[עקעע, קאנטע] (ערובין יא) מעשה באדם אחד שנעץ ד' קונדסון בד' פאות השדה ומתח זמורה על גביהן והתירו לו לענין כלאים אבל לא לשבת בתוספת דכלאים בפ' ר"ג ובסוף הפרה כגון שיירא היו שם קנים המדוקרין ועשה להן פאה מלמעל' אפי' ביותר מי' מותר פי' כל מידי דמקיף ולא מגין ומכסיא כולה קרו לה פאה דדמיא לפאה שהשדה כולה קרחת ומגולה אלא נשתייר בה כמעט והיא נקרית פא' וכן פא' נכרית דמקפת הראש ולא מכסיא: