|
טקסט הדף מנוקדוְכֵן בַּגַּת וְרָבָא אָמַר לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר וְכֵן אָמַר רַב שֵׁשֶׁת וְכֵן בַּגַּת לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר דִּתְנַן שׁוֹתִין עַל הַגַּת בֵּין בְּחַמִּין וּבֵין בְּצוֹנֵן וּפָטוּר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַל הַחַמִּין חַיָּיב וְעַל הַצּוֹנֵן פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר: מַתְנִי' קוֹלֵט אָדָם מִן הַמַּזְחֵילָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וּמִן הַצִּינּוֹר מִכׇּל מָקוֹם שׁוֹתֶה: גְּמָ' קוֹלֵט אִין אֲבָל מְצָרֵף לָא מַאי טַעְמָא אָמַר רַב נַחְמָן הָכָא בְּמַזְחֵילָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג עָסְקִינַן דְּכׇל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג כְּגַג דָּמֵי תַּנְיָא נָמֵי הָכִי עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמַגְבִּיהַּ יָדוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג וְקוֹלֵט וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְצָרֵף תַּנְיָא אִידַּךְ לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיַגְבִּיהַּ יָדוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג וִיצָרֵף אֲבָל קוֹלֵט הוּא וְשׁוֹתֶה: מִן הַצִּינּוֹר מִכׇּל מָקוֹם שׁוֹתֶה: תָּנָא אִם יֵשׁ בְּצִינּוֹר אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת: מַתְנִי' בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחוּלְיָיתוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו מְמַלְּאִין הֵימֶנּוּ בְּשַׁבָּת אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָ עֲשָׂרָה טְפָחִים חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת: גְּמָ' בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בִּסְמוּכָה לְמָה לִי חוּלְיָא עֲשָׂרָה אָמַר רַב הוּנָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּמוּפְלֶגֶת מִן הַכּוֹתֶל אַרְבָּעָה וְטַעְמָא דְּאִיכָּא חוּלְיָא עֲשָׂרָה הָא לֵיכָּא חוּלְיָא עֲשָׂרָה קָא מְטַלְטֵל מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא בִּסְמוּכָה הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּבוֹר וְחוּלְיָיתוֹ מִצְטָרְפִין לַעֲשָׂרָה: אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְכוּ': וְלָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּנָּטֵל אַשְׁפָּה וְהָא רָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַעֲשֶׂה בְּמָבוֹי אֶחָד שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד כָּלֶה לַיָּם וְצִידּוֹ אֶחָד כָּלֶה לְאַשְׁפָּה וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי וְלֹא אָמַר בּוֹ לֹא אִיסּוּר וְלֹא הֶיתֵּר הֶיתֵּר לֹא אָמַר בּוֹ דְּחָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּנָּטֵל אַשְׁפָּה וְיַעֲלֶה הַיָּם שִׂירְטוֹן אִיסּוּר לֹא אָמַר בּוֹ דְּהָא קָיְימִין מְחִיצוֹת לָא קַשְׁיָא הָא דְּיָחִיד הָא דְּרַבִּים: מַתְנִי' אִילָן שֶׁהָיָה מֵיסֵךְ עַל הָאָרֶץ אִם אֵין גּוּפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מְטַלְטְלִים תַּחְתָּיו שׇׁרָשָׁיו גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן: גְּמָ' אָמַר רַבִּי הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם מַאי טַעְמָא רש"יוכן בגת. והאי גת מאי היא אי רה''י וקאמר דלא יעמוד ברה''ר ויושיט צוארו בגת ויטול כלי וישתה הא תנא ליה רישא אלא לאו בגת כרמלית כגון שאינה גבוהה י': שותין על הגת. עומד על הגת ושותה דכל זמן שלא הוציאו לחוץ לאו שתיית קבע היא ופטור מן המעשר בין שמזגו בחמין בין שמזגו בצונן: מחייב. במזיגה שמוזגו במים משויא ליה קבע: על החמין חייב. דאין ראוי לחזור המותר שמקלקל היין הלכך כי מזג ליה בחמין אדעתא למשתייה כוליה מזג ליה ומשוייא ליה מזיגת קבע אבל מזיגת צונן לא משויי' ליה קבע דילמא שתי פורתא ומהדר הלכך כל כמה דשתי הוי עראי ומתני' דקתני וכן בגת ר''מ היא וקתני לא יעמוד ע''ג קרקע וישתה בגת בלא הפרשת מעשר אא''כ הכניס ראשו ורובו לגת: מתני' קולט אדם מן המזחילה. למטה מי' טפחים גגין שלהן חלקים היו וטחים בטיט ומרזבין קטנים הרבה היו לגג להוציא המים ונותנין למטה מהם דף כנגד אורך הכותל בשיפוע וכל המרזבין שופכין עליו והוא מביא כל המים למקום אחד שלא יזיקו את הכותל ועומד אדם ברה''ר וקולט בכלי למטה מי' טפחים מן המים היורדין מן המזחילה וקולט דוקא כדמפרש בגמ' אבל לא יצרף פיו או כלי למזחילה שהוא בפחות משלשה סמוך לגג ואף על פי שהוא למטה מי' מ''ט דהואיל ומוטלת לאורך הכותל ובתוך ג' לגג דמיא לגג והוי כמוציא מן הגג שהוא רה''י לרה''ר: ומן הצינור מ''מ. כלומר בין קולט בין מצרף משום דצינור לעולם ארוך ויוצא לרה''ר וליכא למימר לבוד וכיון דלמטה מעשרה הוא ליכא איסורא ובגמרא מוקים לה כשאין בפיו ארבעה ולא גזרינן אטו היכא דאית ביה ארבעה דאי נמי אית ביה ד' כרמלית הוא דלא גבוה עשרה ומש''ה נקט מתני' גבי מזחילה למטה מי' משום דבעי' למתני ומן הצינור מ''מ ואי למעלה מי' לא משתרי צירוף הצינור גזירה אטו צינור שבפיו ארבע' דקא מפיק מרה''י לרה''ר אבל קליטה אפי' למעלה מי' נמי משתרי דאוירא הוא מקום פטור: גמ' מצרף. פיו או חבית למזחילה והוי כשואב ממנה: תניא נמי הכי. דפחות מג' סמוך לגג כגג דמי והמצרף משם כמצרף בגג: עומד אדם ברה''י. כגון בגג: וקולט. מן האויר מים שיורדים מגגו של חבירו אבל לא יצרף. ובמתניתין נמי שמעתי דהכי גרסינן מן הצינור ומ''מ ולא גרסינן מכל מקום בלא וי''ו למשרי צירוף אלא ומ''מ כלומר מ''מ המקלח קולט ומצאתי בתוספתא דצירוף מותר בצינור למטה מי' ועוד הא דקאמר תנא אם יש בצינור ארבעה אסור אהיכא קאי אקליטה מאי מרשות לרשות איכא ואי אצירוף מתני' נמי אסר אפי' כשאין בו ארבעה ואני שמעתי דאתירוצא דמתני' נמי קאי דאוקימנא בפחות מג' לגג הא לאו הכי מצרפין ואין דרך לשון הש''ס כן לומר תנא אתירוץ אמוראים שלא הוזכר במשנה אלא ה''ג ומן הצינור מ''מ וכו' מתני' היא ואלמטה מעשרה קאי ולא סיפא דברייתא היא: תנא אם יש בצינור ארבעה. ברוחב: אסור. לצרף ואע''ג דלמטה מי' הואי ולבוד נמי ליכא אפ''ה כרמלית מיהא הוי ומפיק מכרמלית לרשות הרבים: גמ' אי נימא בסמוכה. שהבור סמוכה לכותל בתוך ארבעה טפחים: למה לי חוליא עשרה. בור גופיה רה''י ועומקה עשרה והרי אין רשות הרבים מפסקת בינתים: וטעמא דאיכא חוליא עשרה. דלא מטי דלי לרה''ר: הא קמ''ל כו'. ומתניתין לאו כדס''ד דתיהוי חוליא עשרה לבד מבור אלא ה''ק בור ברה''ר וחולייתו סביביו וסך הכל גבוה י' מקרקעית הבור רה''י וממלאין ממנה לחלון: שופכין לתוכה. דאשפה רה''י. היא. ולא חיישינן שמא תנטל אשפה. ותעמוד על פחות מי' ואתי למשרי ביה נמי כמעיקרא: במבוי. ראשו אחד פתוח לרה''ר וראשו אחד סתום ושני צדדיו אחד ים וגידודיו גבוהים י' ואחד אשפה ובתים וחצירות פתוחין לו בדופן אמצעי: שירטון. לימו''ן בלע''ז שמעלה טיט לשפתיו ומתיבש ונעשה קרקע עולם: דרבים. מתני' באשפה דרבים: מתני' המיסך. שנופו נוטה למטה מכל צדדיו סביב: מטלטלין תחתיו. דאמרי' לבוד והרי יש כאן מחיצה עשרה: שרשיו גבוהים. שאין הענפים נמוכין אלא בראשן הולכין ומגביהין לצד חיבורן: לא ישב עליהן. דכיון דגבוהין שלשה כאילן חשיבי ואין משתמשין באילן: גמ' אלא בבית סאתים. אם היה היקיפו יותר על בית סאתים אין מטלטלין בו אלא בארבע ואפילו נטעו מתחילה לכך דהוי מוקף לדירה: מ''ט. הא כל היקף לדירה אפילו עשרה כורים מותר: תוספותקולט אדם מן המזחילה למטה מי'. כן גריס בקונטרס פי' מאויר אבל לא יצרף פיו או כלי למזחילה לפי שהמזחילה בפחות מג' סמוך לגג ואע''פ שהיא למטה מי' מ''מ ה''ל כמוציא מן הגג לרה''ר כיון דתוך ג' לגג היא: מן הצינור מכל מקום שותה. פירוש אפי' בצירוף כיון שהוא למטה מי' ורחוק שלשה טפחים מן הגג דליכא לבוד ובגמרא מוקי לה דלית ביה ארבעה דאי הוי ביה ארבעה היה אסור לצרף דמכרמלית לרה''ר קא מפיק וכפירוש הקונטרס מוכח בתוספתא דמתיר צירוף בצינור למטה מי' לכך נראה כגרסת הקונט' דגריס גבי מזחילה למטה מי' דאי הוי גרסי' למעלה מי' הוה משמע צינור אפילו למעלה שרי ולמטה אפי' מזחילה שרי ובתוספתא לא שרי אלא הצינור למטה אבל צינור למעלה מי' או מזחילה אפילו למטה אסור ואית דגרס ומן הצינור ומ''מ מותר ובקונטרס הקשה על זאת הגיר' בגמרא: לא יעמוד אדם ברה''ר ויגביה ידו למטה מי'. כן גי' ר''ח אבל בקונטרס גרס לא יעמוד אדם ברה''י והכי פירושא לא יעמוד על גגו ויצרף מגג חבירו שגבוה ממנו עשרה טפחים ולא עירבו ואתיא אפי' כר''מ דאמר גגות רשות אחת הן דבגג גבוה י' מודה ואפילו לר''ש מצי אתיא דמצי לפרושי דלצרף אסור ולהביאם לבית קאמר וקולט מותר אפילו להביאם וכגון שלא שבתו בגג חבירו דאי שבתו פשיטא דאסור להביאם לבית ומ''מ אע''ג דלא שבתו אסור לצרף ולהביאם לבית דדמי ממש דמגג לבית קא מייתי אבל לישנא דברייתא לא משתמע כר''ש דקאמר אבל קולט הוא ושותה משמע במקומו מכלל דצירוף אפילו במקומו אסור והא דאמר בגיטין בהזורק (דף עט:) א''ר יהודה אמר שמואל לא יעמוד אדם בגגו ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו היינו להביאם לבית כדפרישית לעיל צריך לומר דאיירי כששבתו בגג דבשלא שבתו שרי כדאמ' הכא ומהר''י אומר דהתם איירי בקולט מאויר גג חבירו והכא בקולט מאויר גג שלו בסמוך לגג חבירו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|