עירובין מח ע"א

לעמוד הבא

מסכת דף חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל לְהַפְסִיקוֹ מְחַיֵּיךְ עֲלֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי טַעְמָא קָא מְחַיֵּיךְ אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּתָנֵי לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לְחוּמְרָא וְאִיהוּ סְבִירָא לֵיהּ כְּרַבָּנַן לְקוּלָּא ומִשּׁוּם דְּסָבַר לְקוּלָּא מַאן דְּתָנֵי לְחוּמְרָא מְחַיֵּיךְ עֲלֵהּ אֶלָּא מִשּׁוּם דְּתַנְיָא נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין וּמַעְיָינוֹת הַנּוֹבְעִין הֲרֵי הֵן כְּרַגְלֵי כׇּל אָדָם וְדִילְמָא בִּמְכוּנָּסִין אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי צָרִיךְ מְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל לְהַפְסִיקוֹ וּמַאי שְׁנָא קָנִים דְּלָא דְּעָיְילִי בְּהוּ מַיָּא שֶׁל בַּרְזֶל נָמֵי עָיְילִי בְּהוּ מַיָּא וְדִילְמָא צָרִיךְ וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה קָאָמַר מִשּׁוּם דְּקַל הוּא שֶׁהֵקֵילּוּ חֲכָמִים בְּמַיִם כִּדְרַבִּי טַבְלָא דִּבְעָא מִינֵּיהּ רַבִּי טַבְלָא מֵרַב מְחִיצָה תְּלוּיָה מַהוּ שֶׁתַּתִּיר בְּחוּרְבָּה אֲמַר לֵיהּ אֵין מְחִיצָה תְּלוּיָה מַתֶּרֶת אֶלָּא בְּמַיִם קַל הוּא שֶׁהֵקֵילּוּ חֲכָמִים בְּמַיִם: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע וְכוּ': רַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אָמַר רָבָא שְׁמוֹנֶה עַל שְׁמוֹנֶה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ תַּנְיָא נָמֵי הָכִי יֵשׁ לוֹ שְׁמוֹנֶה עַל שְׁמוֹנֶה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְאָמַר רָבָא מַחֲלוֹקֶת לְהַלֵּךְ אֲבָל לְטַלְטֵל דִּבְרֵי הַכֹּל אַרְבַּע אַמּוֹת אִין טְפֵי לָא וְהָנֵי אַרְבַּע אַמּוֹת הֵיכָא כְּתִיבָא כִּדְתַנְיָא שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו כְּתַחְתָּיו [וְכַמָּה תַּחְתָּיו ] גּוּפוֹ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וְאַמָּה כְּדֵי לִפְשׁוֹט יָדָיו וְרַגְלָיו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר גּוּפוֹ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וְאַמָּה כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל חֵפֶץ מִתַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו וּמַנִּיחַ תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אַרְבַּע אַמּוֹת מְצוּמְצָמוֹת אֲמַר לֵיהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לִבְרֵיהּ כִּי עָיְילַתְּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא בְּעִי מִינֵּיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ בְּאַמָּה דִּידֵיהּ יָהֲבִינַן לֵיהּ אוֹ בְּאַמָּה שֶׁל קֹדֶשׁ יָהֲבִינַן לֵיהּ אִם אָמַר לָךְ אַמּוֹת שֶׁל קֹדֶשׁ יָהֲבִינַן לֵיהּ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מַה תְּהֵא עָלָיו וְאִם אָמַר לָךְ בְּאַמָּה דִּידֵיהּ יָהֲבִינַן לֵיהּ אֵימָא לֵיהּ מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי לַהּ גַּבֵּי יֵשׁ שֶׁאָמְרוּ הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא אָדָם כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא אֲמַר לֵיהּ אִי דָּיְיקִינַן כּוּלֵּא הַאי לָא הֲוֵי תָּנֵינַן לְעוֹלָם בְּאַמָּה דִּידֵיהּ יָהֲבִינַן לֵיהּ וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי גַּבֵּי יֵשׁ שֶׁאָמְרוּ דְּלָא פְּסִיקָא לֵיהּ מִשּׁוּם דְּאִיכָּא נַנָּס בְּאֵבָרָיו: הָיוּ שְׁנַיִם מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה וְכוּ': לְמָה לֵיהּ לְמֵימַר לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה הָכִי קָאֲמַר לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבָּנַן מִכְּדִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְשָׁלֹשׁ חֲצֵירוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים מַאי שְׁנָא הָתָם דִּפְלִיגִיתוּ וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּלָא פְּלִיגִיתוּ וְרַבָּנַן הָתָם אָוְושִׁי דָּיוֹרִין הָכָא לָא אָוְושִׁי דָּיוֹרִין: וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת כּוּ': וְאַמַּאי כֵּיוָן דְּעָרְבִי לְהוּ חִיצוֹנוֹת בַּהֲדֵי אֶמְצָעִית הָוְיָא לְהוּ חֲדָא אָמַר רַב יְהוּדָה כְּגוֹן שֶׁנָּתְנָה אֶמְצָעִית עֵירוּבָהּ בָּזוֹ וְעֵירוּבָהּ בָּזוֹ וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא שֶׁנָּתְנוּ עֵירוּבָן בָּאֶמְצָעִית כְּגוֹן שֶׁנְּתָנוּהוּ

רש"י

מחיצה של ברזל נמי עיילי בה מיא. מתתאי דהם סתם מחיצה י' טפחים היא ולא מטיא עד קרקעית המים ואפילו מגעת לקרקעית המים אי אפשר שלא יכנסו המים מתחתיה: אלא. משום הכי מחייך עליה: דקל הוא שהקילו חכמים במים. במחיצה כל דהו ובלבד שיהא בה י' מהניא בה ואע''ג דעיילי בה מיא מעילאי ומתתאי: כדבעא מיניה רבי טבלא כו'. וכי היכי דמחיצה תלויה מהניא מחיצת הקנים נמי מהניא דמה לי מיערבי מיא מתתאי מה לי מיערבי בין קנה לחברו: היינו תנא קמא. ר' יהודה דאמר לאיזה רוח שירצה יש לו ד' אמות היינו תנא קמא רבנן דפליגי עליה דר' יוחנן בן נורי: שמונה על שמונה איכא בינייהו. דרבנן סברי ד' לכל צדדין היינו שמונה על שמונה ור' יהודה סבר לחד רוח ותו לא כדקתני ומודה ר' יהודה לר' אליעזר שאם בירר לו שתים לכאן ושתים לכאן שאין יכול לחזור בו וכן אם בירר ארבעתן לרוח אחת: מחלוקת. דר' מאיר דשרי שמונה על שמונה להילוך: לרבי יהודה מצומצמות ולרבי מאיר גדולות דפישוט ידים ורגלים יותר מאמה הוא: באמה דידה. איש לפי מה שגופו ארוך יש לו ד' אמות באמתו הארוכה: של קדש. לכל אדם אמות שוה של ו' טפחים בינונים למידת שתי אמות שהיו בשושן הבירה שנעשו למידת אמתו של משה: גבי יש שאמרו. משנה היא במס' כלים (פ' י''ז משנה יא) יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא קומצו מנחה מלא חפניו קטרת מלא לוגמיו ביום הכפורים ובמזון שתי סעודות לעירוב וליתני נמי ד' אמות ליוצא חוץ לתחום: אי הוה דייקינן כולי האי. בכולי הש''ס לא הוי מצינו לתרוצי כל דיוקי ולא הוה תנינן: משום דאיכא ננס באיבריו. שגופו בינוני ואמתו קצרה ולא סגי ליה באמה דידיה ובעי למיתב ליה באמה של קדש: היו שנים כו'. מתניתין פרישנא לעיל: מאי שנא התם דפליגיתו. דאמרו רבנן לקמן בשמעתין שלשתן אסורין לטלטל זו עם זו: אוושי דיורין. דיורי החצרות רבים ולא ידעי כולן להזהר ואתו לטלטולי כלים ששבתו בחיצונה לתוך חיצונה אחרת דרך אמצעית: הכא. גבי ג' אנשים יכולין החיצונים ליזהר דהא מועטין נינהו ולא אוושי: שתים החיצונות אסורות זו עם זו. כלים ששבתו בזו אסור להכניס לזו דרך אמצעית שנמצא שיצאו מרשותן לרשות האסור להן: ה''ג אמאי כיון דערבי חיצונות בהדי אמצעית הוו להו חדא. (ולישתרו כולם דדמי כמאן דדיירי התם דומיא דבני חצר שעירבו ויהבי כולהו עירובן בבית אחד דדמו כאילו דרו כולהו באותו בית וחצר דההוא בית הויא ומשתרי בה הכא נמי דמו כמאן דדיירי כולהו בחצר אמצעית וכו') וקס''ד כגון שנתנו שתיהן עירובן באמצעית שזהו משפט עירובי חצירות סתם חצר יש בה בתים הרבה וצריכות בני הבתים לערב יחד לפי שהבית מיוחד לכל אחד והחצר רשות כולן ואסור להוציא מרשות לרשות דהיינו מן הבתים לחצר בלא עירוב ומניחים אותו באחד מן הבתים וכשהחצר פתוחה לחצר אחרת ורוצין לעשותן רשות אחת נוטלין העירוב שגבו מן הבתים ונותנין אותו באחד מבתי חצר אחרת: וכי הדרה אמצעית ועירבה בהדי אידך שליחותה דחיצונה עבדה לא גרסינן הכא עד לקמן: שנתנה אמצעית עירובה בזו ובזו. דדמיא אמצעית כאילו דרה בהן ואין דיורי חיצונות באמצעית למימרא דכי הדדי נינהו:

תוספות

רבי יהודה היינו תנא קמא. וא''ת דילמא ר' אליעזר ור' יהודה לא פליגי אתנא קמא אלא לפרושי מלתיה קאתו וכן מצינו פרק כ''ג (סנהדרין דף כא.) גבי לא ירבה לו נשים ובריש מתני' בריש חזקת הבתים (ב''ב דף כח.) ואומר ר''י דע''כ ר' אליעזר לא מפרש מילתיה דתנא קמא אלא פליג עליה דהא ת''ק קאי אר' יוחנן בן נורי דאמר יש לו אלפים אמה לכל רוח ולא הוי באמצעיתו הכי נמי ד' אמות לת''ק וא''ת א''כ מאי פריך היינו ת''ק כיון דתנא קמא ארבי יוחנן בן נורי קאי ויש לו ד' אמות לכל רוח וי''ל דסבר המקשה אע''ג דאלפים דרבי יוחנן הוי לכל רוח דהוו ד' אלפים על ד' אלפים ד' אמות דת''ק הוו ד' אמות בין הכל דומיא דטלטול ארבע אמות ברשות הרבים דהוי פי' ד' אמות לכל רוח שירצה כמו שאמר ר' יהודה לכך פריך היינו ת''ק ור''ח גריס חכמים היינו ת''ק פי' ת''ק דריש פרקין דמי שהוציאוהו נכרים אין לו אלא ד' אמות ואע''ג דאינם מענין אחד מ''מ פריך דחכמים דפליגי ארבי יוחנן בן נורי לא היה להם להזכיר ד' אמות אלא אין לו אלפים ומסתמא דיש לו ד' אמות לכל רוח: גופו ג' אמות. וא''ת אמאי בעינן גבי היזק ראייה מחיצה ד' אמות בהשותפין (ב''ב דף ב:) וי''ל דפעמים שיש גבשושית סמוך לכותל ופעמים נמי שמגביה עקיבו ועומד על אצבעות רגליו ועוד הא דאמר הכא גופו ג' אמות היינו בלא ראשו וכן משמע בהמצניע (שבת דף צב.) דאמר המוציא משוי למעלה מיו''ד חייב שכן משא בני קהת דאמר מר ארון תשעה וכפרת טפח וגמירי כל טונא דמידלי במוטה תילתא מלעיל ותרתי תילתי מלתתא אישתכח דלמעלה מי' הוה קאי ובכתף היו נושאים אותו ודל מי''ח טפחים ב' תילתי דארון וכפרת היינו ששה וב' שלישי טפח ונשתיירו עד הקרקע י''א טפחים ושליש אבל אם אדם עם ראשו רק י''ח טפחים יגיע הארון עד למטה מיו''ד דראש וצואר מחזיק יותר מטפח ושליש וגבי כוכין בעינן נמי ד' אמות בפרק המוכר פירות (ב''ב דף ק:) היינו עם ראשו ועובי דפי הארון ושיעור מקוה דהוי אמה על אמה ברום שלש אמות לאו משום שלא יהא גובה האדם יותר מג' אמות אלא משנכנס במים המים עולין וגם קצת ירכין ראשו והא דכתיב בתרגום מגילת אסתר פרשנדתא איצטליב על תלת אמין וכן כולם התם קטועי ראש הוו: ופתוחות לרה''ר. דאי לאו הכי אותם שיש להם דריסת הרגל על חבירתה אוסרת עליה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,

מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC

לעמוד הקודם

עירובין מח ע"א

לעמוד הבא