנהגות פרטיות של אמוראים לא הועתקו בספרי הפוסקים. כמובן שאין זה אומר שהנהגות התנאים והאמוראים היו חלילה &quot;מנוגדות להלכה&quot;. גם לא כתוב בפוסקים שיש בהנהגתם חשש איסור. אתה קובע מלבך שהנהגתם היא חוצפה, ואתה מקשה על התנאים והאמוראים הכיצד עוברים הם על הבנת שרירות לבך...<br /><br />הוא לא &quot;הכריחו לשנות מדרכו בעבודת ה'&quot;. ראשית, הוא לא הכריח כלל, רבי עשה מה שרצה. ושנית, רבי לא &quot;החליף את הנהגתו&quot;, אם פעם אחת בחתונת בנו רבי רוקד מעט, אין בכך משום שינוי עצם דרכו בעבודת ה'.<br />בר קפרא הציע לרבי: רצונך ללמוד ממני תורה? התלמיד צריך &quot;להכנס לראש&quot; של רבו (בנסוח עכשוי), הבה נא נשמח בשמחתך, ותראה שבדרך השמחה והחידוד נזכה לדרוש ולהבחין בוורטים מדהימים בעצם לשון התורה, המבארים את עומק משמעות תועבות העריות, שהן היפך הנישואין הכשרים!<br />מורה הוראה בפני רבו הוא הפוסק הלכה.<br />פה אין שום פסיקה. רבי מעולם לא פסק לאף יהודי שלא ינהג בעבודת ה' על פי דרכו. וגם אין שום בעיה ליהודי להציע לרעהו לטעום אף הוא מדרך הנהגתו.<br />הנהגות שונות אינן מחלוקות הלכתיות, אלו ואלו דא&quot;ח. אין בהן פסיקת הלכה כי כולן אמת. ממש כמו המחלוקות בדברי אגדה.","125","","3215","True","True","False","","202","164.138.117.211","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40433","40427","האם יש קשר בין שני הסיפורים והאם","16/07/15 17:19","כט תמוז","תשע&quot;ה","17:19","עלי","אפשר בבקשה להסביר גם את הסיפור הבא מהירושלמי מועד קטן ג,א עמ810 במהדורת האקדמיה ( לגבי רבי, בר קפרא ובן אלעשא ):<br />ר' הוה מוקר לבר אלעשא.  א&quot;ל בר קפרא כל עמא שאלין לרבי ואת לית את שאל ליה.  א&quot;ל מה נישאול א&quot;ל שאול משמים נשקפה הומיה בירכתי ביתה מפחדת כל בעלי כנפים (איוב כט) ראונו נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו הנס יאמרו הו הו והנלכד נלכד בעונו.  הפך ר' וחמתיה גחיך אמר רבי איני מכיריך זקן.  וידע דלית הוא מתמנייא ביומוי..<br />האם יש גם קשר לסיפור על רבי, בר קפרא ובן אלעשא  מקהלת רבה א,ג ומה ההסבר<br />( אינני מצליח להעתיק לכאן ואם אחד הקוראים יכול אודה על כך ) ?","209","","3215","True","True","False","","262","31.44.138.15","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40453","40427","אישוש במעשה נוסף","18/07/15 23:03","ב אב","תשע&quot;ה","23:03","דוד כוכב","שימוש התלמיד את הרב, <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=30997'>במעשה זה</a>.","125","","3213","True","True","False","","169","164.138.117.211","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40435","40433","המשותף לשלושת הסיפורים:","16/07/15 21:03","כט תמוז","תשע&quot;ה","21:03","דוד כוכב","[אבא] בר קפרא קורא תיגר על העושר והנהגת הכבוד של רבי עם חתנו בר אלעשא.<br />במשליו המפולפלים מושך בר קפרא אליו את כל תשומת הלב.<br />בר קפרא הציע בירושלמי לבר אלעשא שישאל שאלה מבזה. רבי בתגובה הכריז שלמרות חכמתו, בר קפרא לעולם לא יוסמך להקרא רבי.<br /><br /><br /><b>קהלת רבה (וילנא) פרשה א, ג</b><br /><span class='bordeaux'>רבי עשה סעודת משתה בנו קרא ר' לכל רבנן ואינשי למקרי בר קפרא, אזל וכתב על תרעא אחר כל שמחתך מות ומה יתרון לשמחתך, אמר מאן עבד לן הדא, אמרו בר קפרא דאנשיתון למיקרי ליה לגרמיה חפיה הוא, אזל ועבד אריסטון אוחרן, וקרא לכל רבנן וקרא ליה לבר קפרא ועל כל תבשיל ותבשיל דהוה מניח קדמיהון הוה אמר עליה תלת מאה מתלין על הדין תעלה והוה עריב להון והות תבשילא צנין ולא טעמין ליה, והוה רבי אמר למשומשנוהי למה תבשילינון עללין ונפקין ולא טעמין מידי, אמרין ליה בגין חד סב דיתיב תמן וכיון דתבשילא עליל הוא אמר תלת מאה מתלין בהדין תעלה בגין כן תבשילא צנין ולא טעמין מידי, סליק לגביה אמר ליה למה את עביד כן שביק אריסטון דיכלין, אמר לו לא תהא סבור דבגין מגיסך אתית אלא בגין דלא צווחת לי עם חבירי, לא כן אמר שלמה מה יתרון לאדם וגו', מאחר שדור הולך ודור בא מן דפייסן דין לדין עבדין שלמא, אמר אבא בר קפרא לרבי, ומה בעוה&quot;ז שאינו שלך השפיע לך הקדוש ברוך הוא שלוה, עולם הבא שכולו שלך עאכ&quot;ו, א&quot;ר בנאה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני דעו מה ביני לביניכם מה כתיב (שמות ט&quot;ז) עמר לגולגולת מספר נפשותיכם וגו' מן דיהבון אתון כלכון עומר ולא עומר של חטין אלא של שעורים, אעפ&quot;כ תהיו זהירין להביא אותו בעונתו לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם (ויקרא כ&quot;ג) והבאתם את עמר וגו'.</span>","125","","3215","True","True","False","","240","164.138.117.211","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40458","40453","מעשה לסתור","18/07/15 23:52","ב אב","תשע&quot;ה","23:52","אור חדש","נוכח בכך שרבא הבין המסר רק לאחר שפירש הפס' כראוי<br />בכך שמזג לו היין רק היה רמז לכך ש&quot;נמצא כאן&quot; ותו לא.<br />אין חולק ע&quot;כ שמצווה לתלמידים לשמש רבותיהם וכך נפסק ברמב&quot;ם ושו&quot;ע<br />דבר זה מבואר (בנו&quot;כ שם) כדין <b>נוסף </b>על דיני הלימוד ונגזר מחובות <b>הכבוד </b>לרבו (שוודאי שיש בכך גם תועלת ללימוד אבל זו לא התכלית העיקרית","458","","3213","True","True","False","","134","87.68.43.111","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40459","40458","תגובות","19/07/15 00:03","ג אב","תשע&quot;ה","00:03","דוד כוכב","שורה א - לא הבנתי<br />שורה ב - לא נכון, למה רצה למזוג דוקא? למה לא הסתפק באמירת שלום עליך רבי ומורי? ראה מה שפירשתי.<br />שורה ד - רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי קבע אחרת ואמר במסכת ברכות דף ז ע&quot;ב: &quot;גדולה שמושה של תורה <b>יותר מלמודה</b>, שנאמר: פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו, למד לא נאמר אלא יצק - מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה&quot;.","125","","3212","True","True","False","","177","164.138.117.211","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40460","40459","יותר מלימודה ראיה לשיטתי","19/07/15 00:06","ג אב","תשע&quot;ה","00:06","אור חדש","לא אמר&quot;לימוד יותר גדול&quot; אלא גדולה מלימודה עניין נוסף וחשוב יותר מהלימוד","458","","3212","True","True","False","","112","213.151.49.3","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40461","40460","ראה דברי המהר&quot;ל","19/07/15 00:26","ג אב","תשע&quot;ה","00:26","דוד כוכב","ספר דרך חיים - פרק ו משנה ז:<br />&quot;ופירוש דבר זה כי המשמש את ת&quot;ח הנה התלמיד מתחבר אל הרב ע&quot;י שמושה של תורה <b>ובזה התלמיד מקבל מן הרב</b>, כי אין ספק כי כאשר תקרב הפתילה אל הנר שהנר מדליק הפתילה, וכך כאשר יקרב התלמיד אל הרב ע&quot;י שמושה שמשפיע עליו התורה. ולא כן כאשר התלמיד לומד מן הרב, שאין התקרבות אל הרב כאשר ילמד ממנו כמו שהוא משמש ת&quot;ח שהוא התקרבות אל הת&quot;ח בעצמו ומקבל ממנו כי אין זה מה שבא ללמוד מן הרב חבור אליו רק דבר זה הוא חבור אליו כאשר משמש אותו, ועוד יתבאר דבר זה בנתיבות עולם&quot;.","125","","3212","True","True","False","","199","164.138.117.211","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40462","40461","ברור המחלוקת ביננו","19/07/15 00:35","ג אב","תשע&quot;ה","00:35","אור חדש","למה לא הבאת ראיה מהפוסקים?<br />נא לא להביא ראיות מירושלמי ומהר&quot;ל, דבריהם סתומים מכדי להיות <b>ראיה </b>לצד זה או אחר.<br /><br />המחל' ביננו איננה אם יש עניין לשמש רבו (וודאי שיש) ואפי' לא אם יש בכך תועלת מסויימת ללימוד (וודאי שיש) <br />השאלה הינה אם זה תנאי הכרחי ללימוד<br />לדבריי וודאי שלא, וגם רב יכול ללמוד מתלמידו וכך העיד על עצמו רבי &quot;ומתלמידי יותר מכולם&quot; וכך מסכם הרמב&quot;ם ת&quot;ת פ&quot;ה הלכה יג:<br />&quot;<b>התלמידים </b>מוסיפין חכמת הרב ומרחיבין לבו, אמרו חכמים הרבה חכמה למדתי מרבותי ויותר מחבירי <b>ומתלמידי </b>יותר מכולם, וכשם שעץ קטן מדליק את הגדול כך תלמיד קטן מחדד הרב עד שיוציא <b>ממנו </b><b>בשאלותיו </b>חכמה מפוארה.&quot;<br /><br />לדבריך &quot;<b>רק </b>לאחר שימוש  ניתן לקלוט חכמת המלמד&quot;<br />לדבר זה אין מקור, יש מקורות סותרים וכן אין השכל והמציאות הניכרת לעיננו בכל יום מסכימים לזה<br /><br />וראה עוד במקורות הבאים:<br />בבלי כתובות צו, א <br />אמר רבי יוסי בר חנינא: כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה - אלמנה עושה ליורשים, חוץ ממזיגת הכוס, והצעת המטה, והרחצת פניו ידיו ורגליו. אמר רבי יהושע בן לוי: כל מלאכות שהעבד עושה לרבו - תלמיד עושה לרבו, חוץ מהתרת (לו) מנעל. אמר רבא: לא אמרן אלא במקום שאין מכירין אותו, אבל במקום שמכירין אותו לית לן בה. אמר רב אשי: ובמקום שאין מכירין אותו נמי, לא אמרן אלא דלא מנח תפלין, אבל מנח תפלין ל&quot;ל בה. אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המונע תלמידו מלשמשו - כאילו מונע ממנו חסד, שנא': למס מרעהו חסד. רב נחמן בר יצחק אומר. אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר: ויראת שדי יעזוב.<br />שיטה מקובצת מסכת כתובות דף צו עמוד א <br />למס מרעהו. מתלמידו כלומר מי שמסיר עצמו מרעהו כאדם שאומר לחברו הסר מעלי שאינו רוצה ליקרב אצלו לשמשו חסד דומה כאלו הסיר ממנו חסד. מס לשון השמטה והסרה כמו ולא ימס. ל&quot;א למס מרעהו חסד מה כתיב למעלה האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני וכתיב בתרי' למס מרעהו חסד ומשמע הדוחה תושיה ממנו מתלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד. רש&quot;י ז&quot;ל במ&quot;ק:<br />היינו שעניין התשמיש זה חסד של התלמיד ואינו עניין ליכולת הלמידה שלו.<br /><br /><br />דף על הדף כתובות דף צו עמוד א <br />בגמ': כל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד וכו'.<br />על פי דברי הגמרא כאן תירץ בפורת יוסף במגילה (ז ע&quot;ב) הא דאיתא שם בגמרא דרבה שדר ביד אביי משלוח מנות למרי בר מר, דלכאורה קשה דאביי כהן הי' כדאיתא בחולין (קלג ע&quot;א) ועוד, וא&quot;כ היאך השתמש בו רבה והלא המשתמש בכהונה מעל כדאי' בירושלמי פ&quot;ח דברכות.<br />אך לפי דברי הגמרא כאן מיושב, דהלא אביי היה תלמידו של רבה, ולרב מותר להשתמש בכהן שהוא תלמידו, וכדאי' כאן בגמרא דכל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד.<br /><br />בגמ': אף פורק ממנו יראת שמים.<br />וכתב המל&quot;מ דאיתא בב&quot;ק לגבי זה נהנה וזה לא חסר דקאמר לי' לכי תשמש לי והתם ר&quot;ח כהן הוה ואיך היה מותר להשתמש בכהן, וכתב המל&quot;מ דאיתא בסמ&quot;ג דבמקום שיש לו להכהן שכר מותר, וא&quot;כ התם זה השכר מה שמלמדו ההלכה שם, והנה כאן מוכח דזה הרבה יותר מזה דזה חסד מה שנותן לו לשמשו, מוכח דזה הרבה יותר משכר ידיעה אלא חסד ממש מה שיכול לשמש לרבו. ואי&quot;ז בכלל השתמשות בכהן דהכהן משתמש כביכול ברבו.<br /><br />היינו שהיה התשמיש <b>תשלום </b>על הלימוד ולא צורך הלימוד","458","","3212","True","True","False","","182","87.68.43.111","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40474","40462","סתרת דבריך","20/07/15 09:18","ד אב","תשע&quot;ה","09:18","דוד כוכב","עתה טענת: 'התשמיש תשלום על הלימוד'. ואילו לעיל הזכרת את החיוב ללמד תורה בחינם.<br /><br />אולם דברי המהר&quot;ל דלעיל ברורים מאוד:<br />&quot;המשמש את ת&quot;ח הנה <b>התלמיד מתחבר אל הרב ע&quot;י שמושה של תורה</b>, ובזה התלמיד מקבל מן הרב&quot;.<br />לימוד מהרב אינו חכמה בלבד (חכמה בגוים תאמין), היא תורה - הוראה לחיים (תורה בגוים אל תאמין). כדי שהתורה תהא תורת חיים צריך התלמיד, כלשון המהר&quot;ל, &quot;להתחבר אל הרב&quot;, להראות שמקבל הוא עליו באופן מעשי את דברי התורה שהוא לומד, שמקבל עליו את עול הרב, כעבד לפני רבו.<br /><br />וכן הוא בספר מַלְמַד התלמידים לחתנו של אבן תיבון המתרגם הידוע, פרשת ויחי:<br />&quot;לפי שידוע כי כשהרב והתלמיד השלם המיוחד לשמשו הם שניהם יחד נהנים ומתענגים זה בזה שהתלמיד מכוין לקבל השפע ההוא לפי דעתו השגת ההוד והכבוד בזה&quot;.<br /><br />ואמרו במסכת כתובות דף צו ע&quot;א:<br />&quot;אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המונע תלמידו מלשמשו - כאילו מונע ממנו חסד, שנא': למס מרעהו חסד. רב נחמן בר יצחק אומר. אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר: ויראת שדי יעזוב&quot;. <br />כלומר ששימוש התלמיד אינו רק 'תשלום', אלא דרך לתלמיד לקנות יראת שמים. ואותה יראת שמים נצרכת לקיום אותה תורה שלומד מרבו, כבמסכת אבות פרק ג משנה ט: רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּת. ונפסק בלשון זו בחדא מחתא ברמב&quot;ם הלכות תלמוד תורה ה, ח; ובשו&quot;ע יו&quot;ד רמב, כ: &quot;וכל המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד ופורק ממנו יראת שמים&quot;.<br /><br /><br /><br /><span class='lightYellow'>טיפ.<br />במסכת בבא מציעא דף מא ע&quot;א: &quot;אמר רבי יוחנן: מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא מובלנא מאניה בתריה לבי מסותא&quot;.<br />ובפירוש חברותא שם הערה 9: &quot;כלומר: אודה לו שהוא גדול ממני, ושראוי אני לשמשו כתלמיד לרב, וכעין זה בבבא קמא כ ב, שאמר רמי בר חמא &quot;לכי תשמש לי [אשיבך]&quot;, כלומר: כשתודה לי שאני גדול ממך בתורה, תורת חיים; וראה בהקדמת &quot;שערי יושר&quot; ביאור דברי הגמרא שם&quot;.</span>","125","","3211","True","True","False","","204","164.138.117.211","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40477","40474","כמה הבהרות","20/07/15 09:46","ד אב","תשע&quot;ה","09:46","אור חדש","נראה שלא הייתי ברור דיי.<br /><br /><span class='bordeaux'><b>עתה טענת: 'התשמיש תשלום על הלימוד'. ואילו לעיל הזכרת את החיוב ללמד תורה בחינם.</b></span><br /><b>ההלכה </b>טוענת שחייב ללמד חינם<br />בכ&quot;ז אומרים חז&quot;ל שאם לא מצא מי שילמדנו בחינם יכול לשלם על תלמודו ונסמך על הכ' &quot;אמת קנה ואל תמכור&quot;<br />ע&quot;כ אע&quot;פ שהיה מחוייב רמי ללמד המשנה מדינא בחינם כשראה ר&quot;ח שרוצה תשלום הסכים לשלם<br />למה רמי עשה נגד הדין?<br />כאן עשה זאת כיוון שהתשלום היה הלימוד עצמו ולכן היה מותר, כמו רב שנותן לתלמידו המתלמד הלכות שחיטה לשחוט לו בהמתו, שמותר בזה לכתחילה אע&quot;פ שנהנה בכך הנאת ממון.<br /><br />אינני חולק כלל על <b>החשיבות </b>להתחבר לרב ו<b>היתרון </b>שיש בכך ליכולת לקלוט היטב דברי הרב ולכן לא חולק כלל על המהר&quot;ל חלילה.<br />טענתי היא שהשימוש איננו כלל <b>הכרחי </b>לקבלת דברי זולתו ומצאנו אינספור דוגמאות לכך שהתקבלו דברי ר' פל' אצל ר' אל' ללא שום תשמיש שעשה לו.<br />דבר זה מפורש בדברי רבי שהבאתי וכך אף פוסק הרמב&quot;ם שהרב צריך להיות קשוב לדברי <b>תלמידיו</b> שמהם רוב תורתו.<br />המקרים הבודדים שבהם יש תשמיש בהקשר ללמידה הם יוצאי דופן וצריכים באור מקומי למה נצרך <b>בהם </b>השימוש.<br />דברי החברותא על בב&quot;מ סותרים דברי הראשונים שם וכפי שציינתי כבר כמה פעמים חלילה לנו לחשוב שבגלל שאחד התלמידים יישב קושיה אחת הפך להיות גדול מגדול האמוראים שהלכה כמותו (כמעט) בכל מקום (וכן שקר הטענה לפי מה דקיי&quot;ל שאין פוסק אחד ש<b>כל </b>דבריו נכונים, ובכ&quot;ז פשוט לנו שהיה גדול למשל השו&quot;ע מהש&quot;ך אע&quot;פ שלפעמים פוסקים כמותו)<br /><br /><b>וכעין זה בבבא קמא כ ב, שאמר רמי בר חמא &quot;לכי תשמש לי [אשיבך]&quot;, כלומר: כשתודה לי שאני גדול ממך בתורה, תורת חיים; וראה בהקדמת &quot;שערי יושר&quot; ביאור דברי הגמרא שם&quot;.</b><br />ברור שאני חלוק על ביאור זה כיוון שלא מצאנו בשום מקום שלצורך מענה לשאלה התבקש השואל לשלם או להודות בהשפלתו בפני המשיב, וכאמור סותר הדבר דיני תורה שצריך ללמד בחינם (גם מאונאת דברים) וכן מה שדרשו &quot;שאם ישאלך אדם אל תגמגם אלא תאמר לו מייד&quot;.<br />ובכלל כפי שכבר הוזכר לעיל, דרך העולם היא שהקטן ידע דבר מסויים שלא ידעו הגדול אך פשוט שזה לא הופך הגדול לקטן והרב לתלמיד וכך אמר על עצמו שמואל &quot;טוב פלפל אחד <b>קטן </b>מהרבה <b>דלועים גדולים&quot;</b> ובייחוס זה דיבר על גדולי התנאים!<br />תובנה בשולי הדברים<br />אני <b>לשיטתי </b>זכיתי ללמוד ממך הרבה ביאורים לעניינים שונים בש&quot;ס וזאת למרות שלא זכיתי במעלה הנוספת של לשמש ת&quot;ח גדול שכמותך.<br />ייתכן שכיוון שסבור אתה שא&quot;א לקבל דברי חברו (הקטן ממנו) ללא לשמשו אכן אצלך לא יכולים להתקבל הביאורים שלי.","458","","3211","True","True","False","","167","31.44.137.99","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40478","40477","לא אאריך","20/07/15 10:12","ד אב","תשע&quot;ה","10:12","דוד כוכב","מה שטענת שהתשלום היה הלימוד עצמו, אינו נכון.<br />שימוש תלמיד לרב המצוי אצל האמוראים הוא שימוש ממש, וכעבד, כגון הבאת כליו לבית המרחץ, והתרת המנעל אם מכירין אותו או בהיותו מניח תפילין.<br /><br />לא כתבתי שתלמיד שלא שימש בפועל את רבו לא למד דבר. או שבכל פעם שהתלמיד בא ללמוד צריך לשמשו באותה עת.<br />אך תלמיד שאינו מקבל עליו לשמש את רבו, כל תורתו פגומה.","125","","3211","True","True","False","","171","164.138.117.211","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א",""),new Message("40479","40478","אתה עונה שלא לעניין","20/07/15 10:26","ד אב","תשע&quot;ה","10:26","אור חדש","<span class='bordeaux'><b>לא כתבתי שתלמיד שלא שימש בפועל את רבו לא למד דבר. או שבכל פעם שהתלמיד בא ללמוד צריך לשמשו באותה עת.<br />אך תלמיד שאינו מקבל עליו לשמש את רבו, כל תורתו פגומה.</b></span><br /><br />הדיון שלנו איננו כלל על טיב היחסים הראוי בין תלמיד לרבו (שבזה מצווה וחובה לשמשו ולכבדו כאילו היה השכינה)<br /><br />אלא על היחס הנכון בין גדול שנצרך לדבר מקטן<br />בזה אסור לקטן להתגאות על הגדול בגלל שנצרך לו באופן חד פעמי וחייב להשיב מיד על שאלת הגדול<br />אם הגדול הוא גם רבו המובהק <b>חייב </b>בנ&quot;ל גם מדיני שימוש (כמו שצריך להביא לו מגבת או ספר צריך גם להזכיר לו עניין ששכח או להסביר דבר מה לא מובן לרבו)<br />מצאנו שרבי מפורשות העיד על עצמו שלמד רבות מתלמידיו<br />פשוט שלא שימש אותם (מלבד דרישתו המוזרה של ב&quot;ק) ופשוט שבגלל שלא שימשם אין תורתו פגומה ח&quot;ו וחלילה וחס.","458","","3211","True","True","False","","161","31.44.137.99","0","40404","נדרים|נא ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82640);