|
טקסט הדף מנוקדבְּכוֹתֶל שֶׁאֵינוֹ מְשׁוּפָּע לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ אֵינוֹ מְסוּלָּק מִן הָאָרֶץ וְכוּ': דְּבָעֵינַן הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רָבָא תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה לְרַבָּנַן צָרִיךְ הַנָּחָה לֵימָא כְּתַנָּאֵי אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ אֶלָּא כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכוֹתֶל מְשׁוּפָּע אֲבָל בְּכוֹתֶל שֶׁאֵינוֹ מְשׁוּפָּע אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ אֵינוֹ מְסוּלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא מְלֹא הַחוּט גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ מַאי טַעְמָא דְּבָעֵינַן הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ: מַתְנִי' זִיז שֶׁלִּפְנֵי חַלּוֹן נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת: גְּמָ' הַאי זִיז דְּמַפֵּיק לְהֵיכָא אִילֵּימָא דְּמַפֵּיק לִרְשׁוּת הָרַבִּים לֵיחוּשׁ דִּילְמָא נָפֵיל וְאָתֵי לְאֵיתוֹיֵי אֶלָּא דְּמַפֵּיק לִרְשׁוּת הַיָּחִיד פְּשִׁיטָא אָמַר אַבָּיֵי לְעוֹלָם דְּמַפֵּיק לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמַאי נוֹתְנִין עָלָיו דְּקָתָנֵי כֵּלִים הַנִּשְׁבָּרִים: תַּנְיָא נָמֵי הָכִי זִיז שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן הַיּוֹצֵא לִרְשׁוּת הָרַבִּים נוֹתְנִין עָלָיו קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת קִיתוֹנִיּוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכׇל הַכּוֹתֶל עַד עֲשָׂרָה הַתַּחְתּוֹנִים וְאִם יֵשׁ זִיז אֶחָד לְמַטָּה מִמֶּנּוּ מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וּבָעֶלְיוֹן אֵין מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ הַאי זִיז הֵיכִי דָּמֵי אִי דְּלֵית בֵּיהּ אַרְבָּעָה מְקוֹם פְּטוּר הוּא וַאֲפִילּוּ כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ נָמֵי לָא יִשְׁתַּמֵּשׁ וְאִי אִית בֵּיהּ אַרְבָּעָה בְּכוּלֵּי הַכּוֹתֶל לִישְׁתַּמֵּשׁ אָמַר אַבָּיֵי תַּחְתּוֹן דְּאִית בֵּיהּ אַרְבָּעָה וְעֶלְיוֹן לֵית בֵּיהּ אַרְבָּעָה וְחַלּוֹן מַשְׁלִימָתוֹ לְאַרְבָּעָה כְּנֶגֶד חַלּוֹן מִשְׁתַּמֵּשׁ דְּחוֹרֵי חַלּוֹן הוּא דְּהַאי גִּיסָא וּדְהַאי גִּיסָא אָסוּר: מַתְנִי' עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְכֵן לֹא יָרוֹק רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִשֶּׁנִּתְלַשׁ רוּקּוֹ בְּפִיו לֹא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיָּרוֹק: גְּמָ' מַתְנֵי לֵיהּ רַב חִינָּנָא בַּר שֶׁלֶמְיָא לְחִיָּיא בַּר רַב קַמֵּיהּ דְּרַב לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֲמַר לֵיהּ שָׁבְקַתְּ רַבָּנַן וְעָבְדַתְּ כְּרַבִּי מֵאִיר רש"ילמטה משלשה. הגיע. ראש הספר לשלשה סמוך לקרקע ארעא סמיכתא הוא והרי הוא כמונח: אלא הא דאמר רבא. בפ' הזורק במס' שבת (דף ק.): תוך שלשה לרבנן. דפליגי עליה דר''ע בקלוטה כמי שהונחה ואמרי דהזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים למטה מעשרה לא אמרינן הואיל ונקלטה ביו''ד תחתונים שהן רה''ר הרי היא כמי שהונחה לחייבו אפי' זרק למטה משלשה לא מיחייב אם עד שלא הגיע לארץ נשרף או בלעו כלב אלא אם כן נח על גבי משהו ואפילו לא הוי מקום ארבעה הויא הנחה ולמעלה משלשה אם נח פטור ואפי' לר''ע דאי מקום ארבעה הוא כרמלית הוא ואי לית ביה ארבעה מקום פטור הוא: נימא כתנאי אמרה לשמעתיה. דהא תנא קמא אפילו כי לא נח נמי גזר למטה מג' משום דילמא זמנין דאין אגדו בידו ולרבא כי אין אגדו בידו נמי כי האי גוונא דלא נח לא מיחייב אם קלטו והחזירו קודם שנח: מתני' זיז שלפני החלון. בולט מן הכותל גבוה י' ורחב ד': נותנין עליו. בני עלייה דרה''י הוא: גמ' דמפיק להיכן. להיכן בולט: דמפיק לרה''י. לחצר: כלים הנשברים. כלי חרס וזכוכית שאם נפלו ישברו דליכא למימר דילמא אזיל ומייתי להו: קערות וכוסות וקיתוניות. כולם כלים הנשברים הם דסתמייהו דחרס: משתמש בכל הכותל. אם הזיז מוטל לארכו אצל הכותל על פני כולו משתמש בכל הזיז: עד עשרה התחתונים. כלומר כל מקום שהוא בין סמוך לחלון מיד בין מופלג הימנו הרבה ובלבד שלא יהא בתוך עשרה תחתונים שברשות הרבים: למטה הימנו. למעלה מעשרה: משתמש בו. בתחתון ע''פ כל הכותל אם מונח לאורכו אצל הכותל: האי זיז. עליון היכי דמי: אי דלית ביה ארבעה מקום פטור הוא. ואפילו כנגד חלונו לא לשתמש נהי דמקום פטור הוא ומותר לכתף עליו כדקי''ל מקום שאין בו ארבעה מותר לבני רה''ר ולבני רה''י לכתף עליו מיהו תשמיש תדיר לא משתרי ביה דלא חזי לתשמישתא ושכיחי כלים למיפל לרה''ר ואע''ג דאוקמינן בכלים הנשברים הני מילי בדאית ביה ד' דלא שכיחי למיפל כולי האי אבל הכא דרובא נפלי מחזי כמאן דשדי להדיא לרשות הרבים: חורי חלון הוא. כלומר זוית החלון והרחבתו הוא ולשון חורי דנקט משום דגבי שבת שייך. למימר חורי רשות הרבים כרשות הרבים וכן חורי רה''י כרה''י דמי כגון כותל הסמוכה לרה''ר ויש בה חורין פתוחין לרה''ר למטה מיו''ד הוי רה''ר: מתני' עומד אדם ברה''י: בבית או על הגג ושוחה ונוטל חפץ ברה''ר כאן ומניחו כאן: ובלבד שלא יוציאנו מארבע אמותיו. ממקום שהיה מונח בו ואשמועי' . מתניתין דלא גזרינן שמא יכניסנו אצלו: וישתין ברה''ר. דמפיק מרה''י לרה''ר: משנתלש רוקו בפיו. משנתגאל ונאסף לצאת: לא יהלך ארבע אמות עד שירוק. דכיון דלמשדייא קאי משאוי הוא: . גמ' מתני ליה רב כו'. גזירה שמא יכניסנו אצלו: ועבדת כר''מ. דאיהו הוא דגזר שמא יביא אצלו כדלקמן בפירקין [דף קא.] לא יעמוד ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים שיטול מפתח ברשות הרבים ויפתח בו פתח הסמוך לרשות הרבים שמא יכניס אצלו במקום שהוא.: תוספותנימא כתנאי אמרה לשמעתיה. אע''ג דלא ניחא הכא לאוקמי מילתא דרבא בפלוגתא דתנאי דמתני' מ''מ ע''כ אשכחן ברייתא דפליגא עליה במסכת שבת בפ' הזורק (דף צז.) גבי הזורק מרה''י לרה''י ורה''ר באמצע דקתני בברייתא תוך ג' ד''ה חייב אי נמי יש לחלק דהכא שבא החפץ מלמעלה מג' למטה לתוך ג' הוא דבעי רבא הנחה על גבי משהו אבל התם איירי שהיה החפץ תוך ג' משיצא מתחת ידו להכי חשיב כמונח דהא מודה רבא דהמעביר בתוך שלשה דכמונח בקרקע דמי כדמוכח בפרק המוציא יין (שם דף פ.) והא דלא חשבינן מתגלגל כמונח בסוף הזורק (שם דף ק.) התם איירי כשהיתה תחילת זריקה למעלה מג': אלא כולה רבי יהודה היא. תימה דבשבת בפרק הזורק (דף צז:) בעי למימר דסבר ר' יהודה קלוטה כמו שהונחה גבי הזורק מרה''י לרה''ר ועבר ד' אמות ברה''ר ולמסקנא דהתם ניחא דמוקי לה כגון דאמר כדנפקא לרה''ר תנוח דמסתבר טפי למימר התם קלוטה כמו שהונחה כיון שהיה דעתו ורצונו שתנוח שם אבל הכא דאין רצונו . שיפול שם הספר אין לנו לומר שיהא כמונח אבל למאי דס''ד התם מעיקרא דמיחייב שתים ובאומר כל מקום שתרצה שם תנוח קשה ויש לחלק דהתם אינו מקפיד על החפץ אנה שינוח אבל הכא מקפיד ומרצונו היה חפץ שלא היה שם מונח אבל לרבא קשיא דאפי' באומר כל מקום שתרצה תנוח בעי רבא הנחה על גבי משהו דמקפיד אפילו נח על גבי משהו לא מיחייב דלא נעשית מחשבתו וצריך לומר דלמאי דס''ד התם מעיקרא לית ליה דרבא ועוד יש לומר כדפרישית לעיל דהתם כשתחילת זריקתו תוך שלשה: ניחוש דילמא נפיל ואתי לאיתויי. ואי דמפיק לכרמלית או לחצר שאינה מעורבת לרבא דלית ליה לקמן (צט.) גזירה לגזירה פשיטא דשרי דלא איצטריך למיתני ולאביי דגזר אסור כמו במפיק לרה''ר ועוד נראה מדמשני אביי לעולם דמפיק לרה''ר משמע דבמפיק לכרמלית או לחצר שאינה מעורבת שרי אפילו כלים שאינן נשברים ואע''ג דלקמן גזר אביי גזירה לגזירה יש לחלק כמו שפירשתי לעיל ובפרק כיצד משתתפין (לעיל דף פד.) גבי אנשי חצר. ואנשי עלייה ששכחו ולא עירבו דקתני זיז היוצא מן הכותל בעשרה דעלייה הוי לעלייה אפילו הניח שם כלים שאינם נשברים: ומשתמש בכל הכותל עד עשרה תחתונים. פי' בקונטרס אם הזיז מוטל לארכו על פני כל הכותל משתמש בכל הזיז וקשה לר''י דהיינו סיפא דקתני אם יש זיז למטה הימנו משתמש בו ומפרש ר''י דבחורין שבכותל קאמר דמשתמש ולשון משתמש בכל הכותל משמע נמי כן: אי דלית ליה ארבע אפי' כנגד חלונו נמי לא ישתמש. משמע מפירוש הקונט' דברחב ד' משתמש בכלים הנשברים אבל שאין רחב לא ישתמש אפי' כלים הנשברים דהוי כאילו שדי להו להדיא וקשה לר''י דכיון דאפילו ברחב ד' לא ישתמש בכלים שאין נשברין א''כ אפילו רחב מאה אמה נמי דלענין שבת חשיב רחב ד' כרחב אלף ונראה לר''י דברחב ד' שרי ליתן אפילו כלים שאינן נשברים ומתני' ברחב כל שהוא והא דלא מוקי לה ברחב ד' ובכל כלים משום דסתם זיז אינו רחב ד' וכי פריך הש''ס אי דלית ביה ארבעה אפילו כנגד חלונו לא ישתמש ה''מ למיפרך אפי' בשלמטה הימנו לא ישתמש והא דלא משני ליה דבכלים הנשברים איירי היינו משום דלא מיתוקמא בהכי ע''כ מדלא שרי בשאר הכותל אלא כנגד חלונו בלבד: תחתון דאית ביה ד'. ק''ק דמעליון שמעינן ליה דשרינן כנגד חלונו משום דחלון משלימתו לד' ויש לומר דאיצטריך לאשמועינן בתחתון אף על גב דלא ניחא תשמישתא דהא איכא עליון דמפסיק: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|