|
טקסט הדף מנוקד
פָּחוֹת כׇּל שֶׁהוּא יְנַכֶּה יָתֵר כׇּל שֶׁהוּא יַחֲזִיר הָא סְתָמָא כְּהֵן חָסֵר הֵן יָתֵר דָּמֵי
אֵימָא סֵיפָא וְאִם אָמַר לוֹ הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר אֲפִילּוּ פִּיחֵת רוֹבַע לִסְאָה אוֹ הוֹתִיר רוֹבַע לִסְאָה הִגִּיעוֹ הָא סְתָמָא כְּמִדָּה בְּחֶבֶל דָּמֵי אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ תָּא שְׁמַע בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ כְּבֵית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ אֲפִילּוּ פִּיחֵת רוֹבַע לִסְאָה אוֹ הוֹתִיר רוֹבַע לִסְאָה הִגִּיעוֹ אַלְמָא סְתָמָא נָמֵי כְּהֵן חָסֵר הֵן יָתֵר דָּמֵי הָתָם פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ אֵיזֶהוּ בֵּית כּוֹר שֶׁהִיא כְּבֵית כּוֹר כְּגוֹן דַּאֲמַר לֵיהּ הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי אִם כֵּן אֲנִי מוֹכֵר לָךְ אֲנִי מוֹכֵר לָךְ לְמָה לִי אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ סְתָמָא נָמֵי כְּהֵן חָסֵר הֵן יָתֵר דָּמֵי שְׁמַע מִינַּהּ מַהוּ מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת וְכוּ' לְיַפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר אָמְרִינַן לְיַפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ לָא אָמְרִינַן וְהָתַנְיָא פִּיחֵת שִׁבְעַת קַבִּין וּמֶחֱצָה לְכוֹר אוֹ הוֹתִיר שִׁבְעַת קַבִּין וּמֶחֱצָה לְכוֹר הִגִּיעוֹ יוֹתֵר מִכָּאן כּוֹפִין אֶת הַמּוֹכֵר לִמְכּוֹר וְאֶת הַלּוֹקֵחַ לִיקַּח הָתָם כְּגוֹן דַּהֲוָה יַקִּירָא מֵעִיקָּרָא וְזָל הַשְׁתָּא דְּאָמְרִינַן לֵיהּ אִי אַרְעָא יָהֲבַתְּ לִי הַב לִי כְּזוּלָא דְּהַשְׁתָּא וְהָתַנְיָא כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ נוֹתֵן לוֹ כְּשַׁעַר שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ הָתָם כְּגוֹן דַּהֲוָה זוּלָא מֵעִיקָּרָא וְיָקְרָא לַהּ הַשְׁתָּא שֶׁאִם שִׁיֵּיר בַּשָּׂדֶה בֵּית תִּשְׁעָה קַבִּין וְכוּ' אָמַר רַב הוּנָא תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁאָמְרוּ וַאֲפִילּוּ בְּבִקְעָה גְּדוֹלָה וְרַב נַחְמָן אָמַר נוֹתֵן שִׁבְעַת קַבִּין וּמֶחֱצָה לְכׇל כּוֹר וָכוֹר רשב"ם
אלא מהא ליכא למשמע מינה. דלגופה איצטריך ומשום סיפא דקתני מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר ביטל הן חסר הן יתר מדה בחבל דתפוס לשון אחרון הלכך איצטריך למתני ברישא היכא דאמר ליה האי או האי דאזלינן בתר ההוא לישנא דאמר ליה אבל בסיפא דאמר לתרוייהו וסותרין זה את זה הלך אחר האחרון: כבית כור עפר. משמע קרוב לבית כור דמתחזי כבית כור אבל לא הוי בית כור ממש אלא או פחות או יותר: הן חסר כו'. כלומר או שאמר לו בית כור עפר הן חסר הן יתר אני מוכר לך: הגיעו. אכולהו הנך תלתא לישני קאי: פרושי קמפרש. דהן חסר הן יתר דסיפא ארישא קאי דקתני בית כור עפר אני מוכר לך וה''ק האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך ל''ש אם אמר לו כבית כור עפר אני מוכר לך ולא שנא אם אמר לו לבסוף הן חסר הן יתר לאחר שאמר בית כור עפר אני מוכר לך דבתרוייהו אמרינן הגיעו: א''כ אני מוכר לך אני מוכר לך כו'. אם איתא דפרושי קמפרש הכי ה''ל למיתני בית כור עפר כבית כור עפר הן חסר הן יתר אני מוכר לך: ומקשינן ליפות כחו של מוכר אמרי' אבל ליפות כחו של לוקח לא חיישינן מידי. דאפי' היכא דחפץ הלוקח לקנות את המותר כדי שלא יכנס זה המוכר בשדהו לא כפינן למוכר למכור בתמיה: שבעת קבין ומחצה לכור. היינו נמי רובע לסאה כדקתני במתני': כופין את המוכר למכור. את המותר ללוקח אם הלוקח רוצה לקנותו דכי היכי דכופין את הלוקח ליקח משום תקנת המוכר שלא יהא נפסד ההוא מיעוט קרקע דכופין על מדת סדום ה''נ עבוד רבנן תקנתא ללוקח שיהו כופין את המוכר למכור לו ההוא מיעוט קרקע כדי שלא ידרוס אצל שדהו ויהא צריך להשמר ממנו והמוכר אינו ניזוק בכך דהא לא חזי למידי ההוא פורתא וה''ל זה נהנה וזה אינו חסר: ומשני התם כגון דהוה יקירא. כלומר לעולם כדי ליפות כחו של מוכר אמרי' ליפות כחו של לוקח לא אמרינן דלעולם לא כפינן המוכר למכור בעל כרחו המותר אלא אם רצה מוכר יחזיר לו לוקח קרקע כדקתני מתני' והאי דקתני כופין את המוכר למכור לא למכור ממש את הקרקע בעל כרחו אם רצה שתחזור לו אלא הכא במאי עסקינן כשהמוכר חפץ למכרה ללוקח שיחזיר לו בה מעות למוכר כמו שייפו חכמים כחו של מוכר שאם רצה יחזיר לו לוקח מעות והך ארעא הוה יקירא מעיקרא בשעת מכירה והשתא זול ארעתא והוא רוצה לכפות את הלוקח שיחזיר לו דמי המותר כפי שעת היוקר דמעיקרא והיינו דקתני כופין את המוכר למכור כשעת הזול דעכשיו: דאמרי' ליה. למוכר אי [אתה] ארעא [המותר] יהבת ליה ומעות אתה רוצה שיחזיר לך שקול מאותו [המותר] מעות כזולא דהשתא דדי לך אם ייפו חכמים כחך לתלות בך מכר המותר במעות או חזרת קרקע היכא דליכא הפסד ללוקח דה''ל זה נהנה וזה אינו חסר אבל לקנות לוקח בשעת הזול כשער היוקר לא אמרינן אלא או תן לו בזול או טול קרקע שלך והאי דקתני ואת הלוקח ליקח היינו שאם חפץ מוכר ליתנהו בדמי הזול כופין את הלוקח ליקח משום ייפוי כח דמוכר ב) דהתם לא מפסיד הלוקח מידי: כשהוא נותן לו. מוכר ללוקח: כגון דהוה זולא מעיקרא. דא''ל לוקח לא בעינן לקנות קרקע ביוקר דמעיקרא נמי אם לא מפני שמצאתיה בזול לא הייתי לוקחה וכל היכא דאית ליה טענה מעלייתא ללוקח לא ייפו חכמים כחו דמוכר הלכך אם רוצה מוכר לכפותו יתן לו כשעת שלקח דהיינו בזול דהשתא לית ליה טענה ללוקח ויקנה בעל כרחו: אמר רב הונא ט' קבין שאמרו. במתני' דאם הותירו בשדה ליתנהו בתורת מכירה ולא בתורת עשיית חשבון ליפות כחו דלוקח אלא לחזרת קרקע: ואפילו בבקעה גדולה. שמחזקת י' כורין קאמר דמחזיר קרקע אע''ג דלא הותיר בין הכל אלא ט' קבין דס''ל לרב הונא דרובע לסאה הוי מחילה טפי לא הוי מחילה אלא יעשה חשבון וכן לבית כור דהויא ל' סאים ל' רבעים הוו מחילה טפי מל' רבעין דאיכא טפי מרובע לסאה יעשה חשבון עד דמטי לט' קבין דהויא חזרה והני מילי בית כור אבל שני כורים דכי איכא רובע לכל סאה הוי טפי מט' קבין כל כך ודאי במכירת שדה אחת לא מחיל איניש הואיל ויש במותר חשיבות שדה ויחזיר לו קרקע ומיהו כל זמן דלא הוו ט' קבין מודה רב הונא דרובע לבית סאה הוי מחילה כגון בית ל''ה סאין אני מוכר לך ואיכא ל''ה רבעין מותר דהיינו ט' קבין חסר רובע הוי מחילה: ורב נחמן אמר נותן ז' קבין כו'. דלא שנא רובע אחד לסאה אחד ולא שנא אלף רבעים לאלף סאין הוו מחילה:
תוספות
פחות כל שהוא ינכה. מה שפ''ה דהא דאמר רבא כל דבר שבמדה אפי' פחות מכדי אונאה חוזר היינו במטלטלי אגב חורפיה לא עיין דבהדיא אייתי לה בריש פ''ב דקידושין (דף מב: ושם) אמקרקעי דאמר ובמקרקעי נמי לא אמרן אלא דטעו בעילויא אבל במשחתא לא כדרבא כו' ואור''י דרבא איירי כשמדדו והטעהו במדה אבל הכא לא מדדו עדיין אלא בבאין למדוד ומתחלה היה נמי יודע שאינו מכוין כ''כ שלא יהא או פחות או יותר: פחות כל שהוא ינכה. וא''ת ולימא ליה דאדעתא דהכי לא זבני וי''ל דקאי בתוך השדה כדפרישית דמתחילה היה נמי יודע שאינו מכוין לגמרי: אלא מהא ליכא למשמע מינה. ולא קשיא רישא לסיפא דלישנא דחד מינייהו לאו דוקא ולא נקטיה אלא משום סיפא כדפ''ה: פרושי קמפרש איזהו בית כור שהוא כבית כור כגון דאמר ליה הן חסר הן יתר. תימה דתלי הן חסר הן יתר בכבית כור (והן חסר והן יתר משמע טפי דהגיעו ממאי) דמשמע כבית כור וי''ל דכי א''ל בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר איכא למימר תפוס לשון ראשון ולהכי תלי ליה בכבית כור: אם כן אני מוכר לך אני מוכר [לך] למה לי. בכמה דוכתי דייק הכי ובכמה דוכתי לא דייק: אלא לאו ש''מ סתמא נמי כהן חסר הן יתר כו'. ותימה דכיון דתנא רישא בית כור עפר סתמא דהגיעו אמאי איצטריך למיתני סיפא הן חסר הן יתר דכ''ש הוא וי''ל לאשמועינן דאפ''ה דוקא בית רובע אבל יתר מרובע לא א''נ תנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר רישא דא''ל הן חסר הן יתר תנא סיפא הן חסר הן יתר מכלל דרישא דלא קא''ל וכענין זה יש בכמה מקומות ותימה דרבי יצחק קאמר לעיל טרשין שאמרו בית ד' קבין אבל יותר אין נמדדין עמה הא אמר הכא דבית כור סתמא כהן חסר והן יתר דמי ואפילו לא היו טרשין כל עיקר אלא היה הקרקע חסר הוה אמינא דהגיעו כ''ש השתא וי''ל דרבי יצחק לא קאמר אלא להצטרף לפחות מרובע לסאה ולרשב''א נראה דלא קשיא מידי דהכא מיירי בעומד באותה שדה ורואה כמה יש בה אבל באינו רואה אותה פשיטא ליה דהתם לא אמר הגיעו דאם התנה בית כור עפר למכור לו מי מצי למיתב ליה בית כור שהוא פחות רובע לסאה וסברא הוא דהתם אפילו ע''י ניכוי לא היה מקבל לוקח דא''ל אדעתא דהכי לא זבני שלא היה דעתו לקנות אלא בית כור שלם ובהכי איירי רישא דמתניתין ולהכי א''ר יצחק טרשין שאמרו בית ארבעת קבין אבל טפי לא דאי הוה חזינן להו כאילו אינן כלל אפילו לא היה חסר אלא קב חייב להשלים שלא קנה אלא בית כור שלם לגמרי:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|