עירובין מד ע"א

דף מד - א

או אין הלכה כרבן גמליאל, וזו היא שאלתו ששאל את רב נחמן.

ב. או דילמא, אילו היו די אנשים כדי לעשות מחיצה עד התחום ממש לא היה מסתפק רב חסדא, שפשוט לו שהלכה כרבן גמליאל; אלא בדלא מלו גברי עסקינן [שאין די אנשים כדי לעשות מחיצה עד התחום ממש] ובמספר האנשים המצויים לא היה די אלא לעשות מחיצה עד שתי אמות סמוך לתחום, ושנינו במשנה לקמן [דף נב:]: מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס מעבר לארבע אמות שלו; רבי אליעזר אומר שתים [אם יצא חוץ לתחום שתים [אמות] יכנס לתחום העיר ויהיה כבני העיר [ויתבאר טעמו לקמן דף מה.]; אבל יצא שלש אמות חוץ לתחום לא יכנס. ונמצא, שלדעת רבי אליעזר די לו לרב נחמיה לילך בתוך מחיצות בני האדם עד שתי אמות, ומשם יכנס לתחום העיר מטעמו של רבי אליעזר; אבל לדעת חכמים אין יכול ליכנס אלא אם כן יש לו מחיצות עד התחום ממש.

וכיון שכן יש לומר דקא מיבעיא ליה לרב חסדא: הלכה כרבי אליעזר או אין הלכה כרבי אליעזר, וזו היא שאלתו ששאל את רב נחמן.

ופשטינן: פשיטא בדלא מלו גברי עסקינן, וספיקו היה אם הלכה כרבי אליעזר.

דאי סלקא דעתך בדמלו גברי עסקינן, וספיקו היה אם הלכה כרבן גמליאל או לא, וכי מאי תיבעי ליה לרב חסדא?!

והרי, האמר רב [לעיל דף מב:]: הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה?!

אלא ודאי בדלא מלו גברי עסקינן, ודרבי אליעזר קמיבעיא ליה.

דיקא נמי כפי שפירשנו, שאין מחיצת בני האדם מגעת אלא עד סמוך לתחום.

דהרי קאמר ליה רב נחמן לרב חסדא: עשה לו מחיצה של בני אדם " [ו] יכנס", מאי "יכנס" [כלומר: למה הוסיף רב נחמן לומר "ויכנס"] וכי לאו למימרא דרב נחמן הכי קאמר: עשה לו מחיצה של בני אדם ובתוכן יבוא עד סמוך לתחום, "ויכנס" מאותו מקום לתחום העיר אף בלא מחיצה?!

והשתא הדרינן לעיקר דברי רב נחמן:

איתיביה עוד רב נחמן בר יצחק לרבא על דברי רב נחמן בר יעקב שהתיר לעשות מחיצה בשבת, ממה ששנינו:

נפל דופנה של סוכה ביום טוב, לא יעמיד בה במקום הדופן אדם ובהמה וכלים, ואפילו לא יזקוף את המטה כדי לפרוס עליה סדין במקום הדופן ואף שאינו נראה אלא כמכוין לפנות את הסוכה, לפי שאין עושין אהל עראי בתחילה [כלומר: אהל חדש ולא תוספת לאהל קיים] ביום טוב ואין צריך לומר בשבת, ובכלל איסור עשיית אהל אף עשיית מחיצה.

וכיון שכן האיך התיר רב נחמן לעשות מחיצה בשבת [ריטב"א]?!

אמר ליה רבא לרב נחמן בר יצחק: את אמרת לי מהא [אתה מוכיח מברייתא זו] שאסור לעשות מחיצה ביום טוב או בשבת, ואנא אמינא לך מהא ברייתא שמותר לעשות מחיצה ביום טוב או בשבת [ריטב"א].

שהרי שנינו בברייתא: עושה אדם את חבירו דופן של סוכה, כדי שיאכל וישתה וישן בסוכה [שעיקר מצותה של סוכה בשלשה דברים אלו, רש"י], ויזקוף את המטה ויפרוס עליה סדין כדי שלא תפול חמה על המת ועל האוכלין, הרי שמותר לעשות מחיצה.

ופריך תלמודא: אם כן קשיין שתי ברייתות אלו אהדדי, דמחד ברייתא משמע שמותר לעשות מחיצה, ומאידך ברייתא משמע שאסור?! [נתבאר על פי רש"י]. ^[28]

ומשנינן: לא קשיא הברייתות זו על זו, דלכולי עלמא אסור לעשות מחיצה, ומיהו במחיצת עראי פליגי הברייתות.

הא ברייתא - שמתרת - רבי אליעזר היא דמתיר מחיצת עראי.

והא ברייתא - שאוסרת - רבנן היא שאוסרים אף עשיית מחיצת עראי. [על פי פירוש הריטב"א, שלפי סברת הגמרא השתא פליגי הברייתות במחיצת עראי. ולפי שיטת רש"י דלקמן, אפשר דפליגי בכל מחיצה].

דתנן: דרך חלונותיהם שכשהיו רוצים לסוגרן היו סוגרין אותן בחתיכת עץ שהיו שמים על פתח החלון, והוא הנקרא "פקק החלון"; ושנינו במשנה: פקק החלון: רבי אליעזר אומר: בזמן שקשור הפקק לחלון קודם סגירת החלון בו ואף תלוי הוא ואינו נגרר על פני הקרקע שהחבל שהוא קשור בו אינו מגיע עד לארץ פוקקין בו, ואם לאו אין פוקקין בו, אף שאין זו אלא מחיצת עראי, שהרי סופו לחזור ולפותחו. וחכמים אומרים: בין כך ובין כך פוקקין בו כיון שאינה אלא מחיצת עראי. הרי שנחלקו רבי אליעזר וחכמים בעשיית מחיצת עראי בשבת. ומקשינן עלה: והא איתמר עלה דההיא משנה: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכל מודים שאין עושין אפילו אהל עראי בתחילה ביום טוב ואין צריך לומר בשבת. לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים אלא להוסיף - כגון פקק החלון שאינו אלא תוספת בעלמא על מחיצה קיימת - שרבי אליעזר אומר: אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומר בשבת; וחכמים אומרים: מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב. וכיון שכן, אי אפשר לומר שהברייתא המתרת לעשות את חבירו דופן לסוכה ולזקוף את המטה, רבנן היא, שהרי אף חכמים לא התירו לעשות מחיצה חדשה, ועדיין תיקשי הברייתות אהדדי?!

אלא - מכח קושיא זאת - מפרשינן לשתי הברייתות דלא קשיא באופן אחר. והוא, דשתי הברייתות סוברות מותר לעשות מחיצת עראי בשבת ויום טוב; ומיהו דופן סוכה שהסוכה נכשרת בה אסור לעשותה, ושתי הברייתות חלוקות אם יכשר אדם להיות דופן לסוכה [נתבאר על פי משמעות רש"י, ולקמן בהערה יתבאר שפירוש זה קשה טובא].

הא ברייתא שפוסלת אדם להיות דופן לסוכה כרבי מאיר היא, ולפיכך מותר להעמיד אדם במקום הדופן.

והא ברייתא שמכשרת אדם להיות דופן לסוכה כרבי יהודה היא.

דתניא: עשאה לבהמה דופן לסוכה, רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר. וכיון שכן מיושבת סתירת הברייתות:

רבי מאיר דקא פסיל התם בהמה, אלמא לא מחיצה היא, ולפיכך הכא שרי להעמיד אדם כדופן לסוכה [שאדם ובהמה שוין לענין זה לפי סברת הגמרא עכשיו], דלאו מידי קא עביד.

ורבי יהודה דקא מכשיר התם בהמה אלמא מחיצה היא, ולפיכך הכא אסר להעמיד אדם או בהמה וכל שכן כלים כדופן לסוכה ^[29].

ותמהינן עלה: ותיסברא דאפשר לפרש טעם הברייתא שמתרת לעשות את חבירו דופן לסוכה ולזקוף את המטה הוא משום שסוברת הברייתא כרבי מאיר שפוסל בהמה כדופן לסוכה?!

והרי אימר דשמעת ליה לרבי מאיר לפסול, בבהמה, ומשום דחיישינן שמא תברח; אבל אדם ["עושה אדם את חבירו דופן לסוכה"] שיש בו דעת לעמוד, וכלים ["ויזקוף את המטה ויפרוס עליה סדין"], מי שמעת ליה שאינם כשרים כדופן לסוכה?!

ותו קשה על תירוץ זה: רבי מאיר - שאנו אומרים לפי דעתו, שבהמה והוא הדין אדם הפסולין לסוכה, מותר להעמידם כדופן לסוכה ואין בו משום איסור מחיצה - אליבא דמאן?

אי אליבא דרבי אליעזר בברייתא דפקק החלון?

והרי להוסיף על מחיצת עראי נמי אסר, וכל שכן שאוסר לעשות מחיצת עראי בתחילה ואף אם אין נכשרת הסוכה בכך.

אלא אליבא דרבנן שמתירין לפקוק את החלון משום דהוי מחיצת עראי.

אף זה לא יתכן, שהרי אימר דאמרי רבנן, להוסיף על מחיצת עראי וכמו בפקק החלון, אבל לכתחילה וכהעמדת דופן לסוכה מי אמור?!

אלא כך יש ליישב סתירת הברייתות:

הא והא רבנן [בברייתא דפקק החלון] האוסרים לעשות מחיצת עראי לכתחילה ומתירים להוסיף.

וכלים אכלים [שבברייתא אחת קתני: ולא יזקוף את המטה לפרוס עליה סדין, ובברייתא שניה קתני: ויזקוף את המטה ויפרוס עליה סדין] לא קשיא:

הא ברייתא דאסר מיירי בדופן שלישית שנפלה, [דבשתי דפנות אין קרוי אהל, וכשעושה דופן שלישית הוי ליה אוהל, ומודים רבנן שאין עושין אהל עראי בתחילה, רש"י].

והא ברייתא דשרי מיירי שמעמיד את המטה במקום דופן רביעית, שהואיל ובלאו דופן זה הוי אוהל, אינו אלא תוספת בעלמא, ושרי. דיקא נמי שהברייתא שאוסרת להעמיד מטה מיירי שמעמידה כדופן שלישית, מדקתני נפל "דופנה" לא יעמיד, ומשמע דופן שהסוכה נכשרת בה והיינו דופן שלישית, דאילו דופן רביעית אינה נצרכת להכשר סוכה ודי לה בשלש דפנות, שמע מינה.

רב נחמן כשמעתיה. ואסיקנא לעולם פשיטא ליה לרב חסדא דהלכתא כר"ג דשרי להלך בכולה ולא בעיא אלא הכא דלא מלי גברא עד התחום וא"ל רב נחמן זיל עביד ליה מחיצה של בני אדם ויהלך נחמיה עד שיגיע בב' אמות קרוב לתחומו ויכנס אלו ב' אמות בלא מחיצה כר' אליעזר דאמר מי שיצא חוץ לתחום ב' אמות יכנס. ג' לא יכנס. ומותבינן עליה מהא דתניא נפלה דפנה לא יעמיד בה לא אדם ולא בהמה ולא כלים כו' הנה אין עושין מחיצה מבני אדם בתחלה ביו"ט ק"ו בשבת א"ל איני והתניא עושה אדם את (חביתו) [חבירו] דופן כד שיאכל וישתה וישן (ואכוף) [ויזקוף] המטה ויפרוש עליה סדין כדי שלא תפול חמה על המת ועל האוכלין ואמרינן אי הכי קשיין אהדדי. ואתינן לפרוקי הא ר' אליעזר הא רבנן ונדחה הדין פירוקא. ואסיקנא הא דתניא עושה אדם את (חביתו) [חבירו] דופן ר' מאיר היא (דתנן) [דתניא] עשאה לבהמה דופן לסוכה ר' מאיר פוסל ור' יהודה מכשיר ר' מאיר דפסיל התם ואמר לאו מחיצה הוא קא שרי הכא דלא עביד ולא כלום.

לר' יהודה דמכשיר התם אלמא מחיצה היא (הכא דקתני) [קתני הכא] לא יעמיד בה אדם דמחיצה היא דעביד ואסירי ואקשינן ותסברא דלר"מ ולר' יהודה נינהו אימור דשמעת להו דפליגי בבהמה אבל אדם וכלים מי שמעת להו דעבדי בהו מחיצה ונדחה גם זה. ואסיקנא אלא הני מתניתא תרווייהו לרבנן נינהו [דפליגי] על רבי אלעזר [וס"ל] דשרי להוסיף אאהלי עראי בשבת וכ"ש ביו"ט וכלין אכלין ל"ק הא דתניא אין עושין בדופן שלישית אדם אאדם נמי ל"ק הא דתניא עושין שלא לדעת כלומר שלא יתכוין בתחלה לעשות מחיצה והא דתניא לא יעשה לדעת.

דיקא נמי דקתני ויכנס ש"מ. וכתב הראב"ד ז"ל דמהא שמעינן דהלכה כר' אליעזר דהבלעת תחומין מילתא היא. (והלכתא) [והלכך] לדידן דקיימא לן כר' יהודה (להלן עירובין מה, א) דאמר יש לו ארבע אמות לכל רוח שירצה, אפילו יצא שלש אמות והוא עומד ברביעית הרי זה נכנס ואינו חושש.

קשיין אהדדי הא ר' אליעזר הא רבנן. פירוש: רבא הוא דמתרץ להו הכין ולומר דר"נ בר יעקב כרבנן, וקסבר דרבנן דשרו בפקק החלון אפילו בשאינו תלוי ואינו קשור כלל. ודחה ר"נ בר יצחק דאי אפשר לאוקמינהו בפלוגתא דר' אליעזר ורבנן אלא אי איכא לאוקמינהו בפלוגתא דר' מאיר [ור' יהודה], ור' מאיר דקא פסיל התם אלמא לאו מחיצה הכא שרי דלאו מידי קעביד. ופירש רש"י ז"ל: דהשתא הוה מצי לאקשויי ליה אי הכי דברייתא דעושה אדם את חברו דופן לסוכה ר' מאיר היא וטעמיה משום דלאו מידי קא עביד והא כדי שיאכל וישתה קתני, אלא משום דלא קמה ודחינן לה מטעמא אחרינא לא חש לאקשויי ליה הכי. והראב"ד ז"ל כתב דהא לאו סוכה דמצוה היא ולא גרסינן בה דופן לסוכה, ומאן דגריס ליה מפרש לה בסוכה דלאו מצוה. והקשה לו מורי שיחיה דעל כרחין ודאי בסוכה דמצוה עסקינן, ותדע לך מדאמרינן בסמוך לא קשיא הא בדופן שלישית הא בדופן רביעית, כלומר: דבדופן שלישית חייב משום דהוי מחיצה מתרת, ואי בסוכה דלאו מצוה אפילו כי עביד מחיצה שלישית מאי הוי והא מחיצה זו אינה מתרת לו כלום אם הוא ברשות היחיד וכל מחיצה שאינה מתרת שרי, וכדמשמע בפרק כל גגות (לקמן עירובין צד, א) כותל שבין שתי חצרות שנפל, רב אמר אין מטלטלין אלא בד' אמות ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה, כלומר: דרב סבר דיורין גורמין ושמואל סבר שבת גורמת וכיון שהיתה שם מחיצה בין השמשות אפילו נפלה אחר מיכן אין בכך כלום דבשבת הואיל והותרה הותרה. ואמרינן התם שמואל ורב הוו יתבי בההיא חצר נפל גודא דביני ביני, אמר להו שמואל נגידו לי גלימא, כלומר: שמואל לטעמיה דס"ל דמחיצה זו אע"פ שנפלה באמצע שבת כבר הותרה החצר דשבת כיון דהותרה הותרה, ומחיצה זו שהוא עושה בה עכשיו לאו התירא עביד והלכך מותר וכדמסיק התם שמואל דעביד לצניעותא בעלמא הוא דעבד, אהדרינהו רב לאנפיה מיניה, כלומר: דרב לטעמיה דאמר דיורין גורמין וכי קא עביד השתא מחיצה מחיצה המתרת קא עביד ולפיכך אסור. ושמא כל שעושה מחיצה שאינה מתרת אפילו אהל עראי נמי לא הוי ושרי. [ואין לומר] דמיירי הכא כגון דקאי ברשות הרבים או בכרמלית ולפיכך אסור משום דכי קא עביד מחיצה שלישית מחיצה המתרת לטלטל מדאורייתא קא עביד דלכו"ע שלוש מחיצות רשות היחיד גמורה הם בין לטלטל בין לזרוק דבר תורה, אם כן אפילו עביד מחיצה רביעית נמי ליתסר דהא קא עביד מחיצה המתרת לטלטל מדרבנן, דהא מדרבנן אינו רשות היחיד לטלטל עד שיהא מוקף ד' מחיצות. ע"כ נראה הנכון כמו שכתב רש"י ז"ל. מיהו אפשר לומר לדברי הראב"ד דרב נחמן בר יצחק מוקי לה בסוכה דעלמא ובין ברביעית בין בשלישית חד דינא אית להו, ורבא מוקי לה בסוכה דמצוה והלכך חדא בשלישית וחדא ברביעית, רבנו נ"ר.

או דילמא בדלא מלו גברי עסקי׳ וקא מבעיא ליה הלכה כר׳ אליעזר או אין הלכה כרבי אליעזר. פי׳ או דילמא דבדמלו גברי לא מספקא ליה דודאי הלכה כר״ג אלא עובדא כי הוה בדלא מלו גברי לעשות מהם מחיצה עד התחום אלא עד שתי אמות סמוך לתחום ואלו במתני׳ תנן מי שיצא חוץ לתחום עד שני אמות יכנס דברי ר״א דסבי׳ ליה לר׳ אליעזר דכל שיצא מחוץ לתחום יש לו ד׳ אמות והוא באמצען וכיון שהשתי אמות שיש לו לצד תחומו נבלעו׳ בתחומו יכנס עד תחומו וילך בכלו דכיון דעל בהתירא על ורבנן פליגי עליה וסבי׳ להו דכל שיצא חוץ לתחום יש לו ד׳ אמות לכל צד ומיהו אע״פ שאותם ד׳ אמות שהם לצד תחומו נבלעות מחיצתן בתוך תחומו לא יכנס בתחומו אלא באותן ד׳ אמות בלבד: וא״כ זה שעושין לו מחיצה עד סמוך לתחומו שתי אמות הוי כפלוגתא דר׳ אליעזר ודרבנן ושמעי׳ מהכא דלר׳ אליעזר אפי׳ המוקף מחיצה חוץ לתחומו יש לו שתי אמות חוץ למחיצה שאם לא כן הכא דלא מלו גברא ונשארו שתי אמות היאך יכנס באותן שתי אמות וכי תימא דטעמא דר׳ אליעזר משום דשתי אמות הסמוכים לתחום לא חשיבי הא ליתא דלקמן אמרינן בהדיא גמר מי שיצא ברשות דטעמא דר׳ אליעזר משום הבלעת תחומין. והכי נמי אמרו׳ בסוף פרקין דר׳ אליעזר כגון דקאי בתרתי ועייל חדא ואם כן הא דר׳ אליעזר עדיפא מדר״ג ושמעינן מהכא נמי דכל היכא דסבי׳ לן כר״ג אי דמלו גברי עסקי׳ יכול הוא ליכנס ואפי׳ לרבנן דפליגי עליה דר״ג ויהא מותר בכל תחומו הראשון דהא עד כאן לא אמרינן דאיכא לספוקי בדר׳ אליעזר אם הלכה כמותו אם לאו אלא בדאמלו גברי מודו רבנן לר׳ אליעזר דהבלעת תחומין מילתא היא והיינו מאי דכתיב׳ לעיל דמוכח׳ שמעתין והה״ד דמודו רבנן בההיא דמי שהוצרך לנקביו דלעיל וכדבעי׳ לפרושי טעמא לקמן ושלא כדברי רש״י ז״ל: א״ל רבא פשט דבדלא מלו גברי עסקי׳ דאי ס״ד בדמלו גברי עסקינן הא אמר רב הלכה כר״ג בדיר וסהר וספינה: כלומר דבדר״ג ליכ׳ לספוקי דודאי הלכתא כוותיה. ושמעי׳ מהכא שהלכה כר״ג כדכתיב׳ לעיל: והקשו התוספות אי לא מלו גברי יקחו מהראשונים ויאריכו המחיצות ותירצו דא״כ יפרישו גברי וה״ל מחיצה עושה מחיצה בבני אדם לדעת דאסור כדאית׳ לקמן ומיהו אם באו בתחלה שלא לדעת ואח״כ הבינו אין לחוש לכך: דייקא נמי דאמר יכנס להו במחיצה: פרש״י ז״ל דדייקינן ליה מלישנא יתירא דהא מסתייה לרב נחמן דילמא עשה לו מחיצה של בני אדם וממילא ידענא דלהכניסו לתחומו עביד לה דעלה קא שייל ואמר תלמידך שרוי בצערי למה ליה למימר תו ויכנס. אלא ודאי ה״ק עשה לו מחצה עד סמוך לתחום ואח״כ יכנס מעצמו בלא מחיצה ולפום פשטא בעי׳ שמעינן דהלכה כר׳ אליעזר דהא רב נחמן אליבא דרבי אליעזר פשיט ליה ורב חסדא ורבא עבדו בה עובדא ומיהו איפשר לומר דכי אורי רב נחמן למעבד מחיצה ולהכנס לאו משום דר׳ אליעזר דוקא אלא משום דס״ל דבהא אפילו רבנן מודו דמשכתיה שמעתא והיה אנוס בדבר מצוה והויא ליה כי הא דאמרינן לקמן דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר׳ אליעזר אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מודו והא דאמרינן דמבעיא לן לרב חסדא אם הלכה כרבי אליעזר או אין הלכה כר׳ אליעזר ה״ק אם הלכה כרבי אליעזר ממש או אם הלכ׳ כמותו בזו מיהת משום דאמרי׳ דמודו בה רבנן ונקט ר׳ אליעזר משום דמפרשא מלתיה. ואפ״ה פשטא דשמעתא כרבי אליעזר רהטא וכן עיקר:

איתיביה רב נחמן בר יצחק לרבא. פי׳ משם דשרי רב נחמן לעשות מחיצה לכתחלה בשבת. נפל דופנא: פרש״י ז״ל דופנא של סוכה וע״כ בסוכה של מצוה עסקי׳ כדפרש״י ז״ל דהא אוקמנא לקמן בדופן שלישית שהו׳ מהכשר סוכ׳ ודייקינן לה מדקתני דופנ׳ כלומר הדופן הצריך לה ובא להכשירה והא ליכא למימר אלא בסוכה של מצוה. ועוד דאמרינן לקמן דבדופן שלישית אסור דה״ל כעושה בנין עראי לכתחלה דאסור ובדופן רביעית שרי דה״ל תוספת אהל עראי בעלמא דשרי: ואי בסוכה דלאו מצוה עסקינן ליכא הפרשה בין דופן רביעית לדופן שלישית דאי דעביד ליה בכרמלית או ברשות הרבים אפי׳ דופן רביעית אסור דהא בדופן רביעית מתקנה לטלטל בה דאלו לשלש מחיצות אינם רשות היחיד אלא לזרוק אבל לטלטל אסו׳ מדרבנן. ואי דעביד לה ברשות היחיד אפי׳ מחיצה שלישית נמי שרי דלא כלום קא עביד אלא על כרחין מיירי בסוכה של מצוה דעביד לה בגנו או בביתו דה״ל רשות היחיד לא יעמוד בה אדם וכלים ולא יזקוף את המטה: פרש״י ז״ל דרבותא קאמר שאפי׳ לזקוף המטה אסור משום עושה דופן ואע״ג שנראה כמתכוין לפרוס לו מקום בסוכתו: והא דקאמר לפרוס עליה סדין אם במטה שיש עליה חבלים מיירי אורחא דמילתא נקט כדי שתהא סתומה לגמרי דבלאו הכי חשובה מחיצה: ואם במטה שאין בה חבלים מיירי בלא סדין לא מתסר דבלאו דידיה לא חשיבא מט׳ מחיצה: לפי שאין עושין אהל עראי וכו׳ כלומ׳ וא״כ היכי שרי רב נחמן למעבד מחיצה בשבת לכתחלה. א״ל רבא את אמרת לתיובתא מיהא ואנא אמינ׳ לך מאידך ברייתא דקתני שמותר לעשות מחיצה בשבת דתניא עושה אדם את חבירו דופן וכו׳ כדי שלא תפול חמה וא״ת והא אמרי׳ במס׳ שבת שאין עושין מחיצה בשביל מת תירצו בתוספות דהכא נמי כדמפרש התם שעשה בה בשביל חי אי נמי דהכ׳ מיירי שהמת אצל דופן סוכה שנפלה שאם תפול עליו חמה יסריח ויזקק זה להניח סוכתו דה״ל כעושה בשביל חי. קשיין אהדדי פי׳ רב׳ קאמר לה לרב נחמן בר יצחק. כלומר ולטעמיך קשיין מתני׳ אהדדי אלא לא קשיא הא ר׳ אליעזר דאס׳ לעשות אהל עראי בשבת והא כרבנן דשרי ורב נחמן בר יעקב דעבד כרבנן דתנן פקק החלון וכו׳ כבר פירשתיה יפה במקומה בס״ד. והשתא ס״ל לרבא דרבנן דשרו בשאינו קשור ותלוי שרי נמי כעוש׳ בנין עראי לכתחלה והיינו דאהדר ליה רב נחמן בר יצחק והא אתמר עלה אמר רבה בר בר חנה וכו׳ כלומר דלא שרו רבנן אלא משום דה״ל תוספ׳ אהל עראי אבל בעושה אותו לכתחלה מיסר אסרי ומתנייתא לא קשיין אהדדי דהא ר׳ מאיר והא ר׳ יהודה וכו׳ כדמפרש ואזיל. והקשו בתוס׳ דא״כ עובדא דר׳ נחמיה היכי מתרצא אי דס״ל לרב נחמן דמחיצה של בני אדם שמה מחיצה אסור לעשותה לדברי הכל ואי לא חשיב׳ מחיצה דהא מדמי אדם לבהמ׳ וס״ל כר׳ מאיר א״כ מה הועילו לדמיה מחיצות אלו ליכנס בהם ותירצו דודאי חשיבי מחיצו׳ גמורו׳ ומיהו לענין איסור שבת לא מתסר לעשותם דכיון שאינו עושה אלא לפי שעה ועומדת להסתלק לאלתר אין דרך בנין בכך וכן תירץ רבינו ז״ל: ונראין דברים דקושיא מעיקרא ליתא דהשתא רב נחמן בר יצחק הוא דמשני להון למתנייתא ואיהו לא חייש לתרוצה לדרב נחמן בר יעקב אדרבה מדחא דחי שנויא דסבר רבא לסיועי לרב נחמן וקא״ל דמתנייתא ודאי לא מיתרצן כדקאמר איהו:

אלא דמתנייתא בפלוגתא דר׳ מאיר ור׳ יהודה פליגי ובהא הוא דמתרצין אבל דרב נחמן אכתי לא מתרצא כלל. ואהדר ליה רבא ותסברא וכו׳ וכתב רש״י ז״ל דה״ה דמצי למפרך ליה א״ה דמתנייתא דקתני עושה אדם את חבירו דופן לסוכה כרבי מאיר הוא דפסיל ולא חשיב להמחיצה היכי קתני כדי שיאכל וישתה וישן בסוכה דהא ג׳ דברים אלו הם הצריכים לעשות במצות סוכה ואי לאו מחיצה היא היאך יאכל וישתה וישן אלא משום דלא קמא האי אוקמתא דר״נ בר יצחק ודחי׳ לה מטעמי אחריני לא חש לאקשויי ליה מיה׳ ונכון הוא. ולא כמו שפי׳ הראב״ד ז״ל דהא מתנייתא (לא) בסוכה של מצוה מיירי דהא ליתה מדאוקימנא לקמן בדופן רבעית דוקא והא ליכא למימר אלא בסוכה של מצו׳ כדפרישנא לעיל. אבל י״ל לפי שעה זו דמשום הכי לא אקשי ליה מהא משום דחייש דילמא מדחי ליה דמיירי בסוכה שאינה של מצוה והא דקתני כדי שיאכל וישתה וישן אורחא דמילתא קתני הילכך עדיפא ליה לאקשוייה ליה מאידך דאקשי ליה. אימר דשמעת ליה בהמה אדם וכלים מי שמעת ליה פי׳ דהא טעמא דר״מ בבהמה משום דחיישינן שמא תברח ומיהו עיקר קושיין השתא מכלים היא דאלו באדם הא איכא למימר דלר׳ מאיר דינו כבהמה בענין זה דטעמ׳ דרבי מאיר משום דחייש למיתה או משום שאין עושין מחיצה מדבר שיש בו רוח חיים וכדקס״ד התם במסכת סוכה: ותו ר׳ מאיר דאמר כמאן פרש״י ז״ל דנהי דלר׳ מאיר האי מחיצה פסולה היא לסוכה ומדין תורה לא עבד כלום מ״מ הא הוה ליה אהל דלאו הכשר סוכה ואהל דלאו הכשר מצוה אליבא דמאן שרי ליה ר׳ מאיר לא ר׳ אליעזר ולא רבנן דהא כי האי גונא לאו תוספת אהל חשיב אלא בנין עראי דאסור אפילו לרבנן ע״כ תורף דבריו ז״ל. ובכאן חזר בו רבינו ממה שכתב במסכת שבת גבי הא מתני׳ דפקק החלון דלא אסור משום אהל עראי אלא בפורס כעין גג אבל לא בעושה כותלים ומתני׳ דפקק מיירי בחלון שעל הגג כעין ארובה ואלו בכאן הוא מפרש דאפי׳ במחיצות אסרי רבנן משום אהל עראי ואפילו בדליכא הכשר מצוה והוא רבינו ז״ל מודה על האמת וכדמוכחא כלא שמעתין וכדכתיבנא התם דודאי סתם חלון בכותל הוא דאידך ארובה הוא דקרי ליה תנא בכל דוכתא וכדתנן משילין פירות דרך ארובה בי״ט ומיהו אפ״ה אין פי׳ זה מחוור דהא לכשתמצא לומר שאין כאן הכשר של סוכה כסברת דרבי מאיר. תו ליכא למיסר משום אהל עראי דהא לאו מידי קא עביד אלא א״כ תאמר דהשתא הוה סבי׳ לן דמיירי כשהיתה סוכה זו בכרמלית או ברשות הרבים וכשהוא מעמיד דופנא הרי הוא עושה רשות היחיד ומיהו אין זה מחוור דמנא ליה דמתנייתא בהכי מיירי עד דפרכינן הכי להדיא אדרבה סתם סוכה אינה אלא בגנו או בחצרו ולאו מידי קא עביד. וי״ל דהאי ותו אינו עיקר קושיא אלא סניפין בעלמא והראב״ד ז״ל פי׳ ותו ר׳ מאיר דאמר כמאן דהא ליכא לתרוצי כדקא מתרצת דהא בריתא שריא בכלים כדקתני ויזקוף את המטה ובהא ר׳ מאיר דאמר כמאן דהא לכ״ע מחיצת כלים מחיצה גמורה היא לענין סוכה ואם אתה אומר כי אע״פ ששמה מחיצה מותרת לעשות בשבת ר׳ מאיר דאמר כמאן לא כר׳ אליעזר ולא כרבין דאפי׳ זה י״ל דתלמודא לישנא קייטא נקיט. ואע״ג דהא כבר אקשי לה מכלים כדקאמר אדם וכלים מי שמעת ליה ה״ק דאפי׳ תימא דלא ראינוה אינה ראיה מ״מ אליבא מאן הוה שרי לה ד׳ אמות ר׳ מאיר מחיצה בכלי׳ לא כרבי אליעזר רבו ולא כרבנן ומיהו אין פי׳ זה מחוור בלשון הש״ס ויותר נראה לפרש דה״ק ותו אליבא דמאן א״ר מאיר עושה את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה דהא על כרחין מדקאמר כדי שיאכל וישתה מחיצה חשובה היא וא״כ אליבא דמאן שרי לה. וא״כ מצינן שהקשה הספר מאי דקאמר רש״י ז״ל לעיל. ועדיין אין לשון הש״ס מתישב יפה לפי׳ זה דהוה ליה למימר ותו הא כדי שיאכל וישתה קתני וצ״ע:

אלא הא והא רבנן כלים אכלים לא קשיא הא בדופן שלישית והא בדופן רביעית. פי׳ דמתניתא קמייתא בדופן שלישית דה״ל עושה הכשר סוכה וחשיב בנין עראי לכתחלה דאסור אפילו לרבנן ומתנית׳ בתריית׳ בדופן רביעית דלא אתי׳ להכשיר סוכה אלא לצניעות׳ בעלמא וה״ל תוספת אהל עראי דשרי אפי׳ לרבנן ושמעינן מהכא מה שפי׳ ר״ת ז״ל דאפי׳ במוסיף מחיצה על מחיצות העשויות כבר חשוב כדין עראי לכתחלה כשהוא מתקן הדבר באותה מחיצה להכשירה למצוה או לעשותה רשות היחיד וכדאמרי׳ הכא בדופן שלישית. הילכך עושה שתי מחיצות דליכא שום הכשר סוכה ולא הכשר רשות אפילו משום תוספת ליכא וכל דעביד מחיצה שלי שי׳ בסוכה דמצוה או מחיצ׳ רביעית בסוכה דלאו מצוה ברשות הרבים או בכרמלית ה״ל בנין עראי לכתחלה ואסור לכ״ע והעושה מחיצה רביעית לצניעותא בעלמא הוה ליה תוספת אהל עראי דלרבנן שרי ולר׳ אלעזר אסור. והיינו ההוא עובדא דאמרי׳ לקמן פ׳ כל גגות דרב ושמואל הוו קיימי בההוא חצר ונפל גודא דביני ביני אמר להו שמואל נגודו לי גלימא ואהדרינהו רב לאנפיה ופרכי׳ ושמואל למה ליה למעבד הכי פי׳ דהא ס״ל דכותל מחיצה שנפל׳ בשבת. בשב׳ מטלטל עד מקום המחיצ׳ כדמעיקר׳ דשבת גורמת והא דלא פרכי׳ ליה היכי שרי למעבד הכי פרש״י ז״ל משום דמחיצה לא מתסרא משום בנין עראי והא לית׳ כדמוכחא סוגיין אלא טעמא משום דלשמואל כיון דבלא מחיצה שרי לטלטל שם הא לא עביד ולא מידי ולהכי פרכינן ליה אלא למה ליה למעבד הכי ופרקינן דאיהו דעבד לצניעותא בעלמא כלומר וה״ל תוספת אהל עראי דשרי ורב דאהדרינהו לאפיה אזדא לטעמיה דס״ל דכיון שנפלה מחיצה אסור לטלטל בה דדיורין גורמין וא״כ כי עביד שם מחיצה ה״ל מתקן לטלטל וה״ל בנין עראי לכתחלה דאסור אפי׳ לרבנן וזה ברור בשטת ר״ת ז״ל:

ממה שכתבנו למדת שמחיצת בני אדם מחיצה היא וכשרה לגמרי ועושין אותה בשבת אף במזיד אבל מחיצת כלים ובהמה אין עושין אותה בשבת ואם עשאה במזיד אינה מחיצה. ומכל מקום אם אינה מחיצה העשויה להיתר טלטול אלא לנוי או מפני החמה שלא תפול על המת או על האוכלין מותר לכתחלה ובלבד שלא יעשה לה גג. מעתה זה שאמרו לענין סוכה נפל דפנה לא יעמיד בה אדם ובהמה וכלים ולא יזקוף את המטה לפרוס עליה סדין. פירושה באדם לדעת ובבהמה וכלים וסדין בדופן שלישית שהיא מחיצה המתרת. ומה שאמרו עושה אדם את חברו דופן כדי שיאכל וישתה בסוכה. פירשוה בשלא לדעת ואף במחיצה המתרת אבל מה שאמרו שיזקוף המטה וכן שיפרוס עליה סדין פירושה בדופן רביעית שאין ההכשר תלוי בה אלא שנעשית מפני השמש שלא יפול על המת או על האוכלין. ומחיצת כלים זו שאסרנוה וחברותיה שאסרנוה בשנעשית במזיד פרשוה גדולי הדור בישראל שעשאה בזדון שבת ובזדון מלאכה ר״ל בידיעה שהוא שבת ובידיעה שמלאכה זו אסורה בו אבל כל שבשגגה הן בזדון שבת ושגגת מלאכה הן בזדון מלאכה ושגגת שבת מחיצה היא ואין זה מזיד אעפ״י שמתכוין עשאה. ומכל מקום גדולי המחברים כתבו מחיצה שנעשית בשבת הרי זו מחיצה ואם נעשית בשגגה מותר לטלטל בה באותה שבת אם נעשית שלא לדעת המטלטל אבל אם נתכון אדם לזאת המחיצה שתעשה בשבת כדי לטלטל בה אעפ״י שעשאה העושה בשגגה וכן אם נעשית במזיד אעפ״י שלא נתכון זה לטלטל בה הרי זה אסור לטלטל בה והם דברים מתמיהים:

מחיצה זו מותר להלך בתוך כלה אפי׳ ביתר מאלפים כדין האמור בדיר וסהר והוא הדין במחיצה גמורה שעשאוה עכו״ם ואע״פ שבשבת בבקעה אמרו למעלה דוקא באלפים אין הטעם אלא מפני ששבת מדעתו כמו שכתבנוה. ומכל מקום גדולי המחברים כתבוה דוקא באלפים:

מחיצה זו שאסרנוה לדעת כבר ביארנו הטעם משום דאוושא מילתא ומתוך כך כתבו קצת הגאונים ואף גדולי המפרשי׳ נסכמים בה שבזמן הזה אין לנו רשות להשתמש בה שאין אנו בני הצנע והסתר ויבאו להודיע שאין עכשו מי שיבטלו אחרים את עצמן לכבודו וישאלו על זה את זה עד שירגישו בדבר. ומכל מקום יש מפרשי׳ שלא לדעת זה כדי שיעשה הענין בשוגג ולדעת זה נראה דעת גדולי המחברים שמצריכים שלא יעמידם אותו הרוצה להשתמש בה:

מחיצה זו ראיתי לגדולי הרבנים שהיא מתרת אף בהבאה מרשות היחיד לרשות הרבים וכן נראה דעת רוב מפרשי׳ ומכל מקום לקצת חכמי לוניל ראיתי שמחיצה דינה כקרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה שהוא רשות אחת עם החצר והגגות ולא הותרה אלא בהבאה מבית לחצר ומעשים שהוזכרו בזיקי דרבה וזיקי דלוי ואספסתא דזעירי ממחיצה זו לחצר הם שהם רשות אחת לכלים ששבתו בתוכם אבל לא לכלים ששבתו בבית. ומכאן ערערו וגמגמו על חכמי בדרש שהוציאו עטרה מבית אחד לבית הכנסת דרך מחיצת בני אדם:

אין עושין אהל עראי ביום טוב ואין צריך לומר בשבת. ואהל עראי הוא כל מחיצה הבאה להתיר או פריסה למעלה ברחב טפח מותר בדבר שאינו קבוע. וכבר ביארנו ענין זה עם ענין פקק החלון במסכת שבת פרק כלים:

פיסקא פעם אחת לא נ כנסו לנמל כו' אלא לא קשיא הא ר' מאיר הא ר' יהדוא דתניא עשארה דופן לסוכה ר"מ פוסל כו' כמה קשה לי כל זו השיטה ופתרון המורה דכתב ר"מ פוסל מפרש במסכת סוכה שמא תברא ולא מידי קא עביד וכיון דלא מתקן לה לסוכה אע"ג דעביד אהל שרי דקסבר עושין אהלי ארעי דהואיל ולא קא מתקן סוכה האי אינו אלא אהל ארעי ושרי וסוכה איכא למיפרך עלה דהא כדי שיאכל ויישן קתנ י אלמא לתקנה לסוכה קאתי והא פרכינן עלה פרכי טובא עד דמפקינין לה מטעמי' וקשיא לי היכי סליק אדעתיה לתרוצי דהא דתני עושה אדם את חברו דופן לסוכה הוא ר"מ דפוסל ובברייתא קתני כדי שיאכל וישתה ויישן ותו דאמרינן ותיסברא אימור דשמעת ליה לר"מ בהמה אדם וכלים מי שמעת לי' ופירוש המורה אימור דשמעית ליה לר"מ דפוסל בהמה משום שמא תבורח אדם שיש בו דעת לעמוד או כלים שאינ ם זזים ממקומן מי שמעת לי' והא תנ א אדם וכלים הוא דקתני את חברו דופן ויזקוף את המטה וקשיא לי היכי מצינן למימר אדם מי שמעת לי' והא כך פוסל ר"מ אדם כמו בהמה דהכי אמרי' בפ' שני דסוכה בה' ראש האילן עשאה לבהמה דופן לסוכה ר"מ פוסל ור' יהודא מכשיר שהי' ר"מ אומר כל דבר שים בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ולא פסים לבריאות ואל גולל לקבל ואמרי' התם מ"ט דר"מ אביי אמר גזירה שאמ תמות ור' זירא אמר גזירה שמא תברח הדר מקשה בין למ"ד שמא תמות בין למ"ד שמא תברח מדאורייתא מחיצה מעליא היא ורבנן היא דגזרו בה אלא מעתה תטמא מושם גולל אלמה תנן ומטמא משום גולל ור' מאיר מטהר אלא אמר רב אחא בר יעקב קסבר ר' מאיר כל מחיצה שאינה עשוי' בידי אדם א"נ כל מחיצה העומדת ברוח אינה מחיצה אלמא כך היא פסול לר""מ האדם כמו הבהמה ותו דאמרי' ור"מ אליבא דמאן אי אליבא דר"א להוסיף נמי יאסר אלא אליבא דרבנן אימור דאמרי רבנן להוסיף לכתחלה מי אמור ופירוש המורה נהי דלא מתקן לה לסוכה ר' מאיר דמוקמית לה דשריא אליבי' משום דלא הוי תיקון מצוה אהל דלאו הכשר מצוה אליבא דמאן שרי ר"מ לא כר"א רבי' ולא כרבנן דהא פקק החלון אין שם מצות סוכה ולא שרי רבנן אלא להוסיף וקשיא לי טובא דכיון דליכא בההיא דופן כשרות סוכה אמאי מיתסר משום אהל ארעי לא מקרי אהל ארעי אלא מידי דאית ליה גג אבל מחיצה בעלמא דלית לה גג שריא כדאמרינן בשלהי מכסתים בה' נגר הנגרר אמר רב משום ר' חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו בשבת אמר שמואל מושם ר' חייא כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרקה בשבת אמר רב ששת ברי' דרב אידי לא אמרון אלא שאין בגנה טפח אלב יש בגנה טפח אסור אלמא לא מיתסר משום אהל ארעי אלא מידי דאית לי' גג אבל מחיצה בעלמא לא ודאי אי הויא מחיצה המתרת כגון מחיצת רשה"י בשבת המתרת לטלטל ומחיצה המכשרת את הסוכה היא חשובה כמו בנין אבל העשוי' לצניעותא בעלמא או להגן מנפי החמה שריא כדאמרינן לקמן בהילכתין הא בדופן שלישית הא בדופן רביעית ולקמן בפ' כל גגות העיר בה' גג גדול אמרינן איתמר כותל שבין שתי חצרות ונפל רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר כי הא דשמואל ורב הוו יתבי בההיא חצר נפל גודא דביני ביני אמר להו שמואל נגודו לי גלימא אהדרינהו רב לאפי' אמר להו שמואל קטורי ביה הימייני' והיכי עבד שמואל הכי והאמר שמואל זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה שמואל דעבד לצניעות' בעלמ' היא דעבד ורב אי ס"ל דאסור לימא אסור. אתירי' דשמואל הוה. ומ"ט אהדרינהו רב לאפיהב כי היכי דלא לימא הדר בי' רב משמעתי' אלמא לרב דהוה מצריך מחיצה ביניהם להתירם לטלטל בחצר הוה אסור למיגד גלימא בנתיים ולשמולא דאל מצריך מחיצה ביניהן והוה עביד לצניעותא בעלמא שרי וה"נ כיון דלא משתריא סוכה בההיא דופן אמאי ליתסר משום אהל ארעי נ"ל לפרש דהאי דתירץ אלא ל"ק הא ר"מ והא ר' יהודא לאו אליבי' דרב אחא בר יעקב דפסיל לבהמה פסול תורה משום דהיא מחיצה העומדת ברוח ולא הויא מחיצה דא"F היכי קתני כדי שיאכל וישתה ויישן אלא אליב' דר' זירא תירץ דתלי טעמא דר"מ גזירה שאמ תברח ומן התורה מחיצה מעליא היא ורבנן היא דגזרו עלה שמא תברח וזה לפי שעה בעוד שיכין מחיצה כשרה עושה את חברו דופן כדי שיאכל וישתה או יישן ואח"כ יעשה לה מחיצה כשרה וכיון שאין הסוכה נכשרת בכך שהרי עתיד האו לעשות מחיצה אחרת לא הוי כמתקן סוכה מיהו אהל מיקרי שהרי הוא יוצא ידי חובה לפי שעה מסוכה באככילה ובשניה ומש"ה מקשה ר"מ אליבא דמאן וכיון דס"ל להאי מתרץ כר' זירא דאמר שמא תברח מקשינן לי' אימור דשמעית לי' לר"מ בהמה אדם מי שמעת לי' שהרי ישלו דעת ואל יברח דאע"ג דתני שהי' ר"מ אומר כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו דופן לסוכה לא מיירי אלא בבהמה שאין בה דעת ואל באדם וכלים ל"ג דהא בפירוש תני כדי שלא תפול חמה על המת ולע האוכלין אלמא לא מושם כשדרות סוכה עביד לה אלא להגן בעלמא ולית בה שום איסורא כדפרישית

בד"ה או דלמא בדמלו כו' אפי' אין הלכה כר"א יכנס וא"ת כיון דאמרי רבנן כו' ה"נ כי מלו כו' עכ"ל אבל לעיל גבי נהרדעי דאמרי כיון דעל על לא הוה קשיא להו הכי דאימא כר"א ס"ל כדמסיק הכא דעבדי כר"א אבל לקמן בתוספות בד"ה ומר סבר הבלעת כו' קשיא להו אנהרדעי מרבנן דלא ניחא להו למימר דס"ל כר"א כיון דלא נקטי בדבריהם כר"א ודו"ק:

בד"ה פקק החלון כו' משמע שאם היה שמואל אוסר כו' לא הוה קשה מידי דהיכי שרי למעבד כו' עכ"ל מה שיש לדקדק בזה עיין בחידושינו פ' כל הכלים:

בא"ד ואי הוה אסור כ"ש דהוה פריך ליה היכי שרי כו' עכ"ל אלא דהאמת מקשה ליה כן הוא לשון התוס' פ"ק דסוכה ע"ש:

בד"ה ר"מ דקפסיל כו' כמו פקק החלון עכ"ל ר"ל כמו פקק החלון דאסור אף לרבנן בשאינו קשור כדאמרינן פ' כל הכלים דבין כך ובין כך דקאמרי רבנן היינו בין תלוי ובין אינו תלוי והוא שקשור אבל אינו קשור ה"ל עשיית אהל עראי לכתחלה אע"ג דלא מהני אלא לשעה ומהרש"ל פי' דמדר"א בהוספה הביאו ראיה לרבנן באהל עראי ואין צורך וק"ל:

בתוס' ד"ה או דלמא וכו' שד' אמות שלו מובלעות בתוך התחום וכו' עיין לעיל (עירובין דף מ"ה) ובס"פ דף נ"ב:

רש"י בד"ה דאמר ליה כו' המחיצה עד השתים כו' כצ"ל:

בד"ה בדופן כו' אהל עראי בתחלה והא כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה פקק החלון כו' עשיית אהל בתחלה כההיא כו' כצ"ל:

בד"ה ר"מ כו' כמו פקק החלון. נ"ב פירוש דחשיב תוספת אהל ואסור לר' אליעזר אע"ג דלא הוי אלא לשעה ה"נ הכי חשיב עשיית אהל לכתחלה ואסור אף לרבנן ודו"ק שוב ראיתי בספרים הנדפסים בלובלין שהועתקו מספר מוגה בטעות ולא כמו פקק החלון וטעות בידם דפקק אינו תולה בשעה דתוספת שרי לרבנן בכל ענין ודו"ק:

וקמיבעיא ליה הלכה כר''א. דאמר במתניתין מי שיצא חוץ לתחום שתי אמות יכנס: דיקא נמי. דבדלא מלו גברי הוה: דאמר ליה. רב נחמן עשה לו מחיצה של בני אדם ויכנס למה ליה למימר יכנס אלא הכי קאמר יעשה המחיצה השתים ואחר כך יכנס הוא מעצמו בלא מחיצה: נפל דופנה. של סוכה: ולא יזקוף את המטה. שיש לו בסוכה כנגד הפרצה ואע''ג דלא מיחזי כבנין דדומה כמתכוין לפנות לו מקום הסוכה אפי' הכי אסור וקשה להנך דשרו לעשות מחיצה של בני אדם בשבת: כדי שיאכל וישתה וישן. עיקר מצותה של סוכה בג' דברים הללו: ויזקוף את המטה כו'. אלמא שרי ופרכינן קשיין אהדדי: ואם לאו אין פוקקין בו. דדמי לבונה שמוסיף על סתימת הבית ואף על פי שעראי הוא שהרי יחזור ויפתחנו: והא אתמר עלה. דאפילו רבנן לא שרו אלא להוסיף כגון פקק חלון דתוספת בעלמא הוא וברייתא שרי למיעבד דופן לכתחילה: ר' מאיר פוסל. מפרש במסכת סוכה [דף כא.] שמא תברח: דלאו מידי קא עביד. דכיון דלא מתקן לסוכה אע''ג דעביד אהל שרי דקסבר עושין אהל עראי והואיל דלא מתקן סוכה אינו אלא אהל עראי ושרי ואכתי טובא איכא למיפרך עלה דהא כדי שיאכל וישתה וישן קתני אלמא לתקנה לסוכה קאתי הא פרכינן עליה פירכי טובא עד דמפקינן ליה מטעמא: אימור דשמעת ליה לרבי מאיר. דפסיל: בהמה. משום שמא תברח: אדם. שיש בו דעת לעמוד או כלים שאין זזין ממקומן מי שמעת ליה והאי תנא אדם וכלים הוא דקתני עושה את חבירו דופן ויזקוף את המטה: ותו. נהי דלא מתקן לה לסוכה: ר' מאיר. דמוקמת להא דשריא אליביה ומשום דלא הוי תיקון מחיצה ואהל דלאו הכשר מחיצה: אליבא דמאן. דשרי ר' מאיר לא קאמר כר''א רביה ולא כרבנן דהא פקק החלון אין בו מצות סוכה ולא שרו רבנן אלא להוסיף: אלא הא והא רבנן. והא דקתני נפל דופנה לא יעמיד בה כו': בדופן שלישית. דבשתי דפנות אין קרוי אהל וכי עביד בה דופן שלישית משוי ליה אהל ומודו רבנן דאין עושין אהל עראי בתחילה והא דתני מותר בדופן רביעית דבלאו הכי הוי אהל והאי תוספת בעלמא הוא ורבנן לטעמייהו דאמרי מוסיפין אהל בשבת: דיקא נמי. דהא דקתני אסור בדופן שלישית קאי: דקתני נפל דופנה. דמשמע דופן שהיא מותרת בה ורביעית לא הויא תיקון סוכה דתנן (סוכה ד' ב.) ושאין לה שלש דפנות פסולה הא בג' כשירה:

או דילמא בדמלו גברי עסקינן. והשתא אפי' אי אין הלכה כרבי אליעזר יכנס וא''ת כיון דאמרי רבנן אפי' אמה אחת לא יכנס אע''פ שד' אמות שלו מובלעות בתוך התחום ראשון ה''נ כי מלו גברי מחיצות ומגיעות תוך התחום לא יכנס ויש לומר דלא דמי דהכא כשתסלק מחיצה דגברי וכבר יצא ע''י מחיצה מארבע אמות שנתנו לו חכמים ומעתה היה ליתן לו ארבע אמות אחרות וכיון שהוא בתחום ראשון לא ניתן לו ד' אמות אחרות אלא חוזר לתחומו הראשון אבל בהבלעת ד' אמות שלא הפסיד בכניסתו ד' אמות לא יכנס: דאי בדמלו מאי תבעי ליה. ואף על גב דרבי מאיר פוסל לקמן בהמה לדופן סוכה פשיטא ליה דהלכה כרבי יהודה אבל אין לפרש דבאדם אפי' רבי מאיר מודה דלא שייך ביה שמא יברח דלאו היינו טעמא דר' מאיר כדמסיק פרק הישן (סוכה ד' כג.) והא דפריך לקמן אדם וכלים מי שמעינן ליה היינו למאן דמפרש בסוכה דטעמא דרבי מאיר חיישינן שמא תברח: כדי שלא תפול חמה על המת. והא דאמרינן בפרק כירה (שבת ד' מג:) אין עושין מחיצה למת בשביל מת הא דשרי הכא היינו כדמפרש התם באין בני אדם ויושבין בצדו וכו' ור''י מפ' דהכא הוי שפיר בשביל חי שאם יסריח המת יצטרכו לצאת מן הסוכה: פקק החלון. בפ' כל הכלים (שבת דף קכה:) פ''ה דהאי חלון הוי למעלה בגג אבל מן הצד לא שייך איסור אהל והביא ראיה מפ' כל גגות (לקמן ד' צד.) גבי רב ושמואל דהוו יתבי בההוא חצר נפל גודא ביני וביני אמר שמואל נגודו ליה גלימא אהדריה רב לאפיה ופריך לשמואל למה לי למעבד הכי והאמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה כו' ומשני דשמואל עביד לצניעות בעלמא משמע שאם היה שמואל אוסר לטלטל כרב לא הוה קשה מידי דהיכי שרי למיעבד הכי אלמא לא חשיב אהל בדפנות מן הצד והא דקפיד רב לא אעשיית מחיצות אלא משום דקסבר אסור לטלטל הסדין בתוכה ובפ''ק דסוכה (ד' טז:) גבי עובדא דשכחו ולא הביאו ס''ת מערב שבת למחר פרסו סדינין על גבי עמודין והביאו ס''ת וקראו בו ופריך פרסו לכתחילה ומי שרי והאמר מר הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה בשבת רש''י ל''ג אלא פרסו סלקא דעתך פירוש איך הביאו דרך רשות הרבים ומשני אלא שמצאו סדינין פרוסין ואין נראה למחוק הספרים ועוד מאי קשיא ליה איך הביאום דלמא הביאום דרך מלבושים ועוד דבשמעתין מוכח דמן הצד שייך עשיית אהל דאעשיית דופן מייתי ליה ועוד דלשון חלון שייך בכותל ובגג קרי ליה ארובה כדתנן (ביצה דף לה:) משילין פירות דרך הארובה ונראה לר''ת דמן הצד שייך עשיית אהל והיכא שהמחיצה מועלת להתיר חשוב עשיית אהל בתחלה כההיא דפירסו סדינין ולרב דאסר לטלטל בכל גגות שייך עשיית אהל לכתחילה ואעשיית מחיצות קפיד והוי כדופן ג' של סוכה דחשבינן ליה הכא אהל אבל לשמואל דשרי לטלטל לא חשיב אלא תוספת אהל כמו דופן רביעית של סוכה דחשיב ליה תוספת משום דבלאו הכי מישתרי ואי הוה אסיר שמואל כל שכן דהוה פריך ליה היכי שרי למיעבד הכי ומאן דשרי תוספת אהל למעלה נמי שרי כדמוכח בהמוצא תפילין (לקמן דף קב.) גבי הני דיכרי דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא ובפ' הישן (סוכה דף כז:) גבי ר''א ששבת בסוכתו של ר' יוחנן: רבי מאיר דקפסיל התם אלמא לאו מחיצה היא. השתא בעי למימר דאיירי בדופן שלישית אפ''ה לא חשיב אלא תוספת בעלמא לר''מ דקפסיל וקשה הא קתני בהדיא התם כדי שישתה ויאכל וישן ובקונטרס פי' דהוה מצי למפרך אלא בלאו הכי פריך שפיר אך מ''מ קשה דמאי פריך בסמוך אימר דאמור רבנן להוסיף לכתחילה מי אמור הא אמר דלר''מ דקפסיל לא חשיב אלא תוספת בעלמא ע''כ יש לומר דהיינו ודאי דפריך מדקאמר כדי שיאכל וישתה וישן אלמא מיתכשר סוכה בהכי דעיקר מצות סוכה בג' דברים הללו ואם כן הרי עשיית אהל לכתחילה הוא אך קשה להשר מקוצי דהשתא כי משני הא ר''מ הא ר' יהודה לא תירץ כלום אמעשה דנחמיה ונראה לפרש דה''פ כיון דפוסל ר''מ לז' ימי סוכה שאינה יכולה לעמוד שם כל ז' גבי נחמיה שרי לכתחילה אע''ג דמהני לא חשיב אלא תוספת בעלמא כיון שאותה מחיצה אינה ראויה לז' וכן הא דקתני כדי שיאכל וישתה וישן שרי דליכא למיחש שמא תברח לפי שעה ובתר הכי פריך אימר דאמור רבנן להוסיף לכתחילה מי אמור דכיון דמהני אפי' לשעה חשיב עשיית אהל לכתחלה כמו פקק החלון: