[בינדען] (שם ל) פש לי' חמרא בכובא צאריה בפרנקא (א"ב וצרונהי כתוב בנוס') (מנחות לז) האי מאי דצאריה לגלימיה לא עבד ולא מידי כמאן דשרי דמי פי' שהיתה טליתו ארוכה מאד וקיפל הכנף וחברו ושם בו ציצית לא עשה כלום מאי טעמא אע"ג דצייריה שקשרו כמאן דשרי דמי וחשיב כמאן דהוי הציצית באמצע הכנף והוא צריך להניחו בסוף הכנף כמלא קשר גודל ותנן נמי כל חמתות הצרורות שנקרעו כמוציא רמון אע"ג דצררן טהורות דחשיבי כמאן דשריין חוץ משל ערביים שהן צוררין אותן לכתחילה כשהוא חדש ואין תופרין אותו ואות הא' שבאמצע תעלה כמו צאן מן צנה ואלפים כולם שארית כל שרית ישראל (א"ב לשון מקרא צרור כספו):