[פאנגען נאך שטעללען. טרויער מאהל] (שבת קלו) בריה דרב דימי איתיליד ליה ינוקא ובגו תלתין יומין שכיב יתיב קא מאכיל עליה א"ל אבוה צודנייתא קא בעית למיכל (מ"ק כ) מר עוקבא שכיב ליה בר תמוה סבר למיתב עליה ז' ול' יום על אתא רב הונא אשכחיה אמר ליה צודנייתא קא בעית (עירובין נד ע"ז יט) מאי לא יחרך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי כלומר תלמיד הלומד ברמיות שלומד ואינו חוזר ללימודו ורב ששת אמר צייד הרמאי יחרך כלומר האי לא יחרך בתמיה וכי לא יחרך כלומר ודאי יחרך ישתמר בידו שלומד ברמאות שאומר לרבו אינו רוצה ללמוד עוד ואינו עושה כן אלא שרוצה לחזור לתלמודו פירוש אחר לא יחרך רמיה צידו כלומר אם לא יחרוך כנפי העוף רמייה צידו יעופו ממנו כך דברי תורה אם לא יחזיק בהם בטוב יעופו ממנו לא יחיה ולא יאריך ימים (בויקרא רבה אמור אל הכהנים ולקחתם לכם) אתציד ההוא לסטאה ואיחבש (בכי ימוך אחיך) צדינון וחבש' בפילקי (ראש השנה כב) ואם צודה להן לוקחין בידם מקלות פירוש אורב להם אדם כמו אשר לא צדה ופוחדים ממנו לוקחין בידם מקלות (בויקרא רבה בריש ויהי ביום השמיני) וצדי לי מן נטוריא: