עירובין מג ע"א

דף מג - א

כיון שלהבריח מים מתוך הספינה הן עשויות.

תו מפרשינן: ורבה מאי טעמא לא אמר כרבי זירא? [אמר לך, רש"י] רבה: בספינה מהלכת כולי עלמא - רבן גמליאל ורבי עקיבא דפליגי במשנתנו - לא פליגי שמהלך את כולה, ומטעמא דרבי זירא.

ועל כרחך כי פליגי במשנתנו בשעמדה הספינה דלא שייך טעמא דרבי זירא, דלרבן גמליאל ולרבי אלעזר בן עזריה שרי, משום דשבת באויר מחיצות הספינה מבעוד יום. ולרבי יהושע ולרבי עקיבא אסור ^[15].

אמר רב נחמן בר יצחק:

מתניתין נמי דיקא כרבה, דבמהלכת לא פליגי תנאי דמתניתין, ולכולי עלמא שרי.

ממאי?

מדקתני במשנתנו: מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים, רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה, ורבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות, "שרצו להחמיר על עצמן".

אי אמרת בשלמא במהלכת לא פליגי רבי יהושע ורבי עקיבא, ומדינא מודו דשרי, היינו דקתני "רצו להחמיר על עצמן" - דמשמע שמעיקר הדין שרי לכולי עלמא, אלא שרצו להחמיר על עצמן - דכיון דהמעשה היה במהלכת, אף דשרי מעיקר הדין, החמירו הן על עצמן, מפני שחששו דילמא עמדה הספינה בשעת הליכתן, ולאו אדעתייהו [מהרש"א, וכן הוא בריטב"א. ודלא כמהרש"ל], ונמצא שיצאו חוץ לארבע אמותיהם.

אלא אי אמרת דבמהלכת פליגי רבי יהושע ורבי עקיבא, ואסרי, מאי האי דקתני "רצו להחמיר", והרי איסורא הוא ולא חומרא?! ^[16]

אמר רב אשי:

מתניתין נמי דיקא כרבה דבעמדה פליגי, ודלא כרבי זירא דבעמדה כולי עלמא לא פליגי דאינו מהלך את כולה:

דקתני במשנתנו ספינה דומיא דדיר וסהר, מה דיר וסהר דקביעי ואינן מהלכין, אף ספינה נמי, דקביעא ולא מהלכת ^[17].

אמר תמה ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, עלה דאמרי רב ושמואל לעיל "הלכתא כרבן גמליאל בספינה":

"הלכתא" מכלל דפליגי בספינה רבי יהושע ורבי אליעזר?! הא מנין להו, דילמא בספינה לא נחלקו כלל, דהכי משמע פשטא דמשנה שלא נחלקו אלא רצו להחמיר על עצמן, [על פי ריטב"א ומשמעות רש"י. וכל הסוגיא דלעיל שנחלקו בדין ולא בחומרא, נסמך על תירוצו של רב אשי].

ומשני ליה רב אשי: אין, כדדייקת מדברי רב ושמואל שנחלקו בדין, והתניא [בניחותא] שנחלקו:

דתניא: חנניה (בן אחי רבי יהושע) [הב"ח מחק, וכן נראה בריטב"א. ואמנם רבי יהושע דודו היה, כמבואר ברש"י ובריטב"א] אומר:

כל אותו היום שהיו בספינה, ישבו ודנו בדבר הלכה.

אמש [לערב] הכריע אחי אבא דהיינו רבי יהושע: הלכה כרבן גמליאל בספינה, והלכה כרבי עקיבא בדיר וסהר.

ומדאמר "הלכה" כרבן גמליאל, בספינה, מוכח דרבי עקיבא פליג עליה, ולא בחומרא בעלמא הוא דפליגי.

הסיכום העולה מן הסוגיא בביאור המשנה לפי השיטות שנתבארו כאן: א. דעת רבה:

דיר וסהר: לרבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הוי כארבע אמות, אף שלא שבת בהן מבעוד יום, דכיון שבלאו הכי אין לו אלא ארבע אמות, הקילו. ולרבי יהושע ורבי עקיבא: כיון דלא שבת בהן מבעוד יום אינן כארבע אמות.

ספינה עומדת: לרבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הוי כארבע אמות. ולרבי עקיבא אינו כארבע אמות, ואף ששבתו בהן מבעוד יום.

[ובטעם הדבר נחלקו הראשונים:

לדעת תוספות: מפני שהמחיצות להבריח מים עשויות.

ולדעת הרשב"א והריטב"א: מפני שנכנס בספינה על דעת ליצא חוץ לתחומו ו"מכיון דנפקא מתחומו בטל דינא דמעיקרא, והוי כאילו לא שבת שם". וראה עוד ברשב"א ביאור אחר. ולפי הרשב"א והריטב"א, טעמא דרבן גמליאל משום דלשיטתו אזיל דלא בעינן מחיצות ששבת בהן. ולדעת תוספות, רבן גמליאל פליג אסברת מחיצות להבריח מים עשויות, ואינו דוקא לשיטתו, שהרי במחיצות אלו שבת, ולכולי עלמא הוי כארבע אמות. ומרש"י במשנה נראה בהדיא דרבן גמליאל לשיטתו, ועל כרחך דלא כהתוספות].

ספינה מהלכת: לכולי עלמא מעיקר הדין מהלך את כולה, אלא שרבי עקיבא מחמיר מכח ספק דילמא עמדה שלשיטתו אסור, ורבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה, שאף בעמדה מתירים, לא החמירו.

פסק הלכה: בדיר וסהר: אינו מהלך את כולה.

בספינה עומדת: מהלך את כולה מפני ששבת בהן מבעוד יום [ולא כרבן גמליאל שהיה מתיר אפילו לא שבת בהן מבעוד יום, ולא כרבי עקיבא שאוסר אפילו שבת בהן. והכי סבירא ליה לרבי יהושע אחר שהכריע, וכן פסקו רב ושמואל.

בספינה מהלכת: למאי דפסקינן, אין מקום לחומרא, שהרי אילו עמדה מותר. [וצריך לומר שרבי יהושע החמיר קודם שהכריע שבעמדה מותר, שהרי רק לערב הכריע. וכן כתב בחזון איש סימן ק"ט סקי"ג לדעת רבי זירא].

ב. דעת רבי זירא:

דיר וסהר: פלוגתת התנאים, וכדעת רבה.

ספינה עומדת: לכולי עלמא אין לו אלא ארבע אמות, כיון שמחיצותיה להבריח מים עשויות.

ספינה מהלכת: לרבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה, מהלך את כולה מפני שמהלכת. ולרבי עקיבא אינו מהלך את כולה, ומשום דלא סבירא ליה במהלכת סברת "הואיל וספינה נוטלתו מסוף ארבע וכו'", ואי משום מחיצות, הרי להבריח מים עשויות.

פסק הלכה:

בדיר וסהר: אינו מהלך את כולה.

בספינה עומדת: אינו מהלך את כולה.

בספינה מהלכת מהלך את כולה. [וזו היא דעתו של רבי יהושע, אלא שמתחלה נסתפק].

בעי רב חנניא: האם יש איסור תחומין למעלה מעשרה טפחים, או אין איסור תחומין למעלה מעשרה טפחים, וכדמפרש הגמרא ואזיל.

ומפרשינן לאיבעיין: אם היה עמוד גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים, וסוף התחום באמצעו, לא תיבעי לך שיהיה מותר לעלות על ראשו ולילך על גביו חוץ לתחום מפני שהוא למעלה מעשרה. ומשום, דהעמוד ארעא סמיכתא היא, כלומר: כיון שנוח הוא להילוך, "הילוך מעליא הוא" ואסור לילך חוץ לתחום, [רש"י].

כי תיבעי לך:

א. בעמוד גבוה עשרה טפחים ואינו רחב ארבעה שסוף התחום באמצעו, דכיון "דלא ניחא תשמישתיה" [רש"י, כלומר: שאינו נוח להילוך], מיבעי לן אם מותר לעלות על ראשו ולצאת על גביו [או מעמוד לעמוד, ריטב"א] חוץ לתחום.

ב. אי נמי תיבעי לך, היכא דקאזיל למעלה מעשרה בקפיצה על ידי שם.

בהני תרווייהו הוא דמיבעיא לן מי הוי הילוך או לא [רש"י. וביארו אחרונים דברי רש"י, שדוקא לצאת חוץ לתחום למעלה מעשרה כיון שאינו "מקום הילוך", בהא הוא דמיבעיא לן. אבל למטה מעשרה אף שלא יצא חוץ לתחומו כדרך הילוך, כיון שתוך עשרה הוא לקרקע שהיא מקום הילוך כאילו יצא חוץ לתחומו על הקרקע, דעד עשרה רשות אחת היא, ולמעלה מעשרה רשות אחרת היא].

(לישנא אחרינא: בספינה - שסתמא מהלכת היא למעלה מעשרה, ואינה נחה ודמי לקפיצה באויר - מאי? רש"י לא גרס לה, וכמו שכתב בגאון יעקב).

אמר רב הושעיא: תא שמע ממשנתנו: מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים, רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה, רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן.

אי אמרת בשלמא יש תחומין למעלה מעשרה, משום הכי רצו להחמיר.

אלא אי אמרת אין תחומין למעלה מעשרה, אמאי רצו להחמיר, והא "סתם ספינה למעלה מעשרה מהלכת ואינה נחה, ודמי לקפיצה באויר" [רש"י] וילכו בה כמה שירצו?!

ודחינן: כדאמר ומשני רבא - בסמוך, על המעשה שבסיפא דמתניתין - דמיירי במהלכת הספינה ברקק [מקום שהוא בשפת הנהר שאינו גבוה עשרה, ריטב"א], הכא נמי איכא לשנויי דמעשה זה במהלכת ברקק היה, דכיון שלמטה מעשרה היא גוששת, יש בה איסור תחומין.

תא שמע מסיפא דמתניתין דידן: פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה, אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד? אמר להם: מותרים אתם, שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה.

אי אמרת בשלמא יש תחומין למעלה מעשרה, ונמצא שבכניסת שבת כשהיו בספינה קנו שביתה במקום שהיו, ותלוי התירם בהימצאותם קודם חשיכה בתוך התחום, שפיר.

אלא אי אמרת אין תחומין למעלה מעשרה, נמצא שכל זמן שהן בספינה שהיא למעלה מעשרה לא קנו שביתה, ורק כשבאים לתוך עשרה קונים הם שביתה [ואפילו באמצע שבת], ואם כן, למה ליה לרבן גמליאל למימר "היינו בתוך התחום", כי לא היינו בתוך התחום מאי הוי, והרי עכשיו שירדו יקנו שביתה במקומם, והרי הם כבני העיר [על פי ריטב"א]?!

אמר דחי רבא: במהלכת הספינה מכניסת השבת ברקק, ושפיר נסתפקו אם קנו שביתה חוץ לתחום.

תא שמע: מהני שב שמעתא [שבע שמועות, והן שבע טריפות ונזכרו בחולין דף מב; מאירי] דאיתאמרן בצפרא בשבתא [שנאמרו בבוקרו של שבת] קמיה דרב חסדא בסורא, ובהדי פניא בשבתא [ולפנות ערב של אותה שבת] נאמרו על ידי אותו אומר [שהלך בקפיצה, ר"ח], קמיה (דרבא) [דרבה] בפומבדיתא שהיא חוץ לתחומה של סורא.

והרי מאן הוא דאמרינהו ויצא חוץ לתחום, לאו אליהו הנביא - שחייב בשמירת שבת - אמרינהו? ! אלמא, אין תחומין למעלה מעשרה ולפיכך הותר לאליהו לצאת חוץ לתחומה של סורא, על ידי קפיצה למעלה מעשרה. [נתבאר על פי המאירי] ^[18].

ודחינן: לא אליהו שחייב בשמירת שבת אמרן, דלמא יוסף שידא שאינו חייב בשמירת שבת, אמרינהו ^[19].

תא שמע לפשוט הבעיא אם יש תחומין למעלה מעשרה:

האומר: הריני נזיר ביום שמשיח בן דוד בא, מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים, ומשום שאין לו לחוש שיבוא אותו יום, וכדמפרש ואזיל ^[20].

ור' יהושע ור' עקיבא נמי ממאי דמשום דגזרי הוא דלמא משום דסברי כי אמרינן כל העיר כד' אמות דמיא היכא דשבת באויר מחיצות מבע"י אבל היכא דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום כגון האי שנתנוהו בזה הדיר גוים בשבת אין לו אלא ד' אמות ולאו משום דגזרי הילוך דיר אטו הילוך דבקעה. וכן טלטול אטו הילוך נמי לא גזרי ולא קמה הא דרב הונא בר נתן:

אמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה שמהלך את כולה. ושמואל אמר הלכה כמותו בספינה בלבד שמהלך את כולה מ"ט רבה אמר הואיל ושבת באויר מחיצות מבע"י שהרי הוא יושב מע"ש בזו הספינה ר' זירא אמר הואיל וספינה נוטלתו מתוך ד' ומנחתו לסוף ד' ולעולם לא עקר והניח חוץ לד' אמות ואמרינן מאי בינייהו איכא בינייהו שנפחתו דופני הספינה לרבה אסור לר' זירא מותר אי נמי בקופץ מספינה לספינה לרבה דאמר הואיל ולא שבת באויר מחיצות מבע"י אסור האי נמי דקפץ לאו באויר הני מחיצות שבת דהא מספינה אחרת קפץ ולר' זירא מותר. רבה אמר בספינה מהלכת כ"ע לא פליגי דשרי. כי פליגי בעומדת. ודייקא מתני' כוותיה דקתני והפליגה ספינתן בים אי אמרת בשלמא במהלכת לא פליגי היינו דקתני רצו להחמיר על עצמן מכלל דשרי אלא אי אמרת פליגי האי רצו איסורא הוא.

ורב אשי נמי דייק מדקתני לספינה גבי דיר וסהר דומיא דידהו מה דיר וסהר דקביעי וקיימי אף ספינה נמי קביעה וקיימה ואע"ג דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי בהא קי"ל כשמואל דהא תניא כוותיה דתניא חנניא אומר כל אותו היום ישבו ודנו בהלכה לאמש הכריע אחי אבא בינייהו וא' נראין דברי ר"ג בספינה ודברי ר' עקיבא בדיר וסהר:

בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מי' טפחים אם לא בעמוד גבוה י' ורחב ד' לא תיבעי לך דכי ארעא סמיכתא דמי כי תיבעי לך עמוד גבוה י' ואין רחב ד' טפחים אי נמי דקא אזיל בקפיצה ואתינא ממתני' למיפשטא דקתני והפליגה ספינתם בים וקתני רצו להחמיר על עצמן בשלמא אי אמרת יש תחומין למעלה מי' היינו טעמא דרצו להחמיר חיישינן דלמא עמדה דבמהלכת כ"ע לא פליגי דשרי ומשום חשש שמא עמדה ויש תחומין למעלה רצו להחמיר אלא אי אמרת אין תחומין למעלה מי' ואפי' עמדה שרי אמאי קתני רצו. ואוקימנא מתני' בספינה המהלכת ברקק שפחות מי' טפחים מים.

ת"ש פעם אחת לא נכנסו לנמל עד כו'. ואי אמרת אין תחומין למעלה מי' [כי לא היינו בתוך התחום מאי הוי] ואוקמה רבה בספינה שהיתה מהלכת ברקק מקום שאין שם מים י' טפחים וכאלו בקרקע הים נמשכת. ת"ש מהנך שמעתתא.

דאיתאמרן בצפרא דשבתא בסורא בי רב חסדא ובהדי פניא איתאמרן בבי רבה בפומבדיתא לאו אליהו אמרן. ובקפיצה הלך.

וש"מ אין תחומין למעלה מי' טפחים ודחינן לא יוסף שידה אמרן.

הא דבעי רב חנניה יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מי' כו'. לומר שאם אין תחומין למעלהי מותר לצאת חוץ לתחום בכל למעלה מי' כגון בעמוד גבוה י' ואן רחב ד' א"נ בקפיצה דמותר לילך חוץ לתחום בקפיצה ומיהו כשבא למטה מי' אע"פ שבא בקפיצה שלו דרך למעלה מי' אין לו אלא ד"א או כל העיר כר"ג שהרי קנה שביתה במקומו הראשון ועכשיו הוא חוץ לתחום מקום שביתה שלו. וכן פי' לקמן גבי ליקנו שביתה באוקיאנוס. וה"ה דנ"מ להולך בספינה בים למעלה מי' וכדמייתי עלה ת"ש ממעשה דפלנדרסין וממעשה דנמל.

והא דקאמרי' אא"ב יש תחומין שפיר אלא אי אמרת אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי. כלומר כי לא היו בתוך התחום נמי מותרים הם לירד. קשיא לי כי לא היו בתוך התחום דין הוא שלא ירדו דבים לא קנו שביתה כדאמרינן לקמן ליפשוט מנה דאין תחומין למעלה מי' דאי יש תחומין ליקנו שביתה בעבי' אלמא אם אין תחומין למעלה אין אדם קונה שם שביתה וכשבאין בשבת ליבשה אינן יכולין לקנות שביתה שאין אדם קונה שביתה בשבת כדאמרי' לקמן בישן לרבנן דאין לו אלא ד"א דקסברי נכסי הפקר אין קונין שביתה ולא אמרינן כשניעור משחשיכה יקנה לו אלפים אמה, וגבי גשמים נמי כי אין קונין שביתה בעבי' מעי"ט ולא אמרי' יקנו שביתה במקום נפילתן בי"ט ויהא להן אלפים אמה לכל רוח אלא הן כרגלי כל אדם. וה"נ מוכח לקמן בשמעתא דמי שבא בדרך והיה מכיר אילן או גדר דכל לא קנה שביתה בין השמשות לא יזוז ממקומו, וכן פי' בפ' כיצד מערבין, אלמא לא מצי קני בשבת כלום וכן מוכח בכמה מקומות. ודבר פשוט הוא דתחלת היום קונה עירוב ולא בחצי היום, והילכך המהלך בספינה שלא קנה שביתה כלל דין הוא שלא ירד לפי שאין לו אלא ד"א במקום שמגיע שם למטה מי', ואם היה בתוך התחום כשחשיכה מותר ליכנס לעיר שהרי הוא כבני העיר, וליכא למימר דכיון דאין תחומין למעלה מי' ואינו קונה שביתה במקומו אפילו בתוך התחום נמי דא"כ הוה לן לאקשויי בגמ' אלא אי אמרת אין תחומין כי הוו בתוך התחום אמאי מותרין ואנן לקולא פרכינן לחומרא לא פרכינן, וכן בדין שהרי בעיר קנו להם שביתה והרי הן כבני העיר ואין שביתתן נמדדת להם ממקום בים.
וי"ל (שם) [שאם] אין תחומין למעלה מי' כיון דבמקומם בים אין שם קנין שביתה ואין תחומין נמדדין בים כלל כשבאו לגבולו בשבת הוה להו כמי שישב בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר דקונה שביתה כר' יהודה דאמר יכנס והרי הוא כבני העיר. כשם שאם היה בתוך התחום קנה שביתה בעיר כך כשהיה רחוק בים אלף אמה הרי הוא כסמוך לעיר בתוך התחום שאין הים נמדד לו בתחומין וקונה שביתה בעיר כדאמרי' בכלים והאוצרות ששבתו בתוך התחום יש להם אלפים אמה לכל רוח כלומר מן העיר שכל מה שבתוך תחום העיר בתר קרתא גריר וכן פירש"י ז"ל לקמן גבי חרס הילכך בים בין אדם בין כלים שאין הים נמדד להם בקרובים לעיר ויכולין לבא הן ושביתתן בעיר הוא.
ולפי זה הלשון אם יצאה ספינתן ליבשה חוץ לתחום של עיר אין להם אלא ד"א ואין זה מחוור כהוגן שהרי לפי מדה זו אפי' היה בתוך תחום דיבשה וחוץ לתחום דעיר אין לו ביבשה אלא ארבע אמות ונמצאת מחמיר בלמעלה מלמטה.
עוד י"ל דכיון שהם מהלכין ודעתן ליבשה הוה ליה כהחזיק בדרך וקנה עירוב באותו מקום שיצאו ביבשה על שפת הים ואע"ג דלא אמר דקי"ל החזיק לא בעי לומר ואפילו למ"ד בעי לומר ה"מ במוחז' אבל זה שמהלך ודעתו ליבשה ומצפה לה כמ"ד דאמי וכי רהיט מטי הוא ברוח שאינה מצויה דים כיון דאין תחומין בים קונה שביתה מעכשיו ביבשה ואם יש תחומין למעלה אין אדם מערב חוץ לאלפים אמה שלו והאי נמי כיון דאיהו לא מצי אזיל לא קני שביתה חוץ לתחומו ואף על פי שהספינה מהלכת לנמל בשבת.
ובתוספות מצאתי שאמרו כיון שבתחלת היום היו למעלה מי' ולא קנו שביתה בשום מקום כשבאין תוך י' קונין שם שביתה ויש להם אלפים אמה לכל רוח. ונראה מדבריהם שאפי' ביוצאין ליבשה חוץ לתחומין דעיר יש להם אלפים אמה ובשעת יציאתן הן קונין אותה. ואפשר כדבריהם דגבי ישן כרבנן כיון שאינו קונה אלפים אמה שלא מדעת קונה לו ד"א לא זכה מקומו דאל יצא איש ממקומו יתקיים בו שבו איש תחתיו אבל מהלך בים שאינו בכלל מדה ואין שם לא דין אלפים אמה ולא דין ד"א לפי שאין כאן תחומין כלל כשיצא ליבשה הוא קונה אלפים זהו תחלת היום שלו וקונה לו עירוב. וגבי גשמים שירדו ביו"ט שהן כרגלי כל אדם ולא אמרי' דקנו שביתה במקום נפילתם לר"י ב"נ ויהא להם אלפים אמה לכל רוח התם נמי היינו טעמא דכיון שאין קנין שביתה להם אלא באמצע היום ברשות הזוכה בהם הן קונין אותה ואין שעת נפילתן אוסרתן על הזוכה בהם אבל מ"מ שביתה יש להם ברשות הממלא תדע שהרי אמרו בבור של עולי בבל לרבנן דאמרי כרגלי הממלא מילא ונתן מים לחבירו ר"נ אמר כרגלין הממלא ורב ששת אמר כרגלי מי שנתמלאו לו כו' כדאיתא בשלהי מס' ביצה אלמא אע"פ שלא קנו שביתה בין השמשות שחפצי הפקר הם קונין הם שביתה בחצי היום בשעה שזוכה בהן ולא אמרינן אי להם שביתה לאלו אבל כל א' וא' יוליך אותן כרגליי.
ויש מן המפרשי' שאומרים שאם מילא זה לעצמו ואחר כך מצאו חבירו ונתנו לו במתנה השני מוליכן כרגליו ואין הראשון אוסרן עליו אלא כל זמן שהן שלו ויש להן ראיה כפי דעתם מפרק המוצא תפלין וגם זה אפשר ונכון הוא לפי הענין שכתבנו ונאמר דשביתה דאמצע היום מבטלת שביתה דתחלת היום ולפי דעתם שכל אדם קונה שביתה בעולם וזוכה באלפים אמה ואין העומד למעלה מעשרה שאין בו תחומין חמור מן העומד למטה אלא קל ממנו הילכך ממקום שהגיע בו למטה מעשרה משם מודדין לו אלפים אמה שזכה בהן מערב שבת ואין למעלה מעשרה שהיה שם בין השמשות מפסיד ממנו שביתה שהיא ראויה לו ועתידה לבא אצלו בשבת ואין למעלה מי' שהיו שם [המים] בין השמשות מפסיד מהן שביתה העתידה לבא אצלם בשבת לפי שאין תחומין למעלה וזהו הנכון.
ובירושלמי פירשו טעמא דר"י בן נורי מאחר שאילו היה ער היה קונה לו שביתה ישן ולא קנה לו שביתה יש לו אלפים אמה לכל רוח, הרי פירשנו השיטה הזו כהוגן וכראוי.
ומ"מ למדנו שהנכנס לנמל בשבת אע"פ שלא היה בתוך התחום כשחשיכה מותר לירד וליכנס לעיר ויש לו אלפי' אמה דהא מ"מ מימר קאמרי בגמ' אלא אי אמרת אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי דאלמא מותרין הן וכיון דבעיא דיש תחומין או אין תחומין למעלה מעשרה לא איפשיטא ספק דדבריהם הוא ולהקל כדאיתמר לקמן גבי עבים וק"ל נמי הלכה כדברי המיקל בעירובין וסוגיין בכולה תנויין בעירובין לקולא.
ואני תמה על מה שראית במפרשי ימים כשמגיעין ליבשה בשבת מהן שאין יוצאין מן הספינה ומהן שבעלי ספינה א"י משליכין אותן לחוץ ואין זזין מד' אמות שלהם, ולא ידעתי מי הנהיג אותם בחומרא זו.
ומצאתי להראב"ד ז"ל שכתב בפירושיו בבעיא דאין תחומין למעלה מעשרה מסתברא דעבדינן לחומרא חדא דאמרי' הכא תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא ואע"ג דגבי נודר בנזיר הוא דאיתמר הכא איכא למשמע מינה דתחומין גופייהו לחומרא דאי ס"ד לקולא עבדינן בהו מי איכא מידי דאינהו גופייהו עבדינן לקולא ומלתא דתליא בהו עבדינן לחומרא ועוד דפשטא דמתני' הכי משמע דתנן פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה ואמרו לו מה אנו לירד שמעינן מינה דיש תחומין למעלה מעשרה דהא אין ספינה מהלכת בפחות מעשרה והאי דדחייה רבא ואוקמא במהלכת ברקק כלומר דרקק אע"פ שהוא עמוק עשרה כארעא סמיכתא הוא הא דחייתא בעלמא היא וסתמא דמתני' לא מפלגינן בה בין רקק למים צלולין ועוד דתניא לקמן בברייתא חרם שבין שני תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו ומדלא מפלגינן בה בין שהמים עמוקים עשרה לשאין עמוקים עשרה ש"מ דאפי' עמוקים עשרה אית בהו ומשום תחומין מלמטה יש תחומין למעלה מעשרה.
וה"ר יצחק ז"ל כתב בהלכות שבת כך יש מי שאומר הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים בזמן שהספינה גוששת ואין המים עשרה טפחים ומשום גזרת תחומין נגעו בה אבל למעלה לא גזרו ומשום הכי נהגו להפליג בים הגדול ואנן קשיא לן האי מימרא טובא דהא אמרי' בפרק הזורק גמירי דאין ספינה מהלכת בפחו' מעשרה ועוד דלשון הפלגה אינו אלא לשון פלגי מים מלשון פלג אלהי' מלא מים ומי שמחלק בכך מנא ליה ואם איתא דהכי הוא הוה ליה לתנא לאיפלוגי ואנן כתבינן מאי דסבירא לן כל אלו דברי הרב ז"ל הנז'.
ושמא דברי הרב ז"ל הם שהנהיגו חומרא זו שהזכרנו במקומות הללו במפרשי ימים וכבוד הרב יהא מונח במקומו שאלו דברי' משובשים הם דקאמר, מי איכא מידי דאינהו גופייהו עבדינן לקולא ומילתא דתליא בהו עבדינן לחומרא בכל ספיקי דעלמא הכי עבדינן, היכי דתלי בהו מילי טובא מאי דהוי ספיקא דאורייתא לחומרא, ומאי דהוי ספיקא דרבנן לקולא ומה טעם לדבריו וכדאמרי' בעלמא כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ מפני שהללו דברי תורה והללו דברי סופרים, וה"נ אמרי' לענין מת בתוך ל' והרבה כיוצא בהן ובר מן דין דתנא בחול אסור משום דקסבר אין תחומין למעלה מעשרה ואליהו מותר הוא לבא בשבת משום הכי אסור לשתות יין באחד בשבת בתחומין לקולא אמר אלא דגמרא דסבירין דלאו משום דפשיטא ליה אין תחומין אמורה אלא משום דמספקא לן שמא אין תחומין אמרה הא מ"מ ליכא דמחמיר משום יש תחומין וליכא הכא דחייש לתחומין לחומרא והרי הענין הפך מדברי הרב ז"ל ומאן דצהיר אדרבא כיון דשמעי' ליה לתנא דברייתא דאסר אחד בשבת משום אין תחומין לקולא עבדינן דדינא אין תחומין הוא כדקאמר תנא דברייתא ולית לן למימר דתנא בספיקא אמרה למילתיה דא"כ כל מאי דאמרי' תנאי במתני' ובבריי' לחומרא נימא ספיקי נינהו אלא מאי דאמרי תנאי קושטא הוא ופשיטא הוא ובין לקולא בין לחומרא דינא הוא ודחייה בעלמא הוא דדחינן הכא תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא ולא סמכינן אשינויי ואנן מיהת בין בתנאי בין באמוראי ספיקא דעירובין לקולא הוא, וזה דבר ברור אין בו בית מיחוש.
ומה שכתב הרב ז"ל מדתניא חרם שבין שני תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל ומדלא מפלגינן ביה בין שהמים עמוקין עשרה בין שאינן עמוקין שמע מינה דיש תחומין למעלה מעשרה. אם כדעת הרב ז"ל היאך לא הביאו ממנה הכא בגמ' ת"ש דתנא רבי חייא חרם או התם לימא תיפשוט מינה דיש תחומין כדאמרי' בבריית' דגשמי'. ותימה הוא היאך עלה על דעתו דבר זה מי אלימא ממתני' דדחינן לה בגמ' ברקק ולא מיפשיטא מינייהו ואם רב אשי לא שנאה הרב מנין לו. ועוד אפי' עמוקי' במשקע דליו בהם צריך מחיצה וכל אלו דברי מספיקים לדחות ראייתו של הרב מכאן.
אלא שהרי צריך מחיצה דברי הבאי שהמים אע"פ שהן עמוקים יש להן שביתה לדברי הכל במקומן כדאמרינן התם מים על גבי מים היינו הנחתן ואיתמר בפ' עושין פסין מידי דהוה אכדא דפרי שאין עומקן וגובהן נמדד להם ולא אמרי' אין תחומין אלא בספינה מהלכת בהן דכלי צף על גבי מים לא נייח כדאיתא בפ"ק דשבת, הא למים עצמן אע"פ שעמוקין כמה יש להם תחומין תדע דמקשי' הכא וליקנו שביתה באוקיאנוס, והא אוקיאנוס עמוק כמה הוא ועבים מים עליונים הם שותין אפילו הכי מקשי דליקנו שביתה במקומן ומדמקשי' הכי להדיא ולא אמרי ליפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין ליקנו שביתה באוקיאנוס כדקאמר גבי עבים, ש"מ דאפילו אין תחומין קונין שביתה באוקיאנוס. ועוד רבי יצחק למה לי לדחוקי בעבים שנתקשרו מערב יו"ט לימא משום דאין תחומין [דילמא ברייתא דלא כרבי אליעזר] ולא מיפשט מינה כלום בעולם אלא ודאי מים במים כדא דפירי נינהו אפי' גבוהין כמה יש להן שביתה במקומן.
וכן הפי' שפי' הרב במהלכת ברקק עמוקה עשרה ומשום דהיא כארעא סמיכתא נינהו מה שאין כן במים צלולין אינו נכון ומחוור אלא רקק היינו פחות מעשרה כדתנן התם וכמה הוא רקק מים פחות מעשרה ואע"ג דאמרי' התם בפ' הזורק גמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה התם קאמר שאין חוששין בממלא מן הים לספינה משום זמנין דליכא עשרה במים וקא מטלטלי מכרמלית לרשות היחיד משום דאין ספינה מהלכת בדרך הלוכה בים בפחות מעשרה דכל פחות מעשרה גוששת היא וספנין מרגישין בה וגשושי עיילי קמא וספינתו של ר"ג למאי דמוקי' רבא גוששת היתה ולא שינויא דחיקא הוא שכן דרך הנמל להיות בו רקק וספינות גושש בו וכך יפה להם וזהו שבחו וכן כשבאו מפלנדירסין לנמל וכיוצא בו נכנסו וקנו שביתה בפחות מעשרה ובאת הרוח והפליגו ספינתם וחזרו למקומן או לנמל אחר פחות מעשרה ובנוהג שבעולם כך הוא או שהלכו ברקק עצמו יותר מאלפים. וסוף דבר אין טעם בדברי הרב ז"ל במקום הזה ואין כאן בית מיחוש דבעיא דיש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין לקולא נקטינן בה.
וכבר נתגלה לנו דעת רבינו הגדול ז"ל מזו שכתב בפ"ק דשבת בטעם אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת שהוא משום גזרת תחומין כלומר מפני שהוא מהלך בשבת יותר מאלפים ודוקא למטה מעשרה אבל למעלה לא גזרו לומר שאין תחומין למעלה מעשרה וכן כתב ר"ח ז"ל והרי רבינו הגדול צוה להגיה שם בהלכות תשובות הרבה על הפירוש הזה כמו שכתוב במקצת נוסחי ההלכות והאי טעמא פריכא הוא כו' ולא השיב ולא פקפק בתחומין למעלה מי' שהדבר ברור הוא דבעי' לקולא.
ורבותינו הצרפתים כתבו בתוס' וכן בספר התרומה פר"ח דברייתא דאין מפליגין במהלכת למטה מעשר' דאי למעלה מעשר' שרי דהא אין תחומין למעלה מעשר'. קשה על לה דאיבעיא להו פרק מי שהוציאוהו אי יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין הוה לי' לאתויי הך ולתרץ במהלכת ברקק כדאמר התם על אחריני עד כאן לשונם ואעפ"י שאין קושייתם עיקר וכך פי' של ר"ח אינו נכון מ"מ אני מחזר להתלות באילנות גדולי' ללמד שאין תחומין למעלה מעשרה בהסכמת כולם ז"ל מפני שהמנהג שנהגו בזה איסור אם על פי הרב רבי יצחק ז"ל נהגו במקומות הללו להחמיר במפרשי ימים אין לחוש לאיסור.
ושוב בדקתי ומצאתי בדברי הרב רבי יהודה אלברצלוני ז"ל שכתב ואתינן למיפשטה ממשיח ואליהו ז"ל דלא אתו בשבתא ולא אפשיטא, דאמרי' תנא ספוקי מספקא לי' לחומרא הילכך יש תחומין והמהלך בספינה יש בה משום איסור תחומין אי נפיק מינה. גם זה הרב ז"ל תופס הדברי' שלא בדקדוק שהרי בגמ' לא אמרו תנא ספוקי מספקא לי' ולחומרא לדחויי דלא אתו בשבתא ולחומר' בתחומין אלא למימר דאתי בשבת משום אין תחומין ולחומרא בנדרי' דהוי בעירובין לקולא כדמפורש בסוגיא. ותמה על עצמך אי למימר דלא אתו בשבת משום דילמא יש תחומין מי איכא ספקא קמי שמיא ואליהו לא ידע והלא כל הספקות מוכחות לו והי' לנו לאוסרו ביין בשבת משום שמא יצא ואין תחומין וסוף דבר אינן דברי' של עיקר ושמא יש מבעלי הסברות המשובשות מי שרוצה לפרש דקא מקשו בגמ' אלא אי אמרת אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי דלאו להתירן לירד וליכנס לעיר הקשו אלא להתירן לירד ליבשה בלבד אבל ליכנס לעיר ולזוז מד' אמות שלהן על שפת הים אסור לפי שלא קנו שביתה בים וכאן אין להם אלא ארבע אמות וזה הפר ידחק להם הרבה שהרי הספי' ודאי אפי' יש תחומין כל שיש לה להלך בים מהלכין הם בה עד שפת הים וכשמגיעין לשפת הים נמי מותרין הן לצאת ממנה לתוך ארבע אמו' שלהן וכשנאמר אין תחומין יוצאין הן ממנה ובלבד לתוך ארבע אמות ממקום שהגיע לתוך עשרה.
ומעתה הפי' הזה בטל דמאי פירכא כי לא היו בתוך התחום מאי הוי אין יורדין אלא לתוך ארבע אמות וכשהן בתוך התחום יורדין והולכין עד לעיר, ועוד מאי פירכא שמא לא היו יכולין לירד כלל שאין ספינתם יכולה להתקרב עד שפת היבשה ממש ונמצאת שפופית של סולם יורדין ממנה משהגיעה למטה מעשרה מתרחקת ארבע אמות מן היבשה ואסורין לירד לגמרי ועוד דודאי הא דתנן והיינו בתוך התחום בתוך תחום של עיר קאמר וליכנס לעיר התירו וכיון שכן אינהו נמי אנו מה לירד וליכנס לעיר קאמרו לי' וכן פרש"י ואם כפי' הזה מאי פירכא ומאי דוחקי' דרבא לאוקומא במהלכת ברקק הא מתני' כפשטא אתיא שפיר (הא) בתוך התחום נכנסין לעיר היו חוץ לתחום אין זזין מארבע אמות שלהן.
אבל זה הלשון אינו כלום וכן הראשונים לא פירשו כך אלא שאנו מחזרין על כל צדדינו למצוא אמתלת איסור בחומר זה שנוהגין מפרשי ימי' שלא לצאת מן הספינה ליבשה.
ויש מחזרין אחר האיסור לומר דתחומין של שנים עשר מיל דבר תורה הן במקצת וכמו שכתוב בהלכות בפרק ראשון וכיון שכן אם הלכה ספינתן שלש פרסאות בים אסורין הם לצאת דהשתא הויא לה ספיקא דיש תחומין למעלה מעשרה ספק בשל תורה וספיקא דאורייתא לחומרא וגם זה אינו נכון ולא ראוי לחוש מפני שהליכתן בספינה בים בין למעלה בין למטה ודאי מותרת היא ולא אסרו אלא ליכנס שם פחות משלשה ימים סמוך לשבת ולדבר מצוה מותר אפי' בערב שבת ואין אני קורא בזה אל יצא איש ממקומו כיון שלא הלך ג' פרסאות ברגליו שהרי הלוך הספינה אינו קרוי הלוך כלל ותמה על עצמך הוא יושב ברשות היחיד שלו שהספינה רשות היחיד הוא גבוה עשרה ורחבה ארבע' וכדאיתא בפרק הזורק ואתה חושש לו משום מהלך שלש פרסאות איהו מינח נייח וספינה הוא דקא מסגיא וחצר מהלכ' הוא ולא אדם מהלך כלל.
וא"ת כיון שיש לחוש דילמא קנה שביתה בין השמשות במקומו בים דיש תחומין למעלה מעשרה והרי יוצא לו מחוץ לתחום שלש פרסאו' אסור הוא מן התורה לצאת ברגליו חוץ לד"א לאו מילתא הי' דג' פרסאות בהלוך של תור' כד"א של העברה ברשות הרבים כל שמעביר מתחלת ארבע לסוף ד' באיסור חייב וכל שמהלך שלש פרסאות באיסור הי' לוקה ובשלא הלך ואין ביציאתו חוץ לתחום איסור אין בהלוכו משום חיוב תורה עד שיהלך משם שנים עשר מיל ורבנן הוא דגזור שלא לצאת אפי' אמה אחת.
וגדולה מזו אמרו בראשונה לא היו זזין משם כל היום כולו התקין ר"ג הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף חכמה הבאה לילד והבא להציל מן הגייס ומן הנהר ומן המפולת הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח והרי העדים הללו הלכו שלש פרסאות עד מקום הועד שעל מהלך לילה ויום אחד מחללין את השבת ואם היוצא חוץ למקום שביתתו שלש פרסאות על כל פסיעה ופסיעה הוא עובר מן התורה משום אל יצא איש ממקומו אלו כיון שנעשית מצותן היאך ר"ג מתיר להם אלפים אמה והלא עוברין הם מן התורה בכל יותר מד"א שהרי כבר הלכו שלש פרסאות חוץ למקום שביתה שלהם ומכאן ואילך בה' אמות אני קורא בהן אל יצא איש ממקומו וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה אלא בשב ואל תעשה, וזו התקנ' ודאי דברי הכל היא ואפי' לרבי עקיבא ורבי מאיר שהם סוברין תחומין דאלפי' אמה מן התורה וש"מ אין לוקין על התחומין דבר תורה אלא במהלך שלש פרסאות באיסורי תחומין לדברי האומר כן או במהלך אלפים אמה באיסור תחומין לרבי עקיבא הא אלו הלך בהיתר כל היום אע"פ שיצא לו לכמה תחומין אינו חייב עד שילך מאותו מקום כשיעור תחומי שבת וכל שכן היושב בספינה שאין הליכת הספינה בהיתר מתחשבת לו מן התורה ואין חיובו אלא אם כן הלך ממקום שיצא לשם בשיעו' תחומין.
ועוד אמרינן לקמן גבי ליקנו שביתה באוקיאנוס ואי בעית אימא ספק דדבריהם להקל ואעפ"י שהגשמי' הללו חוץ למקו' שביתתן כמה פרסאות הן ובודאי כשתמצא לומר תחומין דאורייתא לאדם אף לכלים תורה הם ואעפ"כ אין אומרים בהן כיון שקנו שביתה באוקיאנוס ויצאו חוץ לשלש פרסאות אסורין הן מן התורה ואפי' בתוך אלפי' וש"מ שאין תחומין מן התורה אלא מתחלת תחומין לסופן באיסור, ועוד שכבר ביררנו בפרק ראשון שאין בתחומין איסור תורה לעולם בראיות ברורות, אבל הנוהגין איסור ביציאתן מן הים ליבשה טועין באיסוריהם וראוי הוא להתיר להם ואין בזה בית מיחוש.
ועוד נ"ל שאפילו בפחות מעשרה בספינה מהלכת אין בה תחומין כדאמרינן לקמן גבי שביתת אוקיאנוס (גבי) מינד נייד לומר שלא קנו מים שביתה באוקיאנוס וכל שכן ספינה המהלכת בהן דניידא ולא קנייא שביתה וכדאמרינן נמי לענין מהלכת את כולה במהלכת דכ"ע לא פליגי דכיון דספינה שנוטלתו מתחלת ד"א ומניחתו בסוף ד"א לא העמידוהו בד"א שלו והילכך כיון שלא קנה שביתה ולא ד"א בין השמשות במקומו בים כשיצא ליבשה אי נמי כשהספינה שלו עומדת בפחות מעשרה משם מודדין לו אלפי' אמה ואין אני קורא בו אל יצא איש ממקומו ולא שבו איש תחתיו שאין לו לזה מקום ולא שביתה כלל כל זמן שמהלכת ה"ל כנהרות המושכין ומעיינות המושכין שאין המים קונין שביתה במקומן משום דניידי וקונין שביתה ברשות הזוכה בהן ויש להם משם אלפים אמה וכפי מה שפי' למעלה בטעם השביתה, והראב"ד ז"ל מודה באדם מהלך שאינו קונה שביתה אלא א"כ עומד משום דנייד לי' וה"ל כנהרות המושכין ואין לו אלא ד"א, וזה אינו נכון וצ"ע.

במהלכת כולי עלמא לא פליגי. והשתא הדרינן על כרחין ממאי דאמרינן לעיל דאיכא בינייהו בקופץ, כלומר: דלרבה ליכא לר' זירא איכא, דהשתא הא קאמר רבה דבמהלכת כולי עלמא לא פליגי, אלמא מודה הוא אפילו בקופץ ובשנפחתו דופני הספינה, דכל שמהלכת לא פליגי דספינה נוטלתו מתחילת ארבע ומניחתו בסוף ארבע.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי הלכה כר"ג. כלומר: בספינה. ויש ספרים דגרסי בהדיא בספינה.

הא דקא מתמה הכא: הלכה מכלל דפליגי. נראה לי דלאו אדרב אחא בלחוד קאי, דהא רב ושמואל נמי אמרי לה בהדיא לעיל. אלא מאן דמהדר לה לגמרא נטר עד סופא ואקשי אכולהו הלכה בספינה מכלל דפליגי.

אמש הכריע אחי אבא. דהיינו ר' יהושע.

הלכה כר"ג בספינה והלכה כר"ע בדיר וסהר. ופסק ר"ח ז"ל בהא כשמואל, דאף ע"ג דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי, מ"מ בהא קיימא לן כשמואל הואיל והכריע ר' יהושע בהא כר"ג. אבל הרב אלפאסי ז"ל פסק כרב, ואי משום הא דר' יהושע, הא קיימא לן דאין למדין הלכה מפי תלמוד (נדה ז, ב). ואי משום דקיי"ל הלכה כדברי המכריע, הני מילי במתניתין אבל לא בברייתא כדאמרינן בפרק כירה (שבת לט, ב). ועוד דר' יהושע בעצמו היה חולק, ואין הכרעת בעל דין הכרעה. ועוד דאמרינן לקמן (עירובין מד, א) במעשה דנחמיה אי בדמלו גברי פשיטא דהאמר רב יהודה אמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה. וכן נראה לקמן (עירובין מז, ב) גבי דיכרי דאתו למברכתא, דשרא להו רבא לבני מברכתא למזבן מינייהו דכולה מברכתא לדידהו כארבע אמות דמיא. וכן הלכה, ואף רבותינו הצרפתים ז"ל (תוד"ה הלכה) כן פסקו.

בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה. פירוש: בששבת למטה מעשרה ויצא דרך קפיצה חוץ מאלפים אמה ודאי לא מיבעיא ליה דכשהגיע למטה מעשרה לא יזוז ממקומו, ואפילו למ"ד אין תחומין למעלה מעשרה, כדמוכח לקמן (עירובין מה, ב) בהדיא גבי הא דתניא גשמים שירדו ביו"ט הרי הם כרגלי הממלא, דאקשינן אמאי ליקנו שביתה באוקיינוס, ומדלא קאמר עלה שמעת מינה אין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין ליקנו שביתה באוקיינוס כדאמרינן (שם) גבי ליקנו שביתה בעבים, שמעינן מינה דקושיין דליקנו שביתה באוקיינוס אפילו סבירא לן אין תחומין איתא, וכטעמא דאמרן דכיון דקנו שביתה למטה מעשרה אף ע"פ שחזרו העבים והוציאום מתחומן בלמעלה מעשרה, מכל מקום בשהניחו לארץ והרי הן חוץ למקומן לא יזיזם מד' אמות. אלא ר' חנניא בשלא קנה שביתה למטה קא מיבעיא אם יש תחומין למעלה מעשרה וקנה שם שביתה, וכדאמרינן לקמן (שם) גבי עבים. וא"נ מהו לצאת מתחומו דרך קפיצה או דרך ספינה ואפילו כמה שירצה.

ואתיא למפשטה מדאמרו לו לר"ג מה אנו לירד ואמר להם מסתכל הייתי והיינו בתוך התחום קודם שחשיכה. וקשיא לי דהא ספינה מינד ניידא, ואמרינן לקמן (עירובין מו, א) דמים בעבים לא קנו שביתה משום דניידי, וכדתניא נהרות המושכין ומעינות הנובעין הרי הן כרגלי הממלא. וי"ל דספינה דר"ג כל בין השמשות מינח ניחא, והכי קאמר: אי אמרת בשלמא יש תחומין משכחת לה בעומדת בין השמשות, אלא אי אמרת אין תחומין אפילו בעומדת נמי כי לא היו בתוך התחום מאי הוי.

ורבה מ״ט לא אמר כר׳ זירא ופרקי׳ דבמהלכת כ״ע לא פליגי דאלמ׳ ליכא למימר טעמ׳ דר׳ זירא אלא במהלכת ופשוט הוא מאי בינייהו איכ׳ בינייהו שנפתחו דופני הספינ׳. פי׳ מבעוד יום דהשתא לא שבת באויר מחיצות לרבה ליכא לר׳ זירא איכא אי נמי בקופץ מספינה לספינה פי׳ ששבת בספינה אחת וקפץ אחרי כן לספינה אחרת ובא להלך בכלא כשהיא מהלכת דלרבה אינו יכול להלך בה ולר׳ זירא יכול להלך. ולישנא דקופץ משמע שקפץ מדעת. ושמעי׳ מינה דכל שנכנס בדיר וסהר ומקום שמוקף מחיצות אין הפרש בין שנכנס לדעת או שלא לדעת לענין שיהא כלא כד׳ אמות וכדפרשית במתני׳:

במהלכת דכ״ע לא פליגי. פי׳ דבמהלכת לדברי הכל מותר להלך בכלא מטעמא דר׳ זירא ובהא לא אפיליגו ר׳ יהושע ור׳ עקיבא וכשמהלך בה בעודה עומדת הוא דאפליגו ר״ג ור׳ יהושע ור׳ עקיבא ובעומדת הוא שאמרו הלכה כר״ג בספינה והתם לא שיך טעמא דר׳ זירא כלל אבל ר׳ זירא הוה סבר דכשעמד דכ״ע לא פליגי שאינו יכול להלך את כלא דמחיצות להבריח עשויות ולא חשיבי כלום ובמהלכת הוא דפליגי אשתכח השתא לפום הא דהדרי׳ ממאי דהוה אמרי׳ דאיכ׳ בין רבי ור׳ זירא שנפחתו מחיצות אי נמי בקופץ מספינה לספינה דה״ד אי במהלכת אפי׳ רבה מודה שיכול להלך בה: ואי בשעומדת אפי׳ ר׳ זירא קאמר שאינ׳ יכולה להלך בה אלא בד׳ אמות: אא״ב במהלכת לא פליגי היינו דקתני רצו כלומר דמיירי בספינה מתהלכת ואע״ג דמדינ׳ שריא חששו דלמ׳ עמד׳ פורת׳ בשעת שמהלכין בה: אלא א״א דבמהלכת פליגי אבל בשעמדה דברי הכל אין מהלכין בה וכדסבר ר׳ זירא מאי רצו: איסורא הוא לר׳ עקיבא ור׳ יהושע ומיהו ליכא מהא תיובתא לר׳ זירא דיכול לומר דלעולם במהלכת פליגי והא דקתני ר״ע משו׳ דאינהו ספוקי מספק׳ להו עיקר דינ׳ ושורת הדין דספיקא דרבנן לקולא: וכ״ש שר״ג מתיר בודאי אלא שרצו להחמיר על עצמן נחוש לספקא והיינו דלא אסיקנא בתיובתא עליה ומיהו דיקא מתני׳ כוותיה דסתמא דלישנא משמע שרצו להחמיר אפילו על עצמן על מה שהיה בריא להם להתירא ואידך נמי דאמר רב אשי דיק׳ נמי דקתני דומיא דדיר וסהר לאו הכרחה הוא דאיכא למימר הא כדאי׳ והא כדאי׳:

א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי הלכה כר״ג בספינה הלכה מכלל דפליגי: שאלה הוא שהיה שואל רב אחא מרב אשי היכי קאמ׳ הלכה כר״ג בספינ׳ דמשמע דפליגי בה דהא לפום פשטא דמתני׳ לא אפליגו בספינה כלל וא״ל אין דהא תני׳ חנניה וכו׳:

ולענין פסק הלכה: פסק ר״ח הלכה כשמואל כדברי המכריע הזה שהכריע כרב בספינה ואינו מחוור שאין למדין הלכה מפי משנה: ואי משום דקי״ל הלכה כדברי המכריע ה״מ במתני׳ אבל בברייתא לא כדאיתא בפרק כירה: ועוד שהמכריע הזה הוא ר׳ יהושע כדפרש״י ז״ל ואין הכרעת בעל דין הכרע׳ הלכך הדרי׳ לכללין דרב ושמואל הלכ׳ כרב באיסורי הילכך קי״ל כדפסק רב הלכ׳ כר״ג בדיר וסהר וספינה ולקמן במעשה דנחמיה אמר תלמודא בהדיא והא אמר רב הלכה כר״ג בדיר וסהר דאלמא פשיט להו שכן הלכה והכין נמי אמרי׳ לקמן גבי בתרי דאתו למצרכת׳ דכלא כד׳ אמות דמיא וכן פסק רב אלפס ז״ל:

בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מי׳ פי׳ ונפק׳ מינה שאם לא קנה שביתה בבין השמשות אלא למעלה מעשרה דאי אמרת אין למעלה מעשרה שיכול לילך בקפיצה או בספינה כמו שירצה וכשיעמד בשום מקום לקנות שביתה יש לו אלפים לכל רוח וה״ה שאפי׳ קונה שביתה בין השמשות לאחר כן למטה מעשרה פי׳ אם בא לצאת מתחומו כשהוא בתוכו וללכת בקפיצה כמו שירצה הרשות בידו: ומיהו כל שחזר ונח למטה מעשרה לא יזוז ממקומו ממקום שביתתו אלפים אמה כשיעור תחומו והכין מוכח לקמן גבי הא דתניא גשמים שירדו ביום טוב הרי הם כרגלי הממלא דאקשינן ואמאי לקנו שביתה באוקינוס פי׳ שהרי קודם שבאו בעבים קנו שביתה באוקינוס דאפילו למ״ד שאין תחומין למעלה מעשרה מים ע״ג מים זו הנחתן והמים העליונים דינם כאלו הם גוף אחד עם אותם שהם בקרקע הים ולא אמרו בשמעתין לקמן שהים חשוב למעלה מעשרה אלא לגבי ספינה וזה ברור ולהכי פרכי׳ התם דכיון דקנה שביתה באוקיינוס למטה מי׳ אע״פ שעלו אחריו כן בעבים ויצאו מתחומין דלמעלה מעשרה מ״מ כשחזרו ולאו בארץ והרי הם חוץ למקומן לא יזיזם מד׳ אמות. וקושיין התם סתמא נקטי׳ לה ואפי׳ למאן דסבר אין תחומין דאי לא הוה לן לפרושי ולמימר שמעת מינה אין תחומין וכדאמרינן גבי לקנו שביתה בעבים אנא ודאי כדאמרן:

כי תבעי לך עמוד גבוה עשרה ואינו רחב ד׳. פי׳ והוא עומד מקצתו תוך התחום ומקצתו חוץ לתחום דאי אמרת אין תחומין יכול להלך בכלו וללכת כן מעמוד לעמוד כמו שירצה ואע״פ ששבת בתחלה למטה מעשרה וכדפרישנא. ואי נמי בקפיצה דספינה וכדמוכחא שמעתין. אא״ב יש תחומין שפיר: פי׳ דכיון דבעמדה איכא איסורא משום תחומין החמירו על עצמן במהלכ׳ דחששו שמא תעבר אלא א״א אין תחומין ולמעלה מעשרה הרי לא קנו שביתה בספינה כלל בין שעמד׳ בין שהלכה ולמה אין מהלכין את כלא. ופסקי׳ הב״ע במהלכת ברקק פי׳ רקק נקרא מקום שהוא בשפת הנהר שאינו גבוה עשרה וכדאמרי׳ התם בפרק הזורק וכמה רקק מים פחות מעשרה ואע״ג דאמרי׳ בפ׳ הזורק גמירי שאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה. התם ה״ק שאין ספינה מהלכת מן הסתם הלוך כדרכה בפחות מעשרה אבל ספינתו של ר״ג לפום האי אוקמתא דרבא גוששת היתה שאין דרכו של נמל להיות בו רקק כן פיר׳ רבינו הגדול ז״ל. והראב״ד ז״ל פי׳ רקק של מים שהם כטיט הנרוק דחשיבי כארעא סמיכתא ואין צריך. כי לא היו בתוך התחום מאי הוי פי׳ דכיון שלא קנו שביתה במים כלל שהוא למעלה מעשרה כל שהגיעו ליבשה שם קונים שביתה וכשמגיעים לתחו׳ העיר דינם כבני העיר ומכאן ראיה למה שכתבתי למעלה:

ת״ש הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו. פי׳ לא סוף דבר שבא בו ממש דהא אמרי׳ לקמן דאי קאי בימות החול כי קאמר הכי הוי נזיר מכאן ואילך ואפי׳ בשבתו׳ וי״ט דכיון דחייל׳ תו לא פקעא ואם איתא היכי חייל׳ דהא אגלו מלתא שלא בא בן דוד. אלא ה״ק הריני נזיר ביום שבן דוד אפשר לבא בו ולה״ק מותר לשתות יין בשבתות וי״ט לפי שאין בן דוד אפשר לבא בהם כדמפרש ואזיל:

נסתפקו בסוגיא זו בתחומין אם יש תחומין למעלה מעשרה אם לאו ולא נתבררה שאלתם ומתוך כך נחלקו בה מקצת מפרשי׳. ומתוך שאחד מעקרי הוראה שבתשמישי הים תלויה בענין זה אני רואה לסדר בתחלה ביאור הסוגיא ולבאר אחר כן מה שיראה לפסוק מתוכה והוא ששאל רב חנניה יש תחומין למעלה מעשרה או לא ר״ל כגון שיצא אלפים אמה חוץ לעיר והיה בנקודת סוף התחום עמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה שכל שהוא מעשרה ולמעלה ואינו רחב ארבעה מקום פטור הוא והלך על אותו עמוד ויצא חוץ לתחום שאם יש דין תחומין למעלה מעשרה הרי יצא חוץ לתחום לדעת ואינו חוזר ואם חזר אין לו אלא ארבע אמות ואם אין דין תחומין למעלה מעשרה יכול לחזור ולא הפסיד תחומו. הא (כל) עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה הואיל וראוי להלוך ארעא סמיכתא היא ואסור לצאת דרך בה חוץ לתחום אעפ״י שלענין טלטול היא רשות היחיד ואין השאלה אלא בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה ואי נמי דאזיל בקופצא ר״ל בקפיצת מעלה מעשרה. ויש מפרשי׳ על ידי תחבולה. ויש גורסי׳ דאזיל בספינה ור״ל בפלג הים שהמים גבוהים עשרה.

ודבר זה שפרשנוהו בששבת למטה מעשרה והלך כל תחומו ששאלתו אם תהיה יציאתו חוץ לתחום דרך למעלה מעשרה קרויה יציאה לדעת לאסרה אף בחזר אם לאו פירושה לדעת הרבה מפרשי׳ בשלא הגיע אחר כן למטה מעשרה שכל ששבת למטה מעשרה ויצא אפי׳ כל אלפים אמה למעלה מעשרה הכל נכנס לו לחשבון ולכשיגיע חוץ לתחום למקום שהוא למטה מעשרה [לא אמרינן] להיות לו משם אלפים אמה לכל רוח שכל שקנה שביתה בין השמשות ביבשה או למטה מעשרה משם מודדין לו על הדרך שכתבנו ומביאים ראיה ממה שאמרו למטה [מו:] גשמים שירדו ביום טוב הרי הן כרגלי כל אדם והקשו לקנו שביתה באוקיינוס כלומר ולא יזיזם ממקומם שהרי יצאו מתחומן. ומאחר שלא אמר תפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה שהרי יצאו מאוקיינוס והלכו להם בעבים על הדרך שאמר כן למי שהעמידה בעבים שנתקשרו מערב יום טוב ובדאית ליה סימנא בגווייהו ואמרו לו תפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין לקנו שביתה בעבים. ואף בזו היה לו לומ׳ כן אלא [שמע מינה] שהוא מקשה אף לדעת האומר אין תחומין למעלה מעשרה (אלא שמע מינה) שכל שקנה שביתה למטה מעשרה אעפ״י שיצא למעלה מעשרה לכשיגיע למטה מעשרה לא יזיזם ממקומם. והוא שהקשה לקנו שביתה באוקיינוס שהאידים העולים משם מקרקעיתה או מסמוך לה הם יוצאים ולא יזיזם וכו׳ כמו שיתבאר ואם כן שאלת רבי חנניה אם בקנה שביתה למטה מעשרה היא ועל הדרך שפרשנוה פירושה שאחר שהגיע לסוף תחומו יצא ממנו דרך מעלה מעשרה ולא הגיע למטה מעשרה ושאלוהו אם נקרא יוצא אם לאו. וכן השאלה מתפשטת בשבת למעלה מעשרה אם יש קנין שביתה להיות לו אלפים אמה לבד לכל רוח או אינה שביתה ושילך למעלה מעשרה כמה שירצה ולא ימדוד עד שיגיע למטה מעשרה. ומכל מקום יש חולקי׳ בדעת זה ומפרשי׳ למטה ולקנו שביתה באוקיינוס ולא יהא להם אלא אלפים אמה. ואינו נראה כן ובאו ללמדה תחלה ממה שאמרו במשנתנו שהפליגה ספינתם ור׳ יהושע ור׳ עקיבא לא זזו ממקומם והיה סובר בפי׳ משנתנו שהספינה אינה גוששת וסתמה למעלה מעשרה ולדעת רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה אין ללמוד הימנה כלום שאפי׳ למטה מעשרה היו הולכין את כלה כמו שאמרוה בנתנוהו בדיר וסהר אבל ר׳ יהושע ור׳ עקיבא שאוסרין בנתינת דיר וסהר אלא בארבע אמות והיה ראוי לומר כן מן הדין בספינה אם לא שאין תחומין למעלה מעשרה אבל מאחר שאין תחומין למעלה מעשרה היה מותר מן הדין וזהו רצו להחמיר על עצמן. וגרסת הספרים אי אמרת בשלמא אין תחומין היינו רצו כלומר שמן הדין היו מותרים אלא אי אמרת יש תחומין מאי רצו והלא מן הדין הוא ותירץ לה בשמהלכת ברקק שלדברי הכל יש תחומין ואין היתרה מן הדין מצד תחומין אלא מצד שביארנו למעלה אם ששבת באויר מחיצות אם שהספינה אין לה דין ארבע אמות. וגירסא שלנו כדאמ׳ רבה במהלכת ברקק. ויש גורסי׳ אי אמרת בשלמא יש תחומין משום הכי רצו שהיה להם להקל בה והחמירו בעצמם לפסוק יש תחומין אלא אם אין תחומין ואף הם מודים כן אמאי רצו ותירץ גזרה משום מהלכת ברקק. וכן יש בה פירושי׳ אחרים כמו שתמצא בפירושי הגאונים והרבנים אלא שאיני בא עכשו אלא להציע את הביאור בקצור.

ואחר כך באו ללמדה ממה שאמרו במשנתנו גם כן פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה וכו׳ ואי אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי הרי הספינה למעלה מעשרה ואין לה דין תחומין והעמידוה במהלכת ברקק על הדרך שביארנו. וגדול׳ הדור שאלו ואף במהלכת בפלגים למעלה מעשרה היאך מדקדק ממנה לומר יש תחומין והרי ספינה מתנדנדת בכל שעה וכל שהוא מתנדנד אינו קונה שביתה אף לדעת האומר יש תחומין וכמו שאמרו במים לקנו שביתה בעבים. ותירץ מיא דעיבא מינד ניידי אלא שאפשר שעמדה בין השמשות או שמא כך הוא מקשה אי אמרת בשלמא יש תחומין משכחת לה בעומדת בין השמשות אלא אי אמרת אין תחומין אף בעומדת כי לא היו בתוך התחום מאי הוי וכו׳.

ובאו ללמדה משב שמעתא הנזכרות (בראש הפרק) [בר״פ] אלו טרפות דאיתמר בצפרא לקמיה דרב חסדא בסורא ובאותו היום בעצמו נאמרו לרבה בפום בדיתא ויש שם יתר מן התחום אף על ידי עירוב ואם כן על כרחך בשהלך המגיד למעלה מעשרה והמשילו [לאליהו] על דמיון תנועת העופפות. ולמדנו מכל מקום שכל למעלה מעשרה מהלך כמו שירצה. ותירץ לו דרך צחות דלמא יוסף שידא. פרשו בו גדולי הרבנים שאינו משמר שבת. ובאו עוד ללמדה ממה שאמרו הריני נזיר יום שבן דוד בא מותר בשבתות וכו׳ ואי אין תחומין אף הוא יכול לבא למעלה מעשרה ואם מפני שלא בא אליהו שהוא צריך לבא תחלה אף בחול יהא מותר שהרי על כל פנים צריך לבא יום אחד קודם לו ואחר שלא בא אליהו אתמול אף בן דוד לא יבא היום אלא שמאחר שאתה אוסרו אתה חושש שמא בא אליהו אתמול לבית דין הגדול ולא נודע עד שבא בן דוד ואם כן אי אין תחומין אף בשבת ליתסר ותירצה משום דאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים. ואם תאמר והלא אף בבן דוד כן ונתירהו מיהא בערב שבת אלא שתירץ לו שבן דוד אינו מתעכב מפני ערב שבת שהכל נעשין עבדים לישראל באותו היום ואין חששא לטורח שלהם והקשה ובחד בשבא מיהא לשתרי שהרי לא בא אליהו בשבת דיש תחומין וכו׳ ואף הוא אינו בא היום ואם כן למדת שאין תחומין. וסוף הדברים אמר ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין אי אין תחומין ולחומרא ואנו מפרשי׳ ולחומרא לענין נזיר והילכך לא ישתה במוצאי שבת שמא אין תחומין וכבר בא אליהו מאתמול ובשבת והיה אוסרו בשבת מחשש יש תחומין אלמלא שאין אליהו בא בערבי שבתות וכו׳. ולענין הנזירות מיהא חזר ושאל אם זה אמ׳ הריני נזיר ביום שבן דוד בא הואיל ולאלתר חל עליו נזירות היאך שבת מפקיעו אחר כן. ופירשה שבשבת או יום טוב אמרה לומר שאינו אסור עד למחר ולמחר מתחיל באיסורו לעולם או עד שיבא ויש מפרשי׳ שלשים יום וכן כתבוה בתוספות והם מפרשי׳ סתם הדברים הריני נזיר ימים הראוים לביאת משיח אבל גדולי המחברי׳ כתבוה כדברינו:

ולענין פסק ההלכה הואיל ונשאר הדבר בספק יראה לגדולי המפרשי׳ להחמיר בה וכמו שאמרו בכאן מספקא ליה ולחומרא. והם מפרשי׳ אותו אף לענין תחומין ולא לענין נזיר לבד ונמצא לדעת זה שמשנתנו מתפרשת אף למעלה מעשרה. ומביאים ראיות לדבריהם שפשוטה של משנה בעמוקה עשרה משמע ואוקימתא דרקק שנוייא דחיקא היא שהרי אין ספינה מהלכת יפה בפחות מעשרה. ומכל מקום זו אינה ראיה שאפשר בספינה קטנה. ועוד הביאו ראיה ממה שאמרו למטה [מז:] חרם שבין תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו. ואף בזו חכמי הדורות משיבין בה שאף לדעת האומר אין תחומין היא שהמים אף ביתר מעשרה קונין הם שביתה במקומן וכמו שאמרו לקנו שביתה באוקיינוס שבודאי לדעת הכל שאלוה. וטעם הדבר ממה שאמרו מים על מים היינו הנחתן ולא אמרו אין תחומי׳ אלא בספינה המהלכת והרי אמרו שכלי צף על פני המים אין זה הנחתו. ונמצא לדעת הפוסקי׳ יש תחומין למעלה מעשרה שאם הוא בין השמשות בספינה בתוך הים קנה שם שביתה אף למעלה מעשרה ובלבד בעומדת וכשמהלך אחר כן חוץ לתחום אף למעלה מעשרה נמצא יוצא חוץ לתחום ואעפ״י שמכל מקום אין הלוכו נאסר לו שהרי אינו מהלך ברגליו מכל מקום הרי הוא כהוציאוהו עכו״ם ונאסר שלא לזוז מארבעת אמותיו ואפי׳ חזר שהרי מכל מקום לדעת הוא ואין צריך לומר אם קנה שביתה בין השמשות למטה מעשרה [ונכנס] בספינה והלך שכשיגיע חוץ לתחום ועמדה הספינה שאסור לו לצאת.

ומכל מקום עיקר הדברי׳ לפסוק שאין תחומין למעלה מעשרה שהרי ספק סופרים הוא ואף בתחום שלש פרסאות מיהא הכל מדברי סופרי׳ ואף ביבשה (כל) שאין לו אלא ארבע אמות מדברי סופרים הוא. ולשטתנו כל שהיה בין השמשות בספינה למעלה מעשרה לא קנה שביתה והולך בכל מה שהספינה הולכת וכשמגיע לפחות מעשרה הרי הוא תחלת תחומו ויורד לשם. ונמצא המגיעים לנמל בשבת אם היו בין השמשות בספינה יורדים לנמל ובתוך העיר בלא פקפוק אבל אם קנה שביתה ביבשה או למטה מעשרה אעפ״י שיצא לו מיד למעלה מעשרה כשיגיע חוץ לתחום למטה מעשרה אינו זז מארבע אמותיו כמו שכתבנו. ובקצת מקומות מערימין בזו שהעכו״ם מוציאין אותם מן הספינה בהכרח ודנין את הנמל כדיר וסהר להלך בכלו כרבן גמליאל בנמל המוקף וקצת שבוש נמצא לענין זה לקצת בני אדם שנכנסין בין השמשות לספינה ומקדשין שם וכשחשכה יורדים וחוזרים לבתיהם ולמחר בשבת או בלילה נכנסין בספינה והולכין והם סוברים ששביתת העיר בטלה מהם וחלה עליהם שביתת הספינה והרי היא למעלה מעשרה ואינה שביתה וכשמגיעין בו ביום לנמל יהו יכולין לירד וליכנס לעיר ואין זה כלום שכל שאינו בין השמשות במקום הראוי לשביתה כשיורד ממנה וחוזר לביתו חלה עליו שביתת העיר וכשיצא חוץ לתחום כשיגיע לנמל אסור לו לירד אלא אם כן הנמל מוקף וכשיעור בית סאתים שיטלטל בכלו אבל לעיר לא ואם הם הולכים למהלך גדול אין צריכים שאעפ״י שקנו שביתת העיר ילכו כל היום למעלה מעשרה ובלבד שכשיגיעו לנמל לא יצאו ממנו או אם הנמל יתר מבית סאתים לא יצאו מן הספינה.

ומכל מקום גדולי הדור משיבין לדעת הפוסק׳ אין תחומין מה הועיל בעל הגמרא כשהעמיד ברייתא דנזיר בספיקא והרי אף כשתהא פשוטה לו דאין תחומין. לגבי נזיר אסור. לגבי תחומין מותר. ומפרשי׳ דנפקא מינה בין ספק לודאי שאם פסקנו ודאי אין תחומין אף כשקנה שביתה ביבשה מותר לו ליכנס ולילך (למטה) [למעלה] מעשרה כמו שיוכל אלא שאם יגיע לנמל לא ירד או לא יוצא ממנו על הדרך שכתבנו אבל אם פסקנוה בספק אסור לו לצאת מתחום ביתו ונמצא אף לדבריהם שאין כאן אלא איסור ולכתחלה ומודים הם שאם נכנסו ילכו ובלבד שכשיגיעו לנמל לא ירדו וכל שנפסוק אין תחומין מותר אף לכתחלה. הא מכל מקום כל ששבת בספינה למעלה מעשרה כשמגיע ליבשה יורד ויש לו ממקום שפגע בו ראשון למטה מעשרה אלפים אמה ששם הוא קונה שביתה אף באמצע שבת ואם הוא באותה שעה בתוך תחום העיר הרי הוא כבני העיר לדעתי אלא שגדולי הדור דנין אותה כמודד ובא שאפי׳ כלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר ואינו כקונה שביתה בעיר אלא אם כן נכנס לתחום העיר קודם שחשכה וכל שקנה שביתה ויצא משם בספינה חוץ לתחום מותר לטלטל ולהלך בכל הספינה ואפי׳ לא שבת באויר מחיצותיה שאין לה דין ארבע אמות. ויש פוסקי׳ טעם אויר מחיצות ואומרי׳ שאם נכנס בה בשבת הואיל ולא שבת באויר מחיצות משיצא חוץ לתחום אינו מטלטל אף בתוך הספינה אלא בארבע אמות. ומטעם זה אפשר שנהגו לירד בתוכה ערב שבת שיתקיים בהם שבת באויר מחיצות וכן כתבנוה בראשון של שבת. ולמדת שצריך הוא בעצמו להיות שם ולא יועיל בה לשלח שם פת ביד שליח. ויש אומרי׳ שכל כניסה בשבת אסור בה לכתחלה עד שיכנס בה עם השמש וכן כתבוה בתוספות. ואף זה טעם אחד אצלם ליכנס בה מבעוד יום כדי שיכנס עם השמש. ואינו כלום שאם כן כשחזר לו לביתו הרי הוא אחר כן תחלת ביאה ואף לעקר הענין אין הדברים נראין:

ומי שנכנס בספינה בשבת והלכה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה אם קנה שביתה למטה מעשרה והגיעה בהליכתה עד מקום שאין בו עשרה גם כן וחוץ לתחום אין החזרה מועלת לו לזוז מארבע אמותיו שהרי יוצא לדעת הוא ובתוספות מצאתי שזה כהוציאוהו עכו״ם והחזירוהו. ואין נראה לי כן אלא אם היה בא מקודם השבת. ושמא תאמר מכל מקום לכתחלה מיהא היאך מביא עצמו לצאת חוץ לתחום יראה שהקלו בה מתוך שאין בה הלוך ברגליו בדרך [הערמה] שאינו אלא כנכנס לשם על מנת לשבות והעכו״ם מוליכה ומנהיגה שישראל ודאי אסור להנהיגה אלא אם כן מפני סכנה:

יראה מכל מה שכתבנו שמה שאסרו בראשון של שבת שלא ליכנס בספינה תוך שלשה ימים קודם השבת יהא סותר ענין סוגייא זו לגמרי. ומכל מקום כבר הטלנו פשרה ביניהם במקומה בכדי היכולת ואתה צריך בכאן לעיין מה שכתבנו שם עד שתגלגל את הפשרה בסוגיא זו:

כל הדברים שהתרנו בספינה אין בה חלוק בין ים לשאר נהרות והכל תלוי בעומק עשרה וכן כל מה שהתרנו בספינה כתבו בתוספות שהותרו בקרונות ובלבד כשנמשכות על ידי עכו״ם אבל הנמשכות על ידי בהמות קשורות בהם אסור אפי׳ נכנסו בהן קודם השבת ואפי׳ שלשה ימים קודם השבת ואפי׳ מתחלת יום ראשון שזה כרכיבה גמורה ויש כאן גזרת חתוך זמורה להדריך את הבהמה ולהנהיגה:

כל שאסרנו לירד מן הספינה או מארבע אמותיו כל שנצרך לנקביו ואין המקום צנוע לו יורד ומרחיק עד כדי שלא יתבייש ומכל מקום אין אומרין בה אי פקח הוא ילך לצד תחומו על הדרך שאמרנו למעלה בהוציאוהו עכו״ם שהרי זה מיהא יוצא לדעת הוא:

ממה שכתבנו למדת שמותר לילך בתוך הספינה כלה ולטלטל ולהעביר בתוכה בכלה ואפי׳ היתה יתרה על בית סאתים שהספינה היקפה חשוב היקף של דירה ואין הלכה כדברי האומר מחיצות להבריח מים הן עשויות ומכל מקום דוקא במחיצות גבוהות עשרה הא אם אין דפנותיה גבוהות עשרה הרי היא ככרמלית ואין מטלטלין אלא בארבע אמות וכן אין שביתתה נקראת שבת באויר מחיצות. ודבר זה יתבאר בפרק גגות. וכן יתבאר שם [צ:] שאם הפכה לזפתה אין מטלטלין לא על גבה ולא בתוכה אלא בארבע אמות אבל אם הפכה לאכול או לישן תחתיה מפני החמה או מפני הגשמים מטלטלין בכלה אפי׳ יתרה מבית סאתים הואיל ומחיצותיה גבוהות עשרה:

לא היה מקום לספינה לירד בו ועשו העכו״ם כבש לעצמם לירד בו אעפ״י שעשאום בפני ישראל ושהם מכירים אותם הואיל וכבש לאחד כבש למאה מותר לישראל לירד בו ודבר זה יתבאר במסכת שבת פרק כל כתבי:

בתוספתא אמרו בתים שבספינה צריכים לערב. ואף גדולי הדור כתבו שספינות אלו הגדולות שמחלקי׳ אותן לדיורין זה שובת בחלקו וזה שובת בחלקו הואיל ויש שם שני ישראלים וכל אחד אוכל במקומו המיוחד לו הרי אלו אוסרים זה על זה ואפי׳ עירבו אין עירובן עירוב הואי׳ ונכרים שם שהרי זה כדר עם הנכרי שבחצר שאין עירוב ולא בטול רשות במקום עכו״ם. ואעפ״י שבפונדק אמרו אפשר לחלק כמו שיתבאר. פונדק יש בו חדרים ועליות קבועים במחיצות גמורות כשאר בתים המוחלקים אבל מחיצות שבתוך הספינה אינם קבועות אלא שעושה אותם כל אחד לעצמו לשעה לאכל שם בצניעות ומחיצה העשויה לצניעות אינה מחיצה כמו שביארנו בפרק שני. ואין תקנתם להוציא מחבורה לחבורה אלא שיקדימו וישכרו כל הספינה (לבעל) [מבעל] הספינה או מאשתו או מאחד מאנשי ביתו אפי׳ בפחות מפרוטה. ואם כבר השכיר בה חדרים ועליות לעכו״ם אי אפשר לשכור ממנו אלא מדעת השוכרים אלא אם כן היה רשות ביד בעל הספינה לפי מנהגם לסלקם ולהחליף מזה לזה שכל שהוא כן שוכרים ממנו אעפ״י שהשכיר כמו שיתבאר בפונדק בפרק הדר. ואם יש רשות לבעל הספינה להעמיד כליו במקום שהשכיר שוכרן ממנו שהרי הוא כשכירו ולקיטו. ואם דיורין אלו לא נתחלקו במחיצה עד התקרה או בפחות משלשה סמוך לה אעפ״י שגבוהות עשרה אין כאן חלוק דיורין כמו שיתבאר כיוצא בה בפרק הדר בחמש חבורות ששבתו בטרקלין ואם עשו מחיצה למקום לינה ולא למקום אכילה אינן אוסרי׳ זה על זה שמקום פתא גורם כמו שיתבאר:

יש מקצת דברים צריכין לבאר בענין הספינה מענין טלטול מן הים ליבשה ומן היבשה לים מספינה לים ומן הים לספינה ומספינה לספינה ומענין תשמיש גדולים וקטנים מן הספינה לים או לרוק מן הספינה לים. וכבר ביארנו קצתם במסכת שבת פרק הזורק וכן יתבארו קצתם בפרק הדר בע״ה:

בד"ה כי פליגי בשעמדה כו' וללישני בתראי על שעת עמידה כו' עכ"ל מהרש"ל מחק מפרש"י וללישני בתראי על שעת עמידה נחלקו דאפי' ללשון אחרון אינו צריך לפרש על שעת כו' אלא מאחר שעמדה פ"א כבר קנו לה ד"א ושוב אין לו היתר כו' עכ"ל ודבר תמוה הוא למחוק כל הפירושים בלי טעם דודאי ללשון אחרון כיון דבכל שעה שמהלכת הוה ליה כמי שהוציאוהו חוץ מארבע אמותיו כו' אין כאן איסור כלל במהלכת אלא בשעמדה פ"א ובשעת עמידה דוקא ומה שהביא ראייה מפירוש ר' יונתן שפי' כלשון אחרון ואפ"ה כתב כלשון רש"י ובשעת עמידה קני ליה ארבע אמותיהן אין כאן ראייה דודאי לכולהו לישני צ"ל דבשעת עמידה קני ליה ד' אמותיהן אלא דללישני בתראי אע"ג דקני ליה ד' אמותיהן בשעת עמידה אין כאן איסור להלוך חוץ מד' אמות אלא בשעת עמידה וראייתו מפרש"י ג"כ לא ידענא מ"ש דלמא עמדה פתאום ולאו אדעתיה ר"ל ובאותה שעת עמידה הלך חוץ לד' אמות וראייה מתוס' ג"כ אינה מבוררת לן מטעם זה ודו"ק:

גמ' הלכתא מכלל דפליגי כו' נ"ל לפרש דה"ק כיון דלא מצינו בהדיא דפליגי ר"י ור"ע אלא רצו להחמיר קאמר אימא דלכ"ע אסור בעמדה ובמהלכת רצו להחמיר ובין לרבה ובין לר' זירא פריך מנלן לרב ושמואל דפליגי כלל בספינה דאימא דלא איירי מתני' רק במהלכת רצו להחמיר קאמר והא דדייק רב אשי דדומיא דדיר וסהר דקביעא קתני במתני' היינו אי פליגי בספינה כמו בדיר וסהר אבל אי לא פליגי בספינה ודאי דלית לן למימר דספינה דומיא דדיר וסהר קאמר דהא בדיר וסהר ודאי דפליגי ומהרש"ל דחק בזה ואין להאריך ודו"ק:

בפרש"י בד"ה הלכה כר"ג בספינה כעין ספינתו שהיתה מהלכת כו' אבל עמדה דהיינו דיר כו' עכ"ל מדברי מהרש"ל נמחק כל הדבור כו' וכ"נ שטעות הוא דלפי סוגיא זו דאנו מפרשין רצו אמהלכת קאי והם החמירו כו' בזה אין ראוי לפסוק הלכה כו' דעכשיו אליבא דרבה קיימינן כו' וכל מה שפרש"י שייך דוקא לר' זירא כו' עכ"ל ואין זה מספיק למחוק כל הפירושים אבל ודאי לר' זירא פי' כן ובוודאי האי דיקא נמי קמא דל"פ במהלכת לא אזיל אליבא דר' זירא ולא חש להך קושיא האי רצו איסור הוא כמ"ש התוס' מיהו האי דיקא בתרא דקאמר רב אשי דפליגי דע"כ פליגי בעמדה דומיא דדיר וסהר ודאי דחש לה ר' זירא והשתא לרבי זירא פליגי בין בהלכה בין בעמדה ור"ג בעמדה נמי אוסר דומיא דדיר וסהר וקאמר ר' זירא דשמואל ודאי לא פסק כוותיה דר"ג בספינה אלא במהלכת אבל עמדה לא עדיפא מדיר וסהר משום דמחיצות להבריח מים עשויות וה"ל כמו דיר וסהר שלא שבת באויר מחיצות מבע"י ומשום דהלכה כר' זירא לגבי רבה כדאמר פ' כל גגות פי' הברייתא אליבא דר' זירא דבמהלכת הלכה כר"ג דלא חיישינן לשמא עמדה ובעמדה דהיינו דומיא דדיר וסהר הלכה כר"ע והדברים ברורים הם לקיים כל הפירושים שבפרש"י שלפנינו וק"ל:

תוס' בד"ה כי פליגי בשעמדה השתא הדר ביה ממאי דקאמרי' א"ב שנפחתו כו' עכ"ל ומיהו א"ב לשמואל כשעמדה לרבה הוי הלכתא נמי כר"ג ולר' זירא לא הוה הלכתא כר"ג אלא במהלכת וק"ל:

בד"ה הלכה כר"ג כו' אבל בשבת לא היינו משום דדמי לאמירה דנכרי כו' עכ"ל ר"ל התם בנותן כלי לכובס נכרי בשבת דמי לאמירה דנכרי בשבת משא"כ הכא בספינה בנכנס בה בשבת לא דמי לאמירה דנכרי דהספינה ממילא אזלא ודו"ק:

בא"ד מדלא קאמר ת"ק לא בשבת ולא בע"ש כו' עכ"ל דהא השתא נמי דקתני בדברי ת"ק לא בה' ולא בע"ש זו ואצ"ל זו הוא אלא משום רבותא דב"ה דמתירין קתני אפילו ע"ש אם כן ה"ל למתני נמי בשבת משום רבותא דב"ה וק"ל:

בא"ד דאותן בני אדם שמדליקין נרות בספינה כו' עכ"ל היינו נמי לדעת רשב"ם דבעי להיות שבת באויר מחיצות מבעוד יום וק"ל:

בא"ד ואר"י דאפילו ליכנס בע"ש אסור כו' כיון דאפשר לו לירד כו' עכ"ל להני טעמי דחזר רשב"ם גופיה משום שמא יפגעו בו ליסטים כו' נמי יש לאסור ליכנס אפי' בע"ש ואפשר משום דשמא יפגעו בו ליסטים כו' אין לחוש בנכנס בהיתר בע"ש וק"ל:

ברש"י ד"ה הלכה כר"ג בספינה כעין ספינתו שהיתה מהלכת וכו' ומיהו אפילו בשעמדה וכו'. ונראה לי דזה פירש רש"י אליבא דר' זירא משום דאיהו פסק בספינה דוקא מהלכת מטעם דהואיל וספינה נוטלתו דאילו לרבה הא איהו סבירא ליה דבמהלכת כ"ע לא פליגי מאי הלכה שייך כאן אלא ע"כ הלכה קאי אהעמדה ומה שפרש"י ומיהו אפי' בשעמדה פליג ר"ג כו' אע"ג דרבי זירא לית ליה טעמא דשבת באויר מחיצות כדלעיל ואם כן אינו מתיר אלא במהלכת דוקא היינו שאינו פוסק כר"ג אלא דוקא במהלכת אבל פלוגתא דר"ג ור"י ור"ע איירי בכל ענין ור"ג מתיר בכל ענין שבעולם אפי' היכא דלא שבת באויר מחיצות ואפי' בעומדת דומיא דדיר וסהר ור"י ור"ע אסרי בכל ענין ודו"ק ומ"מ יש לתמוה למה לא תי' בגמרא כשהקשה מאי בינייהו ומשני איכא בינייהו שנפחתו כו' ולא קאמר נמי איכא בינייהו בעומדת דלרבה שרי ולרבי זירא אסור וי"ל דזהו פשוט לגמרא דודאי לא התיר אלא במהלכת מטעם דהואיל וספינה נוטלתו ופשיטא דמשכחת שריותא לרבה מה שלא שרי לר' זירא אלא שמהדר למצוא איפכא שריותא לרבי זירא ואיסורא לרבה ומשני כשנפחתו וכו' וק"ל:

גמ' הלכתא מכלל דפליגי. נ"ב אין לפרש דלמא לא פליגי כלל ובעמדה כ"ע אסירא משום דהוי מחיצה העשויה להבריח מים וגרוע מדיר וסהר דליתא כדפרי' דא"כ הוי ליה לרבי זירא לפרושי טעמא אמתני' דשרי רבן גמליאל בספינה משום דנוטלתו מתחלת ד' ועוד מאי פריך רב אחא לרב אשי הלא כבר דייק רב אשי דמתני' בעמדה איירי דומיא דדיר וסהר ואפי' הכי שרי רבן גמליאל אלא הכי פירושו דלמא לא פליגי בספינה ולכולי עלמא שרי משום דשבת באויר מחיצות ולרבה פריך ומ"מ הם רצו להחמיר ולא רצו לסמוך אהא שריותא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום דלא שייך למיפרך מאי רצו אלא לעיל דאי ס"ד פליגי אף במהלכת כמו לר' זירא ודו"ק:

שם והתניא חנניא אומר כל אותו כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה כי פליגי כו' וללישני בתראי על שעת עמידה נחלקו כל זה נמחק ונ"ב בס"א אינו וכן יראה דאפי' ללשון אחרון שהוא עיקר איננו צריך לפרש שעל שעת עמידה דוקא נחלקו אלא מאחר שעמדה פעם אחת כבר קנו ליה ד' אמותיו ושוב אין לו היתר ותדע שהרי רבי' יהונתן כתב בלשון אחרון שפרש"י שהוא עיקר ואפי' הכי לא פי' כאן שבשעת עמידה נחלקו אלא כתב כלשון רש"י כי פליגי בשעמדה פי' ובשעת עמידתה קני ליה ד' אמותיה עכ"ל וכן משמע מלשון רש"י שכתב לקמן דילמא עמדה פתאום ולאו אדעתיהו וכן יראה מדברי התוס' שהקשו על רשב"ם שכתב מי שנכנס בספינה בשבת אין לו אלא ד' אמות מהא דהלכה כר"ג בדיר וסהר כו' תיפוק ליה מדידיה מהא דהלכה כרבן גמליאל בספינה מהלכת אלא שמע מיניה כי עמדה פעם אחת שוב אין מועיל היתר דמהלכת אלא דומה לדיר וסהר והטעות שנפל בפי' רש"י היינו לפי מה שמצאתי בפי' אחרים עוד לשון אחר ופי' להדיא שכל זמן שמהלכת שרי אפי' כבר עמדה וע"ז נכתב שלפי זה צ"ל שעל שעת עמידה נחלקו אבל לפי הגירסא שלנו טעות הוא וכאשר ג"כ הוכחתי מכל הראיות דלעיל נ"ל (עיין במהרש"א):

בא"ד משום אויר מחיצות. נ"ב פי' בלא טעמא דשבת מבעוד יום ודו"ק:

ד"ה הלכה כרבן גמליאל נמחק כל הדבור. ונ"ב בס"א אינו וכן מצאתי בפי' מדויק וכן נראה שטעות הוא דלפי סוגיא זו דאנו מפרשין רצו אמהלכת קאי והם החמירו על עצמם ובזה אין שייך לפסוק הלכה כמו שהקשה אח"כ בסוגיא ודוקא בעמדה הוא דפליגי ובזה הוא דפסק הלכה כרבן גמליאל מטעמא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום דעכשיו אליבא דרבה אנו קיימין וא"כ דוקא בדיר וסהר דלא שבת מבעוד יום הוא דפסק הלכה כר"ע וכל מה שפי' רש"י הוא שייך דוקא לרבי זירא שאמר מחיצות העשויות להבריח מים אינן מחיצות א"כ אי עמדה הספינה הוי כמו דיר וסהר וכמו דשרי ר"ג בדיר וסהר כו' אפי' היכא דלא שבת באויר מחיצות הוא הדין ספינה וליכא למימר מחיצות העשויות להבריח מים דהא סוף סוף איכא מחיצות כדאיתא בפרק כל גגות ותדע דהא ר' זירא לעיל לא אתא לפרושי אלא לדשמואל דפסק הלכה כרבן גמליאל בספינה ולא בדיר וסהר ואם איתא שרבי זירא סבר מחיצות העשויות להבריח מים אינן מחיצות כלל אפי' להיות כדיר וסהר ואף רבן גמליאל מודה בה אם כן אמתני' אדברי ר"ג הוי ליה לפרושי טעמא דספינה נוטלתו וכו' אלא בוודאי דוקא לענין זה להיות כאלו שבת באויר מחיצות פליג ר' זירא ואמר מאחר שהמחיצות העשויות להבריח מים אינו עדיפא כ"כ להיות כאלו שבת באויר מחיצות אבל רבן גמליאל גופיה בודאי שרי אפי' עמדה וא"כ רבי זירא דלא חש להאי קושיא דרצו כמו שפירשו התוס' א"כ הוא מפרש בע"כ האי ברייתא הלכה כרבן גמליאל בספינה דוקא במהלכת ובעמד' הלכה כר"ע כמו דיר וסהר ודו"ק (עיין במהרש"א):

גמרא אר"א כו' דקתני ספינה דומיא דדו"ס כו'. לכאורה הוא סותר לדיוקא דרנב"י דדייק דמיירי דוקא במהלכת ונ"ל דכוונת ר"א דתנא דמתני' דמייתא ההיא עובדא דספינה על הפלוגתא דדו"ס ע"כ דהיא שייכא לפלוגתתן ואלו לר"ז היא פלוגתא חדשה בסברות אחרות משא"כ לרבה שייכא שפיר דלפיכך רצו להחמיר דלמא עמדה ואם עמדה אסור משום דנקרא לא שבת באויר מחיצות כמ"ש התוס' לעיל ד"ה אבל:

תוס' ד"ה הלכה (בסופו). הכריע אחי אבא. כצ"ל:

גמרא דקאזיל בקפיצה. נ״ב מן הכתוב נראה שאפי' הנביאים לא היו משתמשין בשם לילך בקפיצה שהרי אליהו הנביא הלך נבוך במדבר ארבעים יום (עמ"ש בס״ד פ"ק דברכות) וכן יש להוכיח עוד.ואפי' להציל עצמן ממיתה לא רצו לעשות ע״י שם שא״כ לא יבצר מירמיהו עשוהו כשהשליכוהו אל הבור וכמה נביאים הומתו בלי שבקשו למלט נפשם ממות ע"י שמוש בשם וישעיהו שעשה כן [יבמות מט: ע"ש] לא הועיל לו ונמסר ביד מבקשי נפשו שכך א״ח כל המשתמש בתגא חלף:

תוס' ד"ה הלכה, ומשמע דסייר פירי שרי אפילו בשכח, כדאמרינן שמור לי פירו' שבתחומך, ואשמור לך פירות שבתחומי.
תמוה לי, הא סוגיא ערוכה בב"מ (דף נח ע"א) השוכר את הפועל כו' מבואר דאסור לשמור בשכר וד' יאר עיני:

ת"ש הריני נזיר ביום שבן דוד בא וכו' ע"ס הסוגיא. הרמב"ם פ"ד דנזירות פסק דאם נדר בשבת וי"ט אותה שבת ואותו י"ט מותר שהדבר ספק אם יבא בשבת או ביום טוב. ומרן בכסף משנה והרב לחם משנה חתרו לישב דברי הרמב"ם עיין בדברי קדשם באורך והרב מופת הדור מהרח"א בספר ישרש יעקב דחה דברי הרב לח"ם שכתב דיתכן שיבא אליהו ב' ימים קודם דאי הכי איך תירץ דלא אתא אליהו מאתמול ודילמא יום ה' בא והבן עכ"ל ולא הבינותי דה' לח"מ לדעת הפשטן קאמר כמבואר בדבריו ולא לדעת מי שדחה שאני התם דכתיב הנה אנכי וכו' ולא אתא מאתמול ומבואר בפי' בדברי הרב לח"מ. וצ"ל לשיטתו דמ"ש בתר הכי א"ה בחול וכו' אלא אמרינן לב"ד הגדול וכו' לשיטתו דהתרצן קאמר. וכבר סיים הרב לח"מ דנקטינן כסברת המקשה שהוא הפשטן ע"ש באורך ובס' ארח מישור שיטת נזיר בלשונות הרמכ"ם דף מ"ג. ומכלם נעלם מ"ש הרמב"ם פי"א דמלכים דיבא המשיח ואח"כ יבא אליהו לפני מלחמת גוג ומגוג ויש מן החכמים שאומרים דאליהו בא קודם ביאת המשיח. הרי גילה דעתו הרמב"ם שהיותר פשוט אצלו דאליהו יבא אחר המשיח ולפני בא יום ה' היינו קודם מלחמת גוג ומגוג וזה כתבו בסתם וא"כ הוא סובר דזה היה דעת הפשטן ולהכי לא קשיא ליה דבחד בשבת תשתרי אף אי יש תחומין וכן למסקנא דזה שיבא אליהו קודם לפני המשיח הוא דעת התרצן ולא קי"ל הכי. וראיתי להרדב"ז בביאורו שם ובס' ארח מישור דכתבו דבי"ט ב' של גליות נמי מותר דלא קעבר אדרבנן ולא נהירא דיתגל' בא"י דלא עבדי ב' י"ט. שוב ראיתי שהרב מהר"ש אלגאזי בס' אהבת עולם דף מ"ו דפוס אשכנז האריך מאד והביא דברי הרמב"ם ה' מלכים. וע' בס' כרתי ופלתי י"ד סוף סי' ק"י:

(מג סע"א) שב שמעתתא.—אולי הן הנזכרות בחולין מב א.