גמ' לא שנא חד. ישראל יחידי דר עמו: שמה דירה. ויש לו רשות בחצר ונמצא ישראל המוציא לחצר מביתו שהוא מיוחד לו מוציא מרשות לרשות ורבנן גזרו שלא להוציא מרשות לרשות בלא עירוב דלמא אתי לאפוקי מרה''י לרה''ר: הרי הוא כדיר של בהמה. ואין לו כח לאסור ור''מ קאמר לה לקמן בברייתא בשמעתין ורמינן מתני' עלה ומוקמינן בדליתיה וישראל אפי' כי ליתיה אוסר אלמא דירת עכו''ם לאו שמה דירה: אלא דכ''ע לאו שמה דירה. אלא משום גזרה שמא ילמוד ישראל מעשיו של עכו''ם הטריחוהו והפסידוהו חכמים לישראל הדר עמו כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת ויצא משם ובההיא גזרה פליגי ר''מ ור''א בן יעקב אי גזרינן ליה על ישראל יחיד הדר עם העכו''ם או לא: ר''א סבר כיון דעכו''ם חשוד על שפיכות דמים. לא שכיח יחידי דדייר בהדיה ומילתא דלא שכיחא לא גזור בה רבנן ור''מ סבר יחידי נמי זימנין דדייר ומש''ה אמור רבנן אין עירוב מועיל כו': ועכו''ם לא מוגר. לא יהא רוצה לשכור ויצא ישראל זה משם: מאי טעמא. לא מוגר עכו''ם: בריאה. חזקה שיתנה ישראל עמו למלאות כל המבוי כלים אם ירצה: בן נח נהרג על הגזל. דהיא מז' מצות כדאמר בד' מיתות בסנהדרין (דף נו.) ואמר אזהרה שלהן זו היא מיתתן ואשמועינן ר' יוחנן דעכו''ם לא מחיל אפילו אפחות משוה פרוטה והוי גזל לדידהו: לא ניתן להישבון. דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אבל בנכרי לא כתיב השבה הלכך כיון שעבר נהרג ואינו משלם: במוהרקי ואבורגני. למלאות החצר בספסלין וקתידראות אם ירצה: חצירו של עכו''ם. אע''ג שסתם חצירות פתוחין לתוכן בתים הרבה אין רשות נכרי חלוקה להיחשב רשות לכל אחד ואחד לבדו דדירת עכו''ם לא שמה דירה וישראל שאינו דר עמהן שנכנס לאחד מן הבתים בשבת מותר להוציא מן הבתים לחצר ולא הוי מוציא מרשות המיוחדת לעכו''ם זה לרשות שהיא לכולן: ואם יש שם ישראל אחד. דר עמהן אוסר על כל ישראל להוציא מן הבתים לחצר מפני שהיא כחצירו: ר''א בן יעקב אומר עד שיהו שני ישראלים. דרין בשני בתים ואוסרין זה על זה רשות העכו''ם חלוקה מהן ואוסר העכו''ם על בתיהם והן אוסרין על בתי העכו''ם מלהוציא לחצר דשויוה רבנן לדירת עכו''ם דירה כדאמר לעיל אבל בישראל יחידי לא שויוה רבנן לדירת עכו''ם דירה ולא הוה אוסר על ביתו של ישראל ולא ישראל אוסר על ביתו שאין חילוק רשות בעכו''ם:

לאכול משחיטתו אלא ודאי ר''ג דיבנה הוה ותחלה גזר על שחיטה דאורייתא ושבק סתם יינם דרבנן ואע''ג דר''ג קודם דר' מאיר הוה תלי אותו בדר''מ משום דפשיטא לן בכל דוכתא דחייש ר''מ למיעוט ולספרים נמי דגרסי הכא רשב''ג הא שמעינן ליה בפ''ק דחולין (דף ד.) דס''ל כותים גירי אמת הן גבי מצת כותי מותרת דקתני רשב''ג אומר כל מצוה שהחזיקו בה כותים יותר מדקדקין בה מישראל ועוד דאם כן מה חדשו ר' אמי ור' אסי במה שעשאום עכו''ם גמורים לבטל רשות וליתן רשות והלא כך היו מעולם לכ''ע דליכא למימר דמעיקרא גזור ולא קבלו מינייהו דלענין שחיטה ויין נסך הוא דקאמר התם גזור ולא קבלו מינייהו ונראה לר''י דבין צדוקי ובין כותי לדירה אינם כעכו''ם ומה שלא הוסיף כותי בחסורי מחסרא בגמ' ר''ג אומר צדוקים וכותים אינם כעכו''ם היינו משום שלא בא המתרץ אלא לתקן שלא יקשה צדוקי מאן דכר שמיה ועוד י''ל דאפילו ר''ג עצמו לא הזכיר בדבריו כשחלק על תנא קמא אלא צדוקי לבדו לפי שלא הביא ראייה אלא מצדוקי וא''ת אי גרס רשב''ג היכי פסקינן בגמרא כר''א בן יעקב ור' יוחנן נמי דקאמר נהגו כר''א בן יעקב הא ר' יוחנן נמי אמר הלכה כרשב''ג במשנתינו וי''ל דלא פסקינן בגמרא כר''א בן יעקב אלא על עיקר דבריו דלא אסר בחד ישראל עד שיהו שנים אבל בהא דסבר ליה כת''ק דכותים כעכו''ם לא פסקינן כוותיה ואפשר דבהא הלכה כרשב''ג דאינן כעכו''ם ועוד דהאידנא לא נפקא לן מידי לענין כותים לבסוף כשעשאום עכו''ם גמורים: חצירו של עכו''ם הרי הוא כדיר של בהמה. ואם יש בתים הרבה של עכו''ם פתוחין בחצר מותר לישראל להכניס ולהוציא לשם מאחר שאין ישראל דר שם: ועכו''ם לא מוגר. וא''ת ומעיקרא דס''ד דטעמא משום דדירת עכו''ם שמה דירה מ''ט דעירוב לא מהני ושכירות מהני וי''ל דעירוב וביטול בדין הוא דלא מהני שאין העכו''ם מכיר בהן אבל יודע הוא שישראל קונה רשותו בשכירות אבל השתא דאסיקנא שהוא כדיר של בהמה ומן הדין לא בעי מידי צריך הוא לפרש מ''ט תקינו רבנן שכירות טפי מעירוב וביטול: בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון. פירש בקונטרס דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל אבל בעובד כוכבים לא כתיב הלכך כיון שעבר נהרג ואין משלם משמע מתוך פירושו דאפילו בגזל מעכו''ם חבירו לא מיחייב בהשבה ולא יתכן לומר כן לפי אותה שיטה דפרק בתרא דעכו''ם (דף עא:) דבעי למידק דמשיכה בעכו''ם קונה דאי אינה קונה אמאי נהרג אבל בהא דנהרג על שוה פרוטה לא קשיא ליה דבדין הוא שיהרג אע''ג דלא קני ביה משיכה כיון דהוי ממון חשוב אבל בפחות משוה פרוטה דלאו ממון הוא ובמשיכה נמי לא קני אמאי נהרג ואי בגוזל מעכו''ם איירי א''כ אפי' בפחות משוה פרוטה ממון חשוב הוא לגבי עכו''ם דלא מחיל על פחות משוה פרוטה ובדין הוא שיהרג אף על גב דלא קני ליה כיון דחשיב ממון לגביה כמו שוה פרוטה לישראל וכל הגזלנים דמיחייבי על הגזילה אע''ג דלא קנו ליה אבל מהא דנהרג על גזל פחות משוה פרוטה מישראל דייק שפיר כדפרשתי ומשמע ליה דאיירי בגוזל מישראל מדקתני ולא ניתן להשבון כלומר דאינו חייב להחזיר ובגוזל מעכו''ם היה חייב כיון דקפיד ולא כפ''ה דפטר בגוזל מן העכו''ם משום דלא כתיבא ביה השבה ומשום קם ליה בדרבה מיניה לא מיפטר דלא שייך גבי עכו''ם דהא נטלו לסטין כסותו בהגוזל בתרא (ב''ק דף קיד.) משמע דלא קנו אלא בייאוש ומוקמינן בלסטים עכו''ם ועוד דאפילו בישראל אי הוי בעין חייב להחזיר ולא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה כדמוכח בפרק בן סורר (סנהדרין דף עב.) גבי בא במחתרת ומשני דהא דמיחייב מיתה משום דמצער לישראל כלומר שהוא חשוב ממון ביד עכו''ם דאין סברא לומר שאם ציערו בשום ענין שיתחייב מיתה ומאי לא ניתן להשבון כלומר כיון דלא קניא במשיכה א''כ כל היכא דאיתיה של ישראל הוא דאי משום דמייאש זימנין דלא מייאש ומפרש שאינו בתורת השבון כלומר אם אכלו שאינו בעין לא מיחייב ליתן דמיו אבל כל זמן שהוא בעין ודאי חייב להחזיר אבל אין לפרש אינו בתורת השבון לענין שיפטר בהשבתו ממיתה כמו ישראל ממלקות דהוי. בכך ניתק לעשה דאם כן דחק בחנם להעמידה בישראל ומשום דמצערינא דלוקמה בגוזל מעכום: מוהרקי ואבורגני. פירוש מוהרקי כתיבה וחותמות כמו מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח בסוף החולץ (יבמות דף מו:) ואבורגני שלוחים ור''ח פירש מוהרקי ואבורגני כמו בניין: