עירובין נח ע"א

דף נח - א

וכן אם הגיע להר - מבליעו, וחוזר למדתו  ובלבד שלא יצא חוץ לתחום כדי להבליע את הגיא.

רש"י הביא שני פירושים:

האחד, שהיה רוחב הגיא שמול העיר יוצא מחוץ לתחום, אלא שהיה רוחב הגיא מצטמצם בהדרגה שלא כנגד העיר עצמה, אך בתחום העיר.

ויש בידי המודד שתי אפשרויות למדוד היכן מסתיימת מידת תחום העיר בתוך הגיא:

א. לצאת לצד העיר, עד המקום שמצטמצם הגיא, וכולו נמצא בתחום העיר, ולהבליעו שם במקום שהוא מתקצר [על ידי מדידת המרחק האוירי שמעליו], ולהמשיך את המדידה משפתו השניה של הגיא עד השלמת התחום.

ומשם הוא יצפה לכוון את גבול התחום בתוך הגיא המורחב, מול העיר עצמה.

ב. לצאת מצד העיר, מחוץ לתחום, עד המקום שבו מסתיים הגיא, ולמדוד שם את המידה עד כנגד שפת הגיא השניה שמול העיר, כדי לדעת בכמה אמות רחוקה שפת הגיא ההיא מעבר לתחום. ואז ילך אל שפת הגיא ממול העיר, וימדוד בתוך הגיא את ההפרש, על ידי שיחזור לכוון העיר בתוך הגיא, וימנה את מספר האמות שהן יותר מהתחום, ויסמן בגיא את מקום התחום.

ואומרת המשנה, שיעשה את המדידה לפי האפשרות הראשונה, שאין צורך לצאת בה אל מחוץ לתחום בשעת המדידה, ולא ימדוד לפי האפשרות השניה, שבה הוא צריך לצאת ולמדוד מעבר לתחום.

ואף על פי שהמדידה נעשית ביום חול ולא בשבת, יש לנו לחוש שמא מי שרואה אותו מודד מחוץ לתחום, יסבור שהמקום הזה הוא בתוך תחום שבת.

והפירוש השני, שמדובר בגיא ארוך מאד, שרוחבו אמנם מצוי בתוך התחום אך הוא רחב שם למעלה מחמישים אמה, ואי אפשר להבליעו כנגד העיר, אלא אם כן יוצאים החוצה לצידי העיר, מעבר לתחום שבת, ששם מצטמצם רוחב הגיא, ואפשר להבליעו שם.

ומשמיעה המשנה שאין למדוד שם את רוחב הגיא, שמא יאמרו הרואים שהמקום הזה הוא בתוך תחום שבת בצידי העיר.

אם אינו יכול להבליעו -

בזו [להוציא מדידות אחרות של מצוה, כגון בעגלה ערופה] אמר רבי דוסתאי בר ינאי משום רבי מאיר: שמעתי שמקדרין נוקבים בהרים.

והיינו, שמתייחסים למדידה כאילו היה נקב בהר, שדרכו ניתן להעביר את חבל המדידה.

שאין מודדים את מדרונות ההרים כמות שהם, אלא לוקחים חבל שאורכו ארבע אמות בלבד. והמדידה מתבצעת באמצעות שני מודדים:

האחד עומד ומחזיק את החבל כנגד לבו, והשני העומד במרחק ארבע אמות בגובה המדרון, ומניחו למרגלותיו. וכך הם הולכים ומודדים את המרחק בצורה מאוזנת ולא מאונכת.

גמרא:

והוינן בה: מנא הני מילי שצריכה המדידה להעשות בחבל שאורכו חמישים אמה? אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא [שמות כז] בחצר המשכן: "ארך החצר מאה באמה. ורחב חמשים בחמשים".

אמרה תורה: מכך שאמרה תורה "רוחב חמישים - בחמישים", לימדה תורה: בחבל של חמשים אמה - מדוד.

ופרכינן: והא האי קרא מיבעי ליה ללמדנו את גודל הריבוע הפנוי שבחצר המשכן, שהוא צריך להיות שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, לפי שכך אמרה תורה: ליטול חמשים אמה, ולסבב בהם ריבוע של חמשים על חמישים!?

ומשנינן: אם כן שהפסוק בא רק לענין גודל הריבוע הפנוי של חצר המשכן, לימא קרא "ורוחב החצר חמשים חמשים".

מאי "חמשים בחמשים" שנקט הכתוב?

שמעת מינה תרתי.

שנינו במשנה: לא פחות ולא יותר.

תנא בברייתא:

חבל המדידה יהיה לא פחות מחמישים אמה, מפני שהחבל הקצר נמתח, ומרבה בכך את המדידה.

ולא יותר - מפני שכובד החבל אינו מאפשר למותחו כראוי, ובכך הוא ממעט את המדידה.

אמר רבי אסי: אין מודדין אלא בחבל של אפסקימא.

ומבארינן: מאי אפסקימא? אמר רבי אבא: נרגילא.

מאי נרגילא?

אמר רבי יעקב: דיקלא דחד נברא ["נברא" הוא סיב שגדל ומתגלגל סביב הדקל].

איכא דאמרי יש לשנות את האמור לעיל בלשון אחרת:

מאי אפסקימא?

רבי אבא אמר: נרגילא.

רבי יעקב אמר: דיקלא דחד נברא.

תניא, אמר רבי יהושע בן חנניא: אין לך דבר שיפה למדידה מדויקת יותר מאשר מדידה באמצעות שלשלאות של ברזל, שאינם נמתחים ואינם נרפים.

אבל מה נעשה, שהרי אמרה תורה [אסמכתא מדברי הנביאים] שיש למדוד בחבל, שנאמר [זכריה ב] "ובידו חבל מדה".

ופרכינן: והכתיב [יחזקאל מ] בענין נבואתו של יחזקאל על המשכן: "וביד האיש קנה המדה". וקנה אינו חבל!?

ומשנינן: ההוא קנה מידה אינו למדידה של מרחק, אלא למדידת תרעי, שערי המשכן שבנבואת יחזקאל.

תני רב יוסף: שלשה סוגי חבלים הם:

של מגג, גמי, של נצר, ערבה קלופה, ושל פשתן.

חבל של מגג דרוש לפרה אדומה - דתנן: כפתוה לפרה האדומה בחבל המגג, שאינו מקבל טומאה, ונתנוה על גב מערכתה. חבל של נצרים לסוטה - דתנן: ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה.

חבל של פשתן - למדידה.

שנינו במשנה: היה מודד והגיע לגיא או להר - מבליעו, וחוזר למידתו.

ודייקינן: מדתני "חוזר למידתו" - מכלל, דאם אינו יכול להבליעו במקומו, הולך המודד למקום שיכול להבליעו, ומבליעו, וצופה את המקום שאחר הבלעתו כנגד מידתו, וחוזר למקום המדידה וממשיך למדוד שם.

ותמהינן: והרי תנינא להא בברייתא, ואם זהו ביאור המשנה לא היתה הברייתא צריכה לחזור ולשנות זאת.

דתנו רבנן: היה מודד והגיע המידה לגיא, אם יכול להבליעו בחבל של חמשים אמה - מבליעו שם.

ואם לאו - הולך למקום שיכול להבליעו, ומבליעו, וצופה וחוזר למידתו.

אם היה גיא מעוקם [לפי הפירוש השני של רש"י, לגירסת התוספתא], שהיה הגיא מסתובב ממערב לצפון, ואין הוא יכול להבליעו אלא בצד הצפוני של העיר.

הרי אין מועילה הבלעת הגיא שבצד צפון להבליעו גם בצד מערב, על אף שבאמצעות צפיה ומדידה הוא היה יכול להעתיק את ההבלעה שבצפון אל מערב העיר.

אלא הרי הוא מקדיר ועולה, מקדיר ויורד בגיא, בצד שלא ניתן להבליעו.

הגיע לכותל משופע מעט - אין אומרים יקוב את הכותל כדי להעביר בו את החבל כדי למדוד את רוחב שיפועו של הכותל, [והיינו, שאין מחייבים אותו להעמיד כלונסאות עד גובה הכותל משני צידיו, ולהבליע כך את שיפוע הכותל. תוס'].

אלא, אומדו לשיפוע באומד בעלמא, מבלי להבליעו מן הצד, והולך לו.

ופרכינן: והא אנן תנן: מבליעו, וחוזר למידתו!? ומוכח שאינו יכול להסתפק באומד בלבד!

ומשנינן: התם בהר או גיא, שצריך להבליעו ואין להסתפק באומד, ניחא תשמישתא, שנוח קצת להלך עליו, ולכן הוא חייב במדידה, בהבלעה או בקידור.

אבל הכא בכותל לא ניחא תשמישתא, שאין שיפוע הכותל ראוי להליכה, ולכן אין להחשיבו מן המידה, אלא דיו באומד.

אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו שצריך למדוד בקידור את הגיא אלא כשהיה שיפועו נוח להילוך קצת, וכגון ש"אין חוט המשקולת יורד כנגדו".

והיינו, שיפוע שאינו חד, שאם מוריד את חוט משקולת הבנאים לעבר עומקו, אין חוט המשקולת יורד כנגדו, כיון שהמדרון מונע אותו מלירד.

והכונה היא, שאם מוריד את החוט עד למרחק של ארבע אמות משפת הגיא, עדיין אין החוט יורד כנגדו.

מנ"ל אמר רב יהודה דאמר קרא אורך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים. אמרה תורה בחבל של חמשים אמה מדוד. ואקשינן האי קרא מיבעי לי ליטול חמשים ממאה של אורך וסבבם בחמשים האחרות כדי שיבא שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים ודחי א"כ נימא קרא חמשים חמשים ומאי בחמשים שמעינן מינה תרתי:

לא פחות ולא יותר. תנא פחות מפני כשנמתח נמתח הרבה ומוסיף המדה. ואם הוא יתר מחמשים אמה אינו נמתח הרבה וממעט במדת התחום:
ירושלמי. מדת התחום [ארבעים] חבלים לא פחות שהוא נמתח ונשכר ולא יותר שהוא נקמט ויפסיד. הגורס בשמועה זו ובידו חבל מדה. הוא הכתוב בס' זכריה (ב') אבל וביד איש קנה המדה ביחזקאל הוא והגירסא נכונה והכתיב ופתיל פשתים בידו וקנה המדה והוא עומד בשער. ביחזקאל (מ').

ההוא לתרעי פי' הקנה למוד בו מדת השער. חבל של אפסקמא. יש מי שאומר גוזל הנר ודקלא דחד נבארא זליף. א) פי' מקדרין חותכין כדגרסינן איזהו עור לבב כל שקרוע כנגד הלב ב). וקדור כמין ארובה ועיקרו מגדדין מלשון גודו אילנא.

תני רב יוסף ג' חבלים [הן] של מגג לקשור בו את הפרה כדתנן בחבל של מגג כו' והוא חלקו.

של נצרים לסוטה דתנן ואח"כ מביא חבל של מצרי וקושר למעלה מדדיה. חבל של פשתן למדידת התחום:

מתני' היה מודד והגיע לגיא או לגדר כו' תנינא להא דת"ר היה מודד והגיע מדידה לגיא אם יכול להבליעו בחבל של חמשים אמה מבליעו כלומר מעביר החבל על גביו ואם לאו הולך למקום שפתח הגיא צר ומבליעו שם וצופה וחוזר למדתו.

אם היה גיא מעוקם מקדיר ויורד. הגיע לכותל אין אומרים יקדיר את הכותל אלא אומדו והולך לו.

ואי ניחא תשמישתיה מודד מדידה יפה.

אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו שאין חוט משקולת יורד כנגדו אבל חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה.

גמרא: מדקתני חוזר למדתו מכלל דאם אין יכול להבליעו הולך למקום שיכול להבליעו. וא"ת כיון דסוף סוף אין שיפועו ומדרונו עולה לו בחשבון כלל, למה הוא הולך למקום אחר וצופה וטורח ומכוין כדי לחזור למדתו יבליענו כאן. י"ל דאי אפשר משום דאין מודדין בחבל גדול מחמשים כדי שלא יקצר בתחומין וכדאמרינן לעיל בגמרא. ועוד דגזרינן שמא יאמרו דמודדין בחבל יתר על חמשים. ואי נמי גזירה משום הרואין שמא יאמרו דכל גיא מבליעין, דאינן יודעין שזה שמבליעין כאן משום שיכול להבליעו במקום אחר הוא כיון דלא חזי ליה דאזיל במקום אחר וסבור שאף ע"פ שהגיא רחב יתר מחמשים כנגד כל תחומו אפ"ה מבליעו.
וא"ת עוד מפני מה הוא צריך לחזור למדתו, ימדוד ממקום שיכול להבליעו. כבר תירץ הראב"ד ז"ל מפני שהוא צריך למדוד לכל רוח ורוח של עיר שתי מדידות, מדידה לכל קרן וקרן של עיר כדי שיצא לו התחום מכוין, כי אין נותנין תחומין לעיר אלא כנגד העיר אם ארוכה אם קצרה, וכדתניא לעיל (עירובין נה, א) בברייתא ארוכה כמות שהיא, ואין פוחתין משמונה מדידות לתחומי העיר מלבד מדידת מלוי הקרנות.

ואם היה גיא מעוקם. הפירוש השני שפירש רש"י ז"ל הוא הנכון, דגיא מעוקם הוא שמתעקם סביבות העיר וכשהוא מודד למזרח אינו יכול להבליעו בכל אותו רוח לפי שהגיא רחב בכל אותו רוח, אלא שבצד האחר שהוא מתעקם וסובב את הצפון או את הדרום הוא מתקצר שם ויכול הוא להבליעו שם ואפילו הכי אינו מבליעו. וי"ל דטעמא דמילתא כמו שאמרתי, דכיון שהוא רחב בכל אותו רוח איכא למגזר שמא יאמרו כי במקומו הבליעוהו וכל שהוא רחב מבליעין, דלא רמו אנפשייהו קוטרו של רוח שני, ואע"פ שראו אותו מודד, הם יאמרו כי תחומי אותו רוח הוא מודד ובא.

אלא מקדר ועולה מקדר ויורד הגיע לכותל אין אומרים יקוב את הכותל. לידע כיוונו.

אלא אומדו והולך לו. וכיון שהכותל הוא גבוה, אין מטריחין אותו להביא סולם או לטרוח ולעלות להבליעו תחת החבל, כיון שהוא משופע הרבה, שלא אמרו חכמים בתחומין אלא להקל.

גירסת הספרים שלנו: והא אנן תנן מבליעו. פירוש: דתנן הגיע לגיא או לגדר מבליעו, והכא נמי כיון שאין הכותל יוצא מתחום העיר, ילך שם ויבליענו ויחזור למדתו, ולא שיוציאנו באומד בעלמא.

ופריק: התם דניחא תשמישתיה. כלומר: משנתינו בדניחא תשמישתיה קצת, ויכול לעמוד על גביו ויראה היכן הוא יכול לחזור למדתו, ולפיכך הולך הוא למקום שכלה הכותל ומודדו שם וצופה וחוזר למדתו. אבל הכא בדלא ניחא תשמישתיה שהוא זקוף כל כך דלא ניחא תשמישתיה אלא בקושי, ולפיכך לא הטריחוהו לעלות ולראות להיכן הוא חוזר, וכיון דסוף סוף באומד הוא חוזר למדתו, מעתה נוציא גם את הכל באומד.
ויש מי שמפרש דניחא תשמישתיה בתוך התחום, כלומר: שהוא כלה בתוך התחום, וכיון דסוף סוף הוא עובר בצדו של כותל ואינו צריך לדרוס על גביו, גם הוא הולך שם ומבליעו. אבל כאן בדלא ניחא תשמישתיה, שהכותל ארוך ויוצא הוא חוץ לתחום או שמתעקם סביב העיר כגיא מעוקם, הלכך אומדו. ואין לשון הגמרא מסכים לפירוש זה. ומ"מ נלמוד ממנו שאם היה הר זקוף מאד כנגד מדתו עד שהוא מתלקט עשרה מתוך חמש, שהוא צריך להלוך שם ולקדר, שאפילו להחמיר אמרו. וזה מקום עיון דלכאורה הולך למקום שיכול להבליעו להקל אמרו, כל שהוא יכול להבליעו אין מקדרו, וכל שהוא יכול להוציאו באומד כנגד תחומו אינו צריך להלך למקום אחר, לא כדי לקדר ולא כדי להבליע.
ויש ספרים דגרסי: והא תניא מודדו מדידה יפה. וכן נראית גירסת רבינו אלפאסי ז"ל וגירסת הגאונים ז"ל. ונראה דהכי פירושה: והא תניא מודדו מדידה יפה כקרקע חלקה. ופריק התם בדניחא תשמישתיה וכגון שמתלקט עשרה מתוך שש כלישנא דרב הונא בר נתן דמתניתין לקולא וקיימא לן כוותיה, והכא בדלא ניחא תשמישתיה, וכגון שמתלקט עשרה מתוך ארבע.
וקשיא לי קצת לגירסא זו, שאם כן מאי קא מותיב מברייתא, הא למאי דסבירא ליה למקשה דלא מחלקה בין ניחא תשמישתיה לדלא ניחא תשמישתיה, ליתא לברייתא מקמי מתניתין דקתני הגיע לגדר מבליעו אבל מדידה יפה לא. וי"ל דחדא דאית בה תרתי קאמר, אמאי אומדו דהא קתני בברייתא מודדו ומתניתין נמי הכי קתני מבליעו, ועוד דהא קתני ברייתא מודדו מדידה יפה. ובפירוקא דפריק סלקא תירוצא לכולהו. אבל מ"מ קשה דתינח מדידה מודדו מדידה יפה בדניחא תשמישתיה, אבל מתניתין וברייתא דאומדו קשיין, דתרווייהו בדלא ניחא תשמישתייהו, והכא קתני אומדו והכא קתני מבליעו, ואכתי לותיב מתניתין אברייתא אמאי אומדו יבליענו. ואף על גב דאיכא לשנויי דבדלא ניחא תשמישתייהו נמי איכא לאפלוגי בין דלא ניחא תשמישתיה דלא מצי אזיל אלא בקושי גדול, ובין דלא ניחא ולא ניחא. מ"מ לא היה לו לשתוק מלהקשות ולתרץ. וי"ל דכיון שתירץ לו שיש לחלק בין ניחא תשמישתיה לדלא ניחא תשמישתיה כבר ידע שאפילו מתניתין וברייתא יש לתרץ בכענין זה ולא חש להקשות.
וכתב רש"י ז"ל: דדוקא בדלא ניחא תשמישתיה הוא דאומדו, אבל אם זקוף הרבה כעין כותלים שלנו אפילו אומד אינו צריך, אלא עוברו והולך לו ואינו נכנס לו במדה כלל, וכדאמר רב יהודה בשחוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה. ופירש הוא ז"ל יורד למטה בקרקעיתו של גיא ומודדו כשאר קרקע חלקה דעלמא, אבל שיפועו ומדרונו כלל כלל לא הואיל וזקוף עד שחוט המשקולת יורד כנגדו.
אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו]. ואברייתא דאם היה גיא מעוקם מהדר, כלומר: לא שנו שמבליעו ובשאינו יכול להבליעו מקדרו, אלא בשאין חוט יורד כנגדו דניחא תשמישתיה, אבל חוט יורד כנגדו כל שאינו יכול להבליעו אין מקדרו אלא יורד למטה ומודד קרקעיתו מדידה יפה, אבל שיפועו ומדרונו כלל כלל לא. ואע"ג דאמר שמואל בשאין חוט יורד מקדר, אפשר דלאו דוקא כל שאין חוט יורד מקדר, דא"כ פליגא אדרב הונא בר נתן דאמר דאפילו במתלקט עשרה מתוך ארבע אינו מקדר, ואפילו אדאביי נמי פליגא, דאפילו אביי דמתני לחומרא לא אמר לקדר אלא במתלקט עשרה מתוך ארבע, הא בפחות מארבע לא, ואף על פי שאין חוט יורד אפילו בפחות מכן. ואם איתא, אביי ורב הונא בר נתן אההיא דרב יהודה אמר שמואל הוה להו לאיפלוגי. ואי נמי תלמודא הוה לה לסדורה לההיא בתר הא דרב יהודה אמר שמואל. אלא דרב יהודה אמר שמואל לא אמר אין חוט אלא משום דבעי למימר בשחוט יורד מודדו מדידה יפה, ולעולם כשאין חוט נמי אי מתלקט עשרה מתוך חמש מקדר, הא מתלקט מתוך ארבע אומד, לא מקדר ולא מודד. ומדידה יפה דשמואל אין פירושו כמדידה יפה דאביי דהתם פירושו מודד שיפועו ומדרונו כקרקע חלקה, והכא אין שיפועו ומדרונו נמדד כלל. ומ"מ מדידה יפה היא כאן וכאן, דכאן וכאן מה שהוא מודד, מדידה יפה כקרקע חלקה הוא מודדו.

גמרא. של מגג. מין גמי הוא וקושרין בו את הכרה מפני שאינו מקבל טומאה ואע״פ ששאר חבלים אינם מקבלים טומאה היו מחזרין אחר דבר שמינו אינו מקבל טומאה וכאות׳ שאמרו שכל מעשים בכלי אבנים ובכלי גללים. מדקתני חוזר למדתו מכלל שאם אינו יכול להבליעו שם הולך למקו׳ שיוכל להבליעו ואח״כ צופה כנגד מדתו וחוזר למקומו הראשון. וא״ת ולמה לו לטרוח שיהא צופה לחזור למדתו ימדוד מתחלתו עד סופו מאותו הצד שהו׳ יכול להבליעו תירץ הראב״ד מפני שהוא צריך למדוד לכל רוח של עיר שתי מדידות מדידה לכל קרן וקרן של עיר כדי שיצא לו התחום מכוון כנגד העיר שהרי אין נותנין תחומין לעיר אלא כנגד העיר אם ארוכה אם קצרה וכדתניא בברייתא דלעיל ארוכ׳ כמות שהיא ואין פותתין משמנ׳ מדידות לתחומי העיר מלבד מלוי הקרנו׳ עכ״ל. וא״ת כיון דסוף סוף אין שפוע מדרונו עולה לו לחשבון כלל למה הוא הולך למדוד למקום אחר וצריך לטרוח ליהיות צופה לכוין לחזור למדתו יבלענו בכאן ונימק דכל שיש לו שום מקום להבליעו כנגד התחום שיכול להבליעו גם במקומו. ויש שתרצו דלהבליעו בלא מדידה א״א ואם בא למדוד בחבל של חמשים בכאן הרי אין כאן הבלעה דאנן בעי׳ שיבליענו במדה א׳ ולמדוד בחבל יותר מחמשי׳ א״א כדי שלא יבא אדם לקצר התחומין ואחרי׳ תירצו שאלו היה מבליעו בכאן היו הרואים סבורי׳ דכל גיא וכל הר מבליעין במקום אחר וסבור שאע״פ שהגיא רחב יותר מחמשים כנגד כל תחומו שהוא יכול להבליעו:

תנינא להא כו׳. אם היה גיא מעוקם כו׳ פרש״י ז״ל בלשון אחר אם היה גיא משופע ונוח להלוך הרי הוא חשוב קצת ואע״פ שיכול להבליעו בחמשים אינו מבליעו אלא מקדר ועולה. ולפי פי׳ זה הא דאמר שמואל לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יותר כנגדו היינו שאינו משופע ונוח להלוך והיינו גיא מעוקם דקתני. ומאי לא שנו דקאמר. ועוד דהיכי קאמר חבל חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה דהא קתני רישא שמבליעו אלא דלהאי פירושא מימרא דשמואל אהבלעה דרישא קאי דלא שנו שמבליעו כשיכול להבליעו אלא בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו. אבל חוט המשקול׳ יורד כנגדו מודדו מדיד׳ יפה ואם הוא מעקם ומשופע יותר מכדי שאין חוט המשקול׳ יורד עדיף טפי ומקדר ועולה ומקדר ויורד ועכ״ז אין פי׳ זה נכון דהאי בתוס׳ קתני הם היא גיא מעוקם שאינו יכול להבליעו. ומשמע שהעקו׳ גורם לו שאינו יכול להבליעו גם לשון מעוקם לא דייק שפיר להאי פירושא ולפי׳ חזר רש״י ז״ל ופי׳ לשון אחר דכלפי דקתני רישא שאם אינו יכול להבליעו ויכול להבליעו במקו׳ אחר כנגד העיר שהולך ומבליעו שם סדר קתני שאם הגיא הזה מעוקם כמין גם למערב ולצפון או למערב ולדרום וכיוצא בו כגון זה והוא מודד כלפי מערב ואינו יכול להבליעו לרוח דרום או לרוח צפון שכנגד העיר שאינו הולך להבליעו שם אלא הרי הוא נדון שאינו יכול להבליעו ומקדר ועולה מקדר ויורד. וטעמ׳ דמילתא דכיון שהוא רחב בכל הרוח שמודד יבאו לומר כי במקומו הבליעוהו ושיכולין להבליע כל הר וכל גיא אע״פ שרחבים הרבה ולא רמי אנפשייהו ה״ק ברוח השני ואע״פ שראוהו מודד שם ואמרו כי תחומי אותו רוח הוא מודד ובא. הגיע לכתל אין אומרים יקוב את הכותל פי׳ כדי לידע סוף ושיעור רחבו אלא אמדו והולך לו וכגון שהכותל גבוה שאין מטריחין אותו לעלות לראשו למדוד רחב הכתל:

ג״ה שלנו והא אנן תנן מבליעו. פי׳ דהא תנן הגיעו לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למדתו והכא נמי כיון שאין הכותל יוצא מכנגד התחו׳ ילך שם ויבליענו ויחזור למדתו ולמ׳ יקל להוציאו באומד דעלמא. ופרקי׳ דהתם דניחא תשמישתיה הכא לא ניחא תשמישתיה פרש״י ז״ל מתני׳ בכתל משופע דחזי להולך וכיון דכן אם יכול להבליעו מבליעו ואם לאו מקדרו שאין להקל בו יותר אבל הכא כשהו׳ זקוף ולא ניחא תשמישתיה ואין גבהו ושפועו עולין למדת התחום כלל וכיון דכן נקל בו לכוון מדתו באומד בעלמא וכן פי׳ בתו׳. ויש שפירשו משנתינו בדניחא תשמישתיה קצת ויכול לעמוד על גביו ולראות היכן הוא יכול לחזור למדתו ולפי׳ הולך הוא למקום שהכתל כלה ומודדו שם וצופה וחוזר למדתו אבל הכא בדלא ניחא תשמישתיה שהוא זקוף כ״כ דלא ניחא תשמישתיה אלא בקושי ונפי׳ לא הטריחוהו לעלות ולראות להיכן הוא חוזר וכיון דסוף סוף באומד הוא חוזר למדתו מעתה נוציא את הכל באומד: ויש ספרים דגרסי והיא גרסת רי״ף ז״ל והא תניא מודדו מדידה יפה ופרקי׳ התם דניחא תשמישתיה כו׳ ונסחא זו מגומגמת מאד דלמקש׳ גופיה היכי לא מקשי מהא בריית׳ אמתני׳ דקתני מבליעו ועוד כי תריצנא למתנייתא דהא בדניחא תשמישתיה והא בדלא ניחא מתני׳ ומתנייתא היכי מתרצי. ויש לדחוק דכי פרכי׳ והתניא מודדו מדיד׳ יפה קושין בין אמתניית׳ דקתני אומדו בין אמתני׳ דקתני ומבליעו ופריק דמתנייתא דקתני מודדו מדידה יפה בקרקע חלקה בכתל משופע יפה דניחא ליה תשמישתיה שמתלקט עשרה מתוך חמש או מתוך שש דחשיב כקרקע חלקה וכסברא דרבא ודרב הונא בר נתן לקמן בשמעתין ואידך בדלא ניח׳ תשמישתיה ומתני׳ בדניחא ולא ניחא הילכך מבליעו או מקדרו ומתנייתא בדלא ניחא כלל ולפי׳ אמרו ועכ״ז השטה באה בדוחק וגרס׳ רש״י ז״ל הוא הנכונה:

אמר רב יהוד׳ אמר שמואל לא שנו אלא שאין חוט המשקול׳ יורד כנגדו אבל אם חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדיד׳ יפה כן ג״ה והיא גרש״י ז״ל: פרש״י דקאי אמתנייתא דקתני ואם היא גיא מעוקם מקדר ועולה מקדר ויורד לא שנו שהוא מקדר כשאין יכול להבליעו כנגד העיר אלא כשהוא משופע קצת בענין שאם תתן בראשו חוט המשקולת משופע ויורד ואינו יורד ביושר דכיון דכן ניחא תשמישים קצת וחזי להלוך וכיון שאינו יכול להבליעו ראוי הוא לקדרו אבל אם הוא כענין כותל זקוף דלא ניחא תשמישתיה כי החוט המשקולת יורד כנגדו מודדו בקרקעו של גיא לבד ואינו מודד מדרונו כלל ואפילו בקדור ואע״ג דמדידה יפה דקאמר רבא ורב הונא בריה דרב נתן לקמן ר״ל שמודד כל המדרון מדידה גמורה לשון אחר שנא׳ לשני פנים הוא ומ״מ מדידה יפה הוא כאן וכאן מפני שאינו מקדר ואינו מבליע ואינו אומר אלא כי מה שהוא מודד מודדו מדידה יפה בקרקע חלקה אלא דהכא קאמר שמודד קרקעיתו של גיא ולקמן קא אמרי שמודד המדרון מדיד׳ יפה ובעיקר דינא לא פליגי אינהו בהא דשמואל דא״כ הוה מדכרי ליה בש״ס אלא ודאי בההיא שהמדרון נוח לגמרי שמתלקט עשרה מתוך חמש ראוי הוא למדוד אותו לגמרי ושלא להבליעו ולא לקדרו והכא ה״ק לא שנו שמקדרו אלא כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו (והוא מדרון גמור אינו מודד אותו מדרון) והוא נוח קצת ומיהו אינו מתלקט אלא עד עשרה מתוך ד׳ או פחות מכן אבל כל שהחוט יורד כנגדו והוא מדרון גמור אינו מודד אותו מדרון כלל אלא מודד קרקעיתו של גיא וכדאמרן:

אמ׳ ר׳ דוסתאי בזו שמעתי שמקדרי׳ בהרים ר״ל שאין מבליעין את המדרון לגמרי ולא מודדין לגמרי אלא מקדר ועולה מקדר ויורד. וכיצד הוא קדור זה מודדין בחבל של ארבע אמות והתחתון נותן את החבל כנגד לבו והעליון כנגד מרגלותיו ומודד בו כל מדרון ההר. וכן הדין בגיא או בגדר ונמצאת המדה מתמעטת בכל ארבע אמות וארבע אמות חצי קומת המודד והוא כל מה שמלבו עד רגליו ומרבה בתחומו. ולשון קדור הוא ענין נקב כלומר שרואין אותן כנקובים ממקום המישור שאחריו עד מקום רגליו של זה להיות החבל יוצא ביושר דרך הנקב. ולי נראה לשון שיעור מענין קודר אדם קב או קבים כמו שביארתי בפרק שני. ומה שאמר בזה שמעתי וכו׳ פירושו שאעפ״י שאין מקדרין במדידה לעגלה ערופה או לערי מקלט כמו שיתבאר בגמרא בזו מיהא שמעתי שמקדרין:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא אלא שיש בקצת עניני ההבלעה והקדור תנאים יתבארו בסוגיא זו. ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא להשלמת ענינים אלו אלו הן:

חבל זה שמודדין בו דוקא של פשתן אבל (של) לא של גמי ולא של נצרים ר״ל של ערבה קלופה. והוא שאמרו שלשה חבלים הן שאין מחליפין את האמור של זו בזו של מגג לפרה שהיו כופתין אותה בחבל מגג ר״ל גמי ונתנוה על גב מערכתה מפני שאינה מקבלת טומאה או מפני שהוא רך ואין מטיל בה מום. של נצרים לסוטה שאמרו עליו מביא חבל המצרי וקושר למעלה מדדיה שמפני שבגדיה קרועים מכוין שיקשור בגדיה עליה למעלה מדדיה שלא יפלו על מתניה וישארו דדיה מגולים. ופרשוה בתלמוד המערב למה חבל המצרי כדי להזכירה מעשה מצרים. ושל פשתן למדידת תחומין. וכן פסקוה גדולי הפוסקי׳ והמחברים. ומכל מקום נראה לי שבשלשלת ברזל מודדין ומצד זה שאמרו אין לך יפה למדידה יתר משלשלאות של ברזל. כלומר שאי אפשר למתחן יתר מדאי אבל מה אעשה שהרי כתי׳ חבל המדה כלומר ואי אפשר לפסלה אחר שהתורה הכשירתה וקראתה מדה הא מכל מקום אף שלשלת של ברזל כשרה היא למדידה. ויש חולקין בה:

כבר ביארנו במשנה שכל שהגיע לגיא או לגדר מבליעו ופרשנו בהבלעה זו שמאחר שאין הגיא רחב חמשים אמה שהחבל מספיק במדידה משפתו לשפתו אעפ״י שיש במדרונו הלוך יותר מאלף אין מדת המדרון עולה למדת התחום. וכן ביארנו שאם היה הגיא רחב כנגד העיר יותר מחמשים אם יש בצדו לימין או לשמאל מקום קצר הולך לשם ומבליעו וחוזר והולך משפתו ואילך עד מקום שכלה בו רחב הגיא כנגד העיר ומשלים מדתו שמא תאמר הואיל וסוף סוף אין שפועו של הר ומדרונו של גיא עולה לו מן החשבון למה הולך במקום אחר וטורח בחנם ימדוד לכאן ויבליענו כלו לכאן אחר שיודע שיש לימין או לשמאל מקום קצר עד חמשים. אין זה כלום שהרי אי אפשר למדוד אלא בחבל של חמשי׳ אמה ואם תאמר להבליעו בלא מדידה על סמך מה שנודע לו מצד ימין או מצד שמאל אפשר מגזרת הרואים שלא יאמרו שכל גיא מבליעין בתחום ולא ירגישו שלא הבליעו את זה אלא מצד שאפשר למדדו בחבל זה באי זה מקום שבו. וגדולי המפרשי׳ שאלו עוד מפני מה הוא צריך לחזור למדתו למדוד כנגד העיר ימדוד ממקום שיכול להבליעו ופרשו בה מפני שהוא צריך למדוד לכל רוח ורוח של עיר שתי מדידות אחת לכל זוית וזוית שיצא לו התחום מכוון שאין נותנין תחומין לעיר אלא כנגד העיר אם ארוכה אם קצרה ואין פוחתין משמנה מדידות לתחומי העיר מלבד מדידת מלוי הקרנות:

הוזכר בשמועה זו שאם היה הגיא מעוקם מקדר ועולה מקדר ויורד. ופרשו גדולי הרבנים בענין כגון שהוא מודד למזרח והגיע לגיא והוא רחב לשם עד שאינו יכול להבליעו שם וכן אין באותו צד לא לימין ולא לשמאל מקום קצר באותו הגיא שילך לשם ויבליענו שם ויחזור למדתו אלא שהגיא מתעקם לרוח דרום או לרוח צפון ומתקצר לשם ובא ללמד שאין דנין אותו כאלו נתקצר באותו רוח בעצמו והרי הוא כאלו אין שם מקום להבליעו וצריך לקדרו וטעם הדבר שכל שאין קצורו באותו רוח בעצמו שמא יאמר הרואה שבמקומו הבליעוהו ויבא להבליע כל שהוא רחב בלא שום קצור ואעפ״י שרואהו טורח למדוד ברוח שני הרי כשרואהו מודד ברוח שני סבור הוא שבעסקי אותו רוח הוא עוסק. ויש מפרשי׳ בגיא מעוקם ענינים אחרים וזה עיקר:

הגיע לכותל אין אומרין יקוב את הכותל כדי לידע כיוונו של כותל אלא אומדו והולך ומשער מדתו כפי אומד דעתו. ופי׳ הדברים בכותל גבוה שאין מטריחין אותו להביא סולם לטרוח ולעלות ולהבליעו תחת החבל שאם לא היה גבוה כל כך עד שתשמישו נוח קצת מבליעו תחת החבל. ולענין השמועה שאנו גורסין בה והא אנן תנן מבליעו וחוזר למדתו כלומר בהגיע לגיא או לגדר ואין יכול להבליעו כנגד העיר שמודדו במקום הקצר ומבליע את המדרון ואף זו כיון שאין הכותל יוצא מתחום העיר ילך לצד הכותל וימדדנו בחבל ויחזור למדתו או תטריחנו בהבאת סולם כדי לעמוד עליה בטוח לכוין מדידתו יפה. ותירץ התם ניחא תשמישתיה שהמדרון משפע ויכול לילך ולקדר ומתוך כך אם רצה בהבלעה הטריחוהו לילך למקום שאפשר להבליעו אבל זה אין הבלעתה או קדורה נוחה כלל מתוך יושר גבהותה ולפיכך הקלו עליה לשערה באומד ויטרח בעלייה וירידה במה שיוכל כדי לעבור. ואינו צריך להתעכב עליה לצרך מדידה וכל שכן שאין מטריחין אותו בהבאת סולם או לילך לצד הכותל. ויש גורסי׳ התם בדניחא תשמישתיה כלומר כשאנו מדמין כותל זה להגיע לגדר לילך לשם להבליעו לחזור למדתו דוקא בשסוף הכותל נוח תשמישו קצת עד שיכול לעמוד על גביו להיות צופה משם להיכן הוא חוזר למדתו אבל כל שהכותל אין תשמישו נוח אף בסוף הכותל כגון שהוא גבוה לשם גם כן או שיש שם קוצים וברקנים לא הטריחוהו לעלות ולראות להיכן הוא חוזר שמאחר שאף בסוף הוא צריך לקצת אומד אף מעתה ישער את הכל באומד.

ויש גורסי׳ בה והתניא מודדו מדידה יפה ופירושה בשפוע גיא או הר שמודדין אותו לגמרי על הדרך שיתבאר ואף בכותל נאמר כן ותהא כל מדת הגובה עולה למדת התחום. ופרשו לא נאמר למוד מדידה יפה בקרקע חלקה אלא במדרון ששפועו רחב הרבה שתשמישו נוח ויתבאר למטה כגון מתלקט עשרה טפחים מתוך יתר מחמש אמות על הדרך שיתבאר אבל כל שאין תשמישו נוח כגון שמתלקט עשרה מתוך ארבע אינו נמדד אלא מבליעו או מקדרו ודוקא בהר או גיא שאעפ״י שאין תשמישם נוח מכל מקום תשמישן מצוי אבל כותל שאין תשמישו [נוח] ולא מצוי בהלוך אומדו ודיו. ויש לפרש בגירסא זו שלא על הכותל הוא מקשה אלא על הגיע לגיא או להר שאמרנו במשנתנו מבליעו וחוזר למדתי ובברייתא אמרו מודדו מדידה יתרה ותירצה על הדרך שביארנו.

וכתבו גדולי הרבנים שלא נאמר אומדו אלא בכותל שיש לו מיהא אי זה דמיון בשפוע גיא או הר אבל כותל הזקוף לגמרי ככותל שלנו אפי׳ אומד אינו צריך. עוברו והולך לו ואינו נכנס לו במדה כלל וראיה להם מה שאמרו בגמרא לא שאנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו ר״ל אותו של בנאים שהעופרת בראשו להורידו אצל קו הבנין לידע אם הוא ישר אם לאו ופרשו בה למטה שכשמניח חוט המשקולת אצל שפתו מתרחק יותר מארבע אמות מכנגד השפה מחמת השפוע אבל אם לא היה מתרחק יותר הרי הוא נקרא יורד כנגדו ומודד קרקעיתו מדידה יפה ואין המדרון נכנס במדת התחום כלל ואינו צריך לקדר. ויש מפרשים בה עד כמה יורד כנגדו שיהא נקרא זקוף כל שנכנס ארבע אמות בזקיפה שכל שזקוף בשיעור זה אינו ראוי להלוך ואעפ״י ששאר כותלי הגיא משתפעין והולכין עד קרקעית הגיא הרי הוא כאלו כל הגיא זקוף אבל פחות מארבע אמות מטפס ויורד בו. למדנו שכל שהוא זקוף קרקעו נמדד ואין השפוע נכנס בכלל התחום ומכאן אמרו שאם הכותל זקוף לגמרי אינו נכנס בכלל המדה וקרקע אין בו כדי למדדו מדידה יפה על דרך קרקעית הגיא. ומכל מקום מה שאמרו בשאין חוט המשקולת יורד שמקדר לא כל הדרכים שוים בה אלא יש שאומדו ודיו ויש שמודד אף שפועו ומדרונו מדידה יפה בקרקע חלקה כמו שיתבאר. אלא ששמועת המשקולת לא באה אלא ללמד סוף השמועה שבחוט המשקולת יורד ומודד את הקרקע והשפוע והמדרון אין נכנסים בחשבון כלל. ולמדנו שיש מדידה בהבלעה ויש בקדור ויש באומד ויש במדידה יפה בקרקעה והשפוע והמדרון אינו נכנס בחשבון כלל. ויש שאף השפוע והמדרון נמדדין מדידה יפה בקרקע חלקה. ויש שאין צורך בה לכלום ואינו עולה במדה כלל. וכדי לבאר עיקר הדברי׳ אני רואה להשלים ביאור הסוגיא ולסדר אחר כן הדברים אי זו בדין הבלעה ואי זו בדין קדור וכן בכלם.

בתד"ה הגיע להר כו' לא כייל להו בהדי הדדי הגיע להר או לגדר כו' עכ"ל ואמאי דלא כייל גיא בהדי הר לא קשיא להו משום דלא דמי דגיא הוא בעומק והר הוא בגובה אבל מגדר דהוי נמי בגובה דומיא דהר קשיא להו שפיר וק"ל:

בד"ה ובלבד שלא כו' דהא אפי' על ידי כלונסות אין מועיל למתוח עליהם חבל של חמשים כו' עכ"ל יש לדקדק בזה כיון דאפי' חבל של חמשים אמה אינו מועיל למתוח על ידי כלונסות היאך מבליעין את ההר דא"א להבליעו אלא על ידי כלונסות משני צידי ההר על שפתו מלמטה וכ"ה בטור אורח חיים סימן שצ"ט ולקמן כתבו התוספות דגבי כותל והר הקילו היכא דלא ניחא תשמישו דאומדו משום דצריך לעלות על גביו כשרוצה להבליעו כו' משמע אבל היכא דניחא תשמישו גבי הר נמי מבליעו כדקתני בהדיא במתניתין והגיע להר מבליעו והיינו על ידי כלונסות כמ"ש הטור שם ויש ליישב דהכא בגיא קאמר היכא דיכול להבליעו בחבל של חמשים אמה לא בעי כלונסות אלא יעמוד אחד על שפתו מזה וראש אחד של חבל בידו וכן מצד השני כפרש"י במתני' אבל כשאינו יכול להבליע כל הגיא בחבל של חמשים אמה כגון שהגיא רחב מאה לא נימא שיבליע בחבל של חמשים אמה על ידי כלונס באמצע הגיא אלא שיקדר ודו"ק:

בד"ה ואם היה גיא כו' אלא ה"פ ל"ש דמבליעין כו' אלא שאין החוט כו' עכ"ל צ"ל דקאי דוקא אגיא אבל אהר וכותל אכתי תקשי הא דלא ניחא תשמישתיה דאומדו והולך היכי משכחת לה דהא כל זמן שאין חוט המשקולת יורד כנגדו הוה ניחא תשמישתיה ומבליעו ואינו אומדו וכי החוט יורד כנגדו אין צריך אמידה אלא מדלג כל השיפוע ומיהו איכא לפרושי דקאי שפיר אהר וכותל וה"פ ל"ש דאומדו והולך לו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו אבל חוט המשקולת כו' והיכא דניחא תשמישתיה מבליעו גם בהר וכותל ודו"ק:

בד"ה אין כו' אבל גבי גיא לעולם מבליעו אע"ג כו' עכ"ל כצ"ל:

רש"י בד"ה ובלבד שלא כו' וראשיו יוצאין חוץ לתחומי העיר נ"ב כזה :

בד"ה מגג יונ"ק בלע"ז כו'. נ"ב פי' הערוך שהוא עשוי מגומא דהיינו גמי וכן פי' רבינו עובדיה מ"ש:

בד"ה ואם היה כו' ואינו יכול להבליעו נמחק.

בא"ד ונוח להילוך מקדר כו' הד"א:

תוס' בד"ה ובידו חבל כו' ורבינו חננאל כתב הגורס בשמועה זו ובידו חבל מדה הוא קרא הכתוב בספר זכריה כו' הוא ביחזקאל והגירסא נכונה ופתיל פשתים בידו והכתיב וקנה המדה כו' כצ"ל ונ"ב פי' וכולו ביחזקאל ומאן דלא גריס הכי סבר שפתיל פשתים אינו חבל. מצאתי:

בד"ה הגיע להר כו' ואם נאמר דגיא וגדר כו'. נ"ב פי' כמו שפי' ר"ת לקמן אבל התוס' גופא מדמין כותל להר והוא הדין גדר וק"ל:

בד"ה אין אומרים כו' אבל גבי גיא לעולם מבליע כו' כצ"ל:

גמרא מקדיר ועולה מקדיר ויורד. עי' תוס' ריש פסחים בד"ה יכנס:

גמרא א״ל שיפה למדידה יותר משלשלאות. נ״ב נראה שאין הפירוש שלשלת העשויה טבעות אלא ר"ל בריחי ברזל:

[שם שהרי אמרה תורה. עמ״ש רבינו בסנהדרין מ"ו ב' מצוי הוא בתלמוד שקורין כו']:

ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. שאם היה רחבו של גיא כנגד העיר יוצא חוץ לתחום וזה הלך והבליעו שלא כנגד העיר ומודד משפתו ולהלן לא ימדוד אלא עד כדי השלמת התחומין וצופה כנגד מקום שמדתו כלה כנגד העיר בתוך הגיא ויציין סימני התחום אבל לא ימדוד וילך חוץ לתחום עד כנגד מקום תכלית שפת הגיא שכנגד העיר לידע כמה אמות יצא וכמנין אותן אמות יחזור ויכנס לתוך הגיא ויציין משום גזירה שהרואה אותו מודד והולך שם יאמר שמידת התחומין ע''כ. ל''א שלא יצא חוץ לתחום אם היה ארוך וראשיו יוצאין חוץ לתחומי העיר ואין יכול להבליעו בחבל כנגד התחומין מפני רחבו ויכול להבליעו שלא כנגד התחומין לא יצא להבליעו שם גזירה שמא יאמרו מדת תחומין של צידי העיר באה לכאן: בזו א''ר דוסתאי בר' ינאי. בזו למעוטי ערי מקלט ועגלה ערופה דאין מקדרין בהן כדמפרש בגמרא [לקמן:]: מקדרין. נוקבין רואין כאלו נוקבין אותן ומודדין דרך הנקב למעט מדת מדרונו כדאמר בגמ' שמודדין אותו בחבל של ד''א והתחתון מניח את החבל כנגד לבו והעליון כנגד מרגלותיו ומתמעט מדרונו של כל ד''א חצי קומת אדם: גמ' מפני שמרבה. כשהחבל קצר יכול למותחו ומאריך המדה והתורה אמרה בחבל של נ' אמה ימדוד: מפני שמתמעט. שכובדו מכפילו ומתקצר באמצעיתו: נברא. סיב שגדל ומתגלגל סביב הדקל כעין ויגיל''א של גפנים: ובידו חבל מדה. במשכן של יחזקאל: וביד האיש קנה המדה. במשכן של יחזקאל: בדתרעי. למדוד רוחב השערים: מגג. יונ''ק בלע''ז לפי שאינה מקבלת טומאה שיהו כל מעשה פרה בטהרה: נצרים. ערבה קלופה ל''א צורי דקל והוא סיב הך דרב יוסף פליג אדרב אסי: הולך למקום כו'. כדפירשתי לעיל: ואם היה גיא מעוקם. שהיה מדרונו משופע ונוח להילוך מקדר ועולה כדפירשתי תחתון כנגד לבו כו' כך שמעתי וקשה לי בה לקמן ובתוספתא [פ''ד] ה''ג ואם היה גיא מעוקם ואינו יכול להבליעו מקדר וכו' וה''ק אם היה גיא מתעקם והולך וסובב את העיר וכשהוא מודד תחום מערב אינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה ברוח מערבית עד שהוא מתעקם לצפון הוא מתחיל להשוות אותה הבלעה אינה מועלת למידת תחום מערב ומקדר ועולה: בדניחא תשמישתיה. נוח להילוך קצת כגון מתלקט עשרה מתוך ארבעה התם קתני מבליעו אם יכול ואם לאו. מקדר: הכא. בכותל זקוף יותר מדאי דכיון דלא חזו להילוך אין גובה שיפועו עולה למידת התחום: לא שנו. דמקדר אלא דניחא תשמישתיה שמעוקם כל כך שאין חוט המשקולת יורד כנגדו שכשמניח חוט משקולת הבנאים אצל שפתו והיא יורדת לעומקו מנקפת בשיפועו ומעכבת המדרון מלירד כנגדו אלא מרחיקו מלמטה. כנגדו משמע מכוון ולקמן [ע''ב] מפרש דעד ד' אמות קרי ליה יורד כנגדו שירחיק השיפוע את המשקולת לקרקעיתו ד''א מכנגד שפתו העליונה:

ובידו חבל מדה. פ''ה במשכן של יחזקאל ור''ח כתב דההוא בספר זכריה אבל וביד האיש קנה המדה הוא ביחזקאל: ההוא בדתרעי. וההוא דכתיב מדד את רוח הקדים חמש מאות קנים בקנה המדה סביב וכן כתיב בד' רוחות מפרש ר''י דבחבל מדה היו מודדין ה' מאות קנים: בחבל המגג. אע''ג דשום חבל אינו מקבל טומאה דבעינן טווי ואריג כדאמר בפ' במה אשה (שבת דף סד.) משום מעלה דפרה בעי' ממין שאין מקבל טומאה: הגיע להר מבליעו. וא''ת אמאי לא כייל להו בהדי הדדי הגיע להר או לגדר מבליעו וי''ל משום סיפא דתני שמעתי שמקדרין בהרים לכך תני הר בפני עצמו אע''ג דקידור שייך נמי בגיא וגדר ואם נאמר דגיא וגדר שוין לגמרי והר חלוק קצת מהן הוה ניחא: ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. רש''י פירש בלשון ראשון שאם היה רחבו של גיא כנגד העיר יוצא חוץ לתחום והולך להבליעו שלא כנגד העיר לא ימדוד וילך חוץ לתחום עד כנגד תכלית שפת הגיא שכנגד העיר וכמנין אמות שיצא יחזור ויכנס לתוך הגיא ויציין שלא יאמרו מידת תחומין באה לכאן כדמפרש בגמ' (לקמן:) ואין נראה דבלאו הכי אי אפשר למדוד בענין זה שאם יחזור לתוך. גיא ויציין במקום שכלות מנין אמות שיצא הרי הוא מציין חוץ לתחום שאותן אמות שיצא היו במישור ואותן אמות שנכנסו לתוך הגיא הן בשיפוע ואי אפשר לומר שיתן חבל בגיא משפתו אל שפתו וכנגד אמות שיצא ימדוד על החבל וישים שם חוט המשקולת דהא כיון דגיא רחב יותר מנ' אמה אמרו חכמים שאין חבל מועיל שם דהא אפילו ע''י כלונסין אין מועיל למתוח עליהם חבל של נ' אמה מזה לזה אלא ילך למקום שיכוין ויבליע או יקדר: ואם אין יכול להבליעו. פי' אלא א''כ יצא חוץ לתחום או שהיה גיא מעוקם כדקתני בברייתא בגמ' [ע''כ]: ואם היה גיא מעוקם. פי' הקונטרס בלשון ראשון שהיה מדרונו משופע ונוח להלוך מקדרין כך שמעתי וקשה לי בה ולא פירש מה קשיא ליה בה ואומר ר''י דקשה ליה משום דבסמוך קאמר עלה לא שנו כלומר דמקדרין בגיא מעוקם אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו אבל אם חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה פירוש מדלג כל השיפוע ואינו מודד אלא המישור שבתוך הגיא וא''כ הא דקתני מבליעו היכי משכחת לה כל זמן שאין חוט המשקולת יורד כנגדו אכתי הוה מעוקם ומקדר ואינו מבליעו וכי החוט יורד כנגדו אין צריך. להבליעו אלא מודדו מדידה יפה ומדלג כל השיפוע ומיהו לפי' זה מצינו למימר דלא שנו לא קאי אגיא מעוקם דמקדר כדפ''ה אלא ה''פ ל''ש דמבליעו או היכא דאינו יכול להבליעו דמקדרין אלא שאין החוט יורד כנגדו ואע''ג דאוקימנא דמבליעו היכא דניחא תשמישתא בגיא מעוקם דניחא תשמישתא טפי מקדרין ומיהו מדקתני בתוספתא אם היה גיא מעוקם ואינו יכול להבליעו צ''ל כלשון שני של הקו' שהגיא מתעקם והולך סביב העיר ואם יבלע מצד אחד יכול לטעות שצריך להיות צופה והולך כמה פעמים: אין אומרים יקוב את הכותל. פירוש שיעמיד כלונסות ארוכין מכאן ומכאן וימתח החבל מזה לזה להבליעו אלא הקילו חכמים לסמוך על אמידה בעלמא ואומדו בלבו והולך לו כדמוקי לה בדלא ניחא תשמישתיה וטורח לעלות על גביו ומיהו אם זקוף יותר מדאי עד שחוט יורד כנגדו אפילו אמידה אין צריך ומדלג כל שיפוע הכותל כדאמר שמואל בסמוך גבי גיא ודוקא גבי כותל והר הקילו היכא דלא ניחא תשמישו דאומדין משום דצריך לעלות על גביו כשרוצה להבליע וטירחא דמילתא טובא אבל גבי גיא (מעוקם) לעולם מבליע אף על גב דלא ניחא תשמישתא כל זמן שאין החוט יורד כנגדו כדאמר שמואל משום דאין טורח להבליע כולי האי: