[פעראייניגען זיך פערבינדען] (ברכות ו שבת ל) כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצבות לזה (סוכה נב) אורחא רחיקא וצבתין בסימא (פסחים פט) אפילו שבולת דלצבתא (ב"ק ט) התם צבתא דחרש קא גרים (ב"ב ס) אימא בברתא מצטבתא ברתא באימא לא מצטבתא פי' מתחברת יש ספרים שכתוב בהם לצוות בוא"ו אלו ג' צבתים אחרונים קרובי ענין הם: