סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְהָתְנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שְׁתַּיִם יִכָּנֵס שְׁלֹשָׁה לֹא יִכָּנֵס מַאי לָאו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר וְהוּא בְּאֶמְצָעָן
וְאַרְבַּע אַמּוֹת דִּיהַבוּ לֵיהּ רַבָּנַן כְּמַאן דְּמִיבַּלְעָן דָּמוּ וְקָאָמַר יִכָּנֵס אַלְמָא הַבְלָעַת תְּחוּמִין מִילְּתָא הִיא
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לְאַבָּיֵי וּמִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָמוֹתְבַתְּ לֵיהּ לְמָר אֲמַר לֵיהּ אִין דִּשְׁמִיעַ לִי מִינֵּיהּ דְּמָר עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא לִדְבַר הָרְשׁוּת אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה מוֹדוּ לֵיהּ:
וְכׇל הַיּוֹצְאִין לְהַצִּיל חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן: וַאֲפִילּוּ טוּבָא וְהָא אָמְרַתְּ רֵישָׁא אַלְפַּיִם אַמָּה וְתוּ לָא
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שֶׁחוֹזְרִין בִּכְלֵי זַיִין לִמְקוֹמָן וּמַאי קוּשְׁיָא דִּילְמָא לְהַצִּיל שָׁאנֵי
אֶלָּא אִי קַשְׁיָא הָא קַשְׁיָא דִּתְנַן בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ
הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא אֲפִילּוּ חֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַגַּיִיס וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפּוֹלֶת וּמִן הַדְּלֵיקָה הֲרֵי הֵן כְּאַנְשֵׁי הָעִיר וְיֵשׁ לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ
וְתוּ לָא וְהָא אָמְרַתְּ כׇּל הַיּוֹצְאִין לְהַצִּיל חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן אֲפִילּוּ טוּבָא
אָמַר רַב [יְהוּדָה אָמַר רַב] שֶׁחוֹזְרִין בִּכְלֵי זַיִין לִמְקוֹמָן כִּדְתַנְיָא בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַנִּיחִין כְּלֵי זֵיינָן בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה
פַּעַם אַחַת הִכִּירוּ בָּהֶן אוֹיְבִים וְרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם וְנִכְנְסוּ לִיטּוֹל כְּלֵי זֵיינָן וְנִכְנְסוּ אוֹיְבִים אַחֲרֵיהֶן דָּחֲקוּ זֶה אֶת זֶה וְהָרְגוּ זֶה אֶת זֶה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָרְגוּ אוֹיְבִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן בִּכְלֵי זֵיינָן
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר לָא קַשְׁיָא כָּאן שֶׁנִּצְּחוּ יִשְׂרָאֵל אֶת אוּמּוֹת הָעוֹלָם כָּאן שֶׁנִּצְּחוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם אֶת עַצְמָן
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב נׇכְרִים שֶׁצָּרוּ עַל עַיְירוֹת יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצְאִין עֲלֵיהֶם בִּכְלֵי זֵיינָן וְאֵין מְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי נׇכְרִים שֶׁצָּרוּ וְכוּ' בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁבָּאוּ עַל עִסְקֵי מָמוֹן אֲבָל בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זֵיינָן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת
וּבָעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר אֲפִילּוּ לֹא בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת אֶלָּא עַל עִסְקֵי תֶּבֶן וָקַשׁ יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זֵיינָן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת
אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן וּבָבֶל כָּעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר דָּמְיָא וְתַרְגּוּמָא נְהַרְדְּעָא
דָּרֵשׁ רַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי מַאי דִּכְתִיב וַיַּגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שׁוֹסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת
תָּנָא קְעִילָה עִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר הָיְתָה וְהֵם לֹא בָּאוּ אֶלָּא עַל עִסְקֵי תֶּבֶן וָקַשׁ דִּכְתִיב וְהֵמָּה שׁוֹסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת וּכְתִיב וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה
מַאי קָמִבַּעְיָא לֵיהּ אִילֵּימָא אִי שְׁרֵי אִי אָסוּר הֲרֵי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי קַיָּים
אֶלָּא אִי מַצְלַח אִי לָא מַצְלַח דַּיְקָא נָמֵי דִּכְתִיב לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה שְׁמַע מִינַּהּ:
מַתְנִי' מִי שֶׁיָּשַׁב בַּדֶּרֶךְ וְעָמַד וְרָאָה הֲרֵי (זֶה) הוּא סָמוּךְ לָעִיר [הוֹאִיל] וְלֹא הָיְתָה כַּוּוֹנָתוֹ לְכָךְ לֹא יִכָּנֵס דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יִכָּנֵס אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה הָיָה וְנִכְנַס רַבִּי טַרְפוֹן בְּלֹא מִתְכַּוֵּין:
גְּמָ' תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ וְלָן חוּץ לָעִיר לְשַׁחֲרִית מְצָאוּהוּ רוֹעֵי בָקָר אָמְרוּ לוֹ רַבִּי הֲרֵי הָעִיר לְפָנֶיךָ הִכָּנֵס נִכְנַס וְיָשַׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְדָרַשׁ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ
(אָמְרוּ לוֹ) מִשָּׁם רְאָיָיה שֶׁמָּא בְּלִבּוֹ הָיְתָה אוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ מוּבְלָע בְּתוֹךְ תְּחוּמוֹ הָיָה:
מַתְנִי' מִי שֶׁיָּשַׁן בַּדֶּרֶךְ וְלָא יָדַע שֶׁחָשֵׁיכָה יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר וְהוּא בְּאֶמְצָעָן
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם בֵּירַר לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ
הָיוּ שְׁנַיִם מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה בְּתוֹךְ אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה מְבִיאִין וְאוֹכְלִין בָּאֶמְצַע

רש"י

והא תנן רבי אליעזר אומר. מי שיצא חוץ לתחום ב' אמות יכנס אבל ג' לא יכנס מאי האי שיעורא דנקט לאו ר' אליעזר לטעמיה דאמר במתניתין גבי ד' אמות שנתנו חכמים ליוצא חוץ לתחום דהוא באמצען שיש לו לכל צידיו ב' אמות ולפיכך זה שיצא ב' אמות חוץ לתחום כיון דב' אמותיו דבוקות לו בתחומו סבירא ליה לרבי אליעזר דכמאן דמובלען בתחומיה דמו ומותר ליכנס אלמא מילתא היא. ללישנא קמא הויא תיובתיה אבל ללישנא בתרא לא נהירא לי דהא לא קאסרי ליה למהדר ומאן דגריס לה מפרש דכיון דהא לא הוו מובלעות אלא דבוקות ואפילו הכי שרי שמע מינה הבלעה דבר גדול הוא והיכא דמיבלען חד תחומא הוי: ומדרבי אליעזר אותבת ליה למר. הא פליגי רבנן עליה במתני': לדבר מצוה מודו ליה. ומתני' דמי שיצא ברשות דבר מצוה הוא וקאמר רבה לעיל דהבלעה לא מהניא: ואפילו טובא. יותר מארבע אלפים בתמיה והאמרת רישא היכא דלא מיבלען אלפים אית ליה ותו לא: אמר רב יהודה אמר רב. לא תימא אפי' טובא דלא שרי אלא אלפים והא אתא לאשמעינן דחוזרין בכלי זיינן ולא אמרינן כיון דנעשה מעשה ישליכו כלי זיינן מעליהן ולא יחללו שבת בחזרתן וטעמא מפרש לקמן: דילמא להציל שאני. ומי שיצא ברשות דמתניתין איכא לאוקמי בעדות החדש ובחכמה הבאה לילד אבל הבא להציל מאויבים יש לחוש שמא אויבים ירדפו אחריו הלכך אפי' טובא נמי יכנסו לעיר: לא היו זזין משם. ביוצאין חוץ לתחום להעיד על החדש מיירי במסכת ר''ה (דף כג:) לא היו זזין דמי שיצא חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות: והבא להציל מן הגייס כו'. וקאמר אלפים ותו לא ומתני' קתני כל היוצאין להציל חוזרין למקומן ואפי' טובא: מניחים כלי זיינן. בחזירתן בבית החיצון שמוצאין חוץ לחומה: הכירו בהן אויבים. שיצאו חוץ לעיר ורדפו אחריהן: נכנסו. היוצאין ליטול כלי זיינן והבית צר ודחקו זה את זה: נצחו ישראל. אלפים ותו לא: נצחו אומות העולם. חוזרין למקומן אפי' טובא: אין יוצאין עליהן. כדמפרש לקמן כשבאו נכרים על עסקי ממון: לספר. עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות יוצאין עליהם שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם: תרגומא. אי זו היא עיר בבבל דהויא סמוכה לספר: נהרדעא. שהיתה סמוכה לנכרים מצד אחד ולעיירות שיושבין בהן בני גולה מצד שני: והם לא באו כו'. ואף על פי כן מסר דוד עצמו להציל: אי שרי אי אסור. ושבת היתה: הרי שמואל ובית דינו קיים. ומידי דאיסור והיתר לא משייל באורים ותומים: והושעת. אלמא מבשרי ליה דנצח: מתני' מי שישב בדרך. לנוח שהיה עייף ולא היה יודע שהוא בתחום העיר וחשכה לו שם וכשעמד ראה שהוא סמוך לעיר ובתחומה: לא יכנס לעיר. להיות כאנשי העיר אלא ממקום שחשכה לו מודד אלפים פסיעות בינוניות ועד מקום שכלו יכנס: בלא מתכוין. שלא היה יודע כשחשכה לו שהוא בתחום העיר ולא נתכוין להיות שביתתו בעיר אלא במקומו: גמ' בלבו היתה. כשישב שם היה יודע שהוא בתוך אלפים למקום שביתתו: מתני' אין לו אלא ד' אמות. הואיל וישן היה לא נתכוון לקנות שביתה: והוא באמצען. של ד' אמות כלומר ב' אמות יש לו לכל צידיו: לאיזה רוח שירצה. יטול ד' אמות ואחר שבירר לו לצד זה אין יכול לחזור ולברור לצד אחר: היו שנים. עומדין זה רחוק מזה ו' אמות דמיבלען ב' אמות של כל אחד בתוך של חברו: מביאין ואוכלין. בתוך אותן ב' אמות:

תוספות

ומדרבי אליעזר קמותבת ליה למר. משמע דרבה אמר אנא דאמר כרבנן וזה קשה ללשון שני דרש''י דרבה אית ליה הבלעת תחומין מילתא היא לענין ליכנס ולרבנן לית להן הבלעה כלל: אי מצלח אי לא מצלח. וא''ת א''כ היכא דריש ר' דוסתאי דמחללין עליו השבת דלמא חול היה אי משום דמספקא ליה דכתיב וישאל דוד הא מסקינן אי מצלח אי לא מצלח ויש לומר דמוכחא מילתא מדקאמר נלחמים בקעילה דקרי ליה מלחמה ומסר דוד נפשיה עליה אע''פ שלא באו אלא על עסקי תבן וקש שמע מינה דמחללין עליה נמי את השבת:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר